פעילי שמאל

כיאה לכל רכז שמכבד את עצמו, גם הרכז בקבוצה שאני משחק בה, תומר חולי, עסוק בדברים ברומו של עולם. למשל בכל אימון, בזמן המתיחות, הוא מעלה סוגיות שגורמות לך להצטער שלא שיננת מספיק דפי סטטיסטיקה של שחקני NBA שלבשו את גופיה מספר 6, כי הוא תכף יתקיל אותך בשאלה כזו שכל מה שייצא לך מהפה בתור תשובה יהיה "טל ברודי?".

 או למשל, מיהם חמשת השחקנים שאנחנו מכירים, שיבחרו לחמישיית כל הזמנים של מחריבי האימונים (אלה שמפסיקים להתאמן אם לא קיבלו שריקה על פאול, לא מסרו להם או סתם בעלי PMS). את הסוגיה הזו אני בטוח שהוא העלה בפניי רק כדי שאבחר בעצמי בבחירה הראשונה. חולי הוא טיפוס קלאסי להוציא מספר מקסימלי של נקודות בחידון השבועי בבלוג של רונן דורפן.

 בכל מקרה, באחד האימונים לאחרונה הוא העלה את הסוגייה "מי הם חמשת שחקני ה NBA השמאליים הגדולים ביותר בכל הזמנים?". סוגיות חולי הם פלטפורמה מצוינת לויכוחים ערים, ובעיקר גורם לכולם להשתמש בשלושת מילות הקסם שפותרות כל בעיה והן: "אין לך מושג".

בכל מקרה, הסוגיה הזו מהדהדת לי בראש כבר כמה ימים ודומה שהגיע הזמן לבחור. ויש גם כאלה שנשארו בחוץ, הפירוט בהמשך. נכון שרוב הבחירות הם שחקנים שזכיתי לראות. שתי בחירות נעשו רק כי טבלת ההישגים מדברת בפני עצמה. והשאר נבחרו לפי העדפות ושנאות אישיות לחלוטין, קטנוניות ומפלות לרעה כמו של אחרון חסרי המושג. דבר אחרון: לארי בירד הוא שמאלי אך השתמש ביד ימין כיד דומיננטית. הוא, כמובן, לא התקבל לפרולטריון שהתקבץ כאן:

רכז – מאנו ג'ינובילי. כי עטלפים מאמינים בהגשת סונארית של הלחי השנייה.

סקנד גארד – כריס מאלין. כי כבר לא עושים יותר אלכוהוליסטים משוקמים שעדיין נשארו פיור שוטרס כמוהו.

סמול פורווארד (בעצם שמאל פורוורד) – טוני קוקוץ' – בגלל ספליט, שיקגו וכל מה שביניהם.

פאוור פורוורד – לאמאר אודם – כי קווין מק'הייל ימני ועמדה 4 הפכה להיות פח לא קטן. וגם התרומה ללייקרס כמובן.

סנטר – ביל ראסל. כי אי אפשר להתווכח עם מספר האליפויות וכו'.

משלימים את הרוטציה:

בק אפ לגבוהים – כריס בוש. כי ראסל בגילו חייב מחליף אנרגטי.

בק אפ לגבוהים – דייויד רובינסון. כדי שיהיה גם גבוה אחד בצבע לבן.

בק אפ לפוורורדים – טיישון פרינס. כי צריך שחקן אחד לפחות עם שם גטו אורגינל.

בק אפ לגארדים – ג'יילן רוז. כי יש גם ערסים שמאליים.

בק אפ לגארדים – לני ווילקינס. כי לפעמים המאמן יצטרך מאמן על המגרש.

נשארו בחוץ:

ביל וולטון. ייבחר לחמישיית מחריבי השידורים של כל הזמנים.

דרק קולמן – כי לא רק במעליות יש הגבלת משקל.

ניק ואן אקסל – מבצע עופרת יצוקה מהלך. מגיע, מחריב, עוזב.

מייקל רד – כולם אומרים שמגיע לו אבל אין לי מושג מי זה.

אני כבר מכין את עצמי לסוגיית חולי הבאה. יש לי הרגשה שהוא ישאל "שחקן כדורגל ישראלי שמאלי שיצא לאירופה ב1988 והצליח לשרוד תקופה קצרה. מי השחקן ובאיזו קבוצה?"

"חח" אגחך. "אתה עובד עליי? עד היום מדברים בקבוצת בוורן הבלגית על משה סיני. כל ילד יודע את זה"

ניתוח מעמיק של בית 2 במונדיאל
אברם מלך ישראל

9 Comments

ודים 16 בדצמבר 2009

אממ… טכנית גם לברון שמאלי. הוא אמבידקסטרי (כמו הרבה חבר'ה מהרשימה): גם שמאלי וגם ימני. במקרה שלו הוא כותב ועושה הכל עם שמאל אבל זורק עם ימין.
כנ"ל אגב ג'ון וול, כוכב המכללות בהתהוות וכוכב NBA בעתיד הלא רחוק.

doron kramer 16 בדצמבר 2009

קראתי את זה באיזה מקור ולא מצאתי לזה סימוך אז לא כתבתי. די מדהים, האמת.

דנית ניצן 16 בדצמבר 2009

כשראיתי את הכותרת ואת התמונה של אורי אבנרי חשבתי שסוף סוף נהיית רציני ותכתוב דברי טעם.
נו.
חשבתי.

doron kramer 16 בדצמבר 2009

זה רק כדי לקבל עוד כניסות של אנשי רוח ואינטלקטואלים

דנית ניצן 16 בדצמבר 2009

עזוב, גם ככה הבלוג שלך מפוצץ בכל האינטלקטואליה הישראלית, אני דווקא הייתי מנסה ללכת על מכנה משותף רחב יותר, בשביל הגיוון אתה יודע.

שי 18 בדצמבר 2009

איך אני לא בהרכב? שנים הייתי השמאלי הכי מפורסם ברחובות!

doron kramer 18 בדצמבר 2009

הפוסט הבא יהיה על שמאליים ברחובות, נס ציונה וראשל"צ.

שחקן 18 בדצמבר 2009

מה עם דרק פישר לעזאזל

doron kramer 18 בדצמבר 2009

הוא נשאר בחוץ כי הוא נראה טוב מדיי

Comments closed