זרוק זרוק, לך תדע מה יהיה

הפועל ירושלים השיגה הערב ניצחון איכותי על ולנסיה. אם לרגע היה נדמה שאהדתי האוטומטית תלך לספרדים רק כי הכינוי של קבוצת הכדורגל שלהם הוא העטלפים אז תחשבו שנית. לא סתם כך מעניקים כינוי לקבוצה שלמה. כי עטלף הוא לא סתם כינוי, הוא הווייה.

ירושלים היא קבוצה שרק לפני כמה ימים, חלק מאוהדיה קראו למאמן שלה להתפטר כי הוא ניצח את חיפה בנקודה, ולפתע מוצאת את עצמה בסיטואציה בו היא עשויה לעלות שלב ביורוקאפ כשכולם היו בטוחים שהיא הוגרלה לבית מוות ולכן נגזר עליה למות בעריסה.
מעבר לכך, ההתמודדות עם המטוטלת הרגשית והמנטלית בה עובד מאמן כדורסל ברמות האלה היו בוודאי ציון דרך נוסף בכיוון הנכון בה מתפתחת הקריירה של גיא גודס כמאמן.
אז הניצחון באמת גדול. אבל לי רק הפריע דבר אחד קטן, קטנוני אפילו, שלעיתים הולך לאיבוד במרווח הזמן בין השניות האחרונות של המשחק כשהקבוצה המובילה הבטיחה את הניצחון, ועד לרגע המתוק בו נשמע הבאזר.

בפלוס ארבע, פחות מעשר שניות לסוף, ירושלים חטפה מולנסיה כדור ובעצם סיימה את המשחק. הבטחת ניצחון היא דבר משחרר, במיוחד כשאתה אנדרדוג, במיוחד במשחק חוץ, במיוחד כשחזרת מפיגור גדול. אבל השחקנים קרי הרוח מנסים לראות את התמונה הגדולה. והתמונה הגדולה אומרת שלך תדע איך הבית הזה יתפתח ואולי יוכרע על הפרשי סלים. ואם יש לך כדור אחרון, שניות לסוף, כשהניצחון הגדול הובטח, והמגרש כולו הוא open court מזמין ופנוי, לך תכניס את הסכין האחרונה ותסובב אותה. זה יכול להשתלם.

זה צרם לי כי שעות אחדות לפני המשחק של ירושלים קבוצתי האהובה שיחקה בקרית אתא, ומה אתם יודעים, אפילו הצליחה לחבר ניצחון שני ברציפות. שניות לסוף הובלנו ב 11 הפרש, לא זרקנו מטעמים לא מובנים ובשניות האחרונות קרית אתא צימצמו ל – 9. תגידו לא משמעותי. תגידו ניצחתם סוף סוף, תהנה מהרגע. יכול להיות.

אבל אם תסתכלו על טבלת הליגה הלאומית תגלו מחזה שלא רואים כל יום. שבע הקבוצות במקומות 8 עד 14 מחזיקות באותו מאזן ניצחונות והפסדים. לא ברור לי כרגע איך המיקום הנוכחי נקבע בין הקבוצות הללו אבל אם הפלונטר הזה לא יותר, וסביר להניח שחוסר היציבות הטבלאית תימשך, סל שמוריד הפרש מ 11 ל 9 יכול לקבוע מי תרד ליגה, מי תהיה בפלייאוף, מי תחיה, ומי תמות. זריקה שמעלה את ההפרש במשחק גמור מ 11 ל 13 יכולה להיות הזריקה שתיתן לקבוצתך את החיסון עם הנוגדנים הנחוצים לה לעוד עונה בליגה.

וכולנו, רוב הזמן, די רוצים לחיות.

ההפסד של נדאל למארי
לחשוב בתוך המלונה

2 Comments

יואל 27 בינואר 2010

כיף לראות ספורטאי שנושא עמו את המהות הספורטיווית של לנצח

doron kramer 28 בינואר 2010

תודה

Comments closed