טלוויזיה

1. אתמול, בפעם הראשונה מזה שנים, נשארתי לצפות באולפן ליגת האלופות עד הסוף. כולל הקרדיטים.
בדרך כלל, אני מנסה להימנע מהגיגיו ותובנותיו של איציק זוהר ושות' אז אני מתחבר למשחק בשעה 21:47 (עד אז אני רואה את לופ האנימציה של הופ קטנטנים, זה מרגיע אותי), כשאני יודע שהמשחק כבר החל לפני שתי דקות, והברברת באולפן הסתיימה. אני מודע לסיכון בפספוס אירועים שיתרחשו בשתי הדקות הראשונות. עליי.

מחצית. השחקנים יורדים מהמגרש. היד מחפשת בלהט את השלט, איפה איפה איפה איפה איפה השלט? מהר, תכף חוזרים לאולפן. נמצא.
אני שם ברקע את ערוץ MTV Base, שם רואים הרבה בחורות רוקדות עם מעט ביקיני לצלילי מוזיקת היפ הופ ומילים שמתחילות באות F (זה גורם לי להרגיש צעיר ובעניינים). על הרקע הזה אני בודק מיילים (אין), הצעות חברות בפייסבוק (אין), מיילים בפייסבוק (אין), חברים שהצטרפו לציוצים שלי בטוויטר (אין), תגובות בבלוג (אין), תגובות בבלוגים של אחרים (יש), שיחות שלא נענו (אין), סמסים (אין), ואז יורד למטה לבדוק את תיבת הדואר (ריקה). מה יש במקרר?(ריק). מעניין מה קורה בפרק שמשודר כרגע בעונה השביעית של בנות גילמור. נגמרה המחצית? יאללה, חזרה למשחק.
כשנגמר המשחק אני צופה בתקצירים. ואז הולך לישון. אבל לא אתמול. הו לא, לא אתמול. אתמול שרה באולפן אפרת גוש.

אני חייב להודות שעד אתמול לא ידעתי איך היא נראית. רק נמרח לי חיוך בכל פעם ששידרו ברדיו את השיר שלה שאני קורא לו, והוא בעצם נקרא כך, פשוט כי אין מילים אחרות לקרוא לו מלבד "אה אה אה". בכל פעם אני מוצא את עצמי מזיז ת'ראש מצד לצד, ימין ושמאל, לא צריך לבחור, הגוף מרגיש את המקצב. אולי גם היום אשאר לראות את ההופעה באולפן. אפשר שוב את אפרת גוש? אה? אה? אה?

2. כשהתחילה תוכנית הטלוויזיה "האח הגדול 2", אוריאל דסקל, עורך הספורט של "כלכליסט", פירסם בשורת הסטטוס שלו בפייסבוק שהמטרה שלו היא לא להכיר אף אחד מהמשתתפים ובשום פנים ואופן לא להיכנע למתקפה התקשורתית וההמולה הסתמית שצפויה עם עליית תוכנית ריאליטי בקליבר כזה של אשפה.

אימצתי את הקונספט הזה, ואני חייב להגיד שזה עובד (גם דסקל הצליח). לא ראיתי אף תוכנית, אין צורך לומר שאין לי את ערוץ 20, ואם אחד המשתתפים יקפוץ מתוך המקרר שלי ויכה בראשי עם חבילת כוסברה, אין שום סיכוי שאזהה אותו. התענוג הגדול ביותר שלי הוא כשנעשה חיקוי לאחד המשתתפים ב"ארץ נהדרת", ואז אני ואשתי שואלים בסינכרון: "מי זה?". והתשובה, "בטח מישהו מהאח הגדול" מיד מקלה את הלחץ מהעין השטופה. סך הידיעות שלי על התוכנית הן שיש מישהו שקוראים לו אלירז, ואחת בשם איילה ואחד שהוא כבד שמיעה.
נדמה לי שהגיע הזמן לחזור לעונה השביעית של בנות גילמור, כדי להמשיך ולתהות האם האמא עדיין נראית יותר טוב מהבת שלה.
הנה כי כן עצמי אומר, הייתה לנו תרופה.

והנה השיר של אפרת:

וונקובר (10): ג'ואני רושט
5 הערות

15 Comments

J 24 בפברואר 2010

כיף לקורא כל פעם מחדש!

אריאל 24 בפברואר 2010

מדויק להפליא. אם מישהו בשולחן האוכל שלי מתחיל לדבר על האח הגדול אני קם בהפגנתיות והולך. כל שבוע בארץ נהדרת אני ואשתי עושים תחרות ניחושים מי זה הדמות הזאת שהם מציגים ואנחנו לא מכירים..

האיש מהמערכת 24 בפברואר 2010

נפלא. אבל הדרך הכי טובה כדי להבין עד כמה הידרדר אולפן ליגת האלופות היא להשוות בין מה שהיה שם לפני חמש שנים למה שקורה שום היום. זה בדיוק ההבדל בין תוכן לתוכן שיווקי

בני גלובינסקי 24 בפברואר 2010

אחלה שיר, אין ספק.

שי 24 בפברואר 2010

1. מצחיק שאין לך הודעות וכיו"ב בשומקום. נשמע מאד נשוי. טרם גיבשתי דיעה על אפרת גוש מצד אחד יש היא מעניינת מצד שני דווקא אתמול באולפן היתה הופעה חלשה.
2. מאיר אריאל הוא אדמ"ור.

יובל 24 בפברואר 2010

מתחבר ליחס כלפי האח הגדול. איכשהו אני מרגיש שאני בז לכל מי שרואה/מדבר על זה.

בנוגע לאולפן, עדיין יש כתבות מעניינות – אבל אם בעבר היו דברים שמעלים חיוך כמו "60 שניות על.." היום אלו רק ידיעות שמדליקות נורה אדומה בראש, לגבי האינטרסים של הכתבים או של הערוץ עצמו (או שאני קורא יותר מדי את הפורום עומדים בשער, ז"ל)

שרונה 24 בפברואר 2010

תחרות קשה מי מוצלח יותר – הפוסט הזה או האפרת הזאת. כי היא הורסת אבל גם אתה די בסדר, בתור כותב זאת אומרת.

עומר 25 בפברואר 2010

בול מה שאני מרגיש. גם אני לא נשארתי לראות את האולפן עד הסוף כבר כמה שנים ורק בשביל אפרת גוש נשארתי.

עדי 25 בפברואר 2010

כרגיל – מדויק.
איזה זמרת…

לימור 25 בפברואר 2010

לך להופעה שלה דורון, היא כובשת.

הבלטה של זלוטי 27 בפברואר 2010

מצטרף להמלצות החמות בדבר הופעה חיה של אפרת גוש. בחורה כמעט מיניאטורית שמוציאה מעצמה איכויות קוליות מעולות, עם גרוב בלתי נגמר ופנים של יפהפיה על שער מגזין משנות ה-50. מה שרואים בהופעה, ולא בקליפ (או ברדיו…) זה את הפלירטוט האינסופי שלה עם עצמה, עם הנגנים, עם הקהל ובמיוחד עם הטקסט. הדבר הראשון שאמרתי בסוף ההופעה היה שהיא יכולה להיות שחקנית לא פחות טובה מזמרת-והשבוע שמעתי שהיא לוהקה למחזמר בקאמרי. בהופעה היא גם עושה ביצוע אדיר ל"מגדלור" של שושנה דמארי ול"מודה אני" של מאיר אריאל ששווים לבדם את מחיר הכרטיס.

בקשר לאולפן השאמפיונס (כמו שאומר יצחק שום) אני נאלץ להסכים. העונה חל שיפור קל אחרי שנים של מגמת ירידה ששיאה היה בפינת "סרטוני-היוטיוב-שכבר-קיבלתם-למייל-לפני-שבועיים-וכבר-ראיתם-בחדשות-השבת-עם אפרת-קוטלר-ובשבוע-הבא-יריצו-עליהם-וויצים-בארץ-נהדרת" בהגשת יעל בן דוב.
באופן מוזר הדבר היחיד ששמר שם על רמתו אלו ההופעות.

אריה 22 במרץ 2010

אהבתי:)
גם את הפוסט וגם את זה שנהנית מאפרת:)

טובי 22 במאי 2010

יש לך טענות לאולפם ליגת האלופות? קבל הערב את גרסת ערוץ 10. תלמד להתגעגע. אני מתכוון לברוח לערוץ ה- HD. יותר איכותי לצפייה מינוס פרסומות אנטי-כדורגל פולשניות

doron kramer 22 במאי 2010

מערוץ 10 אין לי ציפיות, מערוץ הספורט פעם היו לי. ולי אין לאן לברוח…

יוסי 11 ביולי 2010

איזה קול צפצפני יש לה.
לא מתאים לה הסגנן הזה.

Comments closed