משהו ללבוש

הדאגה השייקספירית הזו שמנקרת. יהיה או לא יהיה? העבר הוכיח שלא יהיה. המבט התזזיתי שעובר על המדפים. נמצא או לא […]

הדאגה השייקספירית הזו שמנקרת. יהיה או לא יהיה? העבר הוכיח שלא יהיה. המבט התזזיתי שעובר על המדפים. נמצא או לא נמצא? ברוב הפעמים אני לא מוצא. "צריך עזרה?", לא תודה, אני משקר כי סתם אין לי כוח לצללית שתלווה אותי. והנה היא, עולה ובאה, תחושת האכזבה המוכרת כל כך שמתפשטת לאורך כל הגוף, עושה דרך ארוכה למטה ויורדת עד לזרת. שוב לא מצאתי מכנס ארוך מספיק שיתאים לי. ואם הוא ארוך מספיק הוא מכוער.
אנשים בסביבות גובה של 2 מטר ומעלה הם מיעוט נרדף כשזה מגיע לאופציות הלבשה. ולא, אנחנו לא "מתנשאים" לגובה של 2 מטרים. אנחנו גם לא משייטים בגובה הזה. אנחנו פשוט נמצאים שם. מתכופפים אינטסנקנטיבית בכניסה לכל חדר. ואני מבטיח לכם שיום אחד אנחנו נתפוס את האדריכל שמתכנן את גובה המשקופים, ונכריח אותו ללכת יום שלם על עקב של 50 סנטימטר, כאלה של חשפניות, שירגיש איך זה לראות קורות בגובה העיניים כל הזמן. ובכלל, יום אחד אנחנו נשתלט על העולם ונשים הכל על המדף הכי גבוה. ואז תקפצו לנו.

אולי ננסה בקסטרו? כבר עדיף להתמכר לסיגרים של קוהיבה. רנואר? יש גברים שממש לובשים את הפריטים שלהם? H&M? מצוין, כולל אורך השרוולים. עד לכביסה הראשונה, אחר כך אפשר לתרום את זה לגני ילדים שרוצים לקשט את הדחליל שלהם. מה עם FOX, המקדונלדס של ההלבשה הישראלית? הרי אם יש פוקס בייבי ופוקס סתם מכוער, אולי יהיה גם פוקס לונג? מצד שני, אנחנו עטלפים, לא שועלים. CELIO? אולי בגלל הניחוח הצרפתי, אבל רק כשיש לי פגישה בבית קפה על שפת הים של נתניה או אשדוד. ואין לי פגישות כאלה. גולף? דיברתי עם סוכן הביטוח שלי, הוא אמר שהסעיף בפוליסת ביטוח החיים שלי מקנה לי תלושי מתנה לרשת הזו על סך מאתיים ש"ח כשאצא לפנסיה, בסביבות 2040. הקולקציה שלהם עדיין תראה אותו דבר, אל דאגה.

העניין הזה קפץ לי כשמישהו בפייסבוק פרסם תמונות של שחקני הכדורסל של סיינה, שישחקו מחר מול מכבי ת"א, מבקרים בחנות הלבשה לגברים גבוהים הנמצאת בת"א. ראשית, סחתיין על המקצוענות של שחקני סיינה, לא ידענו שמצב האופנה בטוסקנה כל כך קשה. מצד שני, למרות שאני מכיר את החנות הזו והיא באמת מוצלחת, אני מסרב להיכנס לגטו הזה. אני לא אכנע להגדרות שהחברה מסביבי מגדירה אותי. אני גבוה ואני דורש שיוויון. אני דורש משקופים גבוהים. אני דורש מקומות ישיבה מרווחים בטיסות, ואם אין אז אני רוצה את מקומות ישיבת החירום. ואם אין גם את זה אני רוצה את המיטה של הדיילים (יש להם מיטות!). אנ דורש כסאות של רכב שלא יגרמו לברך שלי להידפק בהגה. אני דורש מעליות עם תקרות גבוהות. ובעיקר, אני דורש מכנס במידה 36, שיהיה ארוך מספיק, יכסה לי את הקרסוליים, יהיה אופנתי, רחב מספיק ומלא סטייל, ולא יגרום לי להיראות כמו איזה קוני למל.
כי אם לא אני מוריד למישהו איזה כאפה. וכן, אתם בטח גם יודעים מה זה אומר שיש לנו כפות ידיים גדולות. נכון, כפפות גדולות.

תגובות

  • רועי שהגיע אחר-כך

    ממרומי 199 הס"מ שלי, אני מצטרף לכל מה שנכתב פה. דורון, אתה צודק. העולם פשוט לא בנוי לאנשים שהעזו, בחוצפתם הרבה, לעבור את המטר-תשעים.

  • שרונה

    גם אני רוצה מקומות ישיבה מרווחים יותר בטיסות.
    לא כי אני גבוהה, סתם כי זה נראה לי יותר כיף.

  • 157

    ואני רוצה להגיע. ולא לבקש טובות. דורשת הנמכת מדרגות, הנמכת כסאות בקולנוע, איסור על מופעים בעמידה. הפסקתי ללכת לבארים בנמל כי אני בעיקר מריחה בתי שחי כל הערב. לך יש אוויר צלול. תחשוב גם על זה. ולי אין כאפה- לי בכושי יש כף.

  • D!

    הייתי מגביה לך את המשקופים בשביל עוד 10 סנטים
    אתה יודע מה - תן לי עשרה ושנינו נהיה מבסוטים

  • עומר

    דורון שיחקת אותה - אין על הכתבות שלך.
    אני עם ה-192 שלי הייתי מאוד שמח אם היו מקומות ישיבה מרווחים יותר וכמובן רכב שהברך שלי לא תתקע ברדיו..
    עם הבגדים ברוך השם טפו טפו אני עוד מסוגל להסתדר

Comments are closed.