נשיכת האנדרדוג

הדרך של בלאט, המחשבות של באנקי, המרפקים של בלו וקפיצת הקריירה הנחשונית של רייס-היקמן. סיכום משחק 4.

 

tiger-eye

חלקים מהטקסט פורסמו היום (חמישי) ב"ישראל היום":

1.לעיתים הירואיקה נכתבת בצעדים קטנים של מסע ארוך, כמו תחילת עונה אל הלא נודע, עם המפקפקים העומדים בצידי הדרך, צועקים אי אפשר ולא יכול להיות, אבל כשחבורה של אנשים מחליטה להתעלות מעל הפסימיות המקומית ומתמקדת בצעד הבא, זה מביא אותה למקומות בהם החלומות נוצרים.

כדורסל לא בונה אופי, הוא חושף אותו. ומכבי ת"א של מודל 2014 של דייויד בלאט נחשפה אתמול במלוא הדרה ורחוקה שני משחקים מתואר אירופי. נשמע מופרך? תזכרו איך נשמע פיינל פור עבור החבורה הזו מאוגוסט 2013 עד פברואר 2014.
2. הרבה זרי פרחים צריכים לשלוח הבוקר סוכני הנסיעות העומדים לגזור קופון שמן מהעדר הצהוב העומד לגעוש על מילאנו (ותמיד ידווחו באתרי הספורט על "כיבוש מילאנו" – כי אנחנו לא יכולים סתם לבקר, רק לכבוש).

אחד המרכזיים שבהם יישלח ללוקה באנקי, שאמנם החמירו איתו במקומותינו עם קיתונות הבוז שספג, אבל כשאתה מתחיל את הרבע הרביעי ללא השחקן המשמעותי ביותר שלך, שקיים יחסים צמודים עם הטבעת אתמול, אתה מקבל ריצת מומנטום של מכבי שנעצרת רק עם הבאזר לתחילת החגיגות. לקח לבאנקי כמה פוזשנים להבין שההיקמנים על הגדרות, אבל לנגפורד ישב ליד המזכירות מעל לדקה, מחכה לחילוף אך המשחק לא נעצר ועיניו צפו ברייס והיקמן מרקידים את נוקיה.

באנקי החל לשקוע עמוק בהתחבטויות לגביי איך הוא מעביר את החודשים הבאים עם חבורת השחקנים הזו. ניהול החילופים שלו היה בעייתי, יכול להיות שהג'ינס של הג'וב הזה צרים עליו, ולו היה יוצא עם ניצחון היה מדובר בשוד איטלקי והוא היה מתקרא האופנובאנקי. לזכותו ייאמר שכשאתה תלוי בקית' לנגפורד, שחקן שהוא ברכה וקללה, אתה יכול למצוא את עצמך בצד האפל של הירח, ולהסתובב כשקוראים בשמך, באנקי-מון.

יש תחושה שההרכב של מילאנו קצת מפוספס. נדמה שהשימוש בלאוואל יכול היה להיות משמעותי יותר. ברבע השני הוא הוחלף לאחר שלקח זריקה לא לעניין ומייד אחריה טיוס לקח עוד ריבאונד התקפה. הוא צעד החוצה והסיטואציה כולה שידרה חוסר כימיה. ממה שלאוואל הראה הוא יכול להיות שון ג'יימס למתקדמים. לעיתים כל מה ששחקן צריך זו תחושת מסוגלות. אבל לא תמיד יש למאמנים את האנרגיה או הזמינות להעניק את זה.

עניינית למשחק ארבע, המחצית הראשונה של האיטלקים הייתה מאוד ממושמעת. הם חיפשו את המסירה פנימה, את החדירה לצבע, ולקחו שלשות רק אחרי שהכדור נכנס קודם פנימה. לאחר שהשלשות הללו נכנסו, ג'רלס גם הרשה לעצמו להרים שלשה במעבר. היא סיימה את הרבע הראשון עם 6 מ7 לשתיים. אבל…ככל שהתפתח המשחק התצוגה ההתקפית של לנגפורד אמנם שמרה את מילאנו במשחק אבל גם גרמה לו להזיז את כולם הצידה, חלק זזו ברצון, מה להם ולהשפעה על המשחק, ומשם להשתוללות חסרת רסן הדרך קצרה. תוסיפו לזה את העובדה שסמואלס לא מספיק גבוה או חזק כדי ליצור יתרון התקפי כלשהו על סנטר לגיטימי, את השיפוט הביתי שנתן להם אפס ריספקט, את חוסר היכולת של מוס ליצור משהו מעבר לג'אמפ מהמקום, ואת העובדה שמכבי נצמדה לחוקי ההגנה שלה וייצרה חטיפות ונקודות במעבר ותקבלו פיינל פור.

3. יש דברים שניתן לראות רק כשאתה נמצא במגרש עצמו ולא מזהים בטלוויזיה. למשל, שדייויד בלו הוא אחד השחקנים המלוכלים בסביבה. כמות המרפקים והמכות הקטנות שהוא זורק מפעימה, במיוחד כשהיא נעטפת בעטיפה של כאילו מאבק פיזי, כאילו אגרסיביות טבעית שמתפתחת עם המשחק. שום דבר. בלו מחמם ומתחיל את העסק ומתחמק מזה כי הוא חכם מספיק להציג את זה כאגרסיביות הדדית. קצת מזכיר את שמעון אמסלם שהיה דופק לך בומבה אבל איכשהו השופט היה שורק לך עבירת תוקף. זו חתיכת אומנות ואחד מאבות המזון לקבוצה מנצחת וחפצת תארים.

 

 
4. בסוף המשחק דייויד בלאט אסף את הצוות המקצועי שלו ויצר מעגל שמחה קופצני. זה הישג עצום לחבורת האנדרדוג שלו, שהראתה שהשיניים שלה אמיתיות ושהיא יודעת לנשוך.

שני השחקנים המרכזיים שכבר חודשיים יושבים מאחורי ההגה של הקבוצה, ריקי היקמן וטייריס רייס, שוב לקחו את מרבית ההחלטות המשמעותיות, יצרו חטיפות (כשטיוס מחפה עם המאג מאחור), ריווחו את משחק ההתקפה, פרגנו לסמית' ובלו, סיימו בטבעת ויצרו כזו הרתעה שהשאירה את טיוס לאימון נגיחות עם קצה הטבעת. מדובר בקפיצת ענק לקריירה האירופית של הצמד הזה שהחלה במקומות כמו רומניה ופינלנד (היקמן), וקבוצות יורוקאפ מליטא וגרמניה (רייס). טיוס התחיל באשדוד, מאתמול בליגה הלאומית.
5. אחרי שהאבק שקע, ואחרי חישובי הניצחון או הפסד, צריך לתת הרבה כבוד לשתי הקבוצות שהתאגרפו בארבעה משחקים, מנסות למצוא כוח לעוד מכה, לעוד התחמקות, לטפל בפצעים מדממים, כדי לראות מי הגבר האחרון שנשאר לעמוד. בסופו של יום, מכבי יצאה לרבע האחרון כמו עין הנמר, ומילאנו, כמו שעוזי חיטמן כתב וזוהר ארגוב שר : כמו שיכור התנדנדה, וגופה בכאב לא עומד, כל דקה ארוכה בלעדיה, מכבי (במקור: מכה בי), וליבה עליה, נפל כבד.

 

 

ARVE Error: id and provider shortcodes attributes are mandatory for old shortcodes. It is recommended to switch to new shortcodes that need only url

בלאט, פיינל פור
יחידה 206

27 Comments

טל בן יהודה 24 באפריל 2014

איזה כיף לקרוא.
קצת מוזר לקרוא את כל ה"אתמול" הזה… כאילו שאוהדי מכבי הלכו לישון, או יוכלו ללכת לישון בשעות הקרובות.

אני כל כך מסכים איתך על נקודה 3. אחד הדברים האהובים עלי אחרי השלשות של בלו זה להסתכל עליו ולראות אותו מדבר ומדבר ומדבר ליריב, ואז מכניס את הקטנות האלה… תענוג של שחקן.

שחר ד. 24 באפריל 2014

סעיף 4 כ"כ נכון.
היה משהו מאד טהור בשמחה הזאת שלהם. לא יהיר, לא מתנשא, לא שבע – פשוט שמחה של אנשים שעבדו מאד קשה כדי להגיע להישג הזה.
לדעתי זה היה הרגע המרגש ביותר בניצחון הזה.

תומאס 24 באפריל 2014

קשה לי להאמין שזה נכון, הרי דבר ידוע הוא שאוהדי מכבי לא יכולים לשמוח "באמת", או השחקנים במקרה זה.

איציק 24 באפריל 2014

מה שאתה כותב זו אגדה אורבנית…

שחר ד. 24 באפריל 2014

התייחסתי לחלק בו דורון דיבר על צוות האימון, דווקא שם היתה התרסה לכולם. אנחנו חוגגים עם עצמנו – לא עם השחקנים, לא עם האוהדים ובטח שלא עם ההנהלה.

הראל 24 באפריל 2014

עם כל הכבוד לכולם צריך לתת את הכבוד קודם כל ואחרי הכל למאמן הכי טוב בסביבה, כי מאמן נמדד ביכולת ההשפעה שלו על השחקנים ודיויד עם כל השריטות (והשחקנים שהוא לא סופר) הוא היחיד בקבוצה הזו ששיך באמת לטופ האירופי ותראו איך השחקנים שפרחו אצלו לא צליחים בשום מקום אחר (פארגו אידסון הנדריקס ועוד) אז שהיקמן יחשוב טוב לפני שהוא מתפתה…

MOBY 24 באפריל 2014

סדרה לפנתאון הצהוב עם משחק של נס במילאנו.
מכבי א היא קבוצה שכיף לחזות בה.
השמחה של בלאט הייתה מדבקת נראתה לי כמביט מהצד כשמחה אמיתית וטהורה. יחד עם הרמיזות בסיכומים של ערוץ חמש עוד יש סיכוי שנראה אותו ביד אליהו גם בשנים הבאות?
זה כבר פחות כיף.
בסוף עוד יבינו בצהבת מה יש להם ביד…..
עדיף שמכבי ב תאבד את האליפות.

גיא זהר 24 באפריל 2014

מעבר לשני הקאמבקים המדהימים של מכבי העונה ולניהול המשחק המופתי של בלאט אתמול לא צריך להיסחף בעניין האנדרדוג. להעיף את מילאנו זה הישג מרשים אבל לא מרעיד את אמות הסיפים באירופה ( כאילו שמשהו ביורוליג בכלל מזיז למישהו ברחבי היבשת). אנדרדוגיות זה להעיף את ריאל או צסקא מה שמראה כמה היווניות עם מאמנים טירונים כל כך עצומות שגררו שם את שתי הסדרות למשחק חמישי. וזה שכל פעם סוכני הנסיעות עושקים את אוהדי מכבי רק מעיד על ההנהלה המופלאה שלהם.

משה 24 באפריל 2014

1+
מסכים ובתור אחד שהיה מנוי שנים רבות לדעתי הישג אדיר של קבוצה בינונית ולא חכמה במיוחד (למעט בלאט כמובן).

אורן 24 באפריל 2014

אחלה מאמר, באמת! נהניתי לקרוא. אבל, אתה מתחיל ב"אנחנו לא יודעים לבקר, רק לכבוש", ומסיים ב"כשטיוס מחפה עם המאג מאחור"…

דורון קרמר 24 באפריל 2014

תודה. החיפוי של טיוס היה בגבולות 67'.

עמית זילברבוש 24 באפריל 2014

לפי דעתי חוכמת הבדיעבד לגבי לנגפורד (שנשמעת עכשיו במקומות רבים) – היא לא במקומה.
אם באנקי משאיר אותו על המגרש בלי מנוחה, מול האינטנסיביות ההגנתית של מכבי, ולנגפורד נופל מהרגליים ומחריב את המשחק ברבע האחרון, הוא היה מקבל את אותה ביקורת, לא?
מה שכן – כשמסתמכים על שחקן אחד, ועוד גאנר כמו לנגפורד בצורה כ"כ אבסולוטית (28 מה-56 הראשונות של מילאנו) – קשה לצפות ששחקנים אחרים ישארו בעניינים ויתנו תפוקה כשצריך. כאן לדעתי הבעיה העיקרית, שמביאה אותנו לנושא החביב מאתמול ועד ההפסד הבא של מכבי-
כשלנגפורד שיחק תחת בלאט, כמו עוד גאנרים אחרים ( כמו פארגו), הוא ידע להוציא מהם מקסימום, וקריצה לעבר כל אלה ששאלו למה בלאט מנסה "לחנך" את רייס.

דורון קרמר 24 באפריל 2014

זה נכון שבספר חוקי ניהול המשחק אתה מושך כמה דקות לתוך הרבע הרביעי עם מנוחת השחקנים המרכזיים שלך (ניצול דקות המנוחה בין הרבעים+2 דקות מנוחה לתוך הרבע), אבל לפעמים צריך לזרוק את הספר הצידה וללכת עם האינטואיציה. אם יש אינטואיציה.

אלון רייכמן 24 באפריל 2014

דורון, מעולה.
מסכים עם סעיף 3 – וזו גם הסיבה שאני כל כך אוהב את בלו. הוא פייטר, הוא לוחם ויש לו ביצים (כולל לקחת את השלשה המשוגעת שתנצח את המשחק) שאין להרבה שחקנים אחרים בקבוצה. ככה לוקחים תארים.

ניר 24 באפריל 2014

לא יודע למה, אבל היה משהו קצת צורם בחגיגות הנפרדות של הצוות המקצועי ושחקני הקבוצה, דווקא בגלל הספונטניות של הדברים והעובדה שאף שחקן אפילו לא ניסה להצטרף לחגיגות הצוות המקצועי היו מוזרות.
אני יכול להבין את תחושת הגאווה של הצוות המקצועי של אנחנו נגד כל העולם, אבל האם זה כולל גם את השחקנים???

אזי 24 באפריל 2014

אני ראיתי את המשחק בטלווזיה
איפשהו בדקה האחרונה, הבמאי עבר לדייויד בלאט שואג מאושר לעבר היציע והקהל.
אבל בטלווזיה ראו אולי חצי שניה מהשאגה הזאת כי בדיוק השופט אמר לבלאט שירגיע את עצמו.
בלאט לבש ארשת פנים רצינית, סידר את העניבה וחזק לקצה הספסל.
זה היה רגע מושלם.

תומר חרוב 24 באפריל 2014

"ההיקמנים על הגדרות"- ענק.

שמחה זה סבבה אבל מה הקטע עם הכובעים והמשקפיים סטייל חתונה בגן הפקאן? עוד שנייה היו עוברים עם מיני ארטיקים טבעיים.

איציק 24 באפריל 2014

עדיין, למרות ההצלחה, חשוב לקבל גם תשובה שקולה של ג'וני, בתקווה שתגיע ותאזן את החגיגה לגבי בלאט.
עיניין אחר לחלוטין הוא הדיון לגבי היקמן ורייס. לשני השחקנים האלו אין פחד ויש יכולת אישית. עדיין, אני חושב שמאמן יריב שמאפשר להם לשחק שכונה שם לעצמו את חבל התליה. מאמנים אשר יאלצו אותם לותר על יאללה בלגן ובו נחשוב יקבל ניצחון די קליל. הם שחקנים מאוד לא חכמים, ושמירה מבוססת על מלכודות פשוטות שיובילו אותם לאיזורי חוסר נוחות יביאו לכמות מאוד גדולה של החלטות לא טובות שלהם. הם עדיין יאלצו את עצמם ויגרמו לנזק. כמו שסמית' ממהר לותר על יוזמה ורק משתף פעולה, ככה הם רק בקיצוניות השנייה. צסק"א למשל יכולה לעשת להם את זה (ועשתה) אך מתקשה לעשות זאת לדיאמנטידיס, אפילו בכושרו הנוכחי, כיוון ששכל לא מאבדים יחד עם היכולות הפיזיות.
מה שבאתי בסך-הכל לומר זה, מאוד נהנתי אתמול, ויאללה נוסעים לקחת את הגביע…

the bird 24 באפריל 2014

חחחח "תשובה שקולה של ג'וני" ענק

אני יכול לכתוב משהו במקום לבינתים?
סופסוף גונב הדעת בלאט זז מהדרך ונתן לגודס לנהל את המשק כראות עיניו
והשחקנים לא התייחסו לבלאט וכראיה שפכו עליו מים בסיום
כדי להראות כמה הם לא שמים עליו
ככה ייעשה לגונב דעת שמתחזה למאמן

תומאס נוימן 24 באפריל 2014

בלו הפך להיות הרבה יותר מסטרץ'-פורוורד עם יד לשלוש, אלא לשחקן הגנה ורסטילי, שהשנה ראיתי אותה שומר בהצלחה על שחקנים בעמדות 3, 4, אפילו 5 (והרבה פעמים גם על 1-2 לאחר חסימה וחילוף). יחסית לבחור בגודלו, יש לו עבודת רגליים טובה, הוא זריז, הוא קורא את המשחק, הוא פיזי ואגרסיבי (וזה בלי לקחת בחשבון את ה"קטנות" ואת הטראש-טוק). לא לוקח הרבה ריבאונדים, אבל שם את הגוף וסוגר בדרך-כלל את השחקן שלו, מה שמאפשר לאחרים לקחת. נתן סדרת הגנה לפנתאון מול מילאנו. חייבים להשאיר אותו לעוד שנה, בעיני הוא השחקן הכי חשוב במכבי. לכן, סדר הדברים כזה:
1. להחתים את בלאט.
2. להחתים את בלו.
הדברים עולים שוב ושוב בבלוגים השונים באתר זה ובתגובות.
מקווה שדני קורא.

אורי 24 באפריל 2014

בלו מרביץ ומדבר… בזמנו הצליח ללכת מכות בגמר גביע מול נתניה בזכות היכולות האלה

ט 24 באפריל 2014

נהדר, קרמר.
אני קורא אותך וכל גלילה למטה אני מקווה לא לראות את התגובות, כי אולי יש עוד קצת פוסט.

D! 24 באפריל 2014

לייק+

איציק 24 באפריל 2014

דרך-אגב, עם כל הדיונים, ואף אחד לא הזכיר שגם האמונה הטפלה של שון ג'ימס עזרה… הוא שוב ראה את המשחק מול הטלוויזיה בשידור ישיר בארה"ב. נראה לי שלא רק את הפינאל-פור כי גם את השנה הבאה הוא יראה את מכבי מהטלוויזיה בארה"ב. בכלל, כל ההתנהלות שלו לא ראויה. יש מקרים שבהם צריך לקום ולבוא, רק בשביל הבייחד… בכול זאת קפטן בנבצרות זמנית (הדבר הכי קבוע שיש)…

שלומי 24 באפריל 2014

הבן אדם סובל מפריצת דיסק ונמצא אחרי ניתוח, לטעמי עדיף שישאר בארה"ב עוד קצת בשביל המעקב, מאשר שיסבול 13-14 שעות בטיסה.

אלעד ב.א. 25 באפריל 2014

האנקדוטה בסעיף 2 על הכיבוש לא פחות מגאונית!
:)

Comments closed