ההחלטה של גודס

כבר שלושה ימים עברו מאז החליט גיא גודס לשלוח את שמוליק ברנר אל הקו במשחק הגביע של הפועל ירושלים מול […]

כבר שלושה ימים עברו מאז החליט גיא גודס לשלוח את שמוליק ברנר אל הקו במשחק הגביע של הפועל ירושלים מול ברק נתניה. זה עדיין מעסיק אותי כי ההחלטות האלה לא קורות בוואקום. אלו החלטות שמתקבלות באינסטיקנט של רגע, אבל מאחוריהן עומדת היסטוריה של מאות מקרים דומים שקרו בעבר. מצבי משחק כאלה חוזרים שבוע אחר שבוע, אצל קבוצות שונות, ולמרות שכל מקרה עומד בפני עצמו, ניתן ללמוד ממנו לסיטואציות עתידיות. כידוע, ברנר קלע את שתי הזריקות והעניק לנתניה את הניצחון היוקרתי והחשוב. יש לי הרגשה שגודס, למרות הביקורות, די שלם עם ההחלטה שלו. אבל דומה שהלקח הגדול ביותר שניתן ללמוד מהמקרה הזה הוא לא ללכת נגד האופי שלך.

בוודאי בתור שחקן, גם בתור מאמן, גודס היה תמיד הטיפוס שעובד קשה כדי להגיע לתוצאות. הוא, תדמיתית לפחות, ויש לי הרגשה שגם במציאות, לא טיפוס של מהמר. ההחלטה לשלוח את ברנר לקו הייתה סוג של הימור.
הלוגיקה מאחורי ההחלטה לעשות עבירה על ברנר הייתה שמדובר בקלעי עונשין רע (54.5 אחוז עונתי, מעולם לא עבר את ה 68 אחוז עונתי לאורך הקריירה). אם יקלע אחת, במצב שיוויון, הכדור אצל גודס להתקפה אחרונה ובמקרה הגרוע יילך להארכה. אם יחטיא שתיים, מירב הסיכויים שהריבאונד יהיה אצל ירושלים ביתרון נקודה ואז יבוא פאול של נתניה. במקרה הכי גרוע, חשב גודס, ולא באמת האמין שזה יקרה, ברנר יקלע שתיים ועדיין יהיה לירושלים כדור אחרון.

במצב הספציפי הזה, 10 שניות לסוף ביתרון נקודה, גודס רצה את הכדור האחרון בידיים שלו כדי, וזה לא ציטוט מדוייק, "לשלוט בגורל שלו". אבל אנשים לפעמים נוטים לשכוח שהגורל שלך בידיך לא רק בהתקפה, כשיש לך את הכדור, אלא גם בהגנה, כשאתה חייב עצירה של משחק. גם אז, הגורל שלך עדיין נמצא בידיך. אישית אני נורא אוהב את האסכולה האמריקאית שטוענת "בוא נראה אותך עושה סל ומנצח אותי". האסכולה הזו יכולה להיראות שמרנית, ארכאית אבל יש לה עמוד שידרה ונדמה לי שמדובר במסר של המאמן לשחקנים שלו, אני מאמין בכם ובהגנה שלכם, עכשיו לכו ותעשו את העבודה. אם כבר לעשות עבירה, אז במצב של פלוס 3 זו החלטה הגיונית כדי לא להגיע להארכה. בכל מצב אחר זו כבר סיטואציה יותר בעייתית. שליחה לקו זו הודאה סמויה של המאמן שהוא לא מאמין ביכולת של שחקניו בהגנה. פעמים רבות הוא באמת לא מאמין ואולי כאן המקום לעשות עבירה. כש Hack a Shaq, הביטוי שטבע צ'יק הרן, הכרוז המיתולוגי של הלייקרס, והתייחס לשליחה של שאקיל אוניל לקו כדי להשתמש באחוזים הנמוכים שלו מהעונשין כדרך לעצור אותו (אך בעצם דון נלסון התחיל עם זה כשאימן את דאלאס נגד שיקגו של דניס רודמן), הייתה ביקורת די גדולה על השיטה הזו ועל חוסר הספורטיביות שלה. גם זרים חדשים שנוחתים בארץ ונתקלים בסיטואציות האלה די המומים מהדרישה של המאמן לעשות עבירה בכוונה כדי לשלוח מישהו לקו. זה נגד כל מה שהם למדו במכללות ובתיכון. אלה המורגלים, כבר רואים את ההיגיון שיש בדברים. גרג פופוביץ' אפילו הראה שלשיטה הזו יש גם הומור מסוים:

ARVE Error: id and provider shortcodes attributes are mandatory for old shortcodes. It is recommended to switch to new shortcodes that need only url

חזרה לגודס. יש מספר החלטות במשחק שצובעות אותו בשחור ולבן. ההחלטה של גודס הייתה מהסוג הזה אבל מכאן ועד להפיל עליו את על חוליי ניהול המשחק לדורותיו המרחק רב. קליעות העונשין של ברנר גם הוציאו גל ביקורות על בניית הקבוצה של גודס. אני נגד שישה זרים ובעד החוק הרוסי או צמצום מספר הזרים, אבל קצת הגינות בסיסית לא תזיק.

ובשורה התחתונה, אם מישהו יודע להתעלות מעל תדמיות, הוא מבין שבסופו של דבר הכל מוכרע על אופי. אני לא יודע עד כמה גודס מכיר את שמוליק ברנר מעבר לדפי הסטטיסטיקה. אבל בתור אחד ששיחק איתו אני יכול להגיד שלא מתעסקים עם שמוליק בסיטואציות בהן צריך להראות אופי.

13 דברים שאנחנו רוצים מהכדורגל שלנו
31 בדצמבר

תגובות

  • thebig E

    אני זוכר את שמוליק ברנר מחטיא פעמיים מהקו כמעט באותה סיטואציה, במדי עפולה, במשחק אליפות הליגה הלאומית נגד חולון. חולון שלחה אותו לקו הכוונה, הוא החטיא פעמיים, אחר כך גור פורת החטיא עוד אחד ועדי פרג קלע סל ניצחון, לא משנה שדורסמן בחר לא לעלות.
    כל מה שכתבת נכון, אבל הגורם העיקרי שגודס לא התחשב בו הוא שלנתניה היו עוד שתי עבירות לתת, והעובדה שלא היה לו עוד פסק זמן. זה שינה לגמרי את המשוואה. גם כשיש לך תזה יציבה וברורה, אתה חייב להשאיר מקום למשתנים בלתי תלויים ודרגות חופש. וכך, מעבר לזה ששמוליק אכן קלע את שתיהן, נשארו לירושלים 9 שניות בלי פסק זמן, כלומר צריך לעבור מגרש שלם, ונתניה עשתה את העבירות בזמן, והשאירה לתומפסון זריקה בלתי אפשרית מהפינה. סטטיסטיקה תיקח אותך עד לדקות האחרונות, ושם אתה צריך להתחיל לחשוב מהסוף להתחלה...  

  • doron kramer

    לכן אדרבא ואדרבא ירושלים הייתה צריכה ללכת על סטופ הגנתי, שבסיטואציה הנוכחית הייתה הרע במיעוטו. אם עצר, כנראה ניצח. הוא בעצם העניק לנתניה אפשרות לעלות ליתרון מבלי להתאמץ ושם את עצמו במצב בו הוא לא יכול לנצח. ולגביי ההחטאות של שמוליק: זה פשוט עניין של קארמה. גם מייקל ג'ורדן היה מחטיא מול חולוניה בפחים באותה עונה.

  • עדי

    זו תופעה שההיקף שלה רחב מדיי, היא באמת לא ספורטחיבית במיוחד, היא בעיקר נגד הצופים- כי ההווה זה מה שחשוב להם בעוד שלמאמן חשוב המספר שיעטר את דפי הסטטיסטיקה לפחות עד סוף העונה...
    וגודס טעה, זה לא המצב בו עושים דבר כזה נגד אף שחקן גם לא עיוור וגידם כי אם אתה כזו קבוצה מובילה אתה לוקח את האחריות על עצמך בטח מול קבוצה בעליה שהיא סופר חדורת מוטיבציה בטח נגדך.

  • הבלטה של זלוטי

    שאלה שאף אחד לא שאל היא למה אריק אלפסי שם על המגרש שחקן של 54.5 אחוז מהקו בפיגור נקודה.
    אגב-לאלפסי יש זכרונות טובים ממלחה-ניצח שם עם אשקלון לפני שנתיים למרות משחק שיא של שרון ששון.

  • עדי

    אין כמו חוכמה בדיעבד !
    אני מעריץ את מועצת חכמי בדיעבד. איך הם יודעים ומנתחים ומסבירים.

Comments are closed.