הרושם הראשוני הסתיים בתיקו

עידן בלאט בקליבלנד החל בהפסד מביך לניקס והמשיך בנצחון מרשים בשיקגו. עכשיו הוא צריך לביית את אירווינג, להכיל את ג'יימס ולהרשיב לואן גאנדי.

בודהה

פורסם (ברובו) בישראל היום (2.11.14):

1 .ונדמה שבסיפור של דייויד בלאט, ראוי להתחיל בעובדות. והן אומרות שבלאט, תעודת זהות כחולה, ניצח את משחקו הראשון בקריירת הנ.ב.א שלו. ביונייטד סנטר, אולמה הביתי של השיקגו בולס. זו של ג'ורדן, של פיפן, של פיל ג'קסון. צעד גדול לבלאט, צעד גדול יותר לאבן יהודה.

2. באוקטובר 1979, מג'יק ג'ונסון ערך את הופעת הבכורה שלו בנ.ב.א במדי הלוס אנג'לס לייקרס. כשנותרה שנייה לסוף המשחק, כשהלייקרס בפיגור נקודה, קארים עבודל ג'אבר, הסנטר האלמותי, קלע את קליעת הוו המפורסמת שלו וניצח את המשחק. הרוקי המתלהב ג'ונסון נתלה על צווארו של ג'אבר וסירב להרפות. השדר אמר שהוא נראה כאילו זכה הרגע באליפות המכללות (מה שאכן קרה חצי שנה לפני).

חיוכו של מג'יק, מה שהפך אחר כך לסמלו המסחרי, נצץ אל מול האדישות האופיינית של ג'אבר. מאוחר יותר, העיד מג'יק, ניגש אליו ג'אבר בחדר ההלבשה ואמר לו בתוגה האקזיסטנציאלית בה קארים אהב לשהות: "ארווין, אתה מבין שיש לנו עוד 81 משחקים?".

ARVE Error: id and provider shortcodes attributes are mandatory for old shortcodes. It is recommended to switch to new shortcodes that need only url

זה היה משפט שדייויד בלאט שמע לא מעט ב24 השעות מאז הפסיד לניו יורק ניקס בליל חמישי.

זה היה הפסד זובור למאמן רוקי בליגה, ונדמה שבלאט היה מעדיף להסתובב על הקווים עם תיק גב של דורה החוקרת, כמו שרוקיס נאלצים לעשות, רק כדי לנצח את המשחק הביתי הראשון.

אבל למרות שיש רק הזדמנות אחת להשאיר רושם ראשוני, נדמה שבעונה כל כך ארוכה, ההזדמנות הזו נפרשת על שליש עונה לפחות על מנת לאשש או להפריך מגמות ולהסיק מסקנות. כי אז הגיע ליל שישי והניצחון הקשה בשיקגו עזר לשקם מעט את הביטחון שנפגע, אצל כולם.

הביטחון הספורטיבי האמורפי הוא עניין קריטי שייבנה, או לא, ממשחק למשחק: הביטחון של השחקנים החשדנים במאמנם הבינלאומי, של הקהל והתקשורת בו, של היכולת שלו לדעת שהוא עושה את הדבר הנכון כדי למקסם את הפוטנציאל של שלושת הכוכבים שלו והצוות המסייע שלהם.

רק לדמות אחת אין צורך לדאוג בעניין הזה – קיירי אירווינג, רכזה של קליבלנד, לא רואה אף אחד ממטר, לטוב ולרע, בעיקר לרע. אחת המשימות הקשות המוטלות על בלאט היא לביית אותו ולמצוא לו מקום במשחק קבוצתי.

3. אבוד, קפוא, לחוץ, היו חלק מהביטויים שתיארו בסוף השבוע את שפת הגוף של דייויד בלאט בעומדו על הקווים בקליבלנד.

יכול להיות שלפתע, ברגע אחד, כשהשופט עמד להרים את כדור הביניים להתחיל את עונת המשחקים, נפלה ההכרה אצל בלאט על גודל ההישג. על המקום בו הוא עומד. על כל העיניים המביטות בו. ההכרה הזו יכולה לשתק.

השמות הגדולים יכולים לטעת תחושה מוטעית שהם יודעים מה הם עושים, אבל ברגעי משבר, שחקנים, גם הכוכבים הגדולים ביותר, מביטים על הפרצוף של המנהיג שלהם על הקווים כדי למצוא שם דרך ושקט.

אז בלאט יצטרך לקחת את המושכות, כי אחרי שני משחקים הוא כבר על הגריל אצל חלק מהאנשים. מארק ג'קסון עוקץ ורומז מעמדת הפרשן, מחפש לעצמו ג'וב אימון. טיירון לו, עוזרו של בלאט ומי שהיה מועמד לתפקיד המאמן הראשי, מתדרך שחקנים לפני יציאה לפרקט בעוד בלאט מביט מהצד, שותק. את העצה הטובה ביותר נתן לבלאט ג'ף ואן גאנדי, לפני המשחק בשיקגו: "פשוט תהיה אתה". כלומר תנהל את זה כמו שאתה חושב, יהיה אשר יהיה, כדי שתוכל להביט אחורה בתחושה שלמה.

4. טיים אאוט לשנות השמונים – משחק הנ.ב.א הראשון של דאג קולינס בשיקגו, כשאימן את מייקל ג'ורדן. גם הוא, כמו בלאט, פתח מול הניו יורק ניקס. וכך קולינס מתאר את המשחק בבלוג שלו באתר של הבולס:

"בערך שתי דקות לסוף המשחק, שיוויון. השחקנים הגיעו לספסל, אני נוטף מזיעה. לעסתי את המסטיק שלי, יש לי כאב ראש, ושאריות מסטיק על הפה. מייקל מגיש לי כוס מים ואומר: קח שלוק, קואץ', אני לא הולך לתת לך להפסיד את המשחק הראשון שלך. ואז הוא קלע את עשר הנקודות האחרונות במשחק, סיים עם 50 נקודות וניצחנו. כל מה שביקשתי ממנו זה שבפעם הבאה יגיד לי מראש כדי שאוכל להנות מהמשחק".

עוד מישהו רצה להשוות את ג'יימס לג'ורדן?

5. בלאט מגלה שהפוליטקלי קורקטנס והמקום המרכזי בו הפרנצ'ייז פלייר תופס בקבוצה, סירסו את דמות המאמן כמו שבלאט הכיר.

באיזשהו שלב הוחלט שמאמנים בליגה לא אמורים לכעוס על הקווים, להביע רגשות, לשלוט מקרוב בנעשה או לתלוש שערות מטאפוריות לשחקן, אלא הם צריכים לנהל משחק בזן בודהיסטי גם אם שחקניהם מחרבים אותו בזעם איסלאמיסטי.

נדמה שבלאט מתלבט אם הוא אמור לכעוס פומבית ובאיזו מידה. בינתיים נראה שהוא מודע לתפקידו הבודהיסטי שמצריך שתיקה והכלה גם אם איבודי הכדור של לברון ג'יימס מביכים, וניהול המשחק של אירווינג שכונתי. לך תסתבך עם פרנצ'ייז פלייר. את האוזן הקשבת הוא ימצא אצל קווין לאב. כמה אינטליגנציה וכשרון בשחקן אחד.

6. במשחק התדמיות הספורטיבי, האמריקאים הדביקו לבלאט את התקפת פרינסטון על מנת למצוא אלמנט איתו יוכלו להזדהות, גם אם מדובר בנתון התלוש מהמציאות. ולך תוכיח שאתה לא כזה ברגע שהפוזשנים לא מתכתבים עם ספר התרגילים של פיט קאריל.

אבל תקופת ההכנה של הקבוצות לליגה היא קצרה ולפילוסופיית משחק חדשה נדרשת זמן על מנת להטמיע, רצון טוב על מנת לקבל, ואינטליגנציית משחק על מנת ליישם. בלאט יצטרך לנהל את העסק תוך כדי תנועה. כי לאחר שני משחקים ניתן לומר שההתקפה העומדת של קליבלנד לעיתים קרובות מדיי תקועה, מסורבלת, מזכירה את מכבי ת"א של נובמבר 2013. התקפת המעבר לא חדה ונראית חסרת היררכיה וארגון.

אבל הפוטנציאל שם. הפואנטות ההתקפיות נראות הרבה יותר טוב לאחר יציאה מפסק זמן. ההגנה מייצרת נקודות במתפרצות. ובתורת המשחקים, ורז'או, לאב וג'יימס הם פצצות חכמות של הבנת משחק.

7. המעורבות הרגשית של הצופה הישראלי במשחק נ.ב.א בסלון ביתו באמצע הלילה היא עניין לא פשוט כשיש מאמן ישראלי על הקווים. וזו רק הליגה הסדירה, בפלייאוף הולכת להיות היסטריה רבתי של משמרת שלישית.

לכן החיבוק והשמחה האותנטית של לברון ג'יימס כלפי בלאט בסיום המשחק בשיקגו, הרגיש כמו חיבוק קולקטיבי, שנותן תקווה ואופטימיות. כי אם ג'יימס בצד שלך, אתה יכול להמשיך לעבוד בשקט, ללחוש לעצמך שיש עוד 80 משחקים לשחק.

פוטבול מכללות (4) - שחר דלאל
יומן דאבל פרק ה' - האחראי

28 Comments

גיל 2 בנובמבר 2014

כל מילה בסלע! המשחק הראשון היה זוועתי ולברון שוב מראה שבמשחקים גדולים הוא הרבה פעמים נעלם. אחרי שקבע שזה אחד ממשחקני הכדורסל החשובים אי פעם (???) הוא פשוט לא התייצב אליו ולג'ורדן זה בחיים לא היה קורה. לברון נהנה מההייפ אבל שוכח שבשורה התחתונה צריך לשחק כדורסל.

לגבי אירווין אתה צודק לגמרי. הבחור לא דופק חשבון וזורק כאילו הוא היחיד שמשחק.

אם המודל של בלאט הוא זה של הספרס, יש לו עוד דרך ארוכה מאוד. מצד שני, בדיוק כמו שהבאת את הציטוט של ג'אבר, ההכרה שכל משחק בודד לא כזה חשוב יכולה לעזור לו אם כי אור הזרקורים לא יעלם.

והאמריקאים פשוט מלאים בקלישאות כלפי בלאט בלי לדעת מה בדיוק הוא עשה בחיים חוץ מזה שהוא ניצח בכל מקום שאימן בו.

עידן. 2 בנובמבר 2014

הבעיה של בלאט היא שהקבוצה שלו הרבה פחות טובה ממה שחושבים שהיא. ג'יימס הוא ג'יימס, אבל קווין לאב אוברייטד גדול. שחקן של מספרים טובים בקבוצה קטנה, גבוה שזורק 6 שלשות למשחק (באחוזים בינוניים) והכי גרוע- הבחור לא מסוגל לשמור.

וזה עוד טוב לעומת ארווינג שמסמל כל מה שרע בכדורסל היום. הרבה אתלטיות, הרבה כשרון ומעט מאוד שכל. והוא דווקא מסוגל לשמור, אבל זה לא ממש מעניין אותו.

אני מאוד מקווה שבלאט יצליח להנחיל את השיטה שלו בקליבלנד אבל מאוד מסופק בכך.

Rami Portland 2 בנובמבר 2014

מסכים לגמרי עם עידן. לאב אוברייטד גדול,אין להם ספסל וגם לא ממש נראה שהם סופרים את המאמן. אם רוז בריא הם יתנדפו בגמר המזרח. אם לא אז כמו לפני שנה עם מיאמי, התבוסה ופיצוץ הבועה יגיעו בגמר.

אנונימוס 2 בנובמבר 2014

סיפור נהדר וממצה על ג'ורדן

איציק 2 בנובמבר 2014

סעיף 4 ממצה את כל מה שהרגשתי במשחק. המשחק הזה היה של לברון ולא של בלאט, והוא לקח אותו למקומות שעצוב היה להתבונן בהם. בלאט התבונן והיה עצוב.

אלעד 2 בנובמבר 2014

לברון מעולם לא שיחק עם פוינט גארד דומיננטי, וממה שנראה כרגע השילוב עם אירווינג לא יהיה פשוט. עוד כמה שבועות יתחילו להישמע השוואות לשילוב בין ווסטברוק לדוראנט.
הבעיה של בלאט כמובן, שהוא לא יכול לעשות סדרת חינוך כמו באירופה. הוא קצת תלוי ברצון של אירווינג להוריד מעצמו לטובת הקבוצה. השאלה אם זה אפשרי ואם זה לא יפגע בתפוקה שלו כשחקן.

אגב ווסטברוק, בינתיים באוקלהומה מתגלה שיש שחקנים, ואפילו קנדריק פרקינס יכול להיות אפקטיבי. ככה זה כששני שחקנים שמחלקים ביניהם 90% מזמן החזקת (וזריקת) הכדור לא משחקים.

יואב דובינסקי 2 בנובמבר 2014

אני חושב שיש משמעות גדולה לפתיחה. ההפסד לניקס הראה שהקבוצה לא מחוברת לחלוטין וזה הגיוני בשלב הזה של העונה, אבל אם היה מתווסף הפסד בשיקגו (מה שבנס לא קרה אחרי שלברון החריב את הרבע האחרון וב47 שניות לסיום קליבלנד היתה במינוס 5) ומסע של שלושה משחקים במערב (כולל משחק קשה בפורטלנד), פתיחה של 5-0 או 4-1, כשלברון ואיירוינג עושים מה שבא להם, תציף את השאלה לגבי תרומתו של בלאט. הוא יצטרך להתרגל לרעשי רקע וספקולציות של אנשים שרוצים את הג'וב שלו. מארק ג'קסון בזוי בעיני וממחיש שניגודי אינטרסים בתקשורת הספורט האמריקני הרבה יותר גרועים ממה שקורה בארץ.
אהבתי שבלאט נזף בהם. כרגע הם נראים כמו אסופה של שחקנים חסרי תיאום שכל פעם שיוצאים למתפרצת עם יתרון מספרי איכשהו מצליחים לעשות שטויות. שלא לדבר על משחק עומד תקוע. רק קוין לאב וורז'או משחקים יפה ביחד. את מריון בלאט בכלל לא סופר וחבל, כי הוא אחד השומרים הטובים בליגה. קיירי איירוינג שחקן ספורטק. הוא יטריף את בלאט במהלך העונה, אבל זה יקום או יפול על לברון.

ירושלמי 2 בנובמבר 2014

רק בשביל זה היה שווה להכנס לפה:

"בערך שתי דקות לסוף המשחק, שיוויון. השחקנים הגיעו לספסל, אני נוטף מזיעה. לעסתי את המסטיק שלי, יש לי כאב ראש, ושאריות מסטיק על הפה. מייקל מגיש לי כוס מים ואומר: קח שלוק, קואץ', אני לא הולך לתת לך להפסיד את המשחק הראשון שלך. ואז הוא קלע את עשר הנקודות האחרונות במשחק, סיים עם 50 נקודות וניצחנו. כל מה שביקשתי ממנו זה שבפעם הבאה יגיד לי מראש כדי שאוכל להנות מהמשחק".

ירושלמי 2 בנובמבר 2014

לגופו של עניין, נכון שלברון היה גרוע במשחק הראשון, אבל זה מובן.
בהתחשב בכך שנולדה לו בת בערב המשחק ושמדובר במשחק הראשון שלו לאחר החזרה לקליבנד, מתבקש שהבנאדם יהיה קצת לחוץ ושהראש שלו לא יהיה במקום.
וכרמלו ידע לנצל את זה טוב, ואם יש משהו שלברון נופל בו פעם אחר פה זה בשמירה על כרמלו במשחקים צמודים. כאילו כל פעם שהם נפגשים המוח של לברון חוזר 30,000 שנה אחורה והוא נותן לאגו להוביל אותו, העיקר לקלוע ולהחזיר סל על הראש של כרמלו, ותמיד כרמלו נשאר קר ורגוע במצב הזה, מה שמאפשר לו לנצח משחקים צמודים מול לברון.
המשחק מול שיקאגו היה המבחן האמיתי של בלאט ואותו הוא עבר בהצלחה.
אני בספק עם הקאבס יפסידו עוד הרבה משחקים בבית העונה.
לגבי קווין לאב, אין ספק שהבנאדם חלש יחסית בהגנה. אני לא אתפלא אם ברגעים מסויימים לברון ישחק ב-4 עם ורז'או ב-5, או עם תומפסון ב-4 ולאב על הספסל.
לקיירי אני פחות דואג, הוא עדיין צעיר וזה בדיוק השחקן שבלאט יכול עדיין לעצב ולגרום לו לעשות הגנה.

יוספיהו 2 בנובמבר 2014

מי שהכי בבעיה כרגע זה דיון וייטרס, הוא מתעקש לקחת זריקות שלא בשטף המשחק ומעגל פינות בהגנה.

כרגע נראה שדבאלדובה הוא ה"יוגב אוחיון" של בלאט.
השחקן שאמור לדאוג ששיטת המשחק תיושם ברוב המקרים(+הגנה כמובן), גם אם זה לא בא לידי ביטוי בסטטיסטיקה.

גל ד 2 בנובמבר 2014

טור כדורסל ישראלי טיפוסי. טונות של פסיכולוגיה בגרוש, וכמה מילים על כדורסל. שבמקרה הזה הן גם לא כ"כ נכונות. ההתקפה של בלאט משלבת עד היום המון אלמנטים שהונחלו בפרינסטון.

D! פה 2 בנובמבר 2014

ביעסת אותי.

ירושלמי 2 בנובמבר 2014

תגובה ישראלית טיפוסית. טונות של פסיכולוגיה בגרוש, וכמה מילים על כדורסל. שבמקרה הזה הן גם לא כ"כ נכונות.

אם אתה כ"כ מבין ואף אחד אחר לא, בוא תלמד אותנו איזה אלמנטים פרינסטונים מיושמים בהתקפה של בלאט? אני משתוקק לדעת.

כסיפוביץ 2 בנובמבר 2014

העובדה שבלאט "בעל ת.ז.כחולה" היא עובדה רלוונטית רק לעובדי ערוץ הספורט הדביקים.

ולאט אני לוחש לעצמי…"אלוהים אדירים. עוד 80 משחקים של הדבק הזה".

הפיסקה על ג'ורדן היתה שווה את כל המאמץ הזה להתחנף לאיש ששמו דיויד בלאט- יקיר עם הסגולה.

ירושלמי 2 בנובמבר 2014

קודם כל זה מרגש, קיטשי, הוליוודי, דביק, מביך ומה לא.
אבל כיף לראות את בלאט בסיטואציה הזאת, בתור ישראלי (הוא מגדיר עצמו כישראלי, הוא חי פה, הוא פטריוט, ומחזיק בדעות וערכים של מה שהייתי רוצה לדמיין כישראלי טיפוסי) וכנראה גם יסיים את חייו כישראלי.
לכן למה שלא נהנה מזה לפחות?
אז חלאס עם הפולניות שלכם, חנקתם.

כסיפוביץ 2 בנובמבר 2014

לבריאות. אני אסבול לבד בחושך ;-)

איציק 2 בנובמבר 2014

לבד בחושך הכי COOL :-)

איציק 2 בנובמבר 2014

אם זה היה אמריקאי, הם היו כבר עושים על זה סרט אפי על הצלחה אדירה. חלאס, כל אחד גאה במה שיש לו. אם לא ניתגאה בזה, במה נתגאה, בביבי או בגלאון?

Amir A 2 בנובמבר 2014

רק על האמירה של האירווינג הלא נכון ("לבלאט יש את התרגילים שלו ולי יש את התרגילים שלי") צריך להעיף אותו לספסל לכמה משחקים.

אסף .ג. 2 בנובמבר 2014

לא מעיפים כל כך מהר אחד כמו אירווינג לספסל לכמה משחקים ב-NBA, בתפיסת הבעלים בליגה הזו הכוכבים הם אלו שמוכרים חולצות ולא המאמנים ולכן בהרבה מקרים מעמדם חזק יותר משל המאמנים למעט יחידי סגולה כמו ג'קסון,פופוביץ' וכדומה.. בלאט יצטרך להתרגל לעבוד בתוך המציאות הזו ולעשות את ההתאמות באישיות שלו לכך, אני חושב שהוא בהחלט מסוגל לזה והעונה האחרונה במכבי בה עבד באווירת זובור מתמשכת הייתה הכנה לא רעה לכך…

עידן. 2 בנובמבר 2014

פשוט לא יאמן ששחקן מרשה לעצמו לשחרר הצהרה כזו ועוד אחרי משחק ראשון של מאמן. זה מה שקורה בליגה שבה מלמדים שחקנים שהמאמן הוא מקסימום בתפקיד יועץ.

זה אגב מצטרף להצהרות ששחררו "מקורבים" של קווין לאב עוד במשחקי ההכנה לעונה לפיהן הוא "לא מרוצה" מתפקידו ככינור שלישי בקבוצה (שיקבל עצות מכריס בוש שחזר שהפך לשחקן של 30 נק' אחרי שיצא מצילו של לברון).

יהיה לבלאט קשה לנצח בסיטואציה הזאת.

גילי פלג 2 בנובמבר 2014

פוסט נהדר.

אלון 2 בנובמבר 2014

הקבוצה הזו הרבה יותר טובה ממה שמיאמי הייתה בשיאה. לאב טוב מבוש ואירווינג טוב מוויד. מריון יהיה באטייה. ווארז'ו וטומפסון טובים מכל מה שהיה למיאמי מתחת לסל. אם בלאט יהיה ספולסטרה אז המזרח סגור לחמש שנים הקרובות.
בנבא משחקים 82 משחקים לא חשובים לפני הפלייאוף ולא כמו במכבי אין ועדות חקירה אחרי הפסד במשחק לא חשוב.

No One 2 בנובמבר 2014

ביום הכי טוב שלו אירווינג לא יהיה יותר טוב מוייד ביום הכי רע שלו

חוץ מלקלוע שלשות ואולי מוסר קצת יותר טוב קווין לאב לא יותר טוב בשום דבר מכריס בוש שרנשים יזכרו השנה עד כמה הוא שחקן טוב , יתן מספרים של MVP השנה

קורא אדוק 2 בנובמבר 2014

פשוט מעולה! אתה כותב נהדר

יואב 3 בנובמבר 2014

נהדר ומחכים כתמיד. אתה הכי טוב שיש בעברית על כדורסל.
תכתוב יותר, פליז(:

rami portland 3 בנובמבר 2014

קליבלנד הולכים לקבל בראש , וטוב שכך .guaranteed

ז'יווגו 3 ביוני 2015

איכשהו הגעתי לפוסט הזה [עכשיו זה 03/06/15, אפילו שאם אני צריך לספר לכם מה התאריך זה לא כל-כך 2015], כשדייויד עומד לפני סדרת הגמר מול גולדן סטייט (מי?).

וזה היה מעניין שבעתיים לקרוא…

דורון תפרגן לנו עוד

Comments closed