מרגיש כמו קיץ בחוץ, אבל הנה ברק

1. הניצחון של ברק נתניה אתמול ברבע גמר גביע המדינה על הפועל גלבוע, מחזיר את קבוצת הכדורסל הנתנייתית ליד אליהו […]

1. הניצחון של ברק נתניה אתמול ברבע גמר גביע המדינה על הפועל גלבוע, מחזיר את קבוצת הכדורסל הנתנייתית ליד אליהו 23 שנים לאחר שביקרה בו בגמר הפלייאוף מול מכבי ת"א לאחר שניל גילמן ויתר על הביתיות של ישורון כדי להגדיל את ההכנסה. את ההכנסה הוא הגדיל אבל את הקבוצה הוא קבר. המיתולוגיה הנתנייתית יודעת לספר על עשרות אוטובוסים שאורגנו ושלחו 4000 נתנייתים חסרי מכוניות לצפות במיקי ברקוביץ' קובר את נתניה בשתי זריקות עונשין וקובע 95 – 92 ו 2 – 0 בסדרת הגמר. שנתיים אחר כך הפסידה אליצור בגמר הגביע לגליל עליון של ברד ליף לאחר שכבר הובילה ב 13 הפרש במחצית השנייה. אם הכדורגל בעיר לא מסוגל לנפק תואר, אולי יהיה זה הכדורסל שיגאל את העיר מצמאונה.

2. זה קצת מגוחך לתת קרדיט על הניצחון אתמול על גלבוע למידות המגרש הצנועות של אולם ישורון. מי שעושה את זה מונע קרדיט מקבוצת כדורסל פנטסטית. כן, מדובר באולם קטן שפג תוקפו, אבל נדמה לי שמידות המגרש במלחה לא הפריעו לירושלים להפסיד שם לנתניה ברבע הגמר. יש לקוות שהקיטורים על ישורון יגרמו לכך שברגעים אלה נבנה אולם חדש בנתניה, אבל עד כמה שידוע לי זה לא המצב, ואולם כמנהגו נוהג.

3. כמי ששיחק אצל אריק אלפסי ועוזרו שי סגלוביץ' בשנה שעברה ועלה איתם ליגה, אני יכול לומר די בוודאות שההצלחה של הקבוצה השנה מגיעה גם מהכימיה שהם יוצרים. זה מתחיל בבחירת השחקנים, התקשורת הבינאישית עם השחקנים, והכימיה, המושג הארטילאי הזה כשמדובר בכדורסל, נוצרת ראשית ביניהם. סגלוביץ' ואלפסי, שמות משפחה שיכולים להיות על הפוסטר לדוגמא של כור ההיתוך הבן גוריוני, ולמרות הבדלי הגיל ביניהם, הם קודם כל חברים. אחר כך מגיעה חלוקת העבודה, הדיונים והויכוחים, קביעת המטרות והדרכים להגיע אליהם. תהיו בטוחים שהפירוק של הפיק אנד רול של קטש הגיע ממוחו הקודח של סגלוביץ'. את הווינריות מספק אלפסי. כשהם עולים למגרש לפני האימון זה מרגיש כאילו אדם אחד עולה. וזו בדיוק התחושה שעוברת לשחקנים.

4. אני די בטוח שבמכבי ת"א, אם אינשאללה ייפגשו עם נתניה בגמר הגביע, או אינשאללה פעמיים מכבי תודח בחצי, ייקחו את אלפסי ברצינות. אחרי הכל, היחיד שלקח מקבוצת הנוער שלהם אליפות בשנים האחרונות היה הוא כשזכה באליפות המדינה לנוער ב 2005.

5. מעבר לזה שהקבוצה יקרה לליבי, אני אוהב את הקונספציה של בחירת הזרים בקבוצה. שלושה וחצי זרים, ווישהאם, שהעלה את הקבוצה ליגה, בנוסף לקילינגסוורת' ופינוק שמהווים עמוד שידרה בעמדות מפתח. חצי הזר הוא טוני יאנגר, שהסתובב שנים בליגה הלאומית ומודה על ההזדמנות שניתנה לו בנתניה לשחק בליגת העל ולכן לא יצר דרמות בקשר לדקות המשחק שלו. אני יודע שנתניה מתכננים להביא עוד זר במקום קווין בראסוול שנחתך אבל אני מאוד אוהב את הקונספציה הנוכחית עם חמישה (!) שחקני בית. תכף זה יהיה שבעה כי שמוליק ברנר הופך לשחקן בית בכל מועדון בו הוא משחק ושון ויינשטיין עשה עלייה מקליפורניה ובנתניה חיבקו אותו כמו אמא טריפוליטאית שקוראת לבנה "בויה".

6. אנ גם מעריך שאלפסי היה מאוד רוצה לתת יותר דקות משחק לחבר'ה המקומיים, אלירן גואטה בראשם, שהיה הציר המרכזי עליו סבבה הקבוצה בשנים האחרונות, אבל כרגע ההיררכיה שיצר מביאה לו ניצחונות ומונעת ממנו להגדיל אותה לתחומי שיפוט רחבים יותר, לשמחתו ולצערו. אלירן לא רק שחקן פנטסטי, אלא גם דמות לחיקוי. אני מת לראות אותו משחק.

7. מתי חצי הגמר?

31 בדצמבר
פוטבול אמריקאי ואני