חוקי קרי

1. ההתפרצויות המזוקקות של גולדן סטייט, בהן היא הורגת את יריבתה עם כמה דקות של טוטאל בסקטבול באורגיה של שלשות ודאנקים הפכו לסמל המסחרי שלה בשתי העונות האחרונות. נדמה היה שהמהלך המשמעותי ביותר של בילי דונובן במשחק מספר אחד הייתה היכולת של הקבוצה שלו להכיל את העניין הזה ולשמור אותו בשליטה מסויימת ואף כמעט להעלים אותו, בעיקר בזכות החילופים ההגנתיים, שהצליחו להגביל את שחקני גולדן סטייט עם שומר חזה מול חזה, זריקות מאותגרות וחדירות לצבע של סייז שם חיכו אדאמס קאנטר ודוראנט, יחד עם יום התקפי מבריק של ווסטברוק ששמר את אוקלהומה צמודה ומעלה.

ובעיקר, קלשיאתי אך הכרחי, הטיפול בסטף קרי.

החוקים ההגנתיים של בילי דונובן על קרי מאוד ברורים:

1. מניעת מסירה כשהוא במרחק מסירה אחת.

2. חילוף על כל חסימה. כלומר:
2א׳ – חילוף אוטומטי בפיק אנד רול, וכשמחליפים נצמדים, נשארים חזה מול חזה, יד בפרצוף, לא נותנים שלשה גם במחיר שיחדור לצבע, שם תבוא עזרה, מוגבלת יחסית בגלל מצבת הקלעים. עדיף שיחדור ויסיים, שתי נקודות זה פחות משלוש. כמובן שרוטציה עם ניסיונות קלוז אאוט לחבר׳ה האלה במידה והכדור יוצא.

2א׳-1. כנ״ל בהנד אוף (מסירת חסימה).

2ב׳ – כשמחליפים בshooter's play ממשיכים במניעת הכדור. יש לגולדן סטייט כמה תרגילים שקרי מצא את עצמו עם שלושה שומרים שונים שהחליפו עליו בהתקפה אחת.

2ג׳ -מנסים למנוע את הדאון סקרין על ידי הפניית קרי לצד הנגדי מהחסימה אבל זה מחייב עוד עוזר בצבע שימנע את החיתוך שלו. אם אין ברירה והוא מצליח לצאת, מחליפים גם בדאון סקרין. הגבוה שמחליף יוצא עם יד שמונעת מסירה.

3. הגנת מעבר אוספת אותו ראשון גם אם זה עמדות 4 או 5 (ואיכות הירידה להגנה תלויה כמובן במשמעת ההתקפית ובבחירת הזריקות). הגנת המעבר של אוקלהומה הייתה נהדרת בחלקים גדולים משני המשחקים.

שלושה עניינים השפיעו על הקריסה של אוקלהומה החל מ8:30 דקות לסוף הרבע השלישי ועד ליציאתו של קרי בערך 3 דקות לסופו:

שבירת כל החוקים ההגנתיים שאוקלהומה כה הקפידה עליהם בסט דיפנס שלה.

הסט דיפנס של גולדן סטייט איפשר את יצירת הנקודות שלה במעבר.

התגובות המנטליות והעצבנות של קווין דוראנט, ההתעקשויות של ווסטברוק, יצרו אווירה של סלע המידרדר במורד הר.

8:30 דקות לסוף, גולדן סטייט בפלוס 9:

סייד פיק אנד רול של קרי, ווסטברוק הולך מעל לחסימה ומנסה לחטוף כדור מאחור. פעם ראשונה שראינו טיפול כזה בשני המשחקים. נראה אימפולסיבי ונגמר בעבירה. סימן מבשר רעות.

דאון סקרין בויק סייד, אדמס לא מחליף, שלשה של קרי. הרבה פעמים אתה רוצה לשאול את השחקן ״אבל למה לא החלפת?״. אין באמת תשובה לזה, לכן אין טעם לשאול.

קרי עושה דיפלקשן, יציאה למתפרצת, אוקלהומה מתאוששת, קרי מחטיא לייאפ ונופל על הרצפה. ריבאונד התקפה והמתפרצת הופכת לסקנד אופנס, קרי מתרומם (אהלן גילי מוסינזון), יוצא לפינה ומקבל את הכדור. דוראנט עושה פאול לשלשה, ומקבל גם טכנית בונוס. מסקנה: יש צורך להוסיף נספח לחוקים.

נספח א׳ – לא לעזוב את קרי גם כשהוא על הרצפה.

פלוס 14.

אולי קר הכריז על התרגיל, אולי מישהו מהשחקנים על המגרש, אבל בכל מקרה, גולדן סטייט מערבבת קצת את ההרגלים ההגנתיים של אוקלהומה ויורדת לרגע מהפיק אנד רולים. הכדור נכנס לגרין לפוסט. סטרונג סייד אקשן – חסימה של המוסר לקרי שמגיע לכנף. איבאקה מאחר בחילוף כי קצת דאג מהפוסט אפ של גרין. גרין מוציא לקרי. איבקה יוצא אליו באיחור. הטעיית קליעה. ניתור יפיפה של איבאקה, ריאותיו מתמלאות אוויר הייטקיסטי של האורקל ארינה. טו לייט. שלשה. מסקנה: יש צורך להוסיף עוד נספח לחוקים.

נספח ב׳ – אסור לאחר בחילופים.

נספח ב׳.1 – אסור לקפוץ להטעיות.

הערת ביניים לגביי הקפיצה להטעיות: כל כך הרבה פעמים ראינו את סחיטת העבירה משחקן שהקפיצו לאוויר. זו הברכה והקללה של האתלטיות, ומרבית שחקני הליגה הם אתלטים אדירים. כל הטעיית קליעה נראית כמו ניסיון קליעה וכל ניסיון קליעה צריך לנסות לחסום על פי אמנת האתלטים. תישארו על הרצפה חבר׳ה, תראו מה קרה לדג שפתח את הפה שלו או משהו אחר שדוביד שווייצר אמר.

עוד חטיפה. מתפרצת. קרי עוצר בטופ אוף דה קי (רמת המפתח?). דורך על קו השלוש ומקבל רק 2 נקודות. הוא עוד יקבל טלפון נזעם מדריל מורי.

סייד פיק אנד רול עם גרין. אדמס רוצה לצאת לחילוף אבל קרי חוזר לצד הנגדי לחסימה. דוראנט מסתובב סביב צירו. אדאמס מנסה ללכת אנדר. אין לו ברירה. ללכת אנדר בפיק אנד רול של סטף קרי נשמע כמו פעולה שמתאימה יותר לבוז׳י הרצוג. ליברמן שלשה בפנים.

שוב גרין בפוסט. ויק סייד אקשן. ראסל ווסטברוק שומר על קרי ומנסה למנוע את הדאון סקרין. אבל לכל דאון סקרין יש בק דור, עזרה אין, וקרי חותך לצבע ומקבל לייאפ מגרין.

22 הפרש.

חילוף. בוא תנוח קצת, מותק.

ועוד כמה הערות משני המשחקים:

2. כדאי שנעשה כבר את ההתאמה המנטלית: בנבא כבר לא שורקים צעדים. ואם שורקים זו שריקה נדירה. זו תרומת הכדוריד האירופי להתפתחות המשחק.

3. נדמה שאחד המנועים שמניעים את ווסטברוק זו הדומיננטיות של קרי והעובדה שזכה בmvp. בנרטיב שלו, ווסטברוק היה צריך להיות שם במקומו, ויש לא מעט שיסכימו איתו, כמו שראינו את בחירת השחקנים שבחרו בשנה שעברה בג׳יימס הארדן. אם נפרק את זה לאלמנטים ספציפיים יכול להיות שהוא עולה על קרי בכמה פרמטרים, אבל למרות שיש סימנים חיוביים, ווסטברוק עדיין לא הוכיח שהוא מסוגל לראות את התמונה הגדולה, או במילים אחרות, הוא חי בסרט.

4. דיון וייטרס הוא מסוג האנשים שהיו נרצחים על ידי המשתתפים האחרים אם היו מצטרפים לתוכנית ריאליטי בה מדיחים מתמודדים. דוראנט שלח אותו להזדיין לאחר שאיחר במסירה, ווסטברוק אמר לו ״תירגע, אני דואג לך״, לפני שסידר לו שלשה. הוא מסוג השחקנים שבנסיעות חוץ שואלים אותם ״תגיד, בראייה לאחור, אתה שמח שנולדת?״, ושאם היה לו אח תאום הוא היה המטומטם המושלם.

5. קצת פרגון למאמן האירופאי שצריך להסתדר עם חמישה פסקי זמן במשחק. בשני המשחקים האחרונים (ואולי בכל הפלייאוף) אנחנו רואים שכל ריצה של 5-6 נקודות מייד אחד המאמנים שם מושכות של סוס על המשחק, עוצר את הדהירונת ושולח אותנו לנקר מול פרומואים ופרסומות. ונראה אותם מסתדרים עם חוק רוסי. נגיד, חובה סנטר מאוקיאניה (מסודרים), גארד דובר ספרדית או פורטוגזית (יש) ושחקן בצבע מוקה (מה?).

6. זה קרה גם במשחקים האחרונים של קליבלנד, כשבהפרש גדול, הקהל הביתי עוזב לפני הסוף, כשהקבוצה הביתית מביסה. אם הקבוצה הביתית מובסת והאוהדים רוצים לעשות מהלך ״איזה באסה, אבל לפחות נקדים את הפקקים ביציאה מיד אליהו״ זה עוד איכשהו מובן, אבל כשהקבוצה הביתית מנצחת? למה לא לחלוק כבוד עד הסוף? לתת גם לשחקני סוף הרוטציה להינות מהמסיבה? סף הריגוש כבר נסק כל כך גבוה, שאם אין איזה שלשה מהחצי, הטבעה מהתחת או שלוש הארכות, סתם משחק פלייאוף טוב שהביא ניצחון ביתי גבוה כבר לא מספיק סקסי לבזבז עליו את הזמן.

7. כשסטף קרי ניסה להציל כדור אבוד וקפץ ליציע, הבמאי והשדרים התלבשו על איזה אוהד שצילם את קרי בעודו על הרצפה ״למה אתה לא עוזר?״, שאל רג׳י מילר. ובכן, מעבר לעובדה שהיו סביב קרי מלא אנשים והבחור עמד קצת רחוק, לבחור הייתה הזדמנות פז לתעד את מה שרק חבריו לפייסבוק יוכלו לראות והכל עם מצלמה אמיתית ולא עם הסלולרי כאילו השנה היא 1987 ויש ליד האורקל ארינה חנות פיתוח של פילם (תוך שעה!). מילר כנראה לא ראה את הפרק האחרון של סיינפלד על השומרוני הטוב ולא מבין את גודל הרגע כשלמישהו אחר קורה משהו רע לידך.

אבל ת׳אמת? האולמות בארה״ב אדירים, אבל הקהל יושב קרוב מדיי, צלמי הטלוויזיה יושבים קרוב מדיי, וגורמים ללא מעט פציעות, שלהם ושל שחקנים, הספסלים צמודים לקו החוץ ואפילו הקטע הדי חדש הזה של אוהדים שיושבים ממש מאחורי המאמן, צמוד לספסל, מזעזע. האינטימיות של האינטרקציה בספסל בין המאמן לשחקנים ובין השחקנים לבין עצמם מתה, יחד עם הפרטיות של כולנו. כל אחד מאיתנו לווין ריגול, מצלמים בלי בושה, אז כדאי שתקפידי איך שאת לבושה.