זה תמיד אהבה

1. לקחת פסק זמן ולא לחשוב, שר אריק איינשטיין, וכמו דיקלם את מדריך ההפעלה של המאמן הסביר. יש לך כדור אחרון ביד במשחק צמוד עם אפשרות לסדר את העניינים, אז אתה מסדר את העניינים עם פסק זמן, בלי לחשוב. האמנם? שרון אברהמי, ולא מעט אחרים לאחרונה, בחר אחרת. לא טוב או רע יותר, פשוט אחר, אמת לשעתה. אולי מישהו לחש לו, כי מההיכרות שלי איתו, הוא, כמו רבים אחרים, בטח בגילו, מעדיף את השליטה. את השרטוט המנצח שייתן לו אנקדוטה בהשתלמות מאמנים שיעביר בעתיד. את הטוש המחיק על הלוח הטקטי שייתן תחושה של הגה בידיים. (18:44 – עדכון מכתבנו בפייסבוק, שנכח אתמול במשחק, האגדה האדומה יוני בן טל: "נייט אמר נייט ("לא" ברוסית) לפסק זמן".

והרי פסק זמן שלו יגמר בפיק אנד רול או בידוד לרביב לימונד או נייט רובינסון, אין טעם לבקש יצירתיות בשלבים האלה, את זה תראו רק במכללות או בnba, עם פרק שלם בספר התרגילים המדבר על מצבים מיוחדים בסוף משחק, במצבי הובלה או פיגור, עם זמנים שונים ומיקום שונה של הכדור. שלוש דקות אחרונות זו פלנטה אחרת הדורשת תרגול, תחזוק והבנה.

בכל מקרה, כדי לחסוך את סידור המצ׳ אפ הירושלמי, אולי אפילו טראפ, אברהמי סמך על גודל האגו והיכולות של הסוסים המובילים שלו כדי להכריע. הרי הוא רואה אותם באימונים, ולא באמת צריך להיות באימונים כדי לדעת שהם ירצו להיות האנשים עם הכדור ברגעים האלה. הרי למה הם נשארים אחרי האימון לשחק אחד על אחד עם איזה ילד צעיר? בשביל הרגעים האלה. להיות חדים גם כשהם עייפים. להיות מנצחים. ולהפתעת כולם, כולל אברהמי, הסוסים בחרו לעמוד במקום. הכדור יצא מהיד של לימונד לרובינסון, שזיהה את הבוי שלו סימונס חופשי בפינה, שזיהה את רות׳בארט, שזרק. עכשיו, למה סימונס היה לבד בפינה? כי השומר שלו הימר ממנו על החדירה של רובינסון או לימונד, כי גם ירושלים מכירה את הסוסים של ת״א. אבל השומר של סימונס התאושש, חזר אליו וסימונס מסר.

למה סימונס מסר לרות׳בארט? אולי היו אלה מסרים מעוותים של הפוליטקלי קורקטנס שחדרו לתודעתו מבלי שהרגיש, והוא סבר שכל אחד הוא מנצח, והעיקר ההשתתפות. אולי הוא פשוט פחד. זו נראתה כמו מסירה מפוחדת, כשהאצבעות נפטרות מהכדור. בעוד לימונד קיווה לקבל את הכדור בחזרה, רובינסון לא עשה מאמץ כזה, ונגמרה העונה. זו חכמת בדיעבד להגיד שהיה צריך פסק זמן, כי כל פרח קורס מדריכים ידע אל מי יילך הכדור. אבל הכדור בחר ללכת לעזאזל. והשיעור שכולנו למדנו שאי אפשר לסמוך על לקיחת אחריות מצדו של אגו גדול.

2. כשהכדור נחת בידיים של רות׳בארט, האיש הגדול אמנם הופתע מעט, אבל תוך שבריר שנייה הסכים לקבל את גודל האחריות. הרי אם מסרו לי, סימן שמאמינים בי, לא? רות׳בארט, במימדים שלו, הוא שחקן ראוי, למרות ששבוע שעבר קולגה אמר לי, חצי בצחוק וחצי בצחוק עוד יותר, שאם הוא היה רק 2.07 הוא היה משחק בלאומית. ואז אירעה התנגשות בין הרצון של רות׳בארט להכריע את המשחק על סמך המסירה הלא מתוכננת שקיבל, לבין הפעולה שבחר לעשות. בשברירי השניות בין תפיסת הכדור לשחרורו, עוברות לא מעט מחשבות. על גודל הרגע, על האחריות שאתה לוקח, על האהבה העצומה שתקבל אם תקלע סל נצחון. כי זה תמיד אהבה, וזה תמיד מסובך, כי חוויות מרגשות כבר לא פוגשים ברחוב.

אז באותו רגע שהכדור אצל רות׳בארט, הכל נראה ורוד. האמת הפנימית שלו אומרת תזרוק. אמת לשעתה בת חלקיק שנייה. אתה יכול, הראש אומר, אתה רוצה, אומר האגו, והלב, מלא כמיהה. ואז הכדור משתחרר בפייד אוויי, רות׳בארט לא יוצר מגע כי זה לא נעים, ואם אין מגע אז גם אין סיכוי לפאול, וגם אם היה מגע אז קרדיט משופטים אין לו, אז עדיף לזרוק בנפילה ולסמוך על כריות כף היד שיפעילו מספיק קצות עצבי שרירים שיכוונו את הכדור לטבעת. רק שכל העסק יוצא קצת קצר מדיי, הכדור והטבעת לא שותפים לתחושות האלה, ורגע אחרי אתה מרגיש שעבדו עליך, שעבדת על עצמך, שהאמנת לסקרים שניבאו ניצחון. ואם רק ייפול לך איזה קמיל פוקס בין הידיים, לא יוכל ללכת על הרגליים.

3. כתבתי לא מזמן על שיפוט, וכמה זה קשה, ונראה אתכם עושים את זה . אבל שלוש השריקות של ספי שמש בסוף המשחק אתמול התכתבו היטב עם הקלישאה המתחננת משופטים לתת לשחקנים להכריע את המשחקים. גם אם עובדתית מדובר בעבירות או אמת לשעתה מהזווית ששמש ראה את הדברים, רוח המשחק, גודל המעמד, ההשפעה המכרעת על המהלכים והתוצאה, הם שיקולים שנדמה שלא נלקחו כלל בחשבון. שיפוט חייב להתכתב לא רק עם רוח המשחק אלא גם עם תרבות הספורט המקומית, היוצרת את הציפיות ומחנכת להרגלים. לרוב, השיפוט שמאמנים מקבלים במשחקים הוא השיפוט שהם שורקים באימונים. כך הם יוצרים הרגלים אצל השחקנים. לכן שלוש השריקות של שמש בדקות האחרונות (תוקף לאלן, עבירה הרחק מהכדור לסמית׳ ובחדירה של רולנד) הם שריקות של תנאי מעבדה, טכנוקרטיים ונטולי הקשר תרבותי, שהשאירו בפיו של הצופה הסביר טעם של ניצחון מלאכותי של ירושלים.

4. היכולת של הפועל ת״א בסדרה הזו, בה הייתה טובה יותר מאלופת המדינה הפייבוריטית והעשירה ממנה בארבעה מתוך חמישה משחקים, הדליקה את מתודלקיה, אבל גם חיברה אליה קהלים שהתקשו עם האג׳נדות הדווקאיות שלה. אצל הטהרנים של הפועל ת״א אולי לא יאהבו את זה, כמו הבחילה שקיבלו מהטרמפיסטים שנסעו איתם לרבע גמר גביע אופ״א במילנו עם דגלי ישראל, אבל החבורה של אברהמי הצליחה לאחרונה לרגש, ואנשים פשוט אוהבים להתרגש, לא משנה מה צבע הגופיה שלהם.

וכמי שבעד שמשטרת ישראל ואיגוד הכדורסל ייכנסו בכל עוצמתם בכל פרחח יציעים עם פה ג׳ורה וכובע המכסה את עיניו, שחושב שמגרש הכדורסל ויציעיו הם איזה מגרש משחקים פרטי של החינוך הקלוקל שלו, די נדהמתי לשמוע שהקבוצה הועמדה לדין בגלל הבלונים שהופרחו למגרש במשחק ארבע. בלונים, ראבאק, בלונים. הכי מלא חן, ותמים וילדותי, מי לא אוהב בלונים? איך אפשר להעניש מישהו על הפרחת בלונים? מה בדיוק עיכוב המשחק לדקה או שתיים הפריעו למישהו? אנשים רואים בלונים ומחייכים. כמה אטום רגשית צריך להיות כדי להעמיד קבוצה לדין על בלונים? במצבים כאלה אני מדמיין שאני מבקש מאלי גורנשטיין לקחת כמה קופסאות לבן, כמו בסצינה המופתית שלו מהסרט הלהקה, לשלוח אותו לוועדת המשמעת, שיצרח עליהם על האגו המנופח שלהם, והפרינציפים המיושנים שלהם, ואז ימרח על עצמו קצת לבן, או יפוצץ על עצמו בלון אדום.

5. הגדרות התפקיד של מתן נאור מאוד ברורות. שמור כמו פנתר, על עמדות 1-5, קלע שלשות בסט שוט. תביא אקסטרות בהאסל פלייס, חטיפות, תסחט עבירות תוקף, תשתמש בעבירות. למי שנדמה שנאור נמצא שלב אחד לפני הפיכתו ליהוא אורלנד, צריך להבין שמעבר לאבולוציה של שחקן מתבגר, הגדרות התפקיד המאוד ברורות שלו הן אחת התוצאות של משחק בליגת העל לצד אג׳נדות של מאמנים המקדשים את הפיק אנד רול, ושמים את הזרים היוצרים במרכז (יחד עם סגנון המשחק של רביב לימונד), ואולי גם הזנחה מצד נאור עצמו של אספקטים במשחק שישתמש בהם אולי פעמיים. יש כאלה שחושבים שזה לא הרבה, לי זה נראה לא מעט.

6. אם הפועל ירושלים הייתה יודעת להשתמש באיליי הולמן כמו שת״א השתמשה בג׳ף אלן המשחק היה נגמר בארבעה משחקים גג. אתמול היו ניסיונות אמיתיים להכניס אליו כדורים, אבל במצבים כל כך סטטיים שהבונקר של אברהמי הסמיק מתודה. היסטורית, פרנקו מעדיף שני שחקנים בעמדה ארבע סטייל גפני ודאנקן. אבל לדאנקן מבט מזוגג, אנרגיה נמוכה וזקן של חבר בכת האמיש שתכף יעלה על עגלה וידהר לפנסילבניה, וגפני נאכל על ידי ג׳ף אלן.

ההתקפה של ירושלים, כבר דובר רבות, מבוססת על מצבי בידוד לדאנטה. זה רעיון לא רע במשחקים כאלה, כשכולם מצטופפים מתחת לסינר שלו והוא צריך לכווץ לבד את ההגנה ולהחליט אם הוא לוקח על עצמו או מחלק לאחרים. בסופו של דבר, רגע אחרי הטקטיקה, הוא הכריע את המשחק בפעולות רצון. ריבאונד התקפה, הטעיית כתף בתוך הצבע ופאול סל היו מהלך לפנתיאון. נדמה שהדבר הכי רע שאפשר להגיד עליו זה שהתרגלנו אליו ולדומיננטיות שלו, וסף הציפיות ממנו עולה ככל שעולה המעמד, והוא עדיין עומד בו. אצלו אין אמת לשעתה, רק אמת.

בולט - פוסט המחשבות השבועי
חשוב ללמוד כל יום משהו חדש

15 Comments

איתמר 2 ביוני 2016

איך אדם שפוי, לבטח דמוקרט וליברל בעיני עצמו, יכול להיות בעד כניסה ליציע של שוטרים אלימים על מנת לטפל בכל העוצמה (!) באוהדים מקללים ?
מי שחווה אלימות משטרתית ביציעים יודע מה המשמעות ומה התוצאות של מהלך כזה.
אין שום סיבה שמצדיקה עליה של ביריונים במדים ליציע, לבטח לא למטרת השתקה של קללות, נאצות וגידופים.

אורן 2 ביוני 2016

זה תלוי.אם זה אוהדי הפועל אז הוא בעד,אם לא אז הוא נגד.בקיצור נגד אוהדי הפועל.

ששון 2 ביוני 2016

מדויק. לחולון שטראסה הוא בחיים לא היה כותב את זה.

עידן. 2 ביוני 2016

לא ראיתי בשום מקום בפוסט תמיכה של קרמר באלימות משטרתית ביציע, אלא אם להיכנס ליציע ולהוציא אוהד החוצה נחשב אוטמטית אלימות.

בכל מקרה אני מניח שהכל בעיני המתבונן, אני לדוג' לא יכול להבין "איך אדם שפוי, לבטח דמוקרט וליברל בעיני עצמו" יכול לאחל לאדם אחר להתאבד…

אפריים 3 ביוני 2016

http://debuzzer.com/kramer/67715/
סעיף 2 נכתב על ארוע בו יסמניקים בעטו בראש של אוהדים ששכבו על הרצפה. ארוע שהתחיל כשמפקד הכוח נכנס ליציע חצי ריק והעיף סטירה לאוהד.

מי שתומך באלימות משטרתית כנראה לא זכה לראות אותה מקרוב.

יאיר אלון 2 ביוני 2016

סמית' בכדורסל כמו זהבי בכדורגל ראש מושלם לשועלים. ניתן לבקר אותם על כך וניתן להגיד איזה כיף שהם פה אחרת מה היה לנו…

אורן השני 2 ביוני 2016

הוא כמו לברון במזרח, רק עם קליעה מבחוץ ;)

איתן 8 2 ביוני 2016

סמית נוטה לא מעט לפספס את הווינר שוטס, אפילו כשהן קלות במושגים שלו.

ק. 2 ביוני 2016

פוסט מעולה. כל הנקודות
רק המשפט על האגו הגדול לא כל כך תופס על רב השחקנים שהכריעו משחקים בפעולות גדולות. אולי אפשר לשנות ל"שחקנים עם אגו גדול מהיכולת שלהם"

המאמן 2 ביוני 2016

השופטים נתנו את המשחק לירושלים. נקודה.

פרילי 3 ביוני 2016

לגמרי, השריקות לעבירות בהתקפות האחרונות היו מכירה וממש חשד לשוחד או שופטים באדום 2, ביזיון טוטאלי שום שריקה לא היתה נכונה בטח לא שבצד השני הם לא שורקים כלום. עוד סיבה למה הליגה הזאת פח.

פורד פרפקט 3 ביוני 2016

יכולת לסכם את זה בקלות. ת"א הראתה לירושלים מה נדרש מקבוצה במאבקי הפליאוף. דני פרנקו לא מתאים וחסר יכולת לאמן את ירושלים. וכל פעם שנתנו לדונטה כדור על פוסט הוא כמעט נתקע בהולמן שעדיין ניסה חהבין למה הכדור לא הגיע אליו עם היכולת הטובה שלו בקליעה ,מיקום ומסירה. חוץ מזה פוסט מצוין.

איציק 3 ביוני 2016

יופי של פוסט, רק להוסיף, יש גם בעיית אי קונסיסטנטיות. היה שיפוט שונה 35 דקות ושיפוט שונה ב-5 דקות אחרונות. השחקנים התרגלו לאופן שיפוט אחד ובני זונות החליפו את החוקים בלי להודיע. זה מאד בעיתי ודי הכריע את ההתמודדות להערכתי. בנוסף לסמית כמובן.

7even 3 ביוני 2016

פוסט אדיר דורון. ללקק תאצבעות.
אני חושב שהפועל יש קבוצה לא מאומנת בעליל.
כל העונה יש שם יותר מדי אילתורים ופחות מדי תרגילים.
חבל…אבל סה"כ לחשוב איפה הקבוצה היתה לפני חודשיים ואיפה היא היום.

eyal 3 ביוני 2016

הפועל ירושלים תזכה באליפות

Comments closed