העתודה של בלאט, גם העתיד שלו

1. צריך להיזהר מפאתוס בבואך לכתוב על כדורסלנים צעירים ואופק ההתפתחות שלהם, אבל יש משהו מאוד עמוק ומשכנע בצורה בה תמיר בלאט משחק שמוציא מאנשי מקצוע את הניצוץ הזה בעיניים, השמור ליחידי סגולה. נדמה שהדבר העיקרי שצריך לוודא ברגעים הללו זה שצריך להחזיק בהישג יד מפית, מגבונים או מגבת, כדי לנגב את הריר שנוזל להם מזווית הפה.

זה יכול היה להישאר ברמת הצ'יזבטים אם לא חוויתי את זה בצורה אישית כשאימנתי את תמיר בנבחרת בית ספר כשהיה בכיתה ח' וט', כי את הטראומה שהוא השאיר לתלמידים ששיחקו מולו בכיתות י"א- י"ב אף בגרות או מבחן SAT לא השאירו.

כשהיה באקדמיה של איגוד הכדורסל ושיחק תחת דני גוט, כשיעקב ג'ינו היה אחראי על האקדמיה, שוחחתי עם ג'ינו (שאימן את בלאט בקדטים) לפני המשחק כשקבוצותינו נפגשו (בליגה בוגרים ארצית) וסיפר שאין שחקן שנתן לו בטחון כמו בלאט, ושבאחד המשחקים הצמודים בלאט שם את ידו על כתפו של ג'ינו כמו אח גדול שדואג לאחיו הקטן, ואמר לו שהוא ידאג לנצח את המשחק, ואכן ניצח. מסקנה? בלאט גורם לך להיראות כל כך טוב בתור מאמן! (ותודה ליואב שמיר שאימן את בלאט בלב השרון והאקדמיה על התיקון והתזכורת).

אחרי העונה הראשונה שלו בהפועל ת"א שאלתי את עודד קטש אם תמיר "יגיע". "הוא כבר שם", ענה קטש, ולא הספיק לחוות את בלאט כמו ששרון אברהמי חווה בעונה השנייה בהפועל ת"א, כשבלאט זוכה למקום לגיטימי ברוטציה ולהשפיע משמעותית על סיום העונה הפנומנלי של הקבוצה. בלאט גם היה הרכז של אברהמי כשנבחרת הנוער עלתה לדרג א' (זוכרים מאותה נבחרת את טיג'יי ליף הציוני הגדול? אז הקיץ הזה עם העתודה לא התאימה לאג'נדת הקריירה שלו? הוא בטח ייזכר במדינת היהודים כשייחפש ג'וב של מתאזרח אם לא יעשה NBA), ועכשיו הוא משתעשע עם נבחרות העתודה של גיל 20 ומטה באליפות אירופה, כשראשו ומוחו הרואים שני צעדים קדימה בשלים ואפויים כמו זה של כדורסלן בן 26. לעיתים נותר לתהות אם הוא לא כמו החלוצים האפריקאים שנוחתים בארץ עם סוכן מפוקפק שטוען שיש לו תעודה שמוכיחה שהם בני 19, כשבמציאות הם יכולים להעלות זיכרונות אישיים על איך זה היה לחיות תחת השליטה האכזרית של הבלגים בקונגו.

בלאט הוא בחור שחוסך במילים. אבל המסרים הלא מילוליים שלו, כמו בסיפור של ג'ינו, עוצמתיים. הוא נתן לכל המאמנים שהיו לו, כולל דן שמיר, את התחושה שיהיה בסדר, שהוא יעשה את הפעולה הנכונה, החכמה והמכריעה, ללא צורך בהסברים מסובכים. ראיית המגרש שלו היא כמו של הטרמינטור בשליחות קטלנית, תוך שבריר שנייה הוא מנתח את הסיטואציה על המגרש ושם את הכדור במקום הנכון, ואז הכל תלוי בידיים של מי הכדור נופל. איבודים? כמעט תמיד כשהמוח שלו חושב שלושה צעדים קדימה והסיטואציה לא מתיישרת עם ההחלטה הזו.

זה היה מאוד לא אופייני לו לקראת סיום העונה בהפועל ת"א לכפות זריקות במשחקי הליגה האחרונים, עניין שתוקן בפלייאוף. ויותר מכל הפתיע אותי כמה זריקות קלאצ' שהחטיא במשחק הליגה האחרון מול הפועל ירושלים. תמיר לא מחטיא את הזריקות האלה. הוא כל כך קבוצתי וחוסך מהמאמן את לימוד שיווי המשקל בין ניהול קבוצה לבחירת זריקות אישית. בכלל, הוא חלומם הרטוב של גבוהים פלגמטים שהוא מסדר להם נגיחות של קרש סל (כשבדרך הם הורסים לו כמה אסיסטים), והפנטזיה של מרחפי טבעות סטייל ג'ף אלן שהוא מסדר להם מקום בהייילייטס השבועי של ההטבעות.

אז גם אם נסחפנו קצת, ורוב הסיכויים שלא נסחפנו, בלאט הוא שילוב של קלישאות, העיקריות שבהן הן כשרון, עבודה קשה (אימונים אישיים בימי חופש) ואופי נדיר. כל השלושה קריטיים, תלויים אחד בשני ומהווים עדות לחינוך של אמא ואבא (מעבר להתמודדות הכרוכה בשובל ההצלחה ורמת הציפיות המדומיינת ממנו מהציבור לאחר ההצלחה של אביו). אם היה ניתן להוסיף לו עוד 10 ס"מ יכולתם כבר עכשיו להכין את השעון המעורר והפיצוחים לדראפט 2019, אבל כשאמא ואבא נתנו לו את הכל, זה כלל גם את הגנים שלהם, ושם, אולי, נמצאת תקרת הזכוכית שלו.

2. מעבר לכשרון של בלאט, לנבחרת שחקנים נוספים שבחוכמה רבה שמו את עצמם בסיטואציה של דקות משחק משמעותיות, גם אם בליגה הלאומית. כמו דניאל דנינו ורועי הובר ששיחקו בכפר סבא ורמת השרון בהתאמה וחוו סיטואציות משחק של הובלה ולקיחת אחריות שיושבים טוב עם האופי המוביל והסקוררי שלהם. את דנינו יצא לי לאמן קצת כשאימנתי את הנוער של נתניה (הוא היה שחקן נערים) והדבקתי לו, כשהזכיר לי בכמה פעולות אקס יוגוסלביות שלו, את הכינוי דנינוביץ'. ליגת העל מחכה לו (העונה ימשיך בכפ"ס), כמו שחיכתה לנתנייתים רבים שיצאו תחת ידיו של המנהל המקצועי של מחלקת הנוער רובי בלינקו, והוא לא צריך חוק צעירים כדי לזכות בדקות ולגיטימציה. ויש שחקנים כמו אור לאומי, קפטן הנבחרת, שאם לומר את האמת, האופק המקצועי שלו כשחקן ליגת על מוטל בספק, בטח בקונסטלציית הזרים הנוכחית, אבל שמיר מינה אותו בצדק רב לקפטן, כי הוא "גבר", וברמה הזו הוא מביא מנהיגות ופעולות משמעותיות שמכריעים משחקים. לאומי מוכשר וכמו כל ספורטאי בגיל הזה מלא אמביציה ואופטימיות, אבל כדאי לקחת בחשבון שחלק מהטרגדיה של להיות ספורטאי צעיר מלא חלומות זה המפגש עם החלומות הללו כמה שנים אחרי שחלמת אותן, כשאתה כבר לא כל כך צעיר, ומגלה שנותרת עם חלומות לא ממומשים בחדר הלבשה מצ'וקמק, מחפש מקום לשבת ולנעול נעליים שנאלצת לקנות כי ההנהלה של הקבוצה שלך לא סיפקה לך זוג.

3. מבחינת סגנון המשחק, הנבחרת מהווה הכנה טובה עבור השחקנים לרגע בו יהפכו לשחקנים בוגרים בליגת העל, הלאומית או הארצית. משחק מבוסס פיק אנד רול, קריאת מצבים ותנועה ללא כדור כתוצאה מתגובות הגנתיות שונות לפיק אנד רול, תלויות ריווח. מי שנטול קליעה אין לו זכות קיום, וגארדים בעמדות אחד עד שלוש שחייבים הובלת כדור ואחד על אחד ברמה טובה. בהגנה נדרשת היכולת לעשות חילופים בפיק אנד רול עם יכולת של הגארדים לשמור פרונט לפני הגבוה שמתגלגל (ולהשתמש בחוכמה בעבירות) ויכולת הגבוה להכיל את הגארד עליו נשאר עם עבודת רגליים (למזלה של הנבחרת מרבית הנבחרת מורכבת מגארדים/פוורוורדים). טקטית – הובלת ההתקפה למקומות מאותגרים גיאומטרית ולחימה ציונית גאה בריבאונד.

4. גבוהים? בוא נגיד שזרים ומתאזרחים שמחפשים ג'ובים בארץ לא החזיקו את נשימתם אם הם צפו בנבחרת, והם ימשיכו לאסוף ג'ובים בעמדות המבוקשות. דניאל קופרברג? עוד מוקדם לקבוע לאן זה הולך, כמו שציינו מקודם, כל גבוה שמשחק ליד תמיר בלאט נראה
טוב. נתנאל ארצי משחק בעמדה 4 ויצטרך לתלות מעל המיטה שלו פוסטר של דריימונד גרין או שמישהו ישלח לו קטעי וידאו של צ'ארלס ברקלי. עידו פליישר צעיר מכולם ונמצא בשנתון של נבחרת הנוער אך בדקות ששיחק היה פקטור שהתחבר היטב עם האנרגיות והסגנון שהציגו חברים שלו.

5. אם לא איריס דאוסן, אמא של שון, שמוציאה אותו מהפועל אילת ומעבירה אותו למחלקת הנוער המוצלחת של ראשל"צ, היינו מאבדים שחקן על סף NBA. תודה לגברת דאוסן. אז תארו לכם כמה קשה לחבר'ה שנושאים את השם של אבא שלהם שכבר עשה את זה בענף. הרי הבדיחות והמשפטים מתחילים מגיל צעיר, וגם אם האב מכיל ולא לוחץ, רק מכוון, מנסה לשמש דוגמא ומשאיר את הבחירה בידיו של הילד, כמויות הלחץ והציפיות מהסביבה, ובישראל אלופים במשפטים חסרי טקט, יכולות להכריע נפש צעירה. בכל פעם שעידו פליישר עומד על העונשין רבים רואים שם את אבא שלו. בכל פעם שדיג'יי שארפ לוקח שלשה בסוף רבע נזכרים בנס ז'לגיריס (פליישר הצעיר קלע היטב מהקו, ושארפ הצעיר קלע שלשת קלאץ' חשובה בסוף המחצית מול צרפת). ותזכרו כמה עיניים כלות צפו בילדים של מיקי ברקוביץ' כששניהם, רועי וניב, יצאו שחקנים לגיטימיים בסך הכל. לכן נדמה שהבחורים הללו צריכים שקט בבית, הכוונה רגישה ולשמוע שלושה דברים לפני משחק: "תהנה, שחק חזק, ודע שאני אוהב אותך". אחרי משחק? "נהנית?, אני גא בך ואוהב אותך".

בגדול, כל מה שילדים רוצים זה שההורים שלהם יהיו גאים בהם.

6. אנשי מקצוע שנמצאים בפינלנד (הם לא חלק רשמי במשלחת) שראו את מרבית הנבחרות מדווחים בהיסוס שיש מצב למדליה. כן, עד כדי כך.

"מול שריל ורג'י? אני הולכת איתנו"
זיכרונות מקיץ 76' - ירון גרופמן

46 Comments

איציק אלפסי 19 ביולי 2016

אתה כותב כל כך נפלא דורון. תודה.
וחסרת לנו אתמול..

דורון קרמר 19 ביולי 2016

תודה איציק. תקלה משפחתית…

7even 19 ביולי 2016

בלאט שחקן מעולה שעוד יתפתח המון, והפועל ת"א עשו עסקה מצויינת כשהחתימו עוד לפני האליפות את בלאט על הארכת חוזה, את צוף בן משה, ואת אור לאומי. שלושתם כשרונות נפלאים.

מה שתמיד משגע אותי זה איך בגילאים האלו אנחנו מסתכלים עין בעין לנבחרות הכי גדולות, ואיכשהו כשזה מגיע לגילאים מבוגרים יותר, פתאום האחרות כבר מביטות עלינו מלמעלה.
מה קורה שם באיזור גילאי 20-25 שבהם אנחנו מפסיקים להתקדם מבחינת כדורסל, בזמן שכל שאר הנבחרות, שרק לא מזמן הבסנו, טסות קדימה.

חקירה דחופה.

משה 19 ביולי 2016

אני חושב שאנחנו מגדלים נבחרות והם מגדלים שחקנים. בעולם האמיתי זה מפסיק לעבוד בגיל מבוגר.

ירון ארבל 19 ביולי 2016

עניין של נתונים פיזים בעיקר. פיטשון בגיל 20 יהיה יותר חזק מהמקביל הצרפתי שלו וזה יעזור לו לסיים את האליפות כסגן מלך הריבאונדים. כששניהם יסיימו להתפתח בגיל מאוחר יותר, החוזק של פיטשון כבר לא יתן לו יתרון. עכשיו זה כבר מי ארוך ואתלטי יותר. שם… אין לפיטשון יתרון. אפילו לא בליגת העל.

גיל שלי 19 ביולי 2016

פיטשון רביב או דייוויד ששיחק איתי בנערים של בית"ר?

משה 19 ביולי 2016

א. אני מקווה שלא קפצת מהר מדי, הפסד היום יכול לגרום להסתבכות שעלולה להוביל לדרג ב׳…
ב. כיף לראות אותם משחקים יחד. לדעתי אין שם אפילו שחקן אחד שיהיה מוביל בליגת העל (גם לגבי בלאט אבל אני סקפטי בגלל הגובה ) אבל כנבחרת הם בדיוק מה שאני מקווה לראות באליפות כזו.
ג. אחד הדברים שבולטים בניגוד לשנים האחרונות זה שיש קליעה מבחוץ. בבוגרת אנחנו עם מקל, אוחיון ולימונד שרחוקים מלהיות ידיות ופתאום יש כאן 5-6 שחקנים עם קליעה סולידית. מנקודת המבט המקצועית שלך, זה עניין נקודתי או שיש הפקת לקחים בנושא היסודות שהובילה לשיפור הזה ?

דורון קרמר 19 ביולי 2016

אישית אותי פחות מעניין דרג א' או ב' אבל מי שנמצא שם וראה את מרבית הנבחרות אומר שזה אפשרי. בשיטה הנוכחית המשחק הרביעי הוא סוג של גמר. אם אכן יהיה טורניר עם מיקום איכותי זה בעיקר טוב לתודעת הענף, מורשת קרב ויצירת סביבה הישגית (מעבר לתחושה הטובה של השחקנים והצוות), אבל פיתוח שחקנים הרבה יותר חשוב, ובנבחרת הזו כל השחקנים עברו דרך תוכניות כדורסל ששמו על זה דגש והתפתחו יפה, מבלי להפחית את הרצון להיות תחרותי. פתיחת האקדמיה הקפיצה את הרמה המקצועית של האגודות ונדמה שאנחנו רואים את התוצאות.
קליעה? עניין של דגשים פילוסופיים באגודות וגם גישה טבעית יותר או פחות של השחקן לעניין. דווקא מקל לימונד ואוחיון שיפרו את הקליעה (למרות ששלשה של אוחיון תמיד נראית מפתיעה בגלל הרגל פאבלובי ישן שלנו).

זינק 19 ביולי 2016

דורון, האם בנבחרות אחרות יש מדיניות מוצהרת של חוסר תחרותיות?
זה תמיד נשמע לי מוזר כשאני קורא, שבנבחרות אחרות עובדים על פיתוח שחקנים בצורה שמפחיתה את מידת התחרותיות שלהם.

דורון קרמר 19 ביולי 2016

צריך להיזהר מלהפוך את המושג תחרותיות למשהו שלילי…זה נכון שזה נראה רע כשאגודות מתפארות בפייסבוק שלהם על עוד אליפות קטסל אבל על מנת לפתח ספורטאים ברמה גבוהה צריך לקחת את יצר התחרותיות הטבעי והבריא שלהם ולהעמיס עליו ידע ותוכן. With that being said – אני לא בקיא באג'נדות מוצהרות של נבחרות אחרות אבל על פי משחקים שאני רואה וראיתי אפשר להבחין בקלות איפה שמים את הדגשים ואיך שחקנים בנבחרות מגיבים למלכודות טקטיות שאנחנו משתמשים בהם – הצרפתים למשל היו הרבה פחות טקטיים אבל גם שיחקו בסיסטם שלא כל כך מתאים ליכולות האתלטיות שלהם שלא באו לידי ביטוי. הייתה שם חוקיות הגנתית שניסתה לשדר אגרסיביות אבל שידרה גם נאיביות (כנ"ל פינלנד). אם מספר שחקנים בNBA הוא סוג של ברומטר על עבודה נכונה (יחסית לאוכלוסיה), אז אנחנו עדיין רחוקים מהיריבות שאנחנו פוגשים בגילאים הצעירים…

אלעד 19 ביולי 2016

כתבה מעולה, כיף לקרוא את הפוסטים שלך על כדורסל, תודה.

זרקת עקיצה לכיוונו של טי.ג'יי ליף, אבל לאורך הפוסט אי אפשר שלא לשים לב לזרעים (תרתי משמע) שזרעו פה גל המתאזרחים של שנות ה-80 וה-90: דאוסן, שארפ, בלאט, ליף… נותר רק לראות איזה נכד ייוולד לוילי סימס.

עמית 19 ביולי 2016

הפרוספקט הכי גדול זה הבן של יהוא אורלנד שנשוי לבת של בארי לייבוביץ'. בריכת גנים משובחת.

אלעד 19 ביולי 2016

מעניין אם נייט רובינסון השאיר פה איזה מתנה לעוד 18 שנה, לפני שהוא הלך.

פאקו 19 ביולי 2016

אמממ… גל מקל ודניאל סימס?

שמעון כסאח 19 ביולי 2016

מתי לברון מעיף אותו מהנבחרת?

צור שפי 19 ביולי 2016

טוב!

אדומילה 19 ביולי 2016

דורון תודה.
כיף אמיתי לקרוא.
בתור אוהד הפועל – מקווה שצודק לגבי תמיר וטובה לגבי לאומי

יאיר אלון 19 ביולי 2016

כתבת יפה מאוד אבל אני חושב שההתלהבות מבלאט עדיין מוקדמת. גם אם כמות הכישרון עצומה וגם השתפשף בליגת העל (כמעט ולא קורה אצלנו לחבר'ה צעירים) הוא עדיין לא קרע זוג נעליים מה שנקרא והדרך למעלה ארוכה מאוד. אתה ודאי יותר טוב ממני כמה דברים יכולים להשתבש.

אנונימוס 19 ביולי 2016

כל מי שרואה את בלאט אומר שצריך לא להתלהב, כי באמת אין לו גוף של שחקן כדורסל. אבל בינתיים הוא מוכיח שהכישרון במקרה שלו מתגבר על המגבלות הגופניות. עצם זה שהוא קולע 20 נקודות במשחק זה פלא בעיניי. הבחור רוצה מאד, ומתברר שגם יכול

אריאל גרייזס 19 ביולי 2016

כתוב יפה אבל אני לא כל כך מבין את העקיצה לגבי ליף. הוא לא גדל פה, אין לו מחויבות אלינו וכן יש לו קריירה שהוא צריך לפתח. אם יתרום בהמשך לנבחרת אז יופי ואם לא אז גם בסדר. אין סיבה שהוא יהיה ציוני גדול

אלון 19 ביולי 2016

נכון. הוא לא ציוני כמו כספי

גיל שלי 19 ביולי 2016

הוא הגיע כי לאיגוד היה אינטרס גדול להבטיח את העלייה לדרג א', הוא מאוד עזר לכך, גם אני לא מבין מה הבעיה שעכשיו הוא העדיף להתרכז בהכנה לקולג'ים. בסוף, ההופעה בנבחרת בדרג ב' לא ממש נתנה לו משחקים שהיו הרבה יותר תחרותיים מאלה שחווה בתיכון בארצות הברית, ואנחנו עלינו לדרג א', כך שנראה לי שהנבחרת היא זו שהרוויחה יותר מהופעתו

Gil - Zimbabwe 19 ביולי 2016

דורון, אם אתה יכול קצת לפרט מי המאמנים שעומדים מאחורי כל הניבחרות זה מעניין לדעת.
חוץ מזה כתוב ומוגש בצורה נהדרת. תמשיך.

יניב פרנקו 19 ביולי 2016

מה ההתרשמות שלך מצוף בן משה עד כה ?

דורון קרמר 19 ביולי 2016

התלבטתי אם לכתוב עליו אבל אני צריך עוד קילומטראז' עליו – לא ראיתי אותו בנוער וכמו רבים ראיתי אותו בדקות משמעותיות רק במשחק ההוא מול מכבי חיפה ובמשחקים עכשיו. הדיבור עליו הוא שחקן ליגת על לגיטימי בשלב כלשהו. אני מקווה שהמשחק הזה מול חיפה לא סינוור אותו והוא הולך להעביר עוד עונה על הספסל. יכול להיות שהוא צריך עונה בלאומית כדי לראות לאן זה הולך.

אורי 19 ביולי 2016

צוף בן משה שחקן טוב, אך יש לו בעיה רצינית בראש וליקוי בהבנת המשחק.

דניאל קופרברג הוא הדבר האמיתי. באחריות.

יניב פרנקו 19 ביולי 2016

אוקי. עוד שאלה.
תומר גינת (שלא בעתודה) איך הוא ?
מצד אחד אני מרגיש שבהפועל מתגבשת חטיבת צעירים מדליקה אך השאלה עם זה לא יותר מדי.

דורון קרמר 19 ביולי 2016

אני מאוד אוהב את תומר גינת, בעיקר בגלל הקליעה, ואני חושב שהמודל שלו חייב להיות עוז בלייזר (שהכניס העונה אלמנטים של יצירה מכדרור) אבל חסר לו אלמנט אתלטי שלדעתי יגביל אותו מול הזרים בתפקיד שלו ומן הסתם יש גם זר בהפועל על המשבצת שלו. בגדול הצעירים יעזרו במעטפת (מלבד תמיר) ולא הייתי נבהל מכמות גדולה מדיי כל עוד לימונד בסביבה ומרבית ההחלטות עוברות דרכו ועם עזרה של תמיר והזר החדש שהוחתם. יהיו שני חבר'ה שיהיו מספר 10 ו11 בסגל…
דניאל איידן יצטרך להראות אחרי הפציעה שהפלייאוף לא היה הבלחה כי אם הוא לא ימשיך לתת את מה שנתן יתגעגעו לרות'בארט.

אורן 19 ביולי 2016

פרנקו,
גינת שחקן שמיצה את הלאומית.גבוה,טכני וחייב להתחזק.
נבנה מבטחון אבל מאד כשרוני.החתמה מאד מסקרנת אבל חייב דקות.

יניב פרנקו 19 ביולי 2016

דרך אגב מילה על תמיר בלאט.
לבוא בגיל 18 להפועל כשאבא שלך זה אייקון של מכבי – לקבל כמה ברכות בהתחלה ולחצוב את הדרך קדימה.
לילד יש ביצים!

איתמר 19 ביולי 2016

בלאט ובני משפחתו עדיין נאלצים לשמוע בכל משחק את בתאונת מטוס קלה.
ונקודה חשובה : ללא החוק הרוסי המושמץ, לבלאט לא היה מה לחפש בליגת העל.

גיל שלי 19 ביולי 2016

איך אתה מוצא את ההשוואה בין הנבחרת הנוכחית לזו של בורשטיין יצחקי וגרין (אוחנון) וזו של הלפרין לימונד ואליהו?

דורון קרמר 19 ביולי 2016

כמובן שנצטרך פרספקטיבה של כמה שנים כדי לראות כמה שחקנים יצאו מהנוכחית – מהנבחרת של בורשטיין יצאו עשרה שחקני ליגת על לגיטימיים (אולי 11 עם קזרנובסקי? 12 היה צפריר וולפר בלאומית) ולחלקם הגדול היה בזמן האליפות קילומטראז' דקות גדול יותר מלזה שיש עכשיו לתמיר בלאט בליגת העל, ועם ניצחון יוקרתי על דור הזהב של ספרד בחצי גמר – אז אני מהמר הימור לא פרוע שיהיה קשה לעקוף אותם. ב2004 הלפרין לימונד ואליהו היו עם ניסיון של דקות בליגת העל והצוות המסייע שלהם היו ארז קוחנסקי, אנטון קזרנובסקי, איגור סימין וולאדי ירמישין (עם נצחון יוקרתי על טוני פארקר בחצי הגמר) אז מפרספקטיבה של שנים הם אולי הוציאו פחות שחקנים אבל אולי השיגו יותר עם סגל פחות מוכשר…

אורן 19 ביולי 2016

1.בלאט שחקן מהפנט.הוא קסם מהסוג של סטף קארי(לא מדבר על היכולת).לא יאומן ששחקן עם הגובה שלו והגוף הלא כל כך אתלט מוציא
מעצמו כל כך הרבה.הוא אפילו חודר אחלה.הוא פיתח קליעה נהדרת ומבין את המשחק מצויין.לא מצליח להוריד את העיניים ממנו.
2.קופרברג יהיה הגבוה הישראלי הטוב ביותר.אחלה טכניקה.
3.בן משה אש.לא מפחד מכלום,חודר וקלעי מעולה.מזכיר לי את מוטי דניאל.שחקן בטוח.
4.לאומי מצויין.יד לא רעה וחודר מעולה.
5.גם בן משה וגם לאומי ביחד בהפועל זה יותר מדי בשביל דקות המשחק שיקבלו.שניהם שחקנים שאפשר לבנות עליהם ואני מקווה
שאיכשהוא שניהם ישארו וישחקו.

אורן 19 ביולי 2016

ועוד דבר-בלאט עוד עשרה סנטימטר-זה ניקוס זיסיס.שחקן שבלאט האב כל כך אוהב.

ברלה 19 ביולי 2016

אפשר את זה ביותר מוגזם בבקשה?
אני עוד זוכר איך יוגב היה נראה כמו שילוב בין קשט ושאראס ושחר גורדון היה גרסה צעירה של דינו ראדג'ה. נראה לי שלא רק 10 סנטימטרים מפרידים בין תמיר בלאט לנבא אלא גם זריזות, אתלטיות, שחרור מהיר של הכדור וגם מבחינת החדירה יש לו הרבה מה לשפר.
אמר פעם איש חכם "צריך להיזהר מפאתוס בבואך לכתוב על כדורסלנים צעירים ואופק ההתפתחות שלהם.."

בלייק 19 ביולי 2016

למה ככה? הטאלנט קולע 4.9 ומחלק 2 אס' למשחק בהפועל!

גורביץ' 19 ביולי 2016

עם כל הצער, אני פשוט לא רואה איך שחקן של 1.80 הופך להיות שחקן בוגרים מוביל אם הוא לא עדי גורדון. מקסימום רכז מוביל של קבוצת אמצע טבלה בגילאים יותר מאוחרים.
דניאל קופרברג לעומת זאת זה סיפור אחר. ילד טוב, מוכשר, עם גובה (גם לו חסר 3-4 סנטים כדי להיות פרוספקט ברמה אירופית), נועד לגדולה מגיל צעיר, מקבל החלטות טובות בקריירה. מאמין ומקווה שיתחיל להיות שחקן משפיע בליגה שלנו כבר שנה הבאה.

איציק 19 ביולי 2016

תשאל את ניקי גאליס או נייט רובינסון.
מצד שני, ממה שראיתי לא התלהבתי יותר מידי. נחמד מאד פלוס, אבל לא מפיל מהרגלים.

גילעד 20 ביולי 2016

ניקי היה אתלטי בהרבה, עם רגליים סופר חזקות, וכמובן בעל קליעה אבסולוטית וגם בטכניקה קשתית שאפשרה לו להתגבר על פערי הגובה. כל מיני דברים שאין לבלאט.

דובילרו 19 ביולי 2016

שחקן נחמד מאד. ברמות הגבוהות לא רואה איפה זה יחרוג מגבולות הגיזרה שבין ניב ברקוביץ (גבול תחתון) ובין יוגב אוחיון.

דיזידין 19 ביולי 2016

ממה שראיתי,הוא בהחלט יחרוג.
עדי גורדון, לא פחות (יותר אי אפשר).

דובילרו 19 ביולי 2016

לא רואה לאן הוא ישתפר עוד. קליעה בינונית. משחק התקפה לא מגוון מספיק… בקיצור , יכול. לשאוף לקריירה של אבא דיוויד, לא הרבה יותר מזה.
היתרון היחיד שלו הוא הבגרות במשחק בילס לצעירים האחרים. מול בוגרים מנוסים יותר גם זה ילך לאיבוד

דובילרו 19 ביולי 2016

לא רואה לאן הוא ישתפר עוד. קליעה בינונית. משחק התקפה לא מגוון מספיק… בקיצור , יכול. לשאוף לקריירה של אבא דיוויד, לא הרבה יותר מזה.
היתרון היחיד שלו הוא הבגרות במשחק בילס לצעירים האחרים. מול בוגרים מנוסים יותר גם זה ילך לאיבוד
עדי גורדון? שום סיכוי למשהו בסביבה אפילו

קשקשן בקומקום 19 ביולי 2016

אחלה כשרון. אבל מה-זה הגזמת

כדורסלן עבר 20 ביולי 2016

"מבחינת סגנון המשחק, הנבחרת מהווה הכנה טובה עבור השחקנים לרגע בו יהפכו לשחקנים בוגרים בליגת העל, הלאומית או הארצית. משחק מבוסס פיק אנד רול, קריאת מצבים ותנועה ללא כדור": כנראה אנחנו רואים משחקים בשתי פלנטות שונות.

ראיתי את המשחק נגד ספרד, ואת המשחק היום נגד גרמניה (רבע רביעי כרגע, ההפרש 17 או 19 לגרמניה).
סגנון משחק: כדרר הרבה, ואז תפגיז את הסל מעבר לקו ה-3. אם אפשר 9-8 מטר – עוד יותר טוב. ואם 1 מ-8 נכנס – לא נורא.
אין כמעט הכנסת כדור מתחת לסל, קליעה מחצי מרחק – לא ראיתי אפילו אחת(!) חצי מהרבע השלישי וכל הרביעי; הכנסת כדור לגבוה? כמעט לא קורית. וכשהיא קורית – קופרברג חטף שני גגות במקום קרש-סל פשוט.
מצד שני, הגרמנים מגיעים המון לקרש-סל, אפילו בכדרור מאמצע המגרש.
אין סגירה לריבאונד – יסוד פשוט והכרחי. כמה וכמה פעמים השחקן הגרמני קוטף את הריבאונד (כן, קוטף) מעל הראש של הישראלי בלי לקפוץ אפילו, והופ… עוד סל קל.

אז ייתכן שיש לנו בעיה בשחקנים גבוהים. אבל שיטת ראן-אנד-גאן בתותחים ארוכי-טווח — לא תנצח משחקים. יפה שהפתענו את פינלנד וצרפת. אבל זה לא מספיק בשביל לנצח בצורה מסודרת ולאורך זמן.

ועוד הערה לסיום:
כל השידור שומעים צעקות והוראות מהספסל הישראלי (גם טקטיקה, אבל בעיקר "רוץ, רוץ!", "לחץ!", ולא רק מצד המאמן. אצל הגרמנים – דממה. אז אולי מיקמו את המיקרופונים בשידור רק בצד הישראלי (צפיתי דרך יוטיוב, לא בשידור של ערוץ הספורט). אבל זה משגע שחקנים שכל הזמן צועקים להם באוזן.

בקיצור – דורון כותב יפה, ואפילו פואטי, על הנבחרת. אבל מראה העיניים, אפעס, לא ממש דומה. וחבל שכך.

Comments closed