1. עמוק עמוק אל תוך הלילה לאחר ההפסד של נהריה למכבי ת״א, כשהבוקר כבר נקש בדלת, עובדי מחלקת התברואה עמדו לסיים משמרת, ומחלקי עיתונים זרקו את הגיליון האחרון שלהם אל עבר מפתן רדום, נרדם גם אריק אלפסי, עפעפיו כבדים, אך רק לזמן קצר, לאחר שהתהפך שעות על יצועו, חוקר, שואלֿ, מתייסר. אלף תרופות נגד צרבת לא יצליחו להוריד את רמת החומציות בחזה שלו, אלפיים כוסות מים לא יחליקו את גוש המועקה מהגרון. זה היה מסוג ההפסדים שלוקחים עד סוף הקריירה. כזה שמערער ומהרהר על בחירת המקצוע. עם השנים ההפסד יהפוך קהה, הצרבת פחות חומצית, אבל הצלקת לא תיעלם. היא אף פעם לא נעלמת. ״מאמן צריך לחיות עם הצלקות של המקצוע״, אמר פעם רמי הדר בראיון, הרזומה שלו מצולק בהפסדים מהסוג הלא מרדים. עכשיו יש אחת, ״כוסה״, בשפת הרחוב, על ליבו של אלפסי.

2. פניני. היה ווינר, נשאר ווינר. כבר לפני כמה שבועות היה ניתן להבחין שהוא מאס בסטגנציה של השנים האחרונות, שהוא לא מסתפק במשכורת מרופדת ופירורי פירורים של דקות. במשחקי המבחן היה אסרטיבי, יוזם, לא רק מחכה בפינות לשלשה מזדמנת. מעבר לצבירת הנקודות בדקות האחרונות, הוא עשה שני מהלכים שלא ברור אם הם יותר מלוכלכים או יותר גאוניים. כנראה שניהם. אך בוודאות היו שניהם מהלכים אירוטיים:
הדחיפה של גילברט בראון ששמר בפיק אנד רול על גאודלוק שאפשרה שלשת שיוויון, רק המצלמות וישבנו של בראון ראו את עשר האצבעות מורידות אותו על ארבע. ובמהלך האחרון של המשחק, ביצע עבירה עם הכרס והאגן שלו על סטו דאגלס – כשהידיים של פניני מתוחות אלעל, מזדקרות אל השמיים, מניפות עשר אצבעות משולשות לתוך עיניה של נהריה תוך כדי שהאגן והבטן התחתונה שלו עושות בדאגלס מעשה מגונה כשהוא עולה לג׳אמפ ומוציאות אותו משיווי משקל. פניני נשאר לעמוד, ידיו מתוחות, זכאי תמידי, הראיות המרשיעות מוצפנות היטב ברווח בין האגן שלו לגב של דאגלס.

3. איך מפסידים משחק כזה? לא רק באי עשיית עבירה כשאתה מוביל בשלוש אלא גם בריפיון הגנתי כשאתה מוביל ב5 או ב 7 הפרש ומרשה סלים קלים כדי לקבל את הכדור ולהעביר את הזמן. אבל נחשו מה? הזמן עובר גם בהגנה! ושתי נקודות אפשר לתת גם אם שולחים לקו ואז אולי חוטפים נקודה או אפילו אפס!

4. בפוסט הקודם דיברתי בשבחה של הגנת הלחץ. המחסור בניב ברקוביץ׳ בדקות האחרונות והלחץ על כל המגרש של מכבי הוביל את נהריה למקומות במגרש בהן מלמדים בקורס מאמנים איפה כדאי לעשות שמירה כפולה, למשל בכנפי המגרש ממש מעבר לקו החצי, שם גילברט בראון מסר אסיסט לגל מקל. ותמיד נשאלת השאלה: אם אפשר ללחוץ ככה בשתי הדקות האחרונות כשאתה בפיגור, למה לא בזמנים אחרים במשחק, כשהתוצאה קצת אחרת?

נדמה לי ששמירת לחץ חייבת להתחבר לתחושת נואשות על מנת להפוך אותה לאינטנסיבית.

5. אז ככה – קודם בונים סגל עמוק של 14-15 שחקנים עם 7 זרים כדי לתת עומק ופתרון במקרה של פציעות, ואז כשצריך להשתמש בעומק הזה, ארז אדלשטיין מתחיל עם תירוצים שדווין סמית׳ לא מתלבש לליגה ושלנדסברג פצוע, וימס פצוע, גאודלוק רק חוזר, כאילו פציעות הן נחלתה של מכבי בלבד. תמיד אמרו שיש שני סוגים של קבוצות: אלה שמנצחות ואלה שמתרצות. מסתבר שיש סוג שלישי – אלה שבונות קבוצה במאה מיליון שקל, המשוטטת חסרת כיוון עד ששחקן שחוזר מפציעה ולא היה שותף למרבית ההכנה גואל אותה, ומנצחת בגניבה. ועדיין מתרצת.

המקום הכי מעניין העונה בכדורסל הישראלי יהיו פסקי הזמן של מכבי. אולי זו הייתה מחווה הומניטרית של ערוץ הספורט למאמן שלא הראו את כולם, אבל לקראת הסוף נחשפנו לעוד כמויות זיעה וגלגלי עיניים מתרוצצות, מחפשות מושיע. ובצד יושב מזרחי שמעון, שהזיקנה קפצה עליו. בסוף הגיע פניני.

6. בשידור, הזלזול של פיני גרשון (שתוקן אח״כ על ידי ניב רסקין) במרקיז טיג היה מבזה. הבחור אלוף מכללות, בחמישייה עם אנתוני דייויס ומייקל קיד גילכריסט, בחירות 1 ו 2 בדראפט. יש דברים שג׳ון קליפארי לא רואה ופיני גרשון כן רואה? טיג חרך את הגנת מכבי במחצית השנייה. נכון, אין קליעה מבחוץ ובגלל זה גם אין קריירת נבא. אבל הפיק אנד רול של עם יינסי גייטס היה קטלני.

7. נדמה שבמכבי אין הפנמה של דו״חות סקאוטינג אם הולכים שם לטראפ בלואו פוסט על יהונתן שולדברנד (גם אם היה חילוף ונשאר עליו גארד), שמוביל לשלשה פנויה של גילברט בראון. בכלל, המחסור בחוקיות הגנתית (או אי מימושם של החוקים) הוביל את מכבי ת״א להיסטריה הגנתית. הטיפול בפיק אנד רול לא היה מותאם ליכולותיו של השחקן עם הכדור (ברקוביץ׳, טיג או בראון), שחקנים לא עזרו בזמן, וכשעזרו חטפו סלים מהנעת כדור ומאי השלמת רוטציה. וזה עוד לפני שדיברנו על סלים של blow by – חדירות של טיג לקרש סל כשהשומר נשאר מאחוריו והעזרה מחייגת למוקד 100. אם צירבס לא יראה סימני מאמץ, תווית העצלנות תידבק בו במהרה וזו כבר הפעם השנייה שהוא זוכה בפרס הבלוג לקונוס הזהב, גם בגלל שהוא גורם לאיגור נסטרנקו להרגיש כמו סקורר. ויקטור ראד לא הראה אינטליגנציה הגנתית (או התקפית). פעם, לפני הפוליטקלי קורקט, היו קוראים לו שכונה, לא רק בגלל שהוא הגיע מקומפטון.

גם דייויד אנקראם, סליחה אנדרו גאודלוק, לא הראה סימנים שהקשיב באימוני הקטסל לאיך מזיזים רגליים. אבל הוא, עם מה שיש לו בידיים, וברגליים בהתקפה, מי צריך בכלל רגליים בהגנה.

הבעיות ההגנתיות של מכבי ניתנות לפתרון, בעיקר בתרגול והפנמה של חוקים הגנתיים. גם אם אין מספיק רגליים לעצור חודרים מצויינים כמו מרקיז טיג, עזרה וציפוף חייבים להיות. העזרה מהויק סייד והרוטציה שאחריה זה עניין של תרגול, וכל שחקן חייב לדעת אותה, ללא קשר לתפקיד בגלל חילופים או עמדה על המגרש. ההובלה הצידה בטופ סייד או ההפניה לבייס ליין בלואו פוסט גם הם מצבים סטטיים שניתן לתרגל עד להפנמה עיוורת. רק בהנחה שהראש של השחקנים פתוח לקבל את החוקים ההגנתיים ויש שם הבנה סבירה למימושם.

8. הכדורים ללואו פוסט של צירבס התפיידו אתמול. קולטון אייברסון הוא לא כתובת לכדורים עם הגב לסל. הפיק אנד רול של מקל כבר דוסקס. סמית׳, ווימס ולנדסברג פצועים. מה נשאר? לתת את הכדור לגאודלוק ולזוז הצידה. דייויד בלאט לקח עם העניין הזה יורוליג רק אז קראו לגיא פניני דייויד בלו.

חלק גדול מההכנה של אדלשטיין די ירדה לטימיון אם שחקן שהיה אמור לחזור בהדרגתיות ולהשתלב בסיסטם קיים, חוזר על תקן גואל ומיידית מכריז בצורת משחקו ש״הסיסטם זה אני״. מצד שני, מה׳כפת למאמן, שאם יש מי שיוציא אותו מבורות עמוקים וייתן לו הזדמנות לנאום על אופי וכל הבלה בלה הזה.

בהנחה שהפצועים יחזרו, הפיק אנד רול של גאודלוק יכול לתת למכבי שפע של הזדמנויות. משחק הלחץ יכול להוציא אותה למתפרצות, חטיפות והטבעות. למרות הדכדוך והטרוניות, בפוטנציאל שלה מכבי ת״א יכולה להיות קבוצה מלהיבה ומרקדת. וביום כזה עדיין עדיף להיות מכבי ת״א מאשר עירוני נהריה.

סימני זיעה בנהריה
כשהמונה ליזה פוגשת את יאצק