1. מבלי להיות אובר דרמטי, ומבלי להיסחף לטרנד הקלוקל שמפיל את בעיות העולם כולו על כתפיו של מאמן כדורסל, השבועיים הקרובים משמעותיים מאוד עבור ארז אדלשטיין על מנת שהמערכת שמינתה אותו תקבל ביטחון מהמינוי הזה.

בסיום המשחק מול מילאנו, קרא אדלשטיין לאוהדי מכבי ת"א לבוא ולתמוך בקבוצה במשחק מחר מול אילת, ונדמה שיותר מכל, זו הייתה קריאה לתמיכה באדלשטיין עצמו. למרות שידע ושמע לאורך השנים איך זה מרגיש להיות במכבי ת"א כשהקבוצה מפסידה והקולות מתגברים, עכשיו הוא חווה את זה בגוף ראשון יחיד, על הסיפתח בואכה נובמבר ועם מאה מיליון שקלים על הכתפיים המחפשים חיבוק או לפחות איזה רמז לעצירה הגנתית.

אם יש לאדלשטיין סיוט, הוא נקרא התקופה שהעביר אפי בירנבוים במכבי ת"א. למזלו, ההנהלה, שמאז יוני 2014 קיבלה את הבעת הפנים של המונה ליזה, ספק מחייכת חיוך מריר ספק תוהה מה זה הכדורסל הזה ששחקניה משחקים מולה, כבר צרובת כשלונות ושבעת אכזבות מספיק כדי לא להיות קפריזית ומוכנה להזדיין בסבלנות, גם במובן ההוא. כמו יאצק, היא תתן לאדלשטיין ליפול ולקום, עד שהקבוצה שהוא מוביל תעמוד זקופה או לחילופין, תישאר על הרצפה. הקפריזיות מתה יחד עם סדרות הפלייאוף להכרעת האליפות.

2. כשקבוצה לא נראית טוב אין זמן לסנטימנטים, ובקבוצה כמו מכבי ת"א אין חשק למלודרמטיות אם היא לא מלווה בנצחונות. אבל ההגעה של אדלשטיין למכבי ת"א צבועה בצבעי סינדרלה ויכולה לספר כמה קלישאות על התמדה ואמונה בדרך. ואם הרזומה המכובד שלו הביא אותו עד לג'וב הנוכחי, פרס על העבר, מכאן הוא ממשיך לבד. וכמו ששחקן זקוק לביטחון מהמאמן שלו, ומאמן זקוק לביטחון מהשחקנים שלו, גם מערכת צריכה ביטחון מהמאמן שלה. בכל מקום אחר, זה אומר ניצחונות. במכבי ת"א זה אומר ניצחונות עם סממנים של דרך. כלומר ניצחון ברור ונטול הסתבכויות מול אילת וקו התקדמות בחלק ההגנתי שיסתכל בלבן של הגופיות של ריאל מדריד בבכורה הביתית ביורוליג. אחר כך, ניצחונות על חולון (נראית טוב!) וגאלאטאסריי הן חובה. ועוד שבועיים דרבי. בחוץ.

3. אם ההגנה של מכבי הייתה שומרת כמו שחלק מהתקשורת שומרת על אדלשטיין היא הייתה מקבלת 60 נקודות במשחק. עם ערוץ ידידותי שמשדר את המשחקים וכותבים/חברים שפרושים היטב בעמדות מגננה, ההגנה שהקבוצה הציגה במשחקים האחרונים הייתה כל כך מעליבה שגם הם לא עמדו בפרץ. וראו זה פלא: אדלשטיין אומר שהלו"ז של הקבוצה עמוס. וואלה? במכבי ת"א? לא יכול להיות. האם היא חזרה לליגה האדריאטית? האם שיחקה בגביע האיגוד? גביע בנדל? גביע הטוטו? גביע קלאש רויאל? האם הישראלים שלה, לאחר שהגישו עתירה נגד חוק הצעירים גם התאגדו לקבוצה בליגה למקומות עבודה מחוז דן? האם לנדסברג ואלכסנדר היו במחנה אימון של נבחרת ארה"ב למכביה?

שרון אברהמי למשל, עבר הכנה מחרידה ועם רכז בן 19 ניצח ביום שישי את אלופת המדינה, כששיחק ללא הישראלי הכי טוב בליגה (רביב לימונד) וזה שיהיה הישראלי הכי טוב בליגה (ריצ'ארד הוואל – כן, יהיה ישראלי, שערורייה, אבל זה מה יש). אם כן, כשירות לאדלשטיין, ולאחר שהשתמש בתירוץ הפציעות והלו"ז, הנה תירוץ נוסף בו יוכל להשתמש: שיפוט. למשל ההבדלים בין השיפוט ביורוליג לארץ, כמו השופטים שלא שרקו לפניני את העבירות שעשה בנהריה וכן שרקו לו במילאנו.

4. זו לא באמת המולה סביב מכבי ת"א ואדלשטיין. הג'וב שלו נראה יציב. הקבוצה בידיו. נדמה שזו יותר היעלבות של האוהדים, התקשורת וכל שאר חובבי הכדורסל (מלבד אלה שמאחלים לקבוצה שתמשיך בדרך זו) על כך שדווקא מכל האלמנטים ההגנה נראית כל כך לא טוב. כי הגנה זה מסר על אופי, מחויבות, אגרסיביות והשלימו את החסר בקלישאה האהובה עליכם.

אז נכון שזה טיפה מוקדם מדיי, אבל יכול להיות שאדלשטיין צריך לשים את החליפה של האיומים, את הפוזה של הדיקטטור, לקצר את הרוטציה ולהבהיר שהוא לא מתכוון לקבל כזו רכות וחוסר משמעת. מעבר לעניין הניצחונות, הוא חייב להראות למעסיקיו שהוא מסוגל להעביר מסר ברור לשחקנים שלו על מחויבות הגנתית, במקביל למציאת פתרונות להגנת הפיק אנד רול, הרוטציות שאחריה והגנת המעבר.

יש בערך 15 סיטואציות הגנתיות המצריכות חוקיות ותרגולים. תרגילים לקלעים, הכנסת כדור פנימה וכמובן פיק אנד רול לסוגיו, באמצע ובצדדים, עם ריווחים שונים והעמסות שונות. השאלה המרכזית שעולה מכל המשחקים של ת"א עד כה, היא מה היא רוצה בפיק אנד רול? האם צירבס יכול לצאת גבוה ולחזור? ואם יצא, האם ראד מבין שהוא צריך לקבל את החמש המתגלגל עד שובו של צירבס? האם קולטון אייברסון באמת ספג בכזו קלילות את הנקודות מרדוליצה בלי לתת עבירות? אז מה ייתן אייברסון, אם לא עבירות? תובנות על לארי בראון או על איך שצעד מעל לטיירון לו? ועדיין, העניינים ההגנתיים, גם אם סבוכים בגלל שמרבית שחקני הסגל לא שומרים איכותיים בהגנת היחיד, פתירים.

5. הם פתירים לא ברמה של לשפר מהירות רגליים, אלא כמו שאמר שייקה לוי בתפקידו כשוקי חפציבה בסרט "שלאגר" – "גם המהלך כצפרדע ברבות הימים לרקוד הוא יודע". ואת הטנגו שלה מכבי יכולה לרקוד אם תיצמד לעקרונות שמרניים המשאירים את הגבוה נסוג (FLAT) ומכריחים את הגארד לעשות מעבר בכוח ולהתאושש מהר מהחסימה. גם להראות איזורית ולעבור לאישית ("25") יכול להיות פתרון ראוי.
עם הכוונה, תרגול, משמעת אישית וקבוצתית ומציאת פתרונות הולמים בפיק אנד רול בהתאם למהירות הרגליים של הגבוה ומשחק לחץ לאורך דקות משמעותיות הפוטנציאל של ת"א יכול להתממש ולהתפוצץ. אדלשטיין היה מטיף גדול לעשות את המקסימום עם מה שיש ולמצוא פתרונות. זה הזמן לקפל שרוולים.

6. וההישענות העתידית על הגנה אזורית נשמעת כמו היאחזות בקרנות המזבח. אפשר לחשוב שמכבי ת"א עומדת לארח ביורוליג במגרש חוץ עם בלטות וטבעות קשות החשופות לרוח פרצים, ואולי ריאל מדריד תתקיף במחצית השנייה לצד עם השמש. הרי ברמות היורוליג הסבירות, גם המקומיות, איזוריות הן פיצוחים קלילים לערב שבת ואל לאדלשטיין לחשוב ששם נמצא הקוד הסודי של ההגנה שלו. מכיוון שסטים התקפיים רבים מתאימים גם לאישית וגם לאיזורית, הפיק אנד רול הרג גם את העניין הזה, מלבד אולי לדקות ספורות אבל לא כשיטה. ואיזורית שעוברת לאישית אליה התייחסנו היא לא איזורית, היא אישית, המשאירה את הגבוהים בצבע כדי לחפות.

לכן, בחיפושיה אחר אופי, אין דבר שיכול יותר לעצב את אופיה של קבוצה מאשר הגנה אישית. ובמידה ולא יצלח? "לעצב את אופיה" יהיה מלשון עצבות.

7. הסיפור של גל מקל לא מרפה. הכשרון, העבודה הקשה, המקומות אליהם הגיע והתארים בהם זכה, הכל שלו. כל טיפת זיעה, כל סיב שריר שהועמסה עליו התנגדות כדי לגדול. אפשר לזלזל בתקופה בדאלאס, בניו אורלינס. או בוויצ'יטה סטייט, גלבוע, חיפה, ניז'ני, הכוכב האדום. אבל מי שמזלזל פשוט לא מבין את הדרך שצריך לעבור כדי לגעת בשולי גלימתה של הNBA. יש כאלה שגם אף פעם לא יגעו בשולי גלימתה של ניז'ני.

אבל משהו גם לא מפסיק להטריד. הקליעה. הפיק אנד רול. קבלת ההחלטות. בהנחה שאדלשטיין לא מרוצה מסגנון המשחק וגם מהכושר הנוכחי, נראה שמקל חייב טרנספורמציה בסגנון המשחק שלו, באיך שהוא רואה את עצמו ובאיך הוא מביא לידי ביטוי את התפקיד שלו בקבוצה. זה אומר רול פלייר הגנתי וסדרן תנועה התקפי. זה אומר פירורים של זריקות רק לאחר ששלוש או ארבע האופציות הראשונות בהתקפה נוסו. זה אומר שליוגב אוחיון נולד תאום בלונדיני.

ואם לא יעשה את ההתאמה? זוכרים את הגלילים האלה, שפעם היו נותנים בשקיות הפתעה לילדים אורחים במסיבת יום הולדת (הו המתח מה יש בשקית!)? ובתוך הגליל הזה, נפגשים מים וסבון. ובקצהו של מוט פלסטיק יש עיגול, המוחדר לגליל, כולא בתוכו קצת מים וסבון. ואז, בנשיפה קלה של ילד שחזר ממסיבת יום הולדת, המים והסבון מזדווגים, מתערבבים בהבל פה, ויוצרים בועת סבון עגולה ושלמה, המרחפת באוויר, עולה עולה עולה, ואז מתנפצת לרסיסים, מסיימת את מעגל החיים שלה בהתזה קלה.

סימני זיעה בנהריה - חלק ב׳
על בדידות וליטופים