זוז קצת, עשה מקום

אולמות הליגה הלאומית בכדורסל הם, כמו רוב מתקני הכדורסל בארץ, לא ממש חווייה ארכיטקטונית או אסתטית. דומה שהאדריכלים של הקופסאות האלה, שבדרך כלל ממומנים על ידי מפעל הפיס, סובלים מחוסר יצירתיות קיצוני ודוגלים בספרטניות כדרך חיים. אחרת אין הסבר לחוויה המקטינה שעברנו הערב. ואני לא מתכוון ליכולת המחרידה על המגרש.

הארכיטקטורה של הכדורסל הישראלי כבר הרגילה אותנו לשחק בדרך כלל מול יציע אחד, מאוכלס בדרך כלל בחברים ובני משפחה, בקופסאות בטון קטנות, כשבתוכם שוכנים להם חדרי הלבשה, גרועים יותר וגרועים עוד יותר.
אבל דומה שהערב (שלישי) יצא לי להיות בחדר ההלבשה הגרוע ביותר שאני יכול לזכור, ואני יכול לזכור. בכרמיאל למשל, יש בליטת בטון מעל לאחד הספסלים בחדר ההלבשה, ולרוב אחד השחקנים עולה לשחק עם זעזוע מוח קל. בראש העין ניקו בפעם האחרונה את חדר ההלבשה כשדוד בן גוריון הבטיח רמטכ"ל תימני. במגידו, לעבור מחדר ההלבשה לאולם מזכיר מעבר של מלפפון מהמקרר למקפיא. בבארי תאי השירותים משותפים לאורחים ולמארחים. בנצרת עלית כדאי שתשימו את כל חפציכם גבוה ככל שניתן כי חדר ההלבשה מוצף ממים שמגיעים מאזור המקלחות.

ויש את חדר ההלבשה של האורחים באולמה של הפועל חיפה, שמארחת בקרית אליעזר, שם שיחקנו. ממש ליד איצטדיון הכדורגל. במבט ראשון חדר ההלבשה נראה סביר. יש מקום לא רע למקלחות ולשירותים, אבל הגאון שתכנן אותו, השאיר מטר על מטר לאזור התדריכים. בוא נאמר שלשבעת הגמדים יש שם מקום לא רע אבל שלגיה תצטרך להישאר בחוץ. גם יניב קטן לא נכנס לשם. מדובר במטר מרובע, מילולית, עם שני ספסלונים שעליו צריכים להצטופף 12 אנשים גדולים. מאמן שרוצה לדבר עם קבוצתו לפני משחק או במחצית צריך לדבר כשחצי קבוצתו עומדת מסביבו או בתוך המקלחות. במחצית חשבתי שאני קשיש באוטובוס. לפחות שני שחקנים צעירים הציעו לי את מקום ישיבתם. סירבתי בנימוס.
לפני המשחק אי אפשר לשבת ולהתלבש מבלי לחטוף מרפק לצלעות מהשחקן לידך. אז כדי להתלבש היינו צריכים להתלבש בתורות. מי שנכנס ראשון הניח את התיק שלו מתחת לספסלונים ומי שנכנס אחריו היה צריך למצוא מקום אלטרנטיבי לתיק. אני שקלתי לעלות איתו על הגב לחימום אבל פציעה טורדנית גרמה לי פשוט להניח אותו בתוך המקלחת ולקוות שאף אחד לא ירצה להתרענן כשהתיק שלי מונח מתחתיו.

ותמיד יש את ההוא. כן, ההוא. שנותן לקיבה שלו לדבר במקומו במקומות ציבוריים סגורים וחנוקים. ובחדר קטן וצפוף כמו חדר ההלבשה המיתולוגי הזה, כשקיבות מדברות שחקנים מנסים לברוח. וריצתם דומה לאנשים שרודפים אחרי אוטובוס שהרגע עזב את התחנה.

אחרי המשחק המקלחות דווקא סיפקו מים חמים מבלי שהיינו צריכים לשחק עם הברזים של המים החמים והקרים כדי למצוא טמפרטורה שלא תקפיא אותנו או תתן לנו כוויה, כמו שבדרך כלל קורה. אפילו היה שמפו למישהו. מכיוון שחדר ההלבשה עוצב עבור גמדים, אין ספק שהמקלחת מלאה בפטריות. עם הסירחון שהצגנו על המגרש היינו צריכים מקלחת ראויה. עדיין, אין כמו מקלחת לשטוף הפסד. בכל מקרה אני מקווה שאם חיפה תעלה ליגה היא תשחק ברוממה. חדר ההלבשה הזה הוא אסון הומניטרי ובדיחה ארכיטקטונית. איפה גולדסטון כשבאמת צריך אותו?

ווסט-האם. מה שהתבקש
טוב ככה או להחזיר את הגלגל?