1. הניצחון המצוין מול אולימפיאקוס וההתבססות של רמי הדר בתפקידו כמאמן מכבי ת"א הם קודם כל נוק אאוט, זמני לפחות, לציניות של המפקפקים, אלה שהתקשו להאמין שגם אנשי מקצוע נטולי יחסי ציבור יכולים לממש הזדמנות של פעם בחיים, ולשומרי הסף של מחנה ארז אדלשטיין שחיכו מעבר לפינה לכישלון של הדר, אוחזים ביד אחת מיקרופון וביד השנייה קורות חיים.

המינוי של הדר היה מסוג ההחלטות שמורכבות מסיכוי מול סיכון. בכל שבוע שעובר, ובלו"ז משחקים שמקשה ליצור רצף אימונים ראוי, הקבוצה מגבשת זהות, ממשיכה בתהליך אבולוציה שמתאים לכלים שיש ברשותה, ומקבלת ביטחון מההיררכיה שנוצרת. זו לא רק המערכת שמינתה את הדר ומחוייבת לתת לו ביטחון, אלא בעיקר השחקנים, לחלקם פוטנציאל של חבית אבק שריפה מלאה באגו וקריירות בנקודות מפתח, שמתיישרים מאחורי המאמן, יוצרים סינרגיה בין כל בעלי התפקידים. כי ברור להם שקבוצת כדורסל זה לא דמוקרטיה.

לא כל העניינים פתורים. אנדרו גאודלוק, גל מקל ומאיק צירבס צריכים לזכור את מה שאבא של מאיר אריאל היה אומר – "העגלה נוסעת אין עצור, קפצת ממנה היום, חלפו חודשיים, והנה נשארת מאחור". למזלם, ולמזלו של הדר, החודשיים שלהם עוד לא חלפו. הכל עדיין ניתן לתיקון.

2. אם הדר היה אנדרדוג כשקיבל את התפקיד, קולטון אייברסון היה כזה כשקודם לעמדת הסנטר הפותח. ההזדהות של המאמן עם השחקן ולהיפך גם יוצרת סינרגיה של זהות ביניהם. נדמה שהתהליך החל דווקא במשחק הליגה מול חולון, האחרון של אדלשטיין, שם עלה אייברסון בחמישייה. להזכירכם, היו אלה ימי ההפקרות בפיק אנד רול, אחת הבעיות ההגנתיות האקוטיות שהדר פתר כמעט לחלוטין, עד כמה שאפשר לפתור טיפול בפיק אנד רול.

אבל אז, כל משחק בין שניים איפשר קרש-סל או שלשה פנויה. תגובה גמלונית מדיי של אייברסון בפיק אנד רול אף הייתה מכריעה בהפסד של מכבי במילנו. אבל דווקא במשחק הליגה, ולמרות הג'עג'וע מול חולון החסרה, החלו ניצני שיפור. אייברסון קנה את מקומו דרך ההגנה, והראה שאין לו בעיה לאסוף פירורים התקפיים, שהלכו וגדלו לפירורים גדולים יותר, עד שהפכו למנות לגיטימיות בהתחשב בכישרון ההתקפי העצום של הגארדים, כשהכנסת כדור אליו פנימה עוזרת לרווח ולשחרר קלעים.

ועוד דבר לגביי אייברסון – הפציעה המצערת של איתי שגב שיחררה את המאמן מלחפש דקות לגבוה ישראלי מבטיח ומלהשתמש בו בחוק הרוסי וסללה את הדרך לאייברסון לדקות ארוכות ורציפות. עם לחימה בלתי מתפשרת ושפת גוף שקהל אוהב, הוא גרף משגב גם את קריאות ה"יופי ילד".

3. מה עושים עם צירבס? בעיקר תיאום ציפיות. הדברים קצת התבהרו אחרי ששמעתי את מולי קצורין, שקצת שוכחים איזה איש מקצוע מוערך הוא, שאימן בגרמניה ואף צירבס הוצע לו בפרנקפורט, מדבר עליו.

על פי קצורין, העונה הקודמת של צירבס בכוכב האדום, שם היה גו טו גאי וחלק משמעותי בפאזל היא האנומליה. ההתפתחות שלו היא ראויה אבל יכול להיות שהציפיות ממנו היו טיפה מוגזמות.

ואכן, צירבס נע על קו התפר בין רול פלייר עם יכולות התקפיות לגו טו גאי לדקות מסויימות. וזה עוד לפני שנגענו ביכולות ההגנתיות שלו וביכולת שלו להיות כוח משמעותי מתמשך בריבאונד ההגנה. הציפייה שהתיפקוד שלו במכבי יהיה המשך ישיר ליכולת שלו מסרביה לא התכתבה עם היכולת האמיתית שלו להתפתח בתור שחקן מוביל בקבוצה עם יכולות משמעותיות בעמדות הגארדים ועם ציפיות להיות תחרותית מיד.

לכן מוטב שיחזור לעמדת המוצא המנטלית בה התחיל בבאמברג ולא ייקח דקות משחק ומסירות פנימה אליו עם הגב לסל כמובנים מאליהם. ההחטאות שלו מול אולימפיאקוס היו שילוב של חוסר ביטחון, מיקום וטכניקה שמיהרה מדיי. ברגע שנכנס למגרש, הפוזשנים של מכבי הלכו אליו. במצבו, עדיף לכולם אם ייכנס למשחק בריבאונד הגנה, פעולה שחורה או ליי אפ מחדירה של גארד. הכנסת כדור פנימה אליו בפוזשן הראשון שהוא על המגרש יוצרים ציפיית שווא מעצמו שהוא חייב לנפק סחורה מיידית. תנו לו לקפוץ לעגלה מבלי לדחוף אותו עליה.

וככל שהחיבור בין אייברסון לגארדים האחרים יתקדם, הדר יהפוך את השימוש בצירבס לפונקציונלי. כמות הדקות שלו תלויה ביכולת של הקבוצה לייצר שטף התקפי כשהוא על המגרש ולהכיל טיפול סביר בפיק אנד רול. הדר לא מעוניין ללכת להרכבים שויקטור ראד או ג'ו אלכסנדר משחקים בעמדה 5. עד עכשיו, צירבס לא מותיר לו ברירה אלא לעשות כן.

4. וגל מקל היה מחליף עכשיו את הסיטואציה שלו בזו של צירבס. הבור עמוק עבור מקל, הוא הפך לסותם חורים של סוף רבע – עבירה לתת – מנוחה לשחקן אחר, והוא יצטרך תעצומות נפש לטפס מהמקום בו הוא נמצא. ההזדמנות תגיע, בכך אין ספק. האם מקל יהיה שם כשהיא תגיע?

5. החיסול של ספאנוליס היה מרשים. מסוג השחקנים האלה, שנראה שלמרות כל מה שאתה עושה להם תמיד יגיע הרגע בו הוא יעשה את הפעולה שתשנה מומנטום ותצית לך את האש שתחסל לך את היער ששתלת בכל כך הרבה זיעה. אך לא. טייסת הכיבוי של מכבי, בראשות סוני וימס, הוציאה לו את החשק לשחק ואת החשק של המאמן לתת לו לשחק. אני לא מרחם על הגארד שמקבל עליו את וימס, עם האתלטיות, מוטת הידיים ותנועת הרגליים, שכמה שניות אחר כך הופך למכונת התקפה משומנת. כבוד לקבוצה שוימס הוא המנהיג שלה.

נראה שההתמקדות הזו בספאנוליס, טייריס רייס, בובי דיקסון וכו' היא סוג של פתרון לואו טק, בוקס אנד וואן לעניים, שכבר לא מתאים לרמות האלה. ואכן, הניתוח הזה נותר חד מימדי. ההגנה של מכבי לוחצת על כדור כשיטה, מצופפת ממי שלא הרוויח את הכבוד להתקרב אליו, שמה גוף בצבע, מחליפה לא מעט בין גארדים לפוורוורדים ומטפלת טקטית בפיק אנד רול של הגארד המוביל של היריבה. הקרדיט מתחלק בין רבים.

6. ולמרות הניצחון המרשים, היו לא מעט דקות שמכבי ת"א יכלה לגמור את המשחק מוקדם ולא נעצה את הסכין עד הסוף. יהיו קבוצות בהמשך שיוכלו לחזור מסיטואציות כאלה ולהפוך משחק שנראה בשליטה של מכבי למשהו צורב על לוח התוצאות. עוד טיפה סבלנות, בחירת זריקות טובה יותר (כמו המסירה של דווין סמית' לליי אפ של צירבס), הוצאת עבירה, ולטחון לאט פוזשן אחרי פוזשן, יוציא מיריבות שנמצאות מולה בפיגור רעיונות על מהפך.

7. אם נחלק את זה לאחוזים, השילוב של גאודלוק נראה כרגע תלוי בגאודלוק בתשעים אחוזים ועשרה אחוזים רמי הדר. הרצון לשלב אותו נמצא, אף לעלות איתו בחמישייה. הסבלנות לבחירת הזריקות שלו גם נמצאת, האיש הרי יוצר זהב מתבן. היכולת של חמישייה איתו, וימס, סילי וסמית' (רק אמריקאים! גוועאלד!), היא אחת מהחמישיות ההתקפיות המפחידות שיש ליורוליג להציע. עם ריווח של אחד בפנים וארבעה בחוץ, או פיק אנד רול של וימס כשגאודלוק עולה על גב החסימה, יוצר אינספור אפשרויות של חדירה, קליעה וגב לסל.

הרבה שחקני אלפא דוג כמו וימס וגאודלוק, עסוקים לא פעם למי "שייכת הקבוצה". נדמה שהתשובה ברורה, והפרצוף של וימס מרוח עליה לרוחב ולאורך. אם גאודלוק יקבל את זה, והדר יצליח למצוא את השיטה שתביא את שניהם לידי ביטוי, השמיים הם הגבול. אם גאודלוק יתעסק בזה, בדקות שלו, בכמות הזריקות, וכל עוד הקבוצה מנצחת, הקייס שלו לא יחזיק והפוטנציאל הקבוצתי לא ימומש.

8. אומרים שכובד הניסיון עדיף על קלות הרגליים. דווין סמית' מוכיח שעדיף כובד הניסיון עם קלות הרגליים. האם מכבי יכולה להרשות לעצמה שהוא לא יהיה רשום בפיינל פור הישראלי?

9. העיסוק בעמדות בכדורסל הולך כבר מספר שנים לכיוון של טשטוש זהויות. סטרץ' 4, סטרץ' 5, פוינט פורוורד, קומבו גארד ועוד מילים שאבשלום קור היה גאה בהן. הוכחה נוספת היא דיג'יי סילי בעמדה 1. את מי זה מעניין הגדרות אם מגיעים לפואנטות, יש הובלת כדור סבירה, הגנה מצוינת ובעיקר קליעה מבחוץ. POSITION IS BASKETBALL.

10. התשובות הקצרות של רמי הדר בראיונות הן לא עניין של פוזה אלא עניין של אסטרטגיה. זה לא באמת משנה מה אומרים עליך אלא מה אתה עושה, לכן ההתעסקות הזו היא בזבוז זמן ורע הכרחי. וככל שהדר מדבר פחות כך גובר הרצון לשמוע אותו. מאחורי הפוזה של כל כלי התקשורת מסתתרת נערה מתבגרת שתמיד רוצה את מי שלא רוצה אותה.

נדמה לי שגרג פופוביץ' הגיע לאותה מסקנה בזמנו עד שהוא התאהב במה שאומרים עליו על זה שהוא לא אומר הרבה ולקח את זה למקום קצת מאוס. חבל שהוא לא אימץ את מדיניות המינמליזם המילולי כשהביע את דעותיו על תוצאות הבחירות בארה"ב. הוא הצטייר לא רק כבכיין אלא הצטרף לשורה ארוכה של סלבריטיז שכועסים על כך שהציבור לא באמת מושפע מדעותיהם הפוליטיות. אבל זה לא באמת קשור למה שרמי הדר עושה במכבי.

יסודות של חיבור
המכתש הגדול