יפורסם במדור הספרים הקרוב של מוסף סוף השבוע של "ישראל היום":

נדמה שמדף ספרי הספורט הישראלי, הנואש להגדיל את הסגל הרחב שלו, קיבל את אחד משחקני החיזוק המשמעותיים ביותר שלו עם הוצאת "המועדון", ספרו של אוהד גרינוולד על מכבי ת"א כדורסל.

כותרת המשנה של הספר היא "הסודות של מכבי ת"א", ואכן, צל כבד, בור שחור ועמוק של סודות, שרובם מרוכזים באיש אחד, מלווה את הספר מתחילתו ועד סופו. מוני פנאן.

סיפור התאבדותו של פנאן פותח את הספר ומלווה אותו לכל אורכו, וגרינוולד, שסיקר במשך שנים את מכבי ת"א באתר "וואלה!", מעיד שמותו של פנאן היה המניע העיקרי לכתיבתו. על מנת להבין את מכבי ת"א, צריך להבין את סיפור חייו המרתק והתנהלותו של פנאן במועדון. הפתיחה הדרמטית של הספר נותנת לו נופך בלשי, מסתורי, איש עם מכרים רבים שאף אחד מהם לא הכיר אותו באמת, עם "בנק" פרטי שנוהל מתוך אימפריה ספורטיבית, ואין כמו זירת התאבדות כדי להפיץ עשרות סימני שאלה, כולל אחת שתוהה אם בכלל מדובר בהתאבדות.

סיפורו של פנאן מרתק כי הוא בעל זרועות תמנון שנוגעות במנהליה האחרים של מכבי, בשחקניה ומאמניה לאורך השנים. אולי גם בשופטים ובשחקנים מקבוצות אחרות. השערות סומרות איך כל הסימנים העידו על הסירחון, ואיך לצד המקצוענות, התארים האירופיים והדומיננטיות המקומית התרחש מיזם פרטי כספי מפוקפק שקרס והסתיים בטרגדיה. איך ההתנהלות הכספית הרשלנית של המועדון בתקופת פנאן זכתה לסלחנות מצד מנהליה ובעליה הנוכחיים, עד שלדייויד פדרמן, עוד אחד מהדמויות המשמעותיות בספר, נמאס.

גרינוולד מנסה לתת קרב הגון לניסיונות ההסתרה של פנאן, בייסוריו על כך שלא שם לב לכל הסימנים בזמן אמת כעבודתו כעיתונאי, ולחשוף את מה שפנאן ניסה להסתיר כל השנים. הוא אמנם מחבר את קצוות החוטים, מביא את העדויות והמסמכים, מצטט את האנשים, והתמונה הגדולה נחשפת, אבל רובה ברמה הנסיבתית בלבד. פנאן היה גאון ההסתרה והמידור, בור הסודות שלו נותר ברובו עלום עד היום, ויש יותר מדיי אנשים שמעוניינים לשמור אותו כך עד ליום מותם. את הפינות הנסתרות של הפאזל גרינוולד מאיר בפנס, דמוי הספר שלו. אולי כל הידיים שתאחזנה בפנס הזה, יכולות ביחד ליצור זרקור גדול.

הספר אינו אלבום ניצחון, לא ביוגרפיה נוסטלגית ומתקתקה על ישראל הישנה והטובה ולא כזה המלמד אותך איך לנצח על המגרש ובחיים אם רק תרכוש אותו, אלא מדובר במסע מאיר עיניים ומפיל לסתות אל הקרביים של מועדון הספורט המשמעותי ביותר של הספורט הישראלי. גרינוולד מדלג בין העבר הרחוק והעבר הקרוב של הקבוצה, וחוזר לא רק אל אירועים מעצבי תודעה שכולנו מכירים, בין אם מדובר בעכברי כדורסל, חובבי ספורט או האדם הסביר ברחוב, אלא גם אל הדינמיקה מאחורי הקלעים ואל המהלכים האנושיים והעסקיים שהניעו מהלכים קטנים שהניבו תוצאות גדולות או מהלכים גדולים שהניבו יבול דל.

מהזיכרונות הציבוריים לא ניתן היה להתחמק בתור ילדים, נערים או בוגרים, ולמרבית האירועים יש פס קול ומשפטים שנצרבו בזיכרון, עליהם גרינוולד מרחף כמדריך טיולים מיומן בהיסטוריה הקולקטיבית שלנו, אבל ללא פאתוס או התלהמות, אלא בתיאור שקול, מרוחק, נטול אג'נדה. כדי להבין את הד.נ.א של מכבי, גרינוולד חוזר אל סיפורי מורשת הקרב מהתקופה בה היא לא הייתה משודרת בטלוויזיה וטרם חיברה את האתוס הספורטיבי שלה, שרק בשנות השבעים נפל על קרקע לאומית פוריה והיה שזור היטב בבניית התודעה הלאומית. "אנחנו במפה" זו לא סיסמת ניצחון אלא הצהרה קיומית.

ככה זה כשמועדון בוחר את צבע המדים שלו כהומאז' לטלאי הצהוב מתקופת השואה, וכשהיריבים העירוניים הופכים אדומים מקנאה עד שהם מוכנים להלשין לרשויות האמריקאיות על חובת גיוסו של טל ברודי למלחמת וייטנאם. שימות או ייפצע שם, העיקר שמכבי לא תזכה באליפות.

בנוסף, הספר מתובל בעשרות אנקדוטות משעשעות מהווי הקבוצה, כמו הסירוב של דייויד אנקראם, זר שהיה שותף מרכזי לאובדן האליפות ב1993, להתקלח בחדר ההלבשה של הקבוצה לאחר אימונים ומדוע צביקה שרף לא קנה מוצרי עלית לאורך שנים.

אבל חשוב מכך, ועל מנת להבין את מערכת ההפעלה הנוכחית של הקבוצה, גרינוולד חושף את האינטריגות מאחורי הקלעים, את הפוליטיקה, התככים, היצירתיות, התשוקה, החולשות האנושיות והדורסנות העסקית שליוו את האנשים והמועדון מאז הקמתו. הסיפור המרתק, העצום והרב שכבתי הזה, שנחשף שכבה אחרי שכבה כמו אתר ארכיאולוגי, מעיד על עבודת נמלים ותחקיר יסודי, ומזכיר לנו שבעצם מדובר במועדון שהכוח המניע אותו לא היה כוחנות ודורסנות כמו שאנחנו מכירים אותה היום, אלא דווקא תחושת אנדרדוג אנטי ממסדית, שליחות ואמונה שהניעה את מייסדיה וממשיכי דרכם, בעיקר שמעון מזרחי ושמלוק מחרובסקי, שהצליחו, דרך המגרש ומחוצה לו, למתג את עצמם כמנצחים, להביא על כך קבלות, ויחד עם חילופי השלטון הפוליטיים, להפוך לאתוס.

כיום האתוס הקורס הזה נראה לרבים מזויף, אבל כשהוא נבנה והגיע לשיאו הוא היה אותנטי, מרומם רוח וחוצה מחנות. למשל, לא רק בכיכר מלכי ישראל חגגו את זכייתה הראשונה בגביע אירופה, אלא גם בקיבוצים ברחבי הארץ, לא פחות.

גרינוולד, בשפה עיתונאית ורזה, עם פסקאות קצרות שיספקו גם את דור המילניום המתקשה להתרכז בקריאה ממושכת, מספק תמונה רחבה על מה שהתרחש מאחורי התמונות המשודרות, המשפטים הבומבסטיים והדיווחים העיתונאיים, שעד לראשית שנות התשעים היו ברובם מגויסים וממודרים היטב. הוא מרחיב את הסדקים באתוס הזה, לא בעיניים פוליטיות, אלא במבט כן, מעמיק ועובדתי. הוא מפשט תהליכים כלכליים מורכבים ומאבקי שליטה, מזכיר שטעויות ההווה אינן נחלתם הבלעדית של המנהלים הנוכחיים אלא רצופים לאורך כל שנות הקבוצה, ומצליח ליצור תמהיל שירתק את אוהדיה ושונאיה של מכבי כאחד, ואפילו את מי שאדיש כלפיה, כנראה המחנה הגדל והולך בשנים האחרונות.

משחקים תשעים דקות ובסוף כולם מפסידים
המהיר יותר