לחץ

תמיד תוהים איך לחץ בא לידי ביטוי במשך משחק. קבוצתי האהובה, הפועל לב השרון הכבירה והשגיבה, נלחמת על חייה בליגה השנייה. בשני משחקי הבית האחרונים הפסדנו לאחר שהובלנו ברוב המשחק. במאבקי תחתית כל ניצחון הוא קריטי. לך תדע מה תצטרך בסוף העונה ולכן חשוב לאגור ניצחונות עכשיו. בשבוע שעבר, אחד השחקנים המובילים שלנו, אסף ליפשיץ העטלף, נפצע וסיים את העונה. הגענו למשחק מול הפועל מגידו מהצמרת במוראל שפוף, ובלחץ אטומי.

הובלנו לאורך כל המשחק. ממש כמו במשחקים הקודמים. וככל שהובלנו יותר כך נלחצנו יותר. לאור הניסיון המר של השבועות האחרונים, נבהלנו מעצמנו. כל טעות, איבוד כדור או מיני מומנטום של מגידו, נראו לנו כמו תחילתו של הסוף, שיתחיל את המהפך ויפסיד לנו את המשחק. צעקות, האשמות, פרצופים, ניסיונות שכנוע עצמי שאנחנו יכולים, מבטים אל עבר לוח התוצאות ורצון שהמשחק ייגמר כבר. קטטוניה כללית. זה מצב מנטלי נוראי.

הדיסוננס בין האירועים בראש שלנו לאירועים על המגרש הצליח לבלבל גם אנשים שלא יודעים מה זה דיסוננס. הטראומות שצפו למעלה לא התבלבלו עם לוח התוצאות שהראה יתרון דו ספרתי לעטלפים. והעובדה שהיינו עדיפים בכל פרמטר, הוצאנו לפועל את תוכנית המשחק של קואץ' עמי נאווי עד לפרטים הקטנים ביותר שלה, נראתה לנו זמנית בלבד. עד לדקה האחרונה שאליה נכנסנו ביתרון בלתי מחיק. אז גילינו שהמפלצת שכביכול מתחבאת בארון ומחכה לטרוף אותנו, היא בסך הכל בובת דובי לא מזיקה שמטילה צל על הקיר.

אבל, רגע, במאבקי תחתית אי אפשר לנשום לרווחה עד שאפשר לנשום לרווחה. אז חכו רגע לפני שאתם מוציאים אוויר החוצה.

אלו הם הזמנים שצריכים להביא את קלישאת האמונה. ואין מאמין יותר גדול בנו מקואץ' נאווי. הוא מטיף על חיוביות ואמונה בדבקות דתית. גם כשנדמה שכבר אי אפשר לשמוע על זה יותר, זה חודר את התודעה שלנו כמו טיל חודר שריון. והוויה יוצרת מציאות. וכשמאמן גורם לשחקניו, גם אם הוא לא מתכוון לכך, להרגיש רע עם עצמם בהפסדים על כך שהם איכזבו אותו אישית, סימן שהוא עושה משהו נכון. מעבר לזה, כשכולם צועקים בלחץ, הוא תמיד נשאר רגוע ומרגיע.

ואלו הם גם הזמנים בהם צריך להקשיב לכולם. כשהלחץ השפיע עליי וגרם לי להתבטא בבוטות כלפי שחקנים אחרים, כמו שעשיתי ביותר מדיי פעמים מכוערות בעבר, ניגש אליי יותם שירן, שנדמה לי שיום אחד, כשהוא יממש את הפוטנציאל האדיר שלו, אגיד בגאווה ששיחקתי איתו באותה קבוצה. הילד עוד לא בן 20, כשהוא נולד אני הייתי כבר שחקן נוער, אבל הוא הצליח לבודד ולזהות את הגן שיצר אצלי לחץ, ואמר לי משפט באוזן, בשקט, בנועם, שנתן לי סטירה לאגו ושינה את הגישה שלי במאה שמונים מעלות. מה הוא אמר? סוד כמוס לעטלף ולסוס.

כשהאדמה רעדה - פוסט אורח מצמרר מאת דנידין, תושב סנטיאגו דה צ’ילה
מילאן (לפני). הקבוצות הגדולות בעברה של אירופה

2 Comments

דור 10 במרץ 2010

ואם אבקש ממש יפה אתה עדיין לא תגלה?

D! 12 במרץ 2010

דורון, תמשיך עם הפוסטים ה"מעלפים" הללו, שנותנים הצצה אמיתית לעולם שלרובנו לא לגמרי ברור.

Comments closed