אף אחד לא מרגיש כאב

תשע הערות על הפיינל פור

1. יש דברים שילידי שנתונים מסויימים לא יכולים להתרגל אליהם, למשל הפסד אליפות של מכבי ת״א. מדובר במחזה שאפשר לבהות בו שעות. אם זה בסדרה או בפיינל פור, בתבוסה או על הבאזר, זה לעולם לא תהיה סיטואציה מובנת מאליה, גם אם מכבי נתנה מספיק סיבות להבין שזה אמיתי, וזה קרה כבר לא מעט בשנים האחרונות. ועדיין, מכבי מפסידה אליפות זה אדם נשך כלב, זה השור שמכה את השוחט, זה הגדי שקנה את אבא בתרי זוזי.

אז זוזו מהפריים, כי אתם מסתירים את הפסד האליפות של מכבי ת״א. הנה שמעון מזרחי, עם חליפה של בלש מסדרת משטרה משנות השבעים, עומד מאחורי הספסל, נפרד מהאליפות, וגם מהספסל. הנה אריק שיבק, שהדלת בפני ג׳וב האימון במכבי ת״א הייתה סגורה בפניו כל כך הרבה שנים, אז כשהוצע לו חלון, חלונצ׳יק, עם תאריך תפוגה, הוא נכנס דרכו. ועכשיו החלון נסגר לו על האצבעות, בזכות האצבעות הלא אחראיות של קווינסי מילר, גל מקל וויקטור ראד.

הנה הקהל האדום של ירושלים, הירוק של חיפה ואפילו הכתום מראשל״צ שר לאוהדי מכבי ״יאללה, הביתה״. וזה מרגיש כמו אורח שמשתין להם בסלון. והקהל הצהוב יושב שם, בדממה, אפילו את רבע ההיכל שקיבל לא הצליח למלא באוהדים, סופג את ה״יאללה״ על הלחי האחת, את ה״הביתה״ על הלחי השנייה, ונושם עמוק.

אחרי כמה דקות הקהל של מכבי ממשיך לעודד למרות שהתוצאה ברורה, ההפסד בפתח אבל חייבים להמשיך לשיר, ממש כמו האוהדים של הפועל ת״א. השחקנים באים למחוא כפיים, להודות, להתנצל, להראות שאכפת. שיבק עובר בין האנשים ולוחץ ידיים, העניבה הצהובה אצלו בידיים, מזכרת מסיבוב על הקרוסלה שנקראת מכבי ת״א. מהמקום שעמדתי בו זה היה נראה שהעניבה הוחזקה כמו חבל תלייה, מסמנת את סופם המקצועי של מאמני האגודה בשנתיים האחרונות.

מיכל אדלר, שניגנה את ההמנון במפוחית לפני תחילת המשחקים בביצוע שהתכתב עם באבי יאר פינת ערוץ 33 ביום הזיכרון, עמדה ליד שולחן המזכירות. ״תשלפי את המפוחית מיכל״, רציתי להגיד לה, ״ונגני את זה שוב, מיכל, כדי שתהיה מוזיקת רקע לדמעות הצהובות שמתקשות לזלוג״.

כי אף אחד לא בכה. ואף אחד כבר לא כעס, לא קילל, לא הזיל דמעה. אף אחד לא מרגיש כאב. רק אנחנו, בוגרי שנות השבעים, השמונים והתשעים, עמוסי האליפויות של מכבי, כואבים. על זה שאולי עוד מעט גם לנו זה לא יזיז, ונפסיק לחייך עבור הילד הפנימי שבנו, כשמכבי תאבד אליפות.

2. בלי ציניות: אם אתם גל מקל, מה צעד הקריירה הבא שלכם?

3. התדמית של חיפה ההגנתית, הנושכת, לא רחוקה מהמציאות. אבל קבוצה עם רפרטואר התקפי שמציג בעיקר את היכולת האישית של אנדורו גאודלוק הרבה יותר קל לסגור. מכבי נראתה כמו קבוצות התחתית שפעם היו מסתובבות בליגה, כשהזר שלהן, במקרה הזה גאודלוק, היה מסיים כמלך הסלים. אבל חיפה ניצחה אתמול בזכות ריבאונד ההתקפה, עם 16 כאלה. ווילי וורקמן הכאיב עם מהלכי האסל, ובעיקר קווין פינקני שיחק את אחד המשחקים הכי טובים שראינו השנה בליגה משחקן בעמדה 5. אקטיבי בשני הצדדים, יעיל, כמעט נטול טעויות.

המשחק של פינקני היה הכי רחוק מהתדמית שלו בקרב מספר מאמנים ישראלים. דני פרנקו היה חותך אותו בשידורים, מזלזל בו, כנראה מחוויות עבר כשנתקל בו או הוצע לו. אבל פינקני ביכולת של אתמול הוא הסיוט של ליאור אליהו, ריצארד האוול ואמארה ביום חמישי.

4. גורמים בצוות המקצועי של בני הרצליה יכולים לנאום בפניכם שעות על כמה הם כועסים ומאוכזבים מאבירם זליקוביץ׳. על זה שאחרי ניצחונות הוא היה עם פרצוף תשעה באב כי הוא מיעט לשחק או על זה שהוא לא היה מתאמץ באימונים או מזייף פציעות כי כעס על זה שלא מעבירים אותו בטרייד לירושלים. מדובר היה בקפטן הקבוצה אגב. אז הרצליה שיחררו אותו, בהבינם שיש שני סוגים של שחקנים: אלה שנותנים אנרגיה ואלה שלוקחים אנרגיה. זליקוביץ׳ בהרצליה שאב אנרגיה מכל המערכת, והפך ממי שאמור לשמש דוגמא לנטל, כאב ראש ששם את טובתו האישית לפני ההצלחה הקבוצתית.

ארבעים וארבע השניות שקיבל אתמול בסוף המשחק מול ראשל״צ, כשזליקוביץ׳ נכנס, הכניס את הגופיה למכנסיים, וניסה לשמור על פני פוקר למרות הגוש הגדול שירד לו במורד הגרון, היו 44 שניות של שיעור בצניעות.

5. שמוליק ברנר עשה עבודה מצויינת בראשל״צ. מאמן צעיר שכל תנועה שלו נבחנת על ידי השחקנים, שהחליף מאמן ותיק בזכות קפריזה של יושב הראש והתחיל בסדרת הפסדים, הצליח להביא קבוצה לפיינל פור ולעבור בלי יתרון ביתיות את הקבוצה הטובה בסיבוב השלישי. מאז שינויי הזרים, ההתעוררות של אלישי כדיר והדומיננטיות של צ׳ארלס תומאס ועידן זלמנסון, ברנר הכניס קשיחות ממוסדת לשיטה של הקבוצה והתשובות שלו בראיונות הזיעה לאחר משחקים על רוח ורצון אמנם נשמעות כמו קלישאות אבל הקבוצה שלו מימשה את הקלישאות הללו.

מעבר לזה, ללכת נגד האגו של שון דוסון במה שנראה כמו סדרת חינוך ולייבש לחלוטין את ניצן חנוכי זו הצהרת עצמאות, גם אם מעט ארוגנטית ומהמרת, של מאמן צעיר. נדמה שהויתור על חנוכי אתמול היה הימור גדול מדיי. התיוג של חנוכי כשחקן הגנתי כבר מזמן לא רלבנטי. השיפור שלו בקליעה, קבלת ההחלטות שלו בחדירה והאופי והקשיחות שהוא מביא הם יותר מדיי שיהיה ניתן לוותר עליהם.

בנוסף, במשמרת של ברנר עידן זלמנסון הפך לשחקן המשתפר של העונה ועודד ברנדווין כנראה יפסיק את מטוטלת הקריירה שלו בין הליגה הלאומית, הליגה הפולנית וחוזים קצרי טווח בליגת העל. זה בעצם שיעור חשוב לשחקנים ולמי שמלווה אותם: שחקנים צריכים הזדמנות ומישהו שיאמין בהם.

אלון ספיר מאילת למשל, שקיבל המון דקות בגלל הפציעה של רפי מנקו, קיבל הזדמנות, וקטש האמין בו אבל הוא פיספס אותה לחלוטין. אחת מהסיבות להדחה של אילת זה האפשרות לעזור על פריאיי הנרי ולנדון מילבורן מאלון ספיר. לא בטוח שהוא יקבל הזדמנות נוספת, כזו גדולה.

6. בתחושה שלי, שון דוסון צריך מישהו שיעזור לו לעשות סדר בראש ובקריירה. האמונה העצמית והשאיפות הגדולות אמנם מתחברות ליכולת אתלטית נדירה, אבל משהו שם נראה נלהב מדיי, אולי יצא מפרופורציה עם הטרייאאוטים בנ.ב.א. בחירת הקבוצה הבאה שלו תהיה מאוד מעניינת, ודוסון צריך לחתום במקום בו הוא בורג מרכזי אחרת ינבול.

7. אני מת על פטריק רישארד. קלאסה.

8. רואים שנורא קשה לעופר רחימי בראיונות לתקשורת אז הוא נצמד לאלוהים, ל״חבורה של גברים״ ולצניעות מוגזמת.
זה לא קל לעבוד בסטנדרטים האמריקאיים של ג׳ף רוזן, בטח עם עוזר מאמן מונצואלה שלוחש לך על האוזן ואתה לא יכול לסבול אותו אז אתה פשוט מתעלם ממנו (ואח״כ הוא גם לוקח קרדיט על הזרים). אבל רחימי הוא מאמן כדורסל מצוין, שבניגוד לאגואים הגדולים שבטוחים שהפיק אנד רול זורח להם מהתחת, שם את עצמו כאחרון לטעום מעוגת הקרדיטים. אבל הקרדיט, כמעט כולו, שלו.

רק חבל שהקבוצה שלו חגגה אתמול כאילו היא כבר זכתה באליפות. אם זו איזושהי אינידקציה לגביי שובע, בירושלים יכולים להכין את הבמות.

9. לרגע היה נדמה שסימונה פיאניג׳אני הוא האחראי להחלטה לקבל את ענף ה3*3 בכדורסל לאולימפיאדה, והוא מתכוון לשלוח את ג׳רלס, קינזי ודייסון, אהובי נפשו, להתמודד במוקדמות. תוסיפו לשלושה האלה שני גבוהים רנדומליים, נגיד ליאור אליהו שינוע בלי כדור, האוול שיחסום ויתגלגל, פיטרסון שיפתח החוצה או אמארה שיתחנן לכדור, והם יקבלו מספיק תשומת לב כדי שהגארדים האלה יהיו חופשיים (ורק להלפרין יש סימביוזה עם אמארה, הגארד היחידי שבאמת מבין איך להפעיל אותו). ירושלים העלימה את ראשל״צ אל תוך זרועות התמנון ההגנתיות של קינסי, הסיומת של דייסון, ונישאה על גביי השירה האדירה מהיציעים האדומים. כשהשירה נאלמה, פיאנג'יאני ישלח זר פרחים ענק להנהלת הפועל ת"א שוויתרה על ריצ'רד האוול והעניקה לו את האפשרות לשחק עם גבוה ישראלי (עד שיוכח אחרת) נוסף יחד עם שלושה גארדים אמריקאיים.

אחרי שעונה שלמה ירושלים שיחקה כדורסל יצירתי כמו צליליה של אזעקת רכב, היא השתחררה אתמול ברבע השלישי, אולי אפילו נהנתה ממה שהיא עשתה, קיבלה כמה שריקות מצחיקות לטובתה שניטרלו את פטריק רישארד וצ׳ארלס תומאס, שמוליק ברנר עזר לה עם ייבושו של חנוכי, והיא התייצבה מרחק ארבעים דקות מתואר שישכיח את הכדורסל הנוראי והמונוטוני שהיא שיחקה השנה, בקצב שפס הקול שלו ישתלב היטב עם המפוחית של מיכל אדלר.

Share on FacebookTweet about this on Twitter

40 תגובות ל “אף אחד לא מרגיש כאב”

  1. אריאל (פורסם: 13-6-2017 בשעה 14:06)

    א. לפני שנתיים אמרו על האליפות של ירושלים שהיא עם כוכבית כי לא שיחקה נגד מכבי בגמר. היום במקרה הטוב ירושלים אדישה למי ישחק נגדה. יש סיכוי שהיו מעדיפים גם את מכבי בגמר. ולא רק ירושלים, היום קבוצות שמקבלות את מכבי די אדישות לזה וזה כבר אומר הכל…
    ב. לפי איך שפינקני היה נראה במשחק לא בטוח שיש לו את האנרגיות ליום חמישי. ואם זה יהיה ככה חיפה בבעיה גדולה.

    להגיב
  2. רועי (פורסם: 13-6-2017 בשעה 14:08)

    3. לפרוש ?

    להגיב
    • רועי (פורסם: 13-6-2017 בשעה 14:09)

      סליחה, 2.

      להגיב
      • אמיתי (פורסם: 13-6-2017 בשעה 14:21)

        לא לסין לקבוצה אחות של זהבי?

        להגיב
        • רועי (פורסם: 13-6-2017 בשעה 14:27)

          אתה רואה מישהו שישלם על הדבר הזה ?

          להגיב
          • אמיתי (פורסם: 13-6-2017 בשעה 14:39)

            אלה? הם יורים גם בסוסים

            להגיב
    • משיח (פורסם: 13-6-2017 בשעה 16:36)

      רועי, לא מבין מה יש לך נגד מקל (וכן נתן עונה לא טובה/גרוע)

      יש מישהו בסגל של מכבי ששיחק השנה – יוגב/פניני/לנסברג/כל הזרים – שעדיף על גל במשהו

      להגיב
      • איציק (פורסם: 13-6-2017 בשעה 17:53)

        יוגי בטח נתן עונה טובה בהרבה, למרות שלא הייתה טובה. כל השאר לא רלוונטיים לדיון בהקשר אליו, לא על אותה משבצת (פניני) או מועמדים לנבחרת (לנסברג).

        להגיב
  3. מתן גילור (פורסם: 13-6-2017 בשעה 14:24)

    תודה דורון. מתחילת העונה ראו את התנועה הנהדרת של סטודמאייר. אכן רק הלפרין מנצל אותה. חבל שכך מבחינת י-ם.

    להגיב
  4. איציק (פורסם: 13-6-2017 בשעה 14:28)

    1. נח לדרוך על גוויה בשלב מתקדם של פרוק, אבל האמת שזה פשוט עצוב. אני מאד שמח ששיבק נכשל כדי להוכיח שאין הוקוס פוקוס. הוא לא הביא באמת שינוי כי אם נפל על קבוצה מאד חלשה באותו זמן. אולי זה יהיה לקח כלשהו, ואני גם מקווה שיזכרו לו את הפארסה הזו לפני שיקחו אותו לתפקיד הבא. נכון שמצד אחד זו הגשמת חלום, אך זו הזנייה של תפקיד המאמן ודי חול בעיניים אם אמירות שעם שינוים קטנים וגישה חיובית אפשר לעשות פלאים. אין פלאים, צריך לעבוד קשה, צריך זמן הפנמה וצריך סגל שמסוגל ומוכן להפנים. כל זה לא היה.
    2. הצעד הבא הוא להנהיג את הנבחרת בקייץ.
    6. שון דאוסן צריך לעבור סדנה לעצבים אצל ד"ר באדי רידל.

    להגיב
    • אדם (פורסם: 13-6-2017 בשעה 18:59)

      בנוגע לשיבק זה מעבר לזה, לפעמים הקארמה עובדת ועל החוזה (או החוסר חוזה) שלו מגיע לו לאבד את ההזדמנות. מקווה גם שאף מועדון אחר לא יקח אותו בשנתיים הקרובות.

      להגיב
  5. עמית זילברבוש (פורסם: 13-6-2017 בשעה 14:34)

    מעולה מעולה. אחלה נקודות וכייף לקרוא.
    מעניין מה חשבת על הספסול של לנדסברג, בעיקר לאור הבעיות ההתפקיות הקשות של מכבי.
    ומה קרה לווילי וורקמן, האם זו עוד דוגמא לשחקן שפתאום קיבל מאון מהמאמן, מעניין מה התקרה של הבחור הזה שלפעמים נראה כמו ילדון על המגרש ואז מתחיל לדבר לעצמו מילות פמפום ועושה פעולות שמי ידע שיש לו.

    להגיב
    • אדם (פורסם: 13-6-2017 בשעה 19:01)

      עוד בדרייב אין הרגשת שיש לוורקמן משהו ששווה לתת לו צ'אנס, בטח בליגה הישראלית. אבל זה ניגון חוזר בשנים האחרונות בהפועל, לוותר על כל מה שיכול להיות טוב אבל צריך להאמין בו.

      להגיב
  6. זינק (פורסם: 13-6-2017 בשעה 14:46)

    אחלה טור דורון.

    בנוגע לשנתונים המסויימים (מעריך שהתכוונת לילדי שנות ה 70 ומתחת) – לצערי אני חושב שגם הם מתרגלים.

    אני לא יודע מה הייתי עושה במקום מקל (בכל זאת חוזה נטו של 500K), אבל אני יודע שמי שלא יהיה מאמן מכבי הבא אסור לו להסכים להשאיר אותו.
    אף פעם לא החזקתי ממנו במיוחד. ובכל זאת משהו במשחק שלו הלך אחורה.
    הקליעה שלו הפכה למוזרה ולמיטב זכרוני ירד משמעותית באחוזים. הוא נראה כבד יותר ממה שהיה לפני 4-5 שנים. והכדררת…אחח הכדררת… אני יכול להבין למה שחקנים בקבוצה כועסים עליו.
    גל מקל היום שייך לקבוצת אמצע בליגת העל ולא יותר.

    להגיב
  7. איציק (פורסם: 13-6-2017 בשעה 14:48)

    שאלה, אני שומע לא פעם שאיתי שגב הוא נקודת אור במכבי. לא כל כך ברור לי איזה סוג תאורה הוא. הוא שחקן מאד מוגבר שלא לומד לעשות כלום מעבר לדאנק כשהוא פנוי בהתקפה. אין לו שום תנועה, יכולת כדרור בסיסית, מסירה סבירה או הבנת משחק. גם חסימה בהתקפה היא סכנה לעברת תוקף. בהגנה הוא קופץ ומתאמץ אך אין לו תנועת רגלים טובה או הבנה טובה של שמירה קבוצתית. נוטה לשמור המון עם הידיים במקום עם הרגלים והגוף. מה ש/כן הוא נראה בחור חביב מאד עם המון מוטיבציה. כל דקה שהוא על המגרש זה 100% השקעה, אבל הנצילות מאד נמוכה. אז בתור נקודת אור הוא נראה במקרה הטוב מנורת להט כשכולם כבר הלוגן.

    להגיב
    • רועי (פורסם: 13-6-2017 בשעה 14:59)

      זה מראה לאן התדרדר הכדורסלן הישראלי, כל אחד שיודע קצת לקפוץ הוא נקודת אור.
      הדור הולך ופוחת.

      להגיב
    • ישי (פורסם: 13-6-2017 בשעה 17:33)

      יש לו יכולת כדרור בסיסית (רק במגרש פתוח)

      להגיב
      • איציק (פורסם: 13-6-2017 בשעה 17:54)

        וגם רק אם לא יעמידו אותו בזמנים.

        להגיב
    • עומר ה (פורסם: 13-6-2017 בשעה 18:09)

      אני לא לגמרי מסכים. במשחקים נגד הרצליה מאוד שמחתי לראות אותו. שגב מזכיר לי קצת את טריסטין תומפסון. הוא נוגע כמעט בכל ריבאונד התקפה וגורם להרבה כדורים להשאר אצלו בקבוצה. הוא גם שחקן פיקאנרול לא רע בכלל.
      עדיין הוא שחקן משלים בלבד. אין לו קליעה, עונשין או משחק עם הגב לסל.

      להגיב
      • איציק (פורסם: 13-6-2017 בשעה 18:14)

        והכי עצוב שאין לו גרף התקדמות.
        ההגעה לריבאונד נובעת מאתלטיות ואינטנסיביות וזה מה יש. פיק אנד רול רק להטבעה או קרש סל כשהוא לבד, לכן קל לסגור אותו כי אין לא אף תנועה יעילה מתחת לסל.
        האמירה שלך שהוא רק שחקן משלים אומרת הכל, שזה המקום שלו ללא אופק להתקדמות כי הוא לא משתפר בכלום. מאד חבל, חשבתי שיש לו פוטנציאל ליותר מזה.

        להגיב
  8. MOBY (פורסם: 13-6-2017 בשעה 15:27)

    חיפה לא חגגה יותר מחצי הגמר של שנת 2012/13
    יום חמישי יהיה שמח.

    להגיב
  9. מנחם כהן (פורסם: 13-6-2017 בשעה 15:38)

    כשקבוצה מהמקום השמיני זורקת אותך הביתה אצלך בבית זה לא כמו אורח שמשתין לך בסלון אלא כמו אורח שעושה את אישתך כשאתה הולך למטבח להכין לו תורכי קטן

    להגיב
    • צור שפי (פורסם: 13-6-2017 בשעה 16:15)

      כל אחד והמטפורות שלו. אהבתי את העידון.

      להגיב
  10. MOBY (פורסם: 13-6-2017 בשעה 15:43)

    לגבי 1 מחשבות הכפירה הגיעו כשההפרש ירד ל-3 , אילו קללות ירדו על חולון ודן שמיר והבחירה שלהם ביד אליהו.
    2- כן כנראה לסין, אם מארבורי הפך שם לאליל ולבובת שעווה גם מקל יכול.
    3 -שיעבדו עם המלחם, הנקודה הכי חלשה של חיפה השנה היא הזרים, למעט וארגס אין שחקן אחד שמאמני ליגת העל שלנו (והליגה הלאומית) שמחתים אחד מהם לשנה הבאה. וורקמן הופך למפלצת (גם בראיונות של אחרי המשחק) ודיברתלומיאו! – שרק לא יגמור כמו לנדסברג.
    8 כנראה שבאמת רוזן מבין משהו , אני האחרון שהבנתי איך רחימי מקבל את הקבוצה, אבל הוא הפך תבן לזהב. והשחקן שאהדתי בילדותי (איזה מכות הוא קיבל מוויליאמס) נהיה המרסן הרשמי, שטיינהואר תמיד היה ירוק.
    9 אין ספק שבמנג'ר ירושלים (ות"א) נמצאים בספירה אחרת מחיפה.

    להגיב
    • גיא זהר (פורסם: 13-6-2017 בשעה 16:35)

      רוזן הוא הטביב של הכדורסל, מוכיח בכל שנה שהוא מיישם את הסיפור על החמור שנותן לו פחות ופחות אוכל ומנסה לראות אם ישרוד. דיברתולמאו אחלה שחקן לליגת העל. לא מתאים ליורוליג (חדירה בינונית מינוס ואיטי ונמוך).

      להגיב
      • MOBY (פורסם: 14-6-2017 בשעה 05:34)

        איטי הוא לא

        להגיב
  11. Guss (פורסם: 13-6-2017 בשעה 15:57)

    שיר כל כך נהדר של שמוילק צ'יזיק

    להגיב
  12. יניב פרנקו (פורסם: 13-6-2017 בשעה 18:11)

    רחימי נהדר. כל ראיון איתו מרשים. מנטעש.
    וגם יופי של מאמן.

    להגיב
  13. שמעון (פורסם: 13-6-2017 בשעה 18:31)

    לגל מקל יש סוכנים וחברים בתקשורת שיפמפמו אותו. אל תדאג אם לבן רייכרט הצליחו למצוא קבוצה אז גם לגל מקל אפשר. אל תדאג לו. שחקן נוראי והאוברייטד הכי גדול בהיסטוריה מאז הלפרין.

    להגיב
  14. רן (פורסם: 13-6-2017 בשעה 19:18)

    נפלא!

    כל סעיף יותר מוצלח ומדויק מקודמו

    להגיב
  15. הנץ ממלטה (פורסם: 13-6-2017 בשעה 19:50)

    בראבו דורון!
    כתיבה נהדרת וניתוח מצויין של כל הנקודות שהעלת.
    מסכים עם רן שהטור הלך והשתפר, אבל בקריאה שנייה, נקודה מספר 1 היא הטובה מכולן. עד 30 שניות לסוף עוד חששתי, כי זה מכבי תל אביב. מקווה שאלמד להתגבר על החשש.

    להגיב
    • אסף the kop (פורסם: 14-6-2017 בשעה 05:15)

      איזה יופי של כינוי בחרת.
      סרט נפלא.

      להגיב
  16. 49ers (פורסם: 13-6-2017 בשעה 19:57)

    טור נהדר, כהרגלך.
    אני מאותו שנתון.. כתבת כה מדוייק, אדם נשך כלב. עדיין זוכר את עצמי כילד, ביציעי ההיכל, סופר שבע שנים ללא הפסד בית (עד שהגיעה בילי מילאנו עם רכז משופם בשם מייק דאנטוני). זוכר את שברון הלב אחרי הפסדים, את הציפיה לשנה הבאה שודאי תהיה טובה יותר.. אבל כל זה חלף עבר.
    מוצא את עצמי כועס על מאמנים שעדיין נותנים ללנדסברג לדרוך על המגרש, למקל לכדרר עד שבא לכולנו להתאבד, לשגב (שאני דווקא מבסוט מהבלאגן שהוא יוצר בריבאונד ההתקפה) שהולך בדרכי אליהו ולא מסוגל להפנים שבלי קליעה (ועונשין) לא יתקדם במילימטר, לחבורת זרים אפאטיים להיות חלק מקבוצה עם כזאת היסטוריה, לפניני שמתאים במקרה הטוב לליגת העל… כועס ואז הופך לאדיש.
    חבורת שנות ה 70/80 פשוט נמוגה עם הקבוצה.. וחבל – ולו מבחינה היסטורית.

    להגיב
    • גדי (פורסם: 14-6-2017 בשעה 15:44)

      אכן תקופה מדהימה. עד כדי כך שהיה משחק שבו למעשה מכבי תל אביב הפסידה מסל שנה לסוף והשופטים פסלו אותו לאחר מכבש לחצים של שימון. אולי זה היה של שלשחקן לבן בשם קיופק? הקבוצה הייתה מילאנו?

      במוצאי שבת מבט ספורט הוכיחו שהסל היה חוקי למורת רוחו של שימון שהאשים את יואש אלרואי בחוסר פטריוטיות .

      היה ברור שבכדי לעלות לגמר צריך 2 נצחונות חוץ. את נצחונות הבית לא ספרו בכלל.

      להגיב
      • גדי (פורסם: 14-6-2017 בשעה 18:44)

        אז מצאתי: סל של פלאורס נפסל למרות שנקלע בזמן ובכך הרצף נשמר. שמחתי מאוד כנער. לא מתעסקים עם מכבי ביד

        28-01-1982
        Maccabi Elite SC Tel-Aviv – Squibb Pallacanestro Cantù 87-86 (33-49)
        Attendance: 10000
        Fouled out: –
        Maccabi Elite SC (coach: Ralph Klein): Jack Zimmermann 10, Motti Aroesti 6, Aulcie Perry 23, Miki Berkowitz 15, Lou Silver 5, Earl Williams 28, Moshe Hershkowitz dnp, Haim Markowitz dnp, Howard Lassoff dnp, xx Shat-Ran dnp. Ft 15/18.
        Squibb Cantù (coach: Valerio Bianchini): Denis Innocentin 14, Fausto Bargna, Giorgio Cattini 2, Bruce Flowers 27, Antonello Riva 10, Pierluigi Marzorati 12, Charles Kupec 21, Antonio Sala dnp, Umberto Cappelletti dnp, Giuseppe Bosa dnp. Ft 12/14.

        להגיב
  17. הופמן (פורסם: 13-6-2017 בשעה 20:09)

    מעולה

    להגיב
  18. פה איתמר (פורסם: 14-6-2017 בשעה 06:26)

    אחלה טור .

    להגיב
  19. יואח האדום (פורסם: 14-6-2017 בשעה 12:27)

    מעולה,
    כבוגר שנות ה70-80' אין שום סיכוי להתרגל לזה. ב81:70' היה ברור שעוד רגע ברקובי .נכנס ועושה מהפך על הפנים של שמואל נחמיאס ודני ברכה.

    להגיב
    • יואח האדום (פורסם: 14-6-2017 בשעה 12:28)

      ברקוביץ

      להגיב
  20. אבי 2 (פורסם: 14-6-2017 בשעה 23:05)

    תענוג כל פעם מחדש.
    תודה.

    להגיב

מה דעתך?