סיכום אלטרנטיבי לעונת 2016-17

בחירות אישיות לפרסים שלא קיימים.

ברשותכם- בחירות סובייקטיביות שלי, עם שינוי ההגדרות של הבחירות על מנת שיבטאו בצורה מדויקת יותר את הבחירה.

לאחר שהבחירות שנעשו במנהלת השאירו טעם רע והדיפו ריח עז של פופוליזם, כשמאמן העונה נבחר רק לאחר שהוא זכה באליפות, ושחקן העונה נבחר כי היה לו פלייאוף מהסרטים (עד שפגש את קינזי בגמר).

נדמה לי שצריך להתעסק קודם בהגדרות: מהם הקריטריונים לזכות בשחקן העונה בעצם? ובמאמן העונה?

אלה הם מאמני העונה בשנים האחרונות: פיאניג'אני, שיבק, פרנקו, בלאט, גרינברג. כולם זכו באליפות. אז אולי כדאי שהמנהלת תכריז שהמאמן שיזכה באליפות הוא מאמן העונה.

ולבחירות:

השחקן שהשפיע בצורה המירבית ביותר על קבוצתו – קרטיס ג'רלס הוא הפרצוף של ירושלים העונה, ושל הסגנון אותו הכתיב פיאניג'אני. קצב המשחק האיטי תפור עליו, הקליעה מבחוץ היא הפורטה שלו, ההסתמכות על הגנה התחברה היטב לשאר הנפשות הפועלות, ומספר נמוך של פוזשנים נתן לו גם דקות רבות של משחק. תוסיפו לזה מנהיגות שהתבטאה בסלי ניצחון, נזיפות בשחקנים אחרים והתעלמות ממה שאומרים או מאולסטאר ותיק שצריך להפעיל ותקבלו בעל בית אמיתי. ג'רלס הוא הבוי של המאמן שלו, שלקח אותו כל הדרך מתחילתה ועד סופה.

המאמן שהוציא הכי הרבה מהסגל שלו – אריאל בית הלחמי. את גלבוע של בית הלחמי כיניתי באחד משידורי "מגרש פתוח" קבוצת צמרת בליגה הלאומית (בהנחה שהייתה משחקת עם שני זרים). ממשחק למשחק החבורה (זו תמיד חבורה, לא?) הזו האכילה כל כך הרבה כובעים וסתמה כל כך הרבה פיות שאסור היה להמר נגדם בכל סיטואציה. הניצחונות על מכבי ת"א היו דרמות ספורט מתוסרטות היטב .וחואקין שוכמן הוא כנראה בנו האבוד של ליאור ארדיטי.

החלטות המנהלים/בעלים המוצלחות של השנה: אורי אלון וגיא הראל שמתנהלים בקרירות עסקית ועושים הכל כדי לוודא שלמאמן ולשחקנים לא יהיו תירוצים. ההחתמה של ריצ'ארד האוול, התוספת של ג'נטילה (גם אם התבררה כפלופ), הם מסוג ההחלטות שמסתכלות למתקשים לקבל החלטה בלבן של העיניים ומלמדים אותם פרק בקבלת החלטות.

הציטוט המוצלח של העונה: "מה זאת אומרת לפטר מאמן? אני לא מבין את זה". אורי אלון, בראיון לאחר הזכייה באליפות. גם אם לא התכוון לכך, זה החץ הכי מכאיב שהנהלת מכבי ת"א יכולה לשמוע.

הגיע למקום שני אבל נפסל מסיבות מיאוס: "אני לא רוצה לדבר על השופטים אבל מה שהיה כאן היום…".

המאמן המשתפר של העונה: שמוליק ברנר. פעם ראשונה על הקווים כמאמן ראשי, אווירה ציבורית שהתבאסה בגלל אריק שיבק, שרשרת הפסדים לסיפתח, חצי גמר פיינל פור. השחמט שעשה לעודד קטש בסדרת רבע הגמר היא הקרקרפת הראשונה על החגורה שלו.

המאמן היציב של העונה: שימו לב מה הקבוצות של אריק אלפסי עושות בכל עונה ותראו מה זו הצלחה של עלות מול תועלת. חוצמיזה אני מת על קור הרוח שלו ואף פעם לא אשכח לו איך עלינו ליגה עם נתניה ב2008-9.

השחקן המשתפר של השנה: יהונתן שולדברנד הפך להיות הפקטור המשמעותי ביותר בנהריה השנה. בכל הקבוצות ששיחק בהן הוא היה שחקן משמעותי אבל השנה הוא עשה קפיצת מדרגה והפך לאופציה הראשונה/שנייה בהתקפה (עם סקוטי הופסון), האיש שאליו הולכים כדי לעשות סל ואפילו חילופים בפיק אנד רול איתו לא גרמו לנזקים גדולים מדיי. אני עדיין לא מבין איך אפשר לשחק עם כל השיער הזה.

הגיע הזמן שיופיע, והופיע: עידן זלמנסון. לפעמים שינוי מנטלי אפשר ממש לראות, פיזית. בשפת גוף, בטכניקה, ביכולת להישאר רלבנטי לאורך משחקים שלמים. זלמנסון מוכיח שוב את הקלישאה שהזדמנות ומישהו שיאמין בך, זה כל מה ששחקן צריך. אבל במקרה שלו הוא היה צריך הרבה הזדמנויות, עכשיו שמוליק ברנר היה שם כדי לקטוף את הפירות.

פרס מוביל דרך חברתי (אבל גם שחקן ענק!): כארם משעור לא אוהב לדבר על זה, לא אוהב לדבר בכלל, אבל העובדה ששחקן מהמגזר הערבי היה השחקן המצטיין לאורך רוב העונה, העובדה שהוא הולך להיות הראשון מהמגזר לקחת חלק בקמפיין הקרוב של נבחרת ישראל ולהיות חלק ממכבי ת"א או הפועל ירושלים היא לא פחות מפריצת דרך אדירה. במובן הזה הכדורסל הישראלי רחוק שנות אור מהכדורגל הישראלי. עכשיו רק צריך לבנות אולמות, ליצור נוכחות בשטח ולנסות לדגדג את הדומיננטיות יתר של הכדורגל במגזר.

השחקן שהכי קשה לעשות עליו סל: גרגורי ורגאס. לפני שהפמליה של קינזי תתלונן, אבהיר שלדעתי שניהם שומרי ON THE BALL ברמה שווה. גם במרדף אחרי שחקנים ובמעבר חסימות. אבל נדמה לי שלורגאס, למרות שהוא קטן מקינזי, יש יתרון בחילופים, כשהוא נשאר על שחקנים בעמדות 4 ו 5, ובזכות חלק גוף תחתון חזק יותר, הוא מצליח למנוע את המסירה פנימה ולדחוף את הגבוה החוצה בצורה יעילה יותר.

השחקן השישי – גוני יזרעאלי. משוגע מי שלא משתמש בו.

איטי יותר מדואר ישראל - מתי המבחנה עם בדיקת השתן של ויקטור ראד מגיעה?

ביזיון העונה – הדממה מהמשרוקיות של השופטים במשחק רבע גמר גביע המדינה בין מכבי ת"א לנס ציונה שעלה לנס ציונה בהפסד.

פרס "מה אתם עושים???" של העונה – "טוב בסדר, בוא נשחרר את האוול".

פרס אם הייתי מאמן שלו בנוער הייתי הכי גאה בהתפתחות שלו:
יפתח זיו. האתלטיות, התשוקה, השיפור בקליעה ובקבלת ההחלטות. הוא חייב מאמן שידגור עליו כמו תרנגולת על ביצים כי הוא הפוטנציאל הצעיר הגדול ביותר בגילאים שלו לעתיד הכדורסל הישראלי.

האיש שהשפיע הכי הרבה על העונה: כתב יפה דובי יעקובוביץ' ואם יורשה לי לצטט את הקטע במלואו:

"הדבר הראשון שעולה לי בראש כשאני בא לסכם את עונת הכדורסל הישראלי זה רמי הדר. זו היתה עונת רמי הדר, על כל מובניה, החלטותיה, תוצאותיה. רמי הדר אימן בעונה הזו 2 קבוצות. אל שתיהן הוא הגיע באמצע העונה. את שתיהן הוא עזב באמצע העונה. שתיהן התרסקו בזמן שהיה בהן, שתיהן לא הצליחו להציל את עצמן אחריו. רמי הדר הוא האיש שהגיש להפועל ירושלים את האליפות על מגש של כסף כאשר החליט שבכל מחיר הוא נפטר מריצ׳ארד האוול. הוא אפשר לירושלים לקבל גיים צ׳יינג׳ר ישראלי ששינה את מאזן הכוחות וגרם לירושלים לשחק עם שלישיית גארדים שקולעת 70 נקודות במשחק האליפות. רמי הדר הוא האיש שעזב את מכבי חיפה בתחילת העונה ובגללו גילינו את עופר רחימי ואת מה שהוא יודע ויכול לעשות, פלוס מינוס עם אותו סדר גודל של סגל. וזה להגיע איתו שני שלבים יותר מאשר רמי הדר. רמי הדר יושב עכשיו בבית, מדליק סיגריה אחרי סיגריה ואומר לעצמו: זו היתה חתיכת נסיעה. היה כיף, נהנתי מכל רגע. ליגת רמי הדר סל."

פרס זה קרה בחיינו: מכבי ת"א, 14 הפסדי ליגה, הדחה בחצי גמר, שלוש שנים נטולות אליפות.

פרס השתן עלה לנו לראש: כל עניין הכרוזים במגרשים יצא מידי שליטה. תשומת הלב שהם מקבלים והחשיבות המוגזמת שמיוחסת לווקאליות שלהם הוציאו את כל העניין מפרופורציה. בנהריה שולחים הודעה לנציב האו"ם בנקורה (הוא עדיין שם?) שהצרחות שהם שומעים זה לא אזעקות אלא כרוז שהקבוצה שלו נמצאת במינוס ארבע נקודות ברבע השלישי.

פרס "המקצוע הזה אכזרי" - דן שמיר. ציפיות נמוכות ועונה גדולה, פציעות כואבות והישארות בצמרת, כדורסל ססגוני ומנצח לאורך רוב העונה והדחה ברבע הגמר. לאן מובילים את הכאב החד הזה? אם אני הנהלת מכבי ת"א, אז אליהם.

פרס "למה לא כל הזמן בעצם?":
משחקים בשישי בצהריים. שעה נהדרת, ביום נהדר, כולם מרוויחים. בגלל זה אין סיכוי שיעשו את זה.

Share on FacebookTweet about this on Twitter

41 תגובות ל “סיכום אלטרנטיבי לעונת 2016-17”

  1. זינק (פורסם: 18-6-2017 בשעה 11:38)

    נהדר דורון.

    לדעתי האישית כארם משעור יכול להופיע בעוד כמה קטגוריות כמו המשתפר של העונה וגם המשפיע על קבוצתו.
    אני מקווה שהוא יצליח לעשות את המעבר מליגת הקטקטים אל היורוליג בצורה סבירה.
    אולי הצלחה שלו תוכל לייצר תנופה של הכדורסל במגדר, ככה שנרחיב את מעגל הפוטנציאלים שלנו.

    אגב הציטוט של אלון, בעיני הציטוט שלו על כך שבאופן מוצהר, הקבוצה זלזלה במשחקי הליגה במהלך העונה בגלל השיטה המעוותת, משמעותית יותר. לא שהוא לא צודק במה שאמר, רק לבוא ולשים את זה על השולחן זה וואחד התרסה.
    יש לי תחושה שאם פדרמן או שימון יוצאים עם אמירה כזאת פומבית, זה לא עובר כל כך בשקט.

    להגיב
  2. בורדו פאפי (פורסם: 18-6-2017 בשעה 11:53)

    מסכים עם הנקודה האחרונה.
    4,200 צופים בחולון, בשישי אחה"צ, אפשר להגיע עם הילדים, אווירה מפויסת (אנחנו מדברים על הקהל של חולון, כן ?)
    לא הזיק הניצחון על ראשון המאוסה, אבל זה היה על הדרך. כן ירבו משחקי שישי אחה"צ.

    להגיב
  3. אייל (פורסם: 18-6-2017 בשעה 12:00)

    תודה דורון – סיכום אלטרנטיבי (שלא לומר ״אינדי״) לעילא ולעילא.

    תהיה אחת:
    מחר ההבדל המהותי בין ״המאמן היציב של העונה״ ל-״מאמן שהוציא הכי הרבה מהסגל שלו״? – לא רואה את זה…
    בכל מקרה אריק אלפסי (ואני אוהד מכבי חיפה ורחימי) הוא מאמן העונה שלי. מרחק שריקה שגויה אחת (משחק 4 נגד י׳ם) מהפיינל פור.

    להגיב
  4. שמעון כסאח (פורסם: 18-6-2017 בשעה 12:48)

    לפני שלוש עונות, משחק של מכבי חיפה, מחליף צעיר מקבל כדור על קו החצי לערך, כדרור אחד צעד וחצי והוא בטבעת, למעקב! יפתח זיו מכפר ביאליק.

    היום הישראלי היחידי שמסוגל לסדר לעצמו מצב זריקה, פוטנציאל עצום אבל חייב לשפר את הקליעה שלו מכל הטווחים.
    הקיץ הזה חייב לשבת לעצמו על הראש, לא ים לא בריכה רק טבעת כתומה 600-1000 זריקות ליום, כל יום.

    להגיב
    • א (פורסם: 18-6-2017 בשעה 16:01)

      נמצא עכשיו במחנה אימון בארהב עם המאמן הפרטי של כספי…מאמין שיחזור משופר

      להגיב
    • שמעון (פורסם: 18-6-2017 בשעה 17:19)

      יש לו מובים נחמדים ותנועה יפה לעין אבל אין קליעה הוא זורק אבנים. גם יוגב אוחיון הזה היה כזה והקליעה נשארה אותה רמה. יוגב אם היה לו קליעה של קטש היה כבר באןביאיי.

      להגיב
  5. איציק (פורסם: 18-6-2017 בשעה 12:52)

    אני מאד אוהב את משעור ואופן המשחק שלו, אך לדעתי המעבר שלו למכבי או לירושלים זו טעות מאד גדולה. הוא אמור להשאר בקבוצה שתתן לו אפשרות לפתח את היכולות שלו ועם מאמן שיעשה זאת. בקבוצות "הגדולות" הוא יהיה שחקן של 7-10 דקות שנתלהב מכל כדור חוזר שיקח או סל שיקלע, אבל הוא לא יתפתח ליותר מזה. למשעור חסרים יסודות, השליטה שלו בכדור חלשה, לעשות שינוי כיוון ולעבור שחקן במשחק של חצי מגרש הוא לא מסוגל (רק אם יש לו צעד ראשון מתפרץ אז כן, אך לא מכדרור). קליעה שלו מאד לא יציבה, בטח לא צ'אמפ ועוד יותר לא מכדרור. הוא צריך לפתח את כל זה ולהגיע כשחקן שלם יותר כדי להיות משמעותי. אחת יתבזבז עוד כישרון גדול.

    להגיב
    • ישי (פורסם: 18-6-2017 בשעה 13:04)

      חוק רוסי

      להגיב
      • איציק (פורסם: 18-6-2017 בשעה 13:12)

        מה אתה רוצה לומר בקשר לתועבה הזו בהקשר לתגובתי?

        להגיב
        • ישי (פורסם: 18-6-2017 בשעה 13:14)

          שבליגה הוא יקבל דקות. למה אלכסנדר יותר טוב?

          להגיב
          • איציק (פורסם: 18-6-2017 בשעה 13:20)

            כן, אלכסנדר יותר טוב. ראשית הוא משחק גבוה, שנית יש לו קליעה הרבה יותר יציבה, שלישית הוא יכול ליצור לעצמו מצב זריקה מכדרור בצ'אמפ גבוה. כל זה חסר למשעור. לאלכסנדר יש הרבה חסרונות אחרים, וגם הוא לא יקבל הרבה דקות אם יישאר ומכבי תביא גבוהים ראויים. דווקא איתי שגב דוגמה יותר טובה. צעיר, אתלטי שבשנים שהוא במכבי לא פיתח שום תנועה לא עם הפנים ולא עם הגב לסל, לא כדרור, לא יכולת מסירה, לא קליעה סבירה מחצי מרחק ומעלה (ושחקן בגודל שלו לא יכול למכור הרבה רק מתחת לסל בלי למתוח את היריעה ולהכריח את המגן החוצה). אז במסגרת החוק הרוסי הוא יכול לקבל דקות, אך כשחקן הוא הולך לשום מקום בדרך הזו.

            להגיב
            • קורא בין השורות (פורסם: 18-6-2017 בשעה 13:35)

              דווקא אם ספאחיה יהיה המאמן אז לא הייתי מספיד אותו כ"כ מהר

            • איציק (פורסם: 18-6-2017 בשעה 13:47)

              אולי, זה כבר הופך לסיכון מחושב, אבל במכבי יש המון משחקים בעונה וזמן לעבוד על יכולת אישית הוא מוגבל ביותר. זה פחות תלוי בספאחיה במקרה זה ויותר בלו"ז ובלחץ (בטח בשנה הקרובה שזריך להחזיר את ההגמוניה).

            • ישי (פורסם: 18-6-2017 בשעה 14:19)

              הקליעה של אלכסנדר יותר יציבה משל משעור? לא נראה לי שזה מגובה בנתונים.
              שגב הוא דוגמה טובה למישהו שמשעור ישתה לו את הדקות. נדמה לי שהעובדה שהוא לא פיתח יכולות לא קשורה למכבי כי אלה לא דברים שקשורים בצבירת ניסיון במשחק. זה לא ששגב יודע לקלוע ולעשות המון דברים ורק זה לא עובד לו במגרש כי אין לו דקות, הוא פשוט לא פיתח את היכולות האלה.

            • איציק (פורסם: 18-6-2017 בשעה 14:37)

              שגב לא פעתח יכולות ללא קשר לדקות משחק. אני לא יודע מה הוא עושה כל קייץ אבל במשך העונה במכבי אין זמן וגם למשעור לא יהיה והוא ישאר חרגול חסר יסודות.
              לגבי מה שכתבת על השוואה אם אלכסנדר במקרה הטוב הזוי. לאלכסנדר יש המון חסרונות אבל יכולת הקליעה ובטח בצ'אמפ ומתוך כדרור עולה בהרבה על זה של משעור.

          • קורא בין השורות (פורסם: 18-6-2017 בשעה 17:01)

            אני חושב שלטובת הליגה בכלל והשחקן הישראלי בפרט הגיע הזמן שקבוצות בוגרים יתחילו להעסיק מאמני קליעה ואולי אף מעבר לכך יספקו לשחקנים תשתית ומטרות לשיפור יכולות משחק בפגרה..

            להגיב
            • שמעון (פורסם: 18-6-2017 בשעה 17:17)

              זה הכי חשוב. מדהים שלאף שחקן ישראלי אין קליעה נורמלית ויציבה. המאמנים פה מאד מאד מקובעים במיוחד במחלקות הנוער, הם שמים המון דגש על מסירות ולשחק "נכון" ובדרך שוכחים לפתח יכולות אישיות ולכן כל הגארדים הישראלים יוצאים מאד זהים.
              יבזורי,יזראלי,מקל, אוחיון,בלאט וכולם נראים כאילו זה אותו שחקן, מאד מוגבלים, אף פעם לא יעשו מעבר למינימום הנדרש וחסרי אחד על אחד ועלייה ל-3 או גאמפ. אין פה דגש על אימון אישי כלל אולי מצפים שהשחקנים יעסיקו מאמנים אישיים ויעשו את זה לבד מגיל 10.

            • איציק (פורסם: 18-6-2017 בשעה 18:54)

              שמעון, אני לא מבין את התגובה שלך. לכדרר נכון, מסירה נכונה, שינוי כיוון עלייה לג'אמפ, כל אלו הן יכולות אישיות בסיסיות. חייבים ללמד את זה. הנקודה היא שגם את זה לא מלמדים בהרבה מקרים שלא לדבר על יכולות אישיות מעבר, קצת דמיון ואינדבידואליות. אני בטוח שאם תיקח כל אחד מהכוכבים הגדולים ב-NBA ובאירופה, הם יודעים את כל הדברים ה"נכונים" רק שהם כבר הרבה מעל זה ויכולים להלביש אלתורים. הם לא באים במקום הבסיס אלה מעל הבסיס. אם ראית את תחרות הצלף של המדינה (או מה שלא יהיה), כמעט כל הילדים גם כאלו שקולעים נפלא זורקים כמעט סט שוט, אולי ג'אמפ בגובה עיתון. שחקנים אלו, אין להם סיכוי כי ברמות הגבוהות אף אחד לא יאפשר להם סט שוט והקליעה שלהם תהייה חסרת תוחלת. כמה ישראלים מסוגלים לעלות לקליעה כמו אפיק ניסים?

            • שמעון (פורסם: 19-6-2017 בשעה 11:12)

              איציק אתה אומר בדיוק מה שאני אומר אז איך אני טועה?? לא אמרתי שלא צריך ללמד את הבסיס ברור שצריך אבל הם מלמדים רק את זה!! הבסיס לא מספיק בכדורסל המקצועני ברמות הגבוהות.
              "שלא לדבר על יכולות אישיות מעבר, קצת דמיון ואינדבידואליות." בדיוק מה שאני אומר.

    • שמעון (פורסם: 18-6-2017 בשעה 13:13)

      מסכים איתך, הוא החתמה טובה למכבי לליגה וגם לא ישחק בקבוצה אחרת אבל הוא ישאר במקום ויעלם תוך כמה שנים, יש לו עוד הרבה אלמנטים לשפר אבל מי אומר לא ליותר כסף היום? מספיק עונה אחת רעה שלו ואופס…(זה כמו שחקנים בינוניים שקופצים לדראפט).

      להגיב
  6. מאשקה (פורסם: 18-6-2017 בשעה 13:12)

    פרס עוזר מאמן הטוב העונה: מודי מאור בהפועל ירושלים שהשפיע הכי הרבה על מהלכי משחק.

    להגיב
  7. שמעון כסאח (פורסם: 18-6-2017 בשעה 13:13)

    מישהו יודע מה ניסגר עם שון דאוסון? שנתיים לא התקדם ס"מ, אתלט אדיר שזורק קליעה ערוכה ולא קליעת ניתור אפס טקטיקה אישית.
    מה קורה פה, איפה המאמנים שלו? היכן המשטרה?

    להגיב
    • שמעון (פורסם: 18-6-2017 בשעה 13:16)

      הלך הפוטנציאל כבר השנתיים שהלכו מאד יקרות. הוא כבר בן 25 אם אני לא טועה. אם אין לו איזה סוכן כמו מקל שישלם מתחת לשולחן למישהו באןביאיישביל שיביא מגבות לחצי שנה לפחות הוא ישאר פה. אולי מכבי או י-ם יקחו אותו. יש לי הרגשה הקריירה שלו תהיה מאד דומה לסילבן.

      להגיב
    • מאיר (פורסם: 18-6-2017 בשעה 16:03)

      אפשר לבדוק די בקלות בגוגל שהוא רק בן 23

      להגיב
  8. שמעון (פורסם: 18-6-2017 בשעה 13:14)

    וויאט מילבורן, הופסון, משעור, גייטס-זו חמישיית העונה שלי. האמויפי שלי הוא וויאט למרות ששיחק רק 18 משחקים. אם לא הייתי נותן למילבורן.
    מאמן העונה הסדירה: דן שמיר
    פח העונה: גל מקל

    להגיב
  9. צור שפי (פורסם: 18-6-2017 בשעה 13:21)

    אחלה סיכום. אין איזה קטגוריה לאריק שיבק או שהוא ראוי לקטגוריה משל עצמו – פרס שיבק למי שעבד בחינם אבל בכל זאת שילם מחיר.

    להגיב
    • איציק (פורסם: 18-6-2017 בשעה 13:24)

      האם מי שעובד חינם גם אוכל חינם?

      להגיב
  10. תומרג (פורסם: 18-6-2017 בשעה 13:22)

    פרס "מי היה מאמין שיהיו שני תאומים ויקינגים בקבוצה אחת": איגור נסטרנקו ויונתן שולדברנד
    פרס "השחקן הטוב ביותר שאף אחד לא מכיר": ג'ייסון סיגרס
    פרס "השביט" לשחקן שנעלם יותר מהר משלהבת נר בסופת הוריקן: אבירם זליקוביץ

    להגיב
  11. עמית (פורסם: 18-6-2017 בשעה 13:39)

    מעולה,
    שוכמן = ארדיטי זה גדול,
    כאוהד הפועל – הסעיף האחרון פחות מתאים לנו לשנה הבאה…

    להגיב
  12. A boy (פורסם: 18-6-2017 בשעה 14:10)

    "ג'רלס הוא הבוי של המאמן שלו", בחיי, איזה עולם דימויים עשיר יש לך…

    להגיב
    • גאזה (פורסם: 18-6-2017 בשעה 15:16)

      מניח שקרמר התכוון ל"בוי" במובן של גו טו גאי, ולא במשמעות הגזענית…בכל אופן ניסוח בעייתי קצת

      להגיב
    • אלכס(אחר) (פורסם: 19-6-2017 בשעה 23:18)

      וואו, קרמר תיזהר, משטרת המחשבות של ה-PC עלתה עליך…

      להגיב
      • A boy (פורסם: 20-6-2017 בשעה 13:20)

        אני רואה שאין לו מה לדאוג, עכשיו כשהגיע אביר לבן ואמיץ של דיבור מלוכלך וביריוני לשמור עליו.

        להגיב
        • אלכס(אחר) (פורסם: 21-6-2017 בשעה 22:26)

          "דיבור מלוכלך וביריוני"…מצחיק אתה.

          להגיב
          • A boy (פורסם: 21-6-2017 בשעה 23:21)

            אוקי, אז סתם "גס רוח" – העיקר שאת אביר לבן ואמיץ אתה מקבל

            להגיב
            • אלכס(אחר) (פורסם: 22-6-2017 בשעה 22:20)

              ברור שאני מקבל, אביר לבן ואמיץ נשמע לי מחמאה, והדיבור שאליו התייחסת הוא של קרמר, לא שלי. זאת, למרות שאני עומד על זכותו לומר אותו, כי זכות הדיבור אינה שייכת רק ל-SJW's, אתה יודע…
              מה שכן, יכול להיות שב"אביר לבן ואמיץ" התכוונת לאיזה קשקוש של ה-קלאן, ואז אתה הוא זה שחוטא בדיבור גס-רוח.

  13. אלון רייכמן (פורסם: 18-6-2017 בשעה 15:11)

    דורון, מעולה.
    הייתי מוסיף גם:
    פרס הזר הסמי-אלמוני שאם הפועל ירושלים/מכבי ת"א היו חכמות הן היו הולכות עליו בזול לקראת העונה הקרובה: ג'ייסון סיגרס.
    פרס שחקן הספסל המיובש שעשה כנראה טעות בבחירת הקבוצה: נמרוד לוי – מכבי ת"א, אייזק רוזפלט – הפועל ירושלים.
    פרס המאמן שעשה עבודה שקטה ויסודית והביא את הקבוצה שלו לשיאים חדשים (מלבד בפלייאוף): מיקי גורקה בהרצליה

    להגיב
  14. היסטוריון של ספורט (פורסם: 18-6-2017 בשעה 15:52)

    מעולה .
    הפרסים שלך הרבה יותר משכנעים מפרסי המינהלת.
    אני זוכר שפעם נתנו לטפירו את פרס שחקן הפליאוף של העונה (להוציא את פרס הפיינל פור או הליגה ).
    זה היה נשמע גם אז הזוי …אך הרבה יותר הגיוני מאשר למשל לתת לדובריתולאמואו (…או איך שקוראים לו… ) את תואר שחקן העונה .

    להגיב
  15. הנץ ממלטה (פורסם: 18-6-2017 בשעה 22:34)

    יופי של טור דורון!
    אהבתי את הרעיונות האלטרנטיביים

    להגיב
  16. רוני (פורסם: 19-6-2017 בשעה 05:03)

    ג׳רלס הוא רכז הורס משחק קלאסי, מחריב המשחקים מס׳ 1 בליגה, אפילו כשהוא עושה פיק אנ רול הוא עוצר באמצע ודופק את המהלך. פשוט הפך את המשחקים של ירושלים לסיוט, לא ברור למה פיאניג׳אני כל כך אוהב אותו.

    להגיב
    • שמעון (פורסם: 19-6-2017 בשעה 11:14)

      אני מסכים איתך לחלוטין. ביורוליג הוא היה מנגר חבל"ז. הוא ראש בקיר שחבל"ז אבל לרמה בישראל הוא מספיק.

      להגיב

ספר לנו מה דעתך על הנץ ממלטה

ביטול