פורסם (עם תוספות בלעדיות, פוליטיות ופרובוקטיביות לדה באזר!) היום ב"ישראל היום".

1. פנטזיה
הסופר שרגא גפני, שהשתמש בשם העט אבנר כרמלי בכותבו את סדרת הספרים המיתולוגית "הספורטאים הצעירים", בחר באחד מספריו ("הספורטאים הצעירים בקרב הגדול") קו עלילה בו רפי ואלון, בחורינו הטובים, מתגברים על פושע מלחמה נאצי, מעלים את נבחרת ישראל למונדיאל ומובילים אותה לזכייה בגביע העולם.

אם גפני היה כותב לפני עשר שנים ספר פנטזיה על כדורסלן שאפתן מיבנה שחייב את מכבי ת"א לדקות משחק מובטחות בחוזה שלו, שיגיע לNBA, יהפוך לשחקן לגיטימי ויצטרף לקבוצה היסטורית עם אייקונים של המשחק שהובטח להם עוד בחייהם(!) שייכנסו לגן העדן של הכדורסל, ושכנראה תזכה שוב באליפות הליגה, זה היה נשמע לא פחות מופרך.

עומרי כספי בגולדן סטייט ווריירס. מדינה שלמה גלגלה את המשפט הזה על הלשון אתמול והלכה לשטוף פנים כדי לוודא שהיא לא הוזה ממכת חום.

2. לימונדה
החוזה של כספי, 2.1 מיליון דולר לעונה, הוא חוזה מינימום לשחקנים עם ותק כמו שלו. כששחקנים ברמתו או פחות טובים ממנו ניצלו את תקרת השכר החדשה ועשו חוזים עצומים, הוא היה לכוד בחוזה לשנתיים עם סקרמנטו, נשך שפתיים והלך לזרוק עוד 500 שלשות ביום. סט יכולות הכדורסל שלו לא התרחב בשנים האחרונות אלא צומצם ושופר, כלומר הוא עושה התקפית מעט פעולות מאוד ברורות, נטולות יצירתיות או אתלטיות יוצאת דופן כמו קליעה וחיתוכים אבל עושה אותם טוב (40% לשלוש).

את היכולת בהגנה, עם רגליים לשמור על גארדים וגוף לשמור על פורוורדים בהגנת החילופים הוא הצליח לעיתים יותר ולעיתים פחות, תלוי בכישרון ובגודל שעמדו מולו. גם כאן הוא יוכל למצוא את עצמו במצ' אפים מול חתולים זריזים שמורידים כדור לרצפה או מפלצות צבע שיקחו אותו לטיול לטבעת. רק לא להיות חור בהגנה זו מטרה עיקרית עבורו, כי זה יבלוט ויזעק לשמיים כשרול פלייר יחטוף סלים בקלות כשהוא משחק ליד הטורפים האחרים בקבוצה.

כשהוא מצא את עצמו בקבוצות מפסידות, עם מאמנים שלא האמינו בו, הוא חיכה להזדמנות להוכיח אחרת, ושיחק בכל עמדה שהתבקש. כשנפצע, הוריד את הראש, עבד והמתין שהסערה תעבור. מכל הלימונים שקריירה של כדורסלן יכולים לתת לך, כספי עשה לימונדה, ועכשיו הוא קיבל הזדמנות מפוארת להיות חלק מעיר, קבוצה וארגון שכותבים מול עינינו פרקים מפוארים בכדורסל וניהול מודרני. שחקנים אחרים במצבו אולי כבר היו חוזרים ללימונדה החמוצה של מכבי ת"א.

אבל הסבלנות של כספי השתלמה, ואלה בדיוק הפרמטרים שאהבו בגולדן סטייט ובגללם רצו שיהיה חלק מהם. שכר נמוך שישתלב בתקציב, סגנון משחק ברור שמעניש מבחוץ כל מי שמנסה לשים תשומת לב גדולה לאחד, שניים או שלושה (או ארבעה) מכוכבי הקבוצה, מישהו שיכול לשחק בכמה עמדות (אם עדיין קוראים להם עמדות, שם בסן פרנסיסקו הפרוגרסיבית). מישהו שהוכיח אופי, אגו צנוע יחסית, שמוכן להשתלב היטב עם השיטה, יודע את מקומו בהיררכיה, לא מוריד ראש בפני מצוקה, צרה או מזל רע.

כספי הוא תוספת ראויה כי סטיב קר אוהב את הרוטציות שלו ארוכות, כמו שגולדן סטייט אוהבת את העונות שלה ארוכות. גם שיחה על המצב במזרח התיכון במסעות החוץ הלא נגמרים בין הישראלי לבין קר, שאביו היה נשיא האוניברסיטה האמריקאית בביירות (שם נרצח על ידי חיזבאללה) ובילה שם חלק גדול מילדותו יכולה ליצור קשר אישי ומשמעותי. רק שלא ייפלט לכספי בטעות שהוא בעד טראמפ (אם הואנאכן בעדו,או לפחות בעד המדיניות הפרו ישראלית שלו), כי זה נורא מפחיד ליברלים כשהם פוגשים מישהו שנראה בסדר בסך הכל אבל לא מסכים איתם פוליטית, הם לא מבינים איך מישהו יכול לא לראות את "האור" שלהם, ואז מייחסים לו טפשות או רשעות, ושמי ששילם על כל מסעות יחסי הציבור הנהדרים שעשה לארץ כשהביא לכאן שחקנים מהליגה היה שלדון אדלסון.

המאמן האנושי הזה אולי יירתע משמרנים אבל לא מפחד לתת הזדמנויות לשחקני סוף רוטציה, והקבוצה שלו לא אוהבת לתת ליריבות הזדמנויות לנצח, ולכן צפוי גארבג' טיים בלא מעט משחקים (כולל בפלייאוף), מה שיעזור לו להיכנס בהדרגה לשיטה. ללימונדה שכספי יצר לעצמו, עליה ילדים בני עשר מפנטזים כשהם משחקים NBA2K, גולדן סטייט הוסיפה שתי כפיות סוכר. עכשיו הוא רק צריך להיות שם כשייקראו בשמו.

3. ארבע לפנות בוקר
את הפרובינצאליות המזרח תיכונית שתלווה את כספי מישראל לסן פרנסיסקו יש לקבל באהבה, או לפחות בהבנה. גם את מסעות הבר מצווה שיחליפו את הקאמפ נואו. נכון שיהיו כאלה שיתכווצו בכורסאות כשסטיב קר יישאל במסיבות העיתונאים על ידי ממושקפים עם מבטא גרוני על הבחור הישראלי שלו ולמה הוא לא נותן לו לשחק כשמיליוני ישראלים מתעוררים לפנות בוקר לצפות בו, אבל נתנחם בעובדה שמיליוני גיאורגים בחרו בזאזא פצ'וליה, אולי חברו לקבוצה של כספי (וסנטר הנבחרת שתשחק מול ישראל), והפכו אותו לשחקן המוביל בבחירות למשחק האולסטאר.

ככה זה כשאין כמות, מתרכזים באיכות, ואז כל כוכב מנצנץ מאיר את כל השמיים, בגולדן סטייט אוף ישראל.

חן אכזרי - על גיא פניני
בית התפוצות בשר ודם