Photo: fiba.com

1. לא נפאר את אטורה מסינה רק כי הוא פירק את ההתקפה של אדלשטיין לחתיכות. לא בגלל הרקורד שלו. לא בגלל יצר פרובינציאלי להאדיר את הזר ולגמד את המקומי. לא בגלל שהוא נבחר על ידי גרג פאקינג פופוביץ׳ להיות העוזר שלו. לא בגלל שהסכים להרצות תוך כדי אליפות בין משחק למשחק (שאפו למארגנים). רק בגלל ההתנהלות:

הוא הרצה היום בהשתלמות מאמנים שאירגן ארגון מאמני הכדורסל הישראלי. נושא ההרצאה: טיפול בחילופים הגנתיים. הראה כמה פתרונות מעניינים. אבל לפני שהתחיל לדבר מקצועית, הוא התוודה שהוא חייב לדבר על פילוספיית האימון שלו. ולמרבה אי ההפתעה, הוא דיבר על לימוד. על ארגון, מוכנות וידע. אבל הקפיד לחזור ולהדגיש את נושא הלימוד. לא רק לנוער ונערים. בוגרים. מקצוענים. שחקני נבחרת.

מסינה מגיע לקראת סוף ההרצאה שלפניו (אבי קובלסקי המצויין). חולצה בתוך המכנסיים. מגולח. שעון ומשרוקית. מותג החולצה תואם את מותג המכנס. יום לפניו העביר פיני גרשון הרצאה בהשתלמות. מי ששמע את גרשון מרצה יודע שהכדורסל נוזל ממנו. אבל נוזלים גם עוד כמה דברים, כמו מישהו שאוכל מנת פלאפל ונוזלת לו טחינה מהפה: אז אתמול גרשון השווה בין טבעת הסל לאיבר המין הנשי. לא ממש מזעזע, אבל אתה האחראי על הנבחרות הצעירות של איגוד הכדורסל. וכשאמרו לו שנותרו לו 5 דקות לסיים הוא החווה אצבע אמצעית בתוספת מילה המתארת איבר מין גברי. קלאסה.

חזרה למסינה. סיפורים על התמקדות ביסודות כבר נשמעים עליו שנים. באימונים בפיינל פור היורוליג הוא העיר לשחקנים על עמדת מוצא בהגנה. אולי זה פוזה. אולי יש גבול לכמה אתה יכול לדבר על יסודות כשאתה צריך להתכונן לעניינים טקטיים שמאמנים זורקים לכיוונך. אבל זה נשמע שהוא מאמין בזה.

הוא מספר שבאימון הראשון של העונה לאחר האליפות האחרונה של סן אנטוניו, האולם היה מלא באנשי עולם הכדורסל האמריקאי ופופוביץ׳ שם שורת כסאות על קו העונשין והמשכו הדימיוני, שלח את השחקנים לקו הבסיס בראשות טים דאנקן, ואמר להם לרוץ לכסא, להסתובב ולעבוד על רגל ציר. כמו שלומדים בקטסל (אם מלמדים את זה בקטסל). זה פופוביץ׳. הביג פונדמנטל האמיתי.

2. הוא אומר שפופוביץ מבקש מהעוזרים שלו שלושה דברים הגנתיים שהם צריכים להתרכז בהם אצל היריבה. מכיוון שרוב השחקנים הם ״ממוצעים״ במובן של ״לא סופרסטארים״, הוא טוען שאם תכוון אל חיסול הממוצע, ותתמודד איתו כמו שצריך, יש לך סיכוי לא רע לנצח. ואז באים אלה שמעל הממוצע, הלברונים, הסטף קרים, ושורפים אותך. הגישה הזו, של מוכנות למות על ידי פריקים יוצאי דופן ולא על ידי מעמד הביניים, מובילה את הקבוצה שלו להצלחה עד גבול מסוים. המציאות של הסופר טימס, הכריחה את סן אנטוניו להסתפק במועט. אתמול, אם כספי הוא ״סופרסטאר״ ישראלי, הוא אכן קיבל חופש פעולה יחסי. כל השאר, מעמד הביניים ומטה, קיבל טיפול כמו זה של ממשלת ונצואלה במעמד הביניים שלה.

אבל הנמסיס של מסינה, בהשראת הבוס, ברור: גולדן סטייט כל הזמן בפה שלו. בכל שימוש בדוגמא יוזכר סטף קרי. בכל תנועה של גארד/פורוורד יוזכר קליי תומפסון. יש תחושה שפופוביץ׳ מתעב אותם על הדרך בה הם מצליחים לנצח אותו והתסכול זורם ממנו אל העוזרים שלו.

3. אתמול בלילה, במסיבת העיתונאים לאחר הניצחון על נבחרת ישראל, מסינה הדף שאלה של עיתונאי ישראלי שהגדיר את משחק הנבחרת ״מגוחך״. התיאור של העיתונאי היה מוצדק. אבל מסינה נדרך. לכל מאמן ברמות האלה יש עיתונאי שכינה פעם משחק שלו ״מגוחך״. הוא סירב לענות. בנימוס. כשנשאל אם הופתע מהרוטציה הקצרה של ישראל ענה ש״לא שם לב״. התמימים ויישרי הדרך האמינו לו. אבל ההתמקדות הזו בדברים שהוא עושה ופחות במה שהיריבה עושה היא המשך הפילוסופיה של התמקדות ביסודות ובדברים ״הנכונים״ לעשות. זה שוב נותן תחושה שהוא גורם לטקטיקה להישמע כמו מילה גסה. אני מתאר לעצמי שבחדרי חדרים הטקטיקה עולה גם עולה. אבל לפחות כלפיי חוץ, לשחקנים משודר מסר אחד: גורלנו בידינו. לאחר מכן ביקש רשות לשחרר את ג׳יג׳י דאטומה להתקלח ולשים קרח. בדרך החוצה פגש ברפאל נאה מ״ידיעות אחרונות״. עצר לידו, יצר קשר עין, שאל לשלומו, והמשיך לדרכו.

4. אם הוא כן לגביי מה שהוא אומר על נבחרת איטליה, אז הוא טוען שהם נמצאים ״במרכז החבורה״. כלומר ממוצעים. כלומר פגיעים. העניין ההגנתי המרכזי שהוא מתרכז בו בנבחרת הוא ענייני קלוז אאוט, והתמקדות בהיצמדות לכתף הדומיננטית של השחקנים והובלתם לצד הפחות נוח להם. אם הוא הגדיר את ישראל כפייבוריטית לפני המשחק הוא כנראה האמין שגם ישראל נמצאת ״במרכז החבורה״. אבל הניצחון שלו אתמול היה ניצחון העקרונות על הטקטיקה. עקרונות שחיסלו טקטיקה שבחרה ללכת עם רוטציה קצרה, לשחק סט התקפי שאגרסיביות והתכווצות מחסלות, עם תוכנית ב׳ נטולת עוקץ ראוי. מסינה פחד מצילה של ישראל. ישראל פחדה מהצל של עצמה יותר.

שאלתי אותו בשלב השאלות בהשתלמות, על סמך הניסיון שלו במפגשים מול קבוצות ישראליות, אם מאמנים ישראלים מסתמכים יותר על טקטיקה ופחות על עקרונות. הוא משך כתפיים, יצר קשר עין ואמר ״לא יודע״. השתיקה המביכה התפשטה באולם כמו חשפנית למראה של חבילת שטרות. ״לא שם לב״ לרוטציה קצרה, ״לא יודע״ אם יריבות מתרכזות בטקטיקה. לא קונה את זה.

5. בהשתלמות של מסינה, בשורה הראשונה, יושבים דייויד בלאט, אריק שיבק, דן שמיר, ורושמים הערות. התלמיד אדלשטיין החסיר את השיעור הבוקר. הוא כנראה נשאר ללמוד עד מאוחר אתמול.

יומן יורובאסקט (1) - אדלשטיין
יורובאסקט (3) - להתמודד עם 11״6