Photo: fiba.com

1. היה כיף אתמול ביד. הרבע האחרון היה מסוג האירועים המתגלגלים שנגמרים בקתרזיס, כשכל פעם אתה מביט על השעון אתה אומר ״בוא׳נה יש עוד מלא זמן״, ההפרש מתקזז והפחד הגרמני מתפשט ומתגבר על ריח הנקניקיות והפופקורן. הקהל נתן תצוגת עידוד, הרבה בזכות הכרוז ניב זהבי, שלעיתים חופר אבל בגדול מתדלק את הקהל ומפעיל אותו היטב. זה היה קהל אופטימי, נטול מרירות או ציניות, שאחראי במידת מה לתוצאה הסופית. אבל לא רק. אפשר לחלק את עור הדוב להרבה גורמים, ויתור על שיטת המשחק ההתקפית מצד אדלשטיין, ציוות של בר טימור, אומץ של גל מקל, הרבה ריצ׳ארד האוול, תחת של פניני, האסל של כספי, והרבה, המון, שופטים. אבל נדמה לי שהמניע העיקרי לקאמבק הישראלי הוא החתול-מפלצת, דניס שרודר.

שרודר הוא בלתי עציר ברמות האלה. אי אפשר להסיר ממנו את העיניים. צעד ראשון חתולי, כתם בלונד בשיער השחור, זריזות מפלצתית, זרועות ארוכות ושהייה באוויר שנותנת לו להגיע לטבעת, לרוב בצד ימין, ולסיים בפאול סל או באסיסט. כשבא לו לשמור, הוא לוחץ את הכדור ומאמלל כל רכז אירופאי. לרוב לא בא לו. תרגיל שהגרמנים מריצים הרבה הוא סייד פיק רול או פיק אנד פופ עם בנזינג, כששרודר מתעלם מהתגובה ההגנתית, מגיע לצבע ונותן מסירת דיש לדאנק מגבוה שחותך או מסירת קיק החוצה לשלשה (סטייל השלשה האחרונה שהגרמנים החטיאו). אם יוצאים אליו מהר הוא עושה ספליט, אם עושים עליו חילוף הוא לוקח כמה צעדים אחורה, מגביר מהירות ועובר את השחקן שלו. ריצ׳ארד האוול הצליח להכיל אותו מספר פעמים בעזרה וחזרה, בלי לעשות עבירות. אבל שרודר היה נזק עצום להתקפה הגרמנית ברבע הרביעי. חתול, הפעם מפלצת, כבר אמרנו?

שרודר יצא מספר פעמים לאורך המשחק, כשחתך בכף היד מנע ממנו לשחק או בגלל בעיית עבירות. הגרמנים הניעו כדור היטב בלעדיו,התקיפו ריבאונד התקפה וניצלו יתרונות פיזיים כדי להוביל בבטחה. הרכז המחליף, מאודו לו (זה השם), ניהל היטב את המשחק, אבל כששיחק ליד שרודר ברבע הרביעי, החטיא שתי שלשות חופשיות לקראת הסוף שיכלו לסגור את הסיפור.

ישראל לא ניסתה, לפחות ככה זה נראה מאיפה שאני ישבתי, להוציא את העבירה החמישית משרודר. אולי זה היה צעד מודע, כשראתה את הנזק שהוא עושה, וידעה שגרמניה שיחקה היטב בלעדיו. אבל מצד שני, שרודר החטיא שני לייאפים אחרי פיק אנד רול שגם יכלו לסגור את המשחק ואז היינו מדברים אחרת. ובכלל, לפעמים כשאתה מנסה בכוח להוציא מישהו בחמש עבירות, זה יוצר סרבול התקפי שמכריח דברים. בכל מקרה, שרודר הגיש לישראל את המשחק במה שנראה כחלק מהסכם השילומים עם גרמניה או סעיף בעסקת הצוללות. הוא הציף את הספינה הישראלית על פני המים, ושמינית הגמר נראית באופק.

2. הנה הסיבה המרכזית שמאמנים לוקחים שחקני עבר בתור עוזרי מאמן: לעיתים הצעד הראשון המהיר של העוזר מציל את הישבן של המאמן. ביציאה מפסק הזמן האחרון מול גרמניה, כשישראל זקוקה לעצירה, אלון שטיין זיהה שעוז בלייזר עולה למגרש, קפץ מהספסל והסב את תשומת ליבו של ארז אדלשטיין. למזלו של אדלשטיין השופטים עוד לא נתנו את הכדור לשחקן גרמני שיוציא את הכדור ויוגב אוחיון החליף את בלייזר וקיבל את שרודר בחילוף בפיק אנד רול. שרודר עדיין עבר את אוחיון והחטיא לייאפ אבל אולי מול בלייזר היה מגיע קרוב יותר לטבעת. הפרחים לשטיין, הניצחון לישראל. טיירון לו הציל כך את דייויד בלאט במשחק פלייאוף מול שיקגו כשמנע ממנו לבקש פסק זמן שלא היה לו (ואם השופטים היו רואים שיקגו הייתה מקבל זריקת עונשין ואת הכדור). בכלל, נדמה שמתוך 120 הדקות האחרונות של הנבחרת רובם היו דקות מצוקה בה היא חיפשה פתרונות, ואדלשטיין התייעץ ביתר שאת וחיפש פתרונות אצל העוזרים שלו. דן שמיר השקול והרגוע (שלפי דיווח בONE התפרץ על אדלשטיין מסיבה לא ברורה) לוחש על אוזנו אבל אדלשטיין לרוב יעדיף לרוץ לקצה הספסל שם יפגוש את פיני גרשון, כמו תינוק שמתוך הרגל חייב להחזיק את השמיכה האהובה והמוכרת שלו.

3. בראייה רחבה יותר, הקונספט ההתקפי של אדלשטיין, שעבד בצורה מאוד מוצלחת במשחקי ההכנה (בעיקר כי הן נטולות סקאוטינג של היריבה), כשל לחלוטין. הדקות הטובות במחצית הראשונה מול ליטא וברבע האחרון מול גרמניה היו דקות של רוח והתלהבות. שון דאוסון בעמדה מספר 2 היה יכול להיחשב יציאה מגניבה לספר עליה בהשתלמות מאמנים, אבל הגנתית מדובר בבור והתקפית מדובר בIQ כדורסל נמוך. כדי לראות שינוי, אדלשטיין חייב להתנתק רגשית מהכדורסל שהוא מטיף לו ומחובר אליו, ונראה שזה כרגע קשה לו מדיי. רק כשנגמרה הטקטקיה מול גרמניה במינוס 16, התחיל הכדורסל. אפילו נבחרת העתודה שעלתה לקבל כבוד בין הרבעים לא הצליחה לתת השראה לסוג הכדורסל שאנחנו צריכים לשחק.

4. תמיד מסתלבטים על האוהדים של מכבי ת״א שמלווים אותה לפיינל פורים. אומרים שהם טרמפיסטים, אוהדי הצלחות, שאף אחד לא מתעניין בזה באירופה. אבל הם שם, תומכים, מלווים כי זו התשוקה שלהם וזו הקבוצה שלהם. של רובם לפחות. אז למה ההתייחסות לאוהדים הליטאים הנהדרים (והנהדרות) כזו רומנטית? הרי גם אצלם לרוב הנבחרת נחשבת פייבוריטית למדליה. בטוח שגם שם יש אוהדי תיירות או סתם אנשים עם כסף שמצאו תירוץ לנסיעה. להערכה שהם זוכים לה, על מגוון התלבושות והחולצות, תצוגות העידוד והשירים, והתחושה הקבוצתית שהם משדרים, יש ריח פרובינציאלי של קבלה של כל מה שמריח חו״ל וטינה כלפי כל מה שמריח מקומי. נדמה לי ששמעתי באחד השירים שלהם שורה שאומרת ש״כולם יודעים שהמזרח התיכון צהוב-אדום-ירוק״.

5. איזה סל גיא פניני. איזה סל. ניסיון לפלופ בתנועת תולעת. שומר שבורח ממגע כדי שהשופטים הביתיים לא יקנו את הפלופ והשחקן יואשם בחוסר אינטליגנציה. שחרור זריקה. אה, הנה מירי רגב בשמלה כחולה, עושה לימור לבנת.

יורובאסקט (3) - להתמודד עם 11״6
יומן יורובאסקט (5) - חצות באוהל התקשורת