1. יש משחקים עם הרבה רגעים אופטימיים ודקות של כדורסל משכנע, כמו מרבית המחצית הראשונה ורגעים במחצית השנייה של מכבי ת"א מול מלאגה, שמייצרים אצל הצופה הנייטרלי כמות משכנעת של עדויות שיבטיחו ניצחון לקבוצה הראויה יותר. באותו זמן אצל הצופה האוהד נוצרים אדרנלין וטוסטסטרון, ואצל הצופה השונא נערמים תסכול ומירמור, שנותנים תחושה שהמשחק גמור. מה שמשאיר למהלכים האנושיים הספורטיביים עד לסיום להפוך לעניינים טכניים, סוג של פרוצדורה, כמו חידוש דרכון במשרד הפנים, תשלום חשבון מים, שישלחו את כל המעורבים עם תוצאה צפויה, משכנעת, טבעית.

אבל הנה, מעשה שטן, נותנים למלאגה הזדמנות, והיא לוקחת. ספאחיה התנתק, מתחילת המחצית כמעט, כשהמומנטום השתנה כמו רוח אחר צהריים בוגדנית על הכנרת, הוא היה עסוק בניסיונות לצוף, האמין שהדברים יסתדרו, ואז החל לרדוף, ואז לטבוע. איך זה קרה, איך? הייתה תחושה של משחק ביד.

איך? כי הוא איפשר. המחצית נגמרת ביתרון 8 למכבי, איתי שגב עולה בחמישייה במחצית השנייה (ועד שיוכיח אחרת, ואני מת שיוכיח אחרת, היורוליג קצת גדולה עליו בעיקר בגלל מחסור בטכניקה ובנוכחות טובה יותר בריבאונד), מה שמכתיב רבע שלישי שטוח וחזרה של מלאגה למשחק דרך ריבאונד ההתקפה, והיא מצליחה לייצר עצירות בחצי המגרש העומד ללא תשובת נגד, וכשחואן פלאצה נמנע ממהלכי פיק אנד רול כדי לא ליפול לתגובה ההגנתית של מכבי אלא הולך לשרמאדיני בפוסט, לבידודים של מקאלום ולתרגילי קלעים לנדוביץ', מכבי ת"א עוד חיה את המחצית הראשונה ולא מבינה מה פגע במחצית השנייה.

ואז ההרכב התל אביבי ברבע הרביעי, שדרושות ביצים גדולות כדי לעלות עם הרכב כזה, עם חמישיית ג'קסון: ג'קסון, דיברתולומיאו, משעור, כהן ופראחובסקי. זה הרכב שנותן פייט להפועל ת"א בדרבי. אבל אותו הרכב גם נתן תפוקה ראויה יחסית, בעיקר הגנתית עם הבלחות התקפיות של ג'קסון עד שהגיע הזמן לזנוח את ההרכב הנ"ל, להחזיר את טיוס, קול ובולדן. אבל ספאחיה היה מנותק מהמהלכים כמו מייג'ור טום מגראונד קונטרול.

והתחושה שנשארת במכבי ת"א היא של חור בבטן. עד המחזור שיבטיח לה העפלה לשמונה הראשונות, אם יבטיח העפלה, החור בבטן הזה יישאר, יציק לאנשיה כמו אולקוס טורדני. ואם לא תעפיל, בגלל משחק אחד במאזן, כל המאלוקס שבעולם לא יספיק כדי להרגיע את הכאב, לסתום את החור, לעמעם את האכזבה, וגלגלי העיניים יחזרו אחורנית אל הערב הביתי מול מלאגה. והשאלות יופנו, ברובן, אל ספאחיה.

2. ניהול משחק הוא אומנות נרכשת. מדובר בסך כל הניסיון, הידע, הפילוסופיה שלך וההיכרות האינטימית עם הקבוצה שלך. והיא גם הרבה אינטואיציה, כשלפעמים על המאמן לחוות את המשחק דרך הבטן שלו. כן, ההיא עם החור. אבל ספאחיה הפעיל בעיקר את הראש, וזה נתן לו, זמנית, תוצאות לא רעות אתמול:
כבר משחק שני ברציפות, מכבי מתמקדת בפתרון הגנתי שמרני אך יעיל לפיק אנד רול, עם הלפ אנד ריקאבר אגרסיבי, רוטציות לאחריו במידת הצורך, שימוש בעבירות ומסר של אינטנסיביות. הפתרון הזה מתחיל שרשרת מזון הגנתית שמנעה שלשות לא מאותגרות, פישטה את העניינים עבור טיוס, פראחובסקי ובולדן, ונתנה זכות קיום ודקות משחק לשחקני יורוליג גבוליים כמו ג'ון דיברתילומאו וכארם משעור שמראים שאינטנסיביות הגנתית, לחץ על מוביל כדור שמנפק חטיפות והתקפה של ריבאונד התקפה יכולים להיות חריץ דרכו ניתן להסתנן ולקבל דקות משחק. תוסיפו לזה משחק ריצה בכל הזדמנות, הDNA האמיתי של הקבוצה הזו, ותקבלו כמעט מיצוי פוטנציאל. אבל כשתוסיפו לזה תגובה של המתנגד כמו שצויינה לעיל תגלו שמכבי ת"א לא יכולה להרגיש בנוח עם פתרון אחד, טוב ככל שיהיה, אלא חייבת, כמו אמבה, לייצר פתרונות נוספים, אם זה בהרכבים, אם זה בכלים שנותנים לשחקנים. איזה כלים? הו!

3. הקבוצה הזו מתחננת לאיזורית לוחצת על כל המגרש. אולי אפילו איזה ראן אנד ג'אמפ. יש לך גמדים אתלטיים עם רגליים ללחוץ. שחרר אותם. כשדייויד בלאט לקח סיסטם של מאמן תיכונים בניו ג'רזי והביא את זה, עם ההתאמות הדרושות, למכבי ת"א של דורון פרקינס, צ'אק אידסון וג'רמי פארגו, זה היה כל כך מדויק וענה על הצורך למצות את הפוטנציאל של הקבוצה. ואז כולם העתיקו ממנו את ה2-2-1 על כל המגרש. אולי גודס ילחש לקואץ' על האוזן? ואולי כבר לחש.

4. ונותרה שאלת המנהיגות: השאלה מי מנהיג את מכבי, ג'קסון או קול, עדיין פתוחה, עם יתרון קל לג'קסון. נראה שהמנהיגות תינתן כל ערב מחדש למי שירצה לקחת אותה. אבל לפעמים יש צמתים שהמאמן חייב להכריע. ונדמה שאם החמישיה שאתה מעלה ברבע הרביעי אמורה לתת לכך תשובה, אז ספאחיה הולך עם ג'קסון. מול מלאגה, בצדק. השיקולים: בסוף הרבע השלישי קול לא ראה את שעון ה 24 בפוזשן האחרון וזרק מוקדם מדיי, פוזשן אחד לפני זה, כשהיה צורך נואש בהירו בול, הוא ויתר לג'ייק כהן. לא בדיוק מנהיגות סוחפת. מי שישב ליד מושב הנהג באליפויות במיאמי, כבודן העצום במקומן מונח, לא תמיד יכול להיגמל מזה ולהרגיש ליד ההגה במכבי ת"א. ג'קסון לעומת זאת, היה מעורב כמעט בכל מהלך מומנטום התקפי. שפת הגוף שלו דרשה את הכדור. הקבוצה הלכה אחר הרצון שלו. אבל הוא היה זקוק לקול בדקות האחרונות, לא לדיברתולומיאו.

ועוד מילה על קול: איזה הבדל בין אלוף NBA פעמיים, איש שיכול להתהלך בינינו עם זכות פריבילגית לעקוף כל תור ועדיין עולה מהספסל בלי לצייץ, לבין סוני ווימס, האיש, האגו ובדיקת הסמים שהייתה או לא הייתה. אם אני יו"ר התאחדות המתאזרחים הישראלית, הגוף שמרכז את כל הבלופים והשטיקים היהודיים בעולם כדי לחזק קבוצות וענפים מקומיים, אני מאזרח את נוריס קול ונותן לו לייצג אותנו בספרינטים בתחרויות אתלטיקה. את אליפות ישראל ב100 מטר, 110 משוכות, כנראה גם 200 מטר, הוא לוקח בהליכה, במחילה על משחק המילים.

4. הדרישה של מכבי ת"א להזיז את דרבי הגביע ליום ראשון השתלמה לה הערב בגדול, כי אנשיה הולכים לישון מעט מאוד הלילה, אם בכלל, כשיתהפכו על יצועם וישאלו איך זה קרה, החרא הזה. לאן זה יילך ביום ראשון בדרייב אין? הקלישאה שמכבי ת"א מפסידה באירופה ואז באה לליגה המקומית ומוציאה את כל העצבים התמוססה בשנים האחרונות, יחד עם הרבה דברים שהתמוססו במכבי. בהפועל ת"א חמים על הזזת המשחק והיציעים יהיו מתודלקים בדלק הרגיל עם תוסף מירמור וקיפוח. נשמע כמו הזדמנות נהדרת לצטט את מאיר א. – "פתאום את שמי הערב מדליקה התפוצצות, בשדה למטה מתחילה התרוצצות".

שיעור בצניעות לנובורישים
דילמת ערן לוי