פורסם היום ברובו ב"ישראל היום":

1. כדי לתת פרספקטיבה השוואתית, נדמה שניתן להכניס את אוהדי חולון שיושבים מאחורי ספסל הקבוצה האורחת לאותה קטגוריה של אוהדי לה פמיליה מבית"ר ירושלים והחלק המיליטנטי של אוהדי הפועל ת"א. זה הקונטקסט. קהל אלים, שמטרתו העיקרית היא להוציא משיווי משקל ולהפריע לקבוצה האורחת. לגיטימי? אולי למי שכבר קהו עיניו לזהות אלימות. נסו לתת לגיטימציה כשתצטרכו לנגב מעצמכם את הרוק של אחד הג'נטלמנים האלה (כפי שצויין בדו"ח המשקיף ועל פי עדויותיהם של אנשי מכבי ת"א), שמקללים קללות נוראיות וגזעניות, שנוגעות בעצבים החשופים של שחקנים אפרו אמריקאיים. סגירת שתי שורות ביציע הזה או התקנת מחסום גבוה כמו שמנהלת הליגה דורשת מחולון, זו בדיחה עצובה. לאנשים האלה אין מקום במגרשים, אבל עם משטרה עצלה ובתי משפט רחמנים השיירה היורקת נוע תנוע, והג'ורה שלהם מספיק עמוקה כדי לייצר מוחטות תלולות מסלול ודציבלים שיחוררו גם אוזניות כבדות במיוחד.

חבל שהניהול הנהדר של שלמה אייזיק והעבודה האיכותית של דן שמיר מוכתמים על ידי אנטי אוהדים, אבל לא יכול להיות שקבוצות אורחות לא ירגישו בטוחות בחולון ויעבירו פסקי זמן תחת טרור.

2. חולון עשתה ניצחון עם כוכבית. מכבי הגיעה בפוסט טראומת חימקי, קצת עזרה מהמזכירות, מהשופטים והרבה אווירה עוינת, בחולון טוענים שהטעות של המזכירות דווקא עזרה למכבי. הנתונים מראים שלדשון תומאס יש 91% מהקו בליגה (71% ביורוליג) ולפייר ג'קסון 73% מהקו בליגה (85% ביורוליג). אז מי עדיף? לא ברור. אבל האם עדיף ששחקן שסחט עבירה ונמצא בקצב טוב כמו שהיה בו תומאס (קלע שתי זריקות עונשין כמה מהלכים לפני העבירה המדוברת לשלוש) יזרוק על פני שחקן שעולה מהספסל? מנטלית, מדובר במעמסה עבור השחקן שמוקפץ לקו בגלל עניין טכני.

את אמות הסיפים שרעדו מהעידוד החולוני ניתן היה לחוש גם דרך מסך הטלוויזיה. תצוגת העידוד היוונית הזו יצרה אווירת הסגר סביב שחקני ת"א שהרגישו שהמוצא היחידי במצב כזה הוא תגובה אגרסיבית של ספאחיה, קיין וג'קסון. גם אם הם ספורטאים ש"צריכים להתעלות ולהבליג", קשה לראות מי בסיטואציה הזו היה יכול להתעלם. הלחי של מכבי מצולקת דיו מכדי שהיא תגיש את הלחי השנייה. הלחי של חולון מצולקת גם היא, שנים של יריבות הוסיפו לא רק קמטים, גם צלקות. אבל עם העידוד היווני הגיעו תוספות ישראליות של פלישה למרחב אישי מיושבי השורה הראשונה שנתנו פינאלה של ערסיאדה פינת ריב נהגים על מתן זכות קדימה. את האלימות יצרה חולון, מכבי הגיבה, המזכירות הוסיפה תבלינים, וכולם יצאו בתחושת גועל נפש.

3. הטעות של שופטי המזכירות, ששכחו להרחיק את דשון תומאס, היא אנושית אבל בלתי נסלחת בהקשר של משחק טעון כזה, וראויה לתגובה משמעתית. גם הצורה שגלן רייס נשרק חייבת לעבור טיפול יסודי, והשופטים חייבים לראות וידאו וללמוד את המגע שהוא מייצר ועד כמה שפת הגוף שלו מנסה למכור עבירות. במשחק הספציפי הזה היה ניתן לראות שיפור מסויים והוא לא קיבל את האוטומט אליו הוא התרגל.

בכלל, ההתייחסות בברנז'ת השחקנים האמריקאיים לכבוד המוגזם שרייס מקבל מזכירה בתחושותיה את התחושות של שחקני הפועל ת"א (ושאר הליגה) כלפיי מכבי ת"א והשופטים בשנות השמונים – זה מרגיש מכור. שחקנים כמו נוריס קול, עם שתי טבעות אליפות בNBA בכלל משתגעים, כי אם רייס היה משחק איתו בNBA, רייס היה סוחב לו את המזוודות, וכאן הוא מתנהל כמו טווס, משחק כמו בת יענה ומקבל כבוד של אריה.

4. ספאחיה הפך להיות חלק מהבעיה בחוזק המנטלי של מכבי ת"א. שחקנים מסתכלים על הפרצוף של המנהיג שלהם ובמקרה הזה הם מזהים היסטריה. שפת הגוף שלו נעה בין אבדון לייאוש, בין חוסר אמון בשחקנים לציניות רעילה, שמודלקת בכל שריקה ומועצמת בכל מיני משבר. אם הוא לא מצליח להגיע לשקט פנימי עליו לזכור, אולי מישהו יזכיר לו, שאין דבר שציפרלקס לא יכול לפתור.

ספאחיה, שבילה בשנים האחרונות בליגה שמאדירה את השחקן, לא הפנים שהכל אנשים. נדמה שהוא צריך לקחת את נוריס קול למסעדה כדי ששניהם ידברו מלב אל לב, בכנות אכזרית. קול יוכל לשאול למה לעזאזל הלכו לג'ייק כהן בפוסט במהלכים האחרונים מול חולון וספאחיה יבהיר את ציפיותיו. שניהם חייבים ללמוד לקבל מהשני את הטוב ולחיות עם הרע, כי סיר הלחץ שהעמידה מולם חולון הוא רק הפרומו לשלבים המכריעים.

5. במחזור היורוליג האחרון, צסק"א מוסקבה התארחה אצל פנרבחצ'ה באיסטנבול. משחק צמוד, רמה גבוהה, הרבה עצבים. לקראת הסוף נזרקה כוס מים לעבר הפרקט. איך אני יודע, הרי לא הראו כלום מהמהלך הזה? כי המשחק הופסק, המנגבים אצו רצו לנגב את המגרש, אז בשיטת האלימניציה מדובר בניחוש מושכל. אבל על המסך? יוק. הבמאי בחר לא להראות כלום בהילוך חוזר, לא הפנה את המצלמה כלפיי היציע, למרות שהיה ברור שיש שם התרחשות, וכל מה שנותר לצופה הוא לנחש. מדובר בשערוריה שפוגעת בחוויית הצפייה ופוגמת באמינות ובשקיפות של היורוליג. ההתעלמות הזו בגלל "הבמאי הטורקי" או הספונסרשיפ של טורקיש איירליינס יוצרת ארומה של רמאות ומתעלמת מאלימות. אם גוף משדר רוצה לזכות באמון, הכל חייב להיות על השולחן, גם אם היא תפיל לו רגל. התמונה הושלמה בעזרת צדיקים קטנים: חלק מהקהל טורקי נראה רוטן כלפיי היציע שממנו הושלכו המים, המבטים של האנשים (לא של הבמאי) הופנו למעלה ליציע, ולאחר כמה שניות, שוב ניחוש מושכל, המשליכים הוצאו מהיציע כי הקהל החל למחוא כפיים בשביעות רצון. אולי שיעור קטן לקהל השפוי של חולון.

הנראטיב של אלכסי שבד
על יצירתיות והנמכת סטנדרטים