יומן הפלייאוף של ירושלים – פרק 4

קטש, דייסון וקינזי מובילים את ירושלים לפיינל פור בראש מורם

אלונקות
כל מי ששיחק השנה נגד גלבוע יודע שאת גלבוע לא מנצחים, את גלבוע צריך לנער מעליך, לשחרר את הלסתות שננעלו על גופך, להביט ללוח התוצאות בחיל ורעדה גם כשאתה בהובלה גדולה, ולשחרר כפתור בחגורה רק כששחקניה המובילים יורדים מהמגרש באלונקות. הסדרה של ירושלים, יש לה פיינל פור והצלחת מעבר לפינה, אבל אין מספיק מילים טובות להגיד על גלבוע, על אריאל בית הלחמי ועל הקול המיוחד שהם מעניקים לכדורסל הישראלי כבר שנה שנייה ברציפות. ככה זה צריך להיראות.

דייסון
אז ירושלים ניערה את גלבוע בגלל היכולת שלה לממש לאורך המשחק והסדרה את העומק האסטרטגי שלה, ובזכות ג'רום דייסון שנתן בסדרה תצוגת מנהיגות ואופי. דייסון חוזר ומוכיח שהוא אולי נעלם או מחרב לעיתים, כמו כל בן אנוש, אבל בסופו של דבר לירושלים אין תחליף לסט היכולות שלו ליצור דומיננטיות התקפית. זה מסוג המשחקים שאתה מצפה מהמנהיג שלך לסגור את העסק ולא להסתבך במשחק חמישי, גם אם יש יתרון ביתיות כמקדם ביטחון (שעתיים קודם לכן, באילת, ג'ורדן המילטון היה באותה סיטואציה עם חולון והועלם על ידי פרדריק בורדיון). דייסון דאג לזה. הוא לא ממש אלגנטי. ולפעמים נראה שאפשר להכיל אותו. אבל כשהוא בעניין, הוא האיש שאתה רוצה עם הכדור.

ובצד ההגנתי, אחיו לקבוצה, טורנס קינזי, יוצר את אותו אפקט, רק של הרתעה הגנתית. יחד עם שתי שלשות ברבע האחרון ששמרו את גלבוע במרחק ביטחון, הוא חתום על ההעפלה הזו לא פחות. עם שניהם ירושלים נכנסת לפיינל פור בראש מורם ועם ציפייה להניף צלחת, לא פחות. מי שרוצה להתנחם בהשתתפות שיגיע בתור ספורטאי ישראלי לאולימפיאדה.

ובצד של הדג המנקה – סטרטוס.

קטש
בתחילת הסדרה רצינו לראות מה יביא קטש לסדרה. אז הוא בעיקר הביא עקביות. השימוש שלו בסיסטם ההתקפי בו משחקים דרך הגבוהים מאזור העונשין, שמענישים במסירה פנימה או מוסרים החוצה כשההגנה מכווצת, הפכה ליותר מתואמת ומשומנת ככל שהסדרה התקדמה. קטש לא נלחץ או הורתע גם לאחר ההפסד במשחק 1. זה מראה על חוסן מנטלי ואמונה בדרך. יחד עם היכולת להניע כדור, לקבל החלטה מושכלת, לפצות על אחוזים נמוכים בריבאונד התקפה, בסופו של דבר השתלמה עבורו.
גם השימוש המושכל אך לא הכפוי בפיק אנד רול היה מותאם סיטואציה. קטש הוא שם נרדף למשחק בין שניים וזה לא מעט למאמן לוותר על הבייבי שלו.
ועוד דבר, סטייל גלבוע: הקרדיט לרם אליאספור – קטש לא פחד לתת לו במשך הליגה, והזכיר לכולנו שהליגה היא בעצם חממה לפלייאוף. בקלות הוא יכול היה להעדיף את בן קארטר המתאזרח. אליאספור שיחק 6.5 דקות בממוצע בליגה (מאז שקטש הגיע 8.5 דקות) אבל רק 4 דקות עד משחק 4 בסדרה. אבל בגלל ההתשה הפיזית, הוא היה חייב להיות מוכן בימ"ח שלו לפקודה לזוז. ואכן היה מוכן. 2 נקודות עונשין שלו בסוף המחצית מריבאונד התקפה וסחיטת עבירה של לידיי היו הדרך שלו להיכנס למשחק. כשמאמנים אחרים אמרו לו רם רם מוחרם, קטש נתן לו לשחק. אולי כשאליספור יגדל הוא יהיה בן אלטיט או עידן זלמנסון. גם זה משהו.

עוד קצת גלבוע
אריאל בית הלחמי מאמן העונה.

יומן הפלייאוף של ירושלים - פרק 3
יומן הפלייאוף של הפועל ים - (5)

תגובות

  • אריאל

    קרמר תודה על היומן הזה. אחלה פוסטים.

    הגב
  • יואב היה פה

    מצטרף, כיף לקרוא.
    ואין מה לומר- דייסון מגיע כשצריך אותו. אנחנו בידיים בטוחות לקראת שבוע הבא.

    ועוד עניין אחד אחרון- סעמק עם הפיינל פור הזה. במקום לקבל סדרת דרבי וסדרה אפשרית בין הפועל לחולון, נקבל שבוע גביע נוסף. דיכאון.

    הגב
  • מאשקה

    כבוד גדול לגליל גלבוע, ובמיוחד לאריאל בית הלחמי.
    יש קהל להפועל ירושלים, זאת משפחה של אוהדים אדומים שיש לה קבוצת כדורסל
    יש מאמן בירושלים !!!
    תודה לך הפועל.

    הגב
  • ניינר / ווריור

    ג'רוםםםםםםםם. איזה שחקן!
    תודה על פוסטים נהדרים ויאללה הפועל!

    הגב
  • יואב מקטמון

    מה עוד צריך לקרות כדי שהשיטה המפגרת והמעצבנת כל כך תחלוף מן העולם??
    איזה סדרות פלייאוף נהדרות יש לנו כאן, ה"קטנות" עושות צרות ל"גדולות" ומקשות עליהן את החיים. תשוקה. אנרגיות. אוהדים. אגרסיביות. כל מה שמייחלים לו, אכן מתרחש.
    ובמקום להמשיך עם זה הלאה, לסדרות חצי גמר וגמר, מקבלים משחק אחד על כל הקופה.
    מיותר, מקומם וכו' וכו'... דומה שכל המילים כבר נאמרו.
    מנהלת יקרה, אנא, בבקשה ממך, אנחנו מתחננים, העבירי את רוע הגזרה מן העולם.

    הגב
  • זינק

    תודה על הטורים קרמר.

    אתמול חזרתי מחו״ל והמשחק היה הראשון שראיתי בסדרה. גלבוע נראו כבר עם הלשון בחוץ וכאילו חיכו שהסדרה תסתיים.
    לפחות מהמעט שראיתי בסדרות רבע הגמר, יותר מדיי הסתמכות על הזריקה מבחוץ ופחות מדיי כדורסל מסודר. יש שיגידו שזה הכדורסל היום, לי זה יותר נראה כמו חוסר יכולת.

    ולגמרי כל עניין הפיינלפור די מעקר את סדרות הרבע גמר. לך תבנה עונה על יום אסל ויום באסל.

    הגב
  • Gil - Zimbabwe

    קרמר תודה, כייף לקרוא.
    אגב תגיד איך מגדירים את קטש? פעם "המאמן האגדי" איתמר בורכוב אמר לי שהבעיה אצל קטש שהוא גאון כדורסל שכל פעם מחדש מנסה לנצח את הגאוניות שלו.
    מעניין מה אתה חושב על קטש המאמן.

    הגב
    • קרמר

      תודה.
      מהאינטראקציות (המעטות) שהיו לי איתו - מבט מאוד מקורי ומרענן על המשחק, אפילו תפיסות מהפכניות לגביי מה שנראה בעינינו קבעונות שלימדו אותנו כל השנים. לא תמיד יש את האומץ/הרצון/הסיטואציה ליישם את העניינים האלה.
      כצופה בקבוצות שלו - מחייב שחקנים עם IQ כדורסל מאוד מסויים. התפתח מאוד בניהול המשחק שלו, שולט בצורה טובה במרבית הפרמטרים שנדרשים ממאמנים ברמות האלה.

      הגב
      • Gil - Zimbabwe

        תודה.

        הגב
  • אמיר

    אחלה פוסט. קרמר מתי ינחילו בתקשורת קול שמעריך את בית הלחמי?
    עם איך שהקבוצות שלו נראות אני מחכה ליום שיאמן את הנבחרת.

    הגב
    • קרמר

      דווקא נראה לי שיחסית למאמנים אחרים בית הלחמי יכול להיות מרוצה מהמחמאות שהוא קיבל העונה (ובעונה שעברה). חוצמיזה ג׳ובים בכירים בכדורסל הישראלי עוברים דרך כסאות הפרשנות בערוץ הספורט. אני חושב שהוא יסתפק בזה שהוא מ12 ברי המזל (או חסרי המזל) שמאמנים קבוצה בליגת העל בישראל. אפשרות נוספת: הצלחה משמעותית רציפה שתתפוס את עינו של בוס כלשהו ומשם הרשות נתונה.

      הגב
  • BRT

    תודה על סדרת הפוסטים הטובים !
    מצטרף לקול הקורא,
    חלאס כבר עם הפיינל פור המעפן הזה!

    הגב
  • אריה לייב טרוצקי

    בית הלחמי יכול להתנחם בזה שהוא על כיסא המאמן הכי יציב בכדורסל הישראלי, יותר חשוב לדעתי מקרדיט. בראד גרינברג הוא המקופח האמיתי בתקשורת, מקום רביעי עם 3 זרים רוב הזמן וישראלים שאף פעם לא היו פקטור בליגה, אדם אריאל עם היקף דקות שלא היה לו מאז הפעם הקודמת שגרינברג אימן אותו בי.ם. אבל יש קודים ברורים בערוץ ובראד לא בקליקה

    הגב
    • מאשקה

      נכון, כי יש מנהל כמו אוחיון, אוחיון הוא מנהל מליגה אחרת של העסקנים בכדורסל הישראלי. ע"ע חולון גלן רייס עכשיו

      הגב

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *