בעיה במשחק חוץ

יש דבר אחד יותר מרגיז מלהפסיד משחקי כדורסל כמו שהקבוצה בה אני משחק, הפועל לב השרון מהליגה הלאומית, הפסידה אתמול […]

יש דבר אחד יותר מרגיז מלהפסיד משחקי כדורסל כמו שהקבוצה בה אני משחק, הפועל לב השרון מהליגה הלאומית, הפסידה אתמול באשדוד. הדבר הזה הוא להפסיד משחק כדורסל במגרש חוץ, כשעל פי הצורה בה המשחק התפתח היה לך סיכוי לא רע לנצח, ולגלות בחדר ההלבשה שלאף אחד מהשחקנים אין סבון או שמפו.

זו בעיה מובהקת של משחקי חוץ. בחדר ההלבשה הביתי זרוקים כמו כלבים כמה בקבוקים שהובאו לאורך העונה ותמיד יש מלאי שמתחדש כי מישהו, סוף סוף, לוקח אחריות שקטה. הבקבוקים האלה גם משמשים ברגעים קשים, כשכולם כבר כמעט ריקים, ואז ממלאים אותם במים ומשתמשים בקצף שנוצר מהתמהיל.

אבל לא היה שום דבר מזה בחדר ההלבשה שלנו באשדוד. באותם רגעים, הטריוויה של הפוסט מורטם בעיצומה. ההפסד המרגיז מתחיל להיות מנותח. מה היה צריך לקרות אילו. וכשאתה מרים את הראש מהרצפה, הכאב של ההפסד צורב לך בכל הגוף, אתה שם לב שאנשים לידך מבקשים מהפיזיוטרפיסט את המספריים המיוחדות בהן גוזרים את חבישות הקרסול. מולך אנשים מורידים את בגדי המשחק. והשחקנים הזריזים יותר, אלה שכבר עשו את דרכם למקלחת פותחים את זרם המים ומעלים את השאלה הגורלית: "למישהו יש סבון"?

השקט שמשתרר בחדר הלבשה מפסיד יכול להתפרש כשתיקת באסה, כזו שגם אם למישהו יש בתיק ערכה שלמה של פאנטן פרו וי לא בא לו לענות. לכן מחכים איזו דקה או שתיים ואז שואלים שוב. כשבפעם השנייה אין תשובה אתה יודע שאתה בבעיה. יש כאלה ששוקלים לבקש מהפיזיוטרפיסט בן גיי כתחליף לסבון. האנשים האלה בדרך כלל גם לא יעברו בדיקת סמים, לו הייתה נערכת.
לכן כרגע הדרך מאשדוד לאזור השרון הופכת למסע פוטנציאלי של זיעה שהתייבשה לך על הגוף, דביקות מאוסה וזיכרונות מטירונות כלל צה"לית.

כמובן שיש כאלה המאמצים בשלב הזה את האופציה המזרח אירופאית. כמי ששיחק עם מספר לא מבוטל של שחקנים מהמדינות הללו, בזמנים הטובים של חוק בוסמן ב', האופציה הזו נראית כרע במיעוטו. מדובר במקלחת ללא סבון, כשכף היד לוקחת זרזיפי מים ומשקה את בית השחי, הפנים וחלקים מוצנעים. את הזיעה שנשארה דבוקה מנגבים עם מגבת. לרוב המקלחת הזו נעשית בטמפרטורת מים שאפשר להקפיא בה עוברים. החבר'ה האלה, במקום לקנות בסבון של פעם, מאמינים יותר בסבון פעם ב…

כבר הייתי במגרשי חוץ, בצפת למשל, שלא היו בו מים חמים. זה היה בשיא החורף, כשעוד היה כאן חורף, שלג בחוץ, והרתחנו מים ממיחם וקומקום כדי לערבב עם מי הקרח שיצאו מהברזים. קטן עלינו. אז היה לנו סבון וניצחנו את המשחק אז הטמפרטורה לא הייתה רלוונטית. אבל עכשיו, מה נעשה עכשיו?

רגע. הרי בכולנו, גם בי, מתחבא הישראלי המכוער. זה שאנחנו תמיד מנסים להחביא, זה שאנחנו חושבים שאנחנו כבר לא ורק ערסים הם כאלה. אני מוציא את תיק הרחצה שלי. פותח בחרדת קודש את הרוכסן שלו. בין סכין הגילוח למברשת השיניים מתחבא לו בקבוקון קטן מלא בחומר ירקרק. הכיתוב באנגלית לא משאיר מקום לספק: "shower gel". נדמה לי שזה מהמלון ההוא בוינה מ2005.

למרות ההפסד, פני השחקנים זהרו למראה הבקבוק. "כמו נס פח השמן", מישהו אמר ברוח החג המתקרב. בקבוקון ירקרק קטן שמספיק ל13 אנשים גדולים.

מי אמר שניסים לא קורים? מצד שני, לך תיפטר עכשיו מהפטריות שחטפנו בין אצבעות הרגליים.

שופט, פאול!
התודה מאמריקה

תגובות

  • שגיא

    בזכות ה-SMS הצצתי, וקראתי עד הסוף. די, תמשיך

  • אחד, י. ג

    פשוט מבוזבז, דורון. אתה כותב מצוין. י

  • doron kramer

    אם קראת והגבת זה כבר לא בזבוז!

Comments are closed.