אנגלופילים בחנות חרסינה

אוהדים ישראלים של נבחרת אנגליה: תיירים של כדורגל או אוהדים לגיטימיים?

להתחרות בפוסטים של דורפן בזמן המונדיאל זה חתיכת התאבדות פובליציסטית, ועוד יום לפני חצי גמר. אבל אולי דווקא בהפוגה הזו ניתן להשחיל איזו תובנה או שתיים.

לפני שנמשיך זה הזמן להגיד תודה לדורפן על משמעת הכתיבה שהפגין (פוסט לכל משחק ויותר!) ועל הפוסטים מאירי העיניים וחדי התובנות. מירי רגב בדרך עם המדליות. סתם.

בכל מקרה, אולי בגלל ששיחקתי הרבה שנים, השריר שהיה אחראי על האהדה לא היה מתוחזק ודאגתי לאהוד בעיקר את עצמי, את הקבוצה ששיחקתי בה (לב השרון אימפריה) ואת נתניה כדורגל מרחוק. וזהו. אז קצת קשה לבוא עכשיו ולהתווכח עם סיבות לאהדה, ועוד עם אוהדים ישראלים של נבחרת אנגליה, שלך תדע מה גרם להם להתאהב אבל לא תשכנע אותם אחרת שהם, בהווייה שלהם, בכלל מדונקסטר, לידס או בורנמות׳.

איך נוצר אוהד של נבחרת אנגליה בישראל? אולי זו האינדוקטרינציה של התרבות הבריטית של שנות השמונים, עם ״סופר מעריב בלונדון״. עם יס פריים מיניסטר ומיסיס סלוקומב ובני היל ואני, קלאודיוס. אולי זה היה משה סיני וה״כדורגל והכדורגל אנגלי״ שלו. אולי לה מרמור מאת פרלש. אולי הפוסטר של קני דלגליש.

אולי זה היה הטיול ההוא, התקליט שהעטיפה שלו נחרשה, ואז ההופעה ההיא, הבחורה ההיא, הקור, היונתן בוא הביתה, הבירה, הפאב, הריח של הרכבת התחתית. אולי זה הקעקוע של שלושת האריות על שני האשכים. לא מתווכח. אבל למה יש הרגשה שמבחינת ישראלים רבים נבחרת אנגליה זו המקבילה הלאומית לטיולי הבר מצוות לברצלונה?

וזה מה שכתבתי על זה לעיתון היום (שני):
התרגלנו כבר שהצלחתה של נבחרת אנגליה בטורניר כדורגל בינלאומי מקבל תוספים של חבילה מאובזרת ברעשי רקע בלתי נגמרים על הרומנטיות הלוזרית שמלווה את הנבחרת לדורותיה, שהפעם, כן בוודאי הפעם (!), תסתיים בגאולה.

פרנץ קפקא כתב עבורם את המשפט: ״יש תקווה, אבל לא בשבילנו״. אבל המירוץ הסיזיפי אחר תואר והכרה הוא עניין של האנגלים, הרי לכל עם יש נראטיב אובססיבי משלו, והאהדה הישראלית לנבחרת האנגלית נראית טרמפיסטית ואופורטוניסטית עם הצלחה מובטחת: אם הנבחרת תנצח, הם חלק מהניצחון וידקלמו מגוגל את ההרכב של ווסט ברומיץ׳ אלביון בעונת העלייה שלה לפרמייר ליג. אם תיכשל (והיא תיכשל), הם חלק מהרומנטיקה הכואבת אך המהנה, שמועצמת למיתולוגיה. ומי לא רוצה להיות חלק ממיתולוגיה? מצב של וין-וין עם נבחרת של לוז-לוז.

לא נכחיש: הכדורגל האנגלי השפיע תרבותית על אוהדי כדורגל ישראלים רבים, תולדה של ערוץ טלוויזיה אחד ואינודקטרינציה דרך העיתונות של שנות השמונים. אבי כהן ז״ל, רוני רוזנטל, משה גריאני ודוד פיזנטי הגיעו לירח לפני שאנחנו הגענו לגיל 21 ולפני חלוץ החלל הישראלי עומרי כספי. החיבה לאי הבריטי ולכדורגל שלו עברה בירושה, יחד עם האהדה התרבותית. סיבה מרכזית להזדהות הזו מקורה במחסור של נראטיב מקומי (אהלן חיים רביבו, עמוס לוזון וערן זהבי), אבל הישראלים התאהבו בהתאהבות. העובדה שהיו עדים לתהליך הספורטיבי והתרבותי הזה לא הופך אותם לאוהדים אלא לסתם טרמפיסטים של סיפור טוב. נדמה שהגיע הזמן לברקזיט של אהדה.

אם נבחרת אנגליה הייתה עושה טיולי בר מצוות, תור של אוהדים ישראלים היה בוודאי נעמד (יותר נכון: יוצר משפך של קרב מרפקים) מחוץ למלון שלה ברוסיה על מנת ששוער הנבחרת ג׳ורדן פיקפורד ישים את הככפות הקדושות שלו על ראשי הטרמפיסטים הצעירים ויעשה להם ״מי שברך״.

הנה כי כן, נבחרת אנגליה הפכה עבור ישראלים רבים למקבילה הלאומית למועדון הכדורגל של ברצלונה. כולם היו שם כשגאסקווין בכה, כשסאות׳גייט החמיץ, כשג׳ורג׳ בסט השתכר, כשדייויד בקהאם הורחק וכשהמלכה אליזבת׳ טינפה על דיאנה זצ״ל.

אבל נדמה שהגיע הזמן לאמת הלא נעימה: אם אתם לא אבי מלר, דוד פיזנטי או אחרים שהרוויחו את אהדתם דרך עבודה ומגורים באי הבריטי, אתם סוג של לימור לבנת ומירי רגב שרצות לפודיום לגרוף תמונת ניצחון. או סתם תיירי כדורגל. וזה בסדר. אבל כל הפוזה האנגלופילית הזו, עם ה״קום און אינגלנד״ במבטא של קיבוצניקים נראית ומרגישה מזוייפת ומסורבלת כמו באזל פולטי בחנות חרסינה.

אז כשאתם שרים ״הכדורגל חוזר הביתה״ זיכרו שהבית שלכם נמצא איפשהו בין צפרירים חולון לראשל״צ מערב. אז יאללה, הביתה.

יומן הפלייאוף של ירושלים - פרק 6 ואחרון
בשורת המוהיקנים הגיעה לנתניה

תגובות

  • דורפן

    האנגלופיליות באהדת כדורגל, אמנם אני אוהד מועדון ולא נבחרת, היא תוצאה של אימפיריאליזם תרבותי. דווקא בתקופה שפרקו את האימפריה הביביסי נתן כמעט בחינם את כל הסדרות שציינת וגם את מץ׳ אוף דה דיי לעשרות תחנות טלוויזיה של מדינות צעירות בעולם. כשאנשי השווק של הפרמיירליג חושבים שהם כל כך חכמים- הפקידים האפורים של רשות השידור הבריטית בעצם מי שעשו את העבודה.

    אהדת נבחרת אנגליה היא לרוב המשך של אהדת הקבוצות. הרבה תלוי בצומת שקיבלת אותה בחיים. הרגע שעמדתי על דעתי הכדורגלנית הוא אזור מונדיאל 74. ההולנדים נלחמו בנאצים, הפסידו, אבל יצאו צודקים ויפים וטהורים. ואולי נייסקנס יהודי. פשוט.

    וכן - זה לשחק עם האוס מאני. אנגליה תעשה משהו - שמחה. אנגליה לא תעשה משהו - הם כאלו מגניבים שהם אוהדים אותה. הרי באהדת נבחרת אין באמת את הסבל היומיומי באהדת קבוצה גרועה.

    הגב
    • 7even

      ועדיין, לי בתור אוהד יונייטד (ואנגליה), היה קשה לראות אותך רושם שרצית בהפסד אנגליה לקולומביה אפילו כשראשפורד היה חלק מהבועטים :)

      הגב
  • אלון

    במקרה שלי יש לי קייס כי אמא שלי אנגלייה ואני גם צעיר אז לא גדלתי על כל מה שאתה מדבר עליו, אבל אני דווקא לא כל כך מקבל אץ התחושה שהציבור הישראלי או לפחות חלקים גדולים ממנו בעד אנגליה, זה נראה לי יותר נפוץ רק בקרב הפרשנים או האנשים שהעבודה שלהם קשורה לספורט.
    ולגבי מה שדורפן כתב, הסבל הרבה יותר גרוע כי יש לך עוד 4 שנים (או שנתיים אם אתה מחשיב) עד שתוכל לתקן...

    הגב
    • 7even

      גם לי לא ברור למה קרמר חושב שיש רוב לאנגליה, כי ממש אין(ואני אחלה עם זה), ולא ברור מאיפה הוא הביא את הנתון.
      לפי כל מה שראיתי בישראל עד היום במונדיאלים, מבחינת אהדה זה ברזיל וכל השאר. בפער.

      הגב
      • קרמר

        כתוב ״ישראלים רבים״. לא נטען בשום מקום שמדובר ברוב.

        הגב
  • מונוסודיום גלוטומאט

    אצלי הקושיה את מי לאהד במונדיאל לא נובעת מחוסר שורשים, אלא בזה שהשורשים מעפנים. העבודה שלי היא עם לקוחות ממזרח אירופה וברית המועצות לשעבר, כמה פעמים בשנה יוצא לי לטוס לשם ולהסתובב בדרכים. מדובר במקומות כל כך אפורים ומדכאים ולא מסבירי פנים, מלאים באנשים קשים ועצבניים שההיסטוריה דרכה עליהם כל כך הרבה פעמים עד שנשברו סופית. באמת שלא מעניין אותי שהמשפחה שלי משם, שהשדות האינסופיים של תפוחי האדמה הם הנופים שהסבים שלי ראו בילדותם כשלא היו עסוקים בלברוח מהקוזאקים או מהצבא האדום או מהגרמנים. לא מסוגל לאהוד את המדינות שמהן הגיעה המשפחה שלי, לא בגלל ההיסטוריה אלא בגלל ההווה. אז למה לא לאהוד את אנגליה, לטחון פיש אנד צ'יפס ולשמוע סמית'ס וסטון רוזס ולהעמיד פנים שסבא נולד בעיירת כורים ליד שפילד ושסבתא גדלה ביציע של הקופ? זה הרבה יותר כיף מהמציאות, תאמין לי....

    הגב
    • 7even

      גם את שפילד הפציצו לא? :)

      הגב
    • דרסליה

      גם הערים הגדולות באנגליה הן אפורות ומדכאות

      הגב
      • אמוץ כהן-פז

        האפור של השכן ירוק יותר.

        הגב
  • 7even

    הפוך , גוטה, הפוך!
    לומר על אוהדי אנגליה טרמפיסים - ואוו, מאיפ]ה הבאת את זה?
    גלורי האנטרס זה משהו שמתאים לאהודי מכבי צ"א כדורסל...גולדן סטייט ווריירס...ברצלונה וכו'.
    איך להיות אוהד של נבחרת למודת אכזבות נחשב לתפוס טרמפ?

    לי אישית יש 4 טריגרים
    1. שם המשחק (המקבילה המודפסת לדה באזר)
    2. צ'מפיונשיפ מנג'ר
    3. מהירות המשחק באנגליה (שלא מתבטאת בהכרח בנבחרת, אבל ככה זה בכל הנבחרות).
    4. האיצטדיונים באנגליה. כל איצטדיון בעולם שהיציעים לא נמצאים מטר מקו בחוץ הוא לא איצטדיון ראוי לכדורגל בעיניי

    לאחר כל אלו הבחירה באנגליה לפני כ- 20 שנה, בילדות... היתה ממש קלה.

    הגב
    • קרמר

      לא אמרתי על אוהדי אנגליה טרמפיסטים, אמרתי על ישראלים אוהדי אנגליה טרמפיסטים. אבל כמו שציינתי בטקסט, סיבות רבות לאהדה. גם אם מופרכות. ועשית לי געגועים לשם המשחק.

      הגב
      • 7even

        אכן געגועים.
        והכוונה שלי בהחלט היתה לאוהדים ישראלים אוהדי אנגליה, מן הסתם.

        הגב
  • בילבו באגינס

    יש יותר אוהדי ברזיל בארץ מאוהדי אנגליה . איך הכותב מסביר את זה ?
    נכון שיש הרבה אוהדים לנבחרת אנגליה , בגלל השפה האנגלית והאהדה לקבצות אנגליות .
    תרמו לזה גם הנסיעות למדינה שהיא קרובה והצפייה במשחקים שם , שהיא חוויה בגלל האוירה והמשחק המהיר.
    אבל כל אוהד ותקופתו הוא , והייחוס של זה דווקא לאייטיז הוא שטויות . אני לדוגמא אוהד של האנגלים הרבה לפני , וחייתי שם כבחור צעיר קרוב לשנתיים עוד בסבנטי'ז . ואני מכיר בין בני גילי עוד רבים כמוני.

    הגב
  • wazza

    התירוץ שלי הוא כמו של אלון - אמא אנגליה (האופציה השנייה זה גרמניה), ורק בדה באזר אני נתקל באוהדי אנגליה בלי קשר משפחתי לאנגליה בציבור הרחב נראה שהם לא מאוד אהובים בלשון המעטה

    הגב
  • דאג קולינס

    פשוט.שנות לפני קום המדינה מנדט. שנות השישים יומני גבע. שנות השבעים יום חמישי כדורגל אנגלי וזהו. ראה לול. מסורת מאב לבן/בת.

    הגב
  • קלבדוס

    מהמופרכים.
    צריך בכלל לתרץ אהדה ספורטיבית או חיבה תרבותית, כלשהי?
    כאילו, נולדנו בקומפטון שמותר לנו לאהוב היפ-הופ? ומה זה הגופיה של סטףףף שאתה הולך איתה? ומה פתאום אתה זוכר בעל פה את כל סיינפלד? מה לך ולסיינפלד?
    אנשים אוהבים כדורגל. נקשרים לדמויות, קבוצות, מדינות. לפעמים רק בגלל צבע החולצה. כמעט כולם, בכל מי שאוהב כדורגל, מפתח גם אהדה לנבחרת או נבחרות בינלאומיות. איך אפשר לראות כדורגל בלי שתתפתח אהדה מסוימת, ותהיה אפילו בלתי מנומקת?
    ואגב בלתי מנומקת - אנגליה היא הבחירה הכי פחות בלתי מנומקת. זה מתחיל פה מההיסטוריה של המדינה, עם אנץ ופאול ואופסייד, האגדות על בובי צ'רלטון, משחק השבוע שהראה פה במשך שנים ארוכות את הליגה האנגלית, כל שבוע, ורק אותה, והאוהדים על היציע עם "לידס יונייטד - בית"ר!", השפה האנגלית שמדוברת פה בכל פינה, והלאה, לנסיעות תיירות תכופות (יחסית) ללונדון, וכו' וכו' וכו'.
    "מה פתאום אנגליה?". פחות מנומק לאהוד כל נבחרת זרה אחרת, למען האמת. כן, עם כל הרצון להיות חתרניקו-בשקל עבור נבחרת "גרמניה האחרת", או "צרפת, כי סבא שלי עבר שם בדרך ארצה וחבל שלא הוצאנו דרכון", או נניח עכשיו קרואטיה, "היא הנבחרת שלי במונדיאל הזה. מודריץ', ראקיטיץ'". שו קרואטיה, מה קרואטיה, על מפה אילמת חצי מהאנשים לא יזהו אותה.
    זה לא אומר שחייבים לאהוד את אנגליה או נבחרת אחרת, בכלל. אבל יותר טרחני ומיושן לרדת על מי שמפרגן לאנגליה, מאשר ההיפך.
    בברכת אל-אל ישראל.

    הגב
    • תומרג

      +1 לגמרי
      כל אחד צריך לאהוד מישהו, למה דווקא לאוהדי אנגליה נטפלת, אוהדי פורטוגל שונים במשהו?

      הגב
  • אמיתי

    קרב האותנטיות בעיצומו. מהלומה דיי חלשה מכיוונם של הטהרנים מחלקי רישיונות האהדה. מאמין שעלייה לגמר תקצין את התגובה הבאה

    הגב
  • holden

    לילד כמוני שגדל עם הקומיקס של רוי מהרוברס וראה בשחור ולבן את משחק השבוע של הליגה האנגלית זה טבעי שעם השנים תישאר זיקה לכדורגל האנגלי.

    בדשא אצלנו בשכונה כל ילד דמיין שהוא שחקנה של טוטנהם או נוטינגהאם פורסט, היו גם כאלו שהלכו על איפסוויץ', כשאתה גדל בתור ילד וטחוץ מהמשחקים המלהיבים בקרית אליעזר הכדורגל היחיד שאתה צורך מגיע מהטלוויזיה או מחוברת " פנדל" אך טבעי שתכיר בעיקר את הכדורגל האנגלי.

    לראות בשחור ולבן שחקנים עם חולצות ופס אלסוני על החולצה או פס כמו של הפועל ירושלים זה היה מלהיב, לראות שחקנים אנגלים יורדים לג'ליץ במגרש בוצי ואז המדים מתלכלכים זה היה האנטי תיזה של שיעורי ההסטוריה על הקרבה ,לחימה ונחישות.

    רק הרבה שנים אחכ נכנס לישראל הכדורגל האיטלקי בימי ראשון ששודרו אז המשחק המרכזי ובעיקר משחקים של אינטר או סמפדוריה,
    עד היום השמות :
    וולבס, לוטון טאון, ווסט ברומי'ץ אלביון, סנדרלנד, מעוררים זיק של זכרונות ילדות,

    עושה רושם שגם הכדור עצמו היה אחרת ומהמסך היה מראה כמו כפפה עגולה שעשויה מעור טלאים טלאים, שילד בשכונה קיבל כדור אמיתי מעור היינו רצים לתחנת דלק למלא אוויר או עם הפומפה של האופניים,
    לפעמים הכדור עף מעבר לגדר של שכן נרגן ואז או היינו מתחננים אליו שיחזיר האבידה או מבצעים מבצע סודי בעורף האוייב.

    אז היתה תקופה אחרת ולפחות לבנים מושאי ההערצה היו בעיקר כדורגלנים או מהכדורגל אצלנו או מאנגליה, פשוט לא היה אז משהו אחר שהכרנו

    הגב
  • בורדו פאפי

    וואו. החלטת להרגיז בכח. בדרך כלל יש לך איזה משפט "נגוע" אנטי-שמאלני ומיותר. עכשיו כבר החלטת להיטפל לחולון ומערב ראשון. לא לעניין בכלל. אגב, ג'ורג' בסט צפון-אירי כך שהוא לא ממש קשור. וכפי שכתבו לפני, למה בכלל צריך להסביר אהדה או להתנצל עליה ?

    הגב
  • Fluttershy

    לא יודע איך אפשר להשוות בין טיולי בר-מצווה לברצלונה לנבחרת אנגליה. ברצלונה/ריאל זה מסי ורונלדו, זה אבק כוכבים, זה פייסבוק/אינסטוש/סלפי, לא רואה שום קשר בין זה לבין נבחרת אנגליה. אני קצת שונה מהישראלי הממוצע, לא נולדתי בארץ ואני לא מעל גיל 40 כמו רוב המגיבים כאן, אני חושב שהאנגלופיליות שלי התחילה משרלוק הולמס, קראתי לפחות 20 פעם את מקבצי הסיפורים הקצרים של ארתור קונן דויל על הבלש האגדי. ובחרתי קבוצה ונבחרת בגיל יחסית מאוחר - 16 - ליברפול ואנגליה.

    הגב
  • טל המנצ'סטרי

    אנחנו נתינים של המלכה, זהו.

    הגב
    • ארז

      טל, עשית לשרה את היום.
      אגב, אני אישית מפרגן לקרמר על הפרובוקציה והרצון להתנגח. הגם שרצה גאסקווין בשיאו ויצא לו דניס ווייז עם זריקה.

      הגב
      • טל המנצ'סטרי

        ארז,

        לרצות להתנגח - אחלה, לפעמים אפילו מבורך בדיוני כדורגל, אבל עלינו? אוהדי אנגליה מבטן ולידה כשסובלים מאולקוס בכל משחק כי הנאה מכדורגל איכותי אין שם, עלינו?
        אם כבר צריך להגיד סחתיין, שאנחנו שם, תמיד, בטוב וברע ואחרי איסלנד ביורו הקודם חשבתי שרבים ישברו סופית, כולל אני, אבל בכל זאת מצאנו את הכוחות להמשיך ולהעיף כדור סתמי מהגנה להתקפה ויצא מזה חצי גמר...

        Two World Wars And One World Cup, England, England....

        הגב
        • ארז

          :)
          אני אוהד הפועל. הכי טבעי נבחרת אנגליה. מדבר הישגי, אוהדים שרוטים והתרפקות על העבר.

          הגב
  • סימנטוב

    כמו כמה מעלי כאן גם אימי אנגליה (וגדלתי גם משק אנגלוסקסי) ונחשפתי לתרבות מוזיקת ׁׁ(בעיקר פרוג או רוק מתקדם כפי שאהבנו לשבח את עצמנו בשעתו...), סדרות אנגליות, והמון חיבה להומור האנגלי המפולפל. אז המשך הטבעי היה אהדה לנבחרת.

    הגב
    • עירן

      יואל, אתה מסביר לקרמר למה אתה אוהד ??? לא באמת בטוח שאתה צריך.

      הגב
      • סימנטוב

        סתם היה לי צורך לספר, לא כל כך התייחסתי לדבריו למען האמת.

        הגב
  • עידן.

    כתוב מאוד יפה ועדיין- נודניק.

    הגב
  • ניינר / ווריור

    אני מקווה שאתה מאשר לי להיות אוהד אנגליה למרות שאני לא אבי מלר (אבל אם זה לזכותי, גרנו באותו רחוב בלונדון, דבר שנודע לי רק בדיעבד), לא נולדתי באנגליה ואין לי שורשים שם. אני מודה שאת האהבה לכדורגל אנגלי ספגתי מחוברות פנדל וחצי שעה שבועית של משחק השבוע ביום חמישי. לא בטוח שזה היה עובר את אישורך לאהוד אנגליה אבל בסה"כ פוסט מטומטם ותלוש מהמציאות

    הגב
    • אריק

      אחד העלובים.
      הוא אשכרה מנסה לומר למישהו איך לאהוד או את מי לאהוד (אני לרב נגד האנגלים, אגב, לא שזה קשור) עולב אול דה ווי, פאתטי ברמות הנמוכות ביותר.
      סלקציית קרמר.

      הגב
  • קוסטנזה

    טור הטרלה מיותרת לטעמי

    מה עדיף? אוהדי הצלחות של בארסה וריאל? אוהדי הצלחות של ברזיל? "רומנטיקנים" הולנדים שפשווט נולדו בעשור לא נכון? אבי רצונים שמשוועים ל0 0 טקטי?
    את מי אתה רוצה שאני אעודד? את ההונגרים או הפולנים הנבלות? או את הזהביז חדלי האישים והבושה??

    צא לי מהחדר של הלב
    אואזיס/טריינספוטינג/ויני ג׳ונס כל בחירה מוצדקת

    הגב
    • Wazza

      ויני ג'ונס שיחק בשביל וויילס...

      הגב
      • קוסטנזה

        טריינספוטינג סקוטים. מותר לי.
        קנה אותי בווימבלדון.
        דרכם התאהבתי.

        הגב
  • holden

    עזוב אנגליה והטרמפיסטים, מי שישמע אוהדי ברזיל פה בארץ התרוצצו יחפים בחופי הקופאקבנה ושתו קוקוס טבעי באולינדה?
    הא, בעצם הם התרוצצו יחפים בקייטנת שובבי הכרמל ושחו בחוף הכרמל הישן ודפקו שוקו ולחמניה,
    אז להם כן מותר לאהוד את ברזיל?

    ברגע שהארץ מקור שלך לא מופיעה במונדיאל מן הסתם תרצה לאהוד נבחרת אחרת ולהזדהות איתה בתקווה עד הסוף המרטיט.

    בדרך כלל זכרונות הילדות מעצבים אותנו לטוב ולרע,
    קח סיבוב בכפרים בגליל -התחתון ותראה דגלים של ברזיל,גרמניה וארגנטינה, הרבה דגלי איטליה אמנם לא בטורניר הנוכחי,
    למרות שרוב האוהדים משם בכלל אוהדים את שבאאב איל נאסר

    הגב
  • matipool

    זה כל כך פשוט.
    אמצע הסבנטיז, משחק השבוע בימי חמישי בשחור לבן. ליברפול, קווין קיגאן ואנגליה מאז ולתמיד.
    חוץ מזה - מוזיקה, סרטים, טלוויזיה ושפה. הכי טבעי בעולם.
    נ.ב. - בסקר שנערך בישראל לפני המונדיאל וגם לפני המונדיאל הקודם, ברזיל מובילה ביי פאר בכמות האהדה ואחריה ספרד. אנגליה רחוקה בהרבה ובאותו אזור חיוג של מדינות כמו ארגנטינה,הולנד, איטליה ו.. גרמניה.

    הגב
    • עירן

      מתי, זה הסבר/הצטדקות שלך כדי לעבור את סלקציית "האוהד האמיתי" של קרמר ??? לא בטוח שאתה צריך...

      הגב
      • Matipool

        (-:
        זרמתי עם הפוסט והתגובות.

        הגב
  • Adam

    אחרי שחפרתי עם השיר it's coming home לחברים שלי בעבודה השבוע ואפילו הבטחתי לעשות על האש אם אנגליה תזכה, נשאלתי על ידי אחד ''מה לך בכלל לאהוד את אנגליה?'' התשובה הייתה פשוטה: ''באהבה אין למה''. ובכל זאת, לי היה טבעי לאהוד את אנגליה בגלל האהדה ליונייטד וסגנון הכדורגל שמשוחק בפרמיירליג, לא יודע אם זה נחשב להיות טרמפיסט, אני תמיד אומר שלא תדע את טעם הייאוש עד שתהיה אוהד נבחרת אנגליה. זו באמת חוויה מזוכיסטית.
    ז

    הגב
  • יואב

    צורך את אנגליה מהרגע שזוכר את עצמי. תרבותית, מוזיקלית, ספרותית ולא מרגיש שום צורך להתנצל. לונדון איז מיי פלייגראונד. אין עיר בעולם(ובישראל) שקרובה לזה אצלי.
    ואוהב את יונייטד עשרות מונים מנבחרת אנגליה ובעד שחקניה בנבחרת. אבל גם רוצה בהצלחתם של שחקני יונייטד אחרים בנבחרות אחרות.

    הגב
    • matipool

      המשפט האחרון שלך קרה לי בגדול במונדיאל הזה (כמובן בהקשר של ליברפול).
      אני חושב שעד 2004 אהדתי את נבחרת אנגליה באותה רמה או לפחות כמעט כמו ליברפול אבל מאז זה הרבה הרבה יותר ליברפול.
      במונדיאל הזה, מאד מאד רציתי וקיוויתי בהצלחת כל שחקני ליברפול בנבחרות השונות והן הפכו ל"נבחרת שנייה" שלי.

      הגב
      • כח הגברה

        אני רציתי בהצלחת כולם, חוץ מפירמינו - אם המאמן לא סופר אותו, למה שיתעייף ויפצע?
        הכי רציתי בהצלחת מאנה, קשה לי להסביר למה. הצטערתי שסנגל עפו בשלב הבתים, אחרי משחק חלש שלו.
        מפתיע שקרמר, שהוא יליד שנות ה70' (73?) חושב שהעניין בכדורגל האנגלי בישראל התחיל בשנות ה- 80'. אני חושב שהוא התחיל הרבה לפני, ואולי היה אפילו בשיאו בשנות ה- 70'. אחד הזכרונות המוקדמים ביותר שלי הוא של אבא שלי (שהיה אוהד לידס יונייטד) מקשיב ברדיו טרנזיסטור נייד קטן לתוצאות השבת בשידורי ה- BBC מהליגות באנגליה (כל ארבע הליגות). הבן שלי ואני אוהבים לעשות תחרויות של שמות קבוצות מאנגליה - הוא מהקריירות שלו בפיפ"א (לקח ליגת אלופות עם צ'סטרפילד), ואני מהטרנזיסטור בשנות ה- 70' וה- 80'.
        אין לי קשר מיוחד לנבחרת אנגליה, אבל יהיה נחמד אם גם הם יזכו פעם ב- 50 שנה. גם מאד מעניין בעיני (גם אם לא מרהיב) לעקוב אחרי מה שסאותגייט עושה עם הנבחרת הזו.

        הגב
        • Matipool

          גם לי כאב במיוחד על מאנה וסנגל.
          קיויתי מאד שסלאח יחלים בזמן ויעבור לפחות את שלב הבתים.
          פעם ראשונה מאז 82' שרציתי בהצלחת ברזיל בזכות פירמינו (למרות הטפשות של המאמן) וגם קוטיניו שאני עדיין מחבב מאד ורוצה בהצלחתו (גם את אואן המשכתי לאהוב כשעבר למדריד ולא שנאתי כשעבר ליונייטד).

          הגב
        • אלכס(אחר)

          מאנה אמנם היה חלש במשחק הזה, אבל סנגל בכללי היו יותר טובים מקולומביה, והפסידו די בפוקס...

          הגב
        • רני

          מפתיע רק למי שלא יודע מזמן שקרמר כותב שטויות סדרתי. התגובות הרבות לפוסט הזה מאכילות את הטרול.

          הגב
  • Gil - Zimbabwe

    אני התחלתי לראות כדורגל אנגלי שעוד היה אפשר לראות את זה רק בטלויזיה הירדנית, ו - NBA מלבנון (הד"ר הד"ר ופילדלפיה).
    אבל את הניבחרת אף פעם לא (יונייטד בענק). ברזיל מגיל 7 בערך וגם זה קורה כמו שקורה לרובנו, נשאר במישפחה. לאבא שלי היה אח שבגיל צעיר היגר לברזיל והגיע למכביה ה - 8 בתור מתאגרף ומאז היסטוריה.
    אגב באותה מכביה טקס הנעילה היה ישראל - ארגנטינה (הניבחרת!) ניגמר 0:0 שפיגלר החמיץ בדקה ה - 90 גול היסטורי. 50,000 צופים באצטדיון רמת - גן.

    הגב
  • צור שפי

    כמו שכתבו כבר כמה מקודמי - ברזיל היא הבחירה של רוב הישראלים, בפער די גדול, ולא ברור לי למה וגם למה נטפלים דווקא לאוהדי אנגליה. אני שייך לדור שהמון שנים הכיר רק את הכדורגל האנגלי במשחק השבוע (והזדהה לגמרי עם שבירת הטלוויזיה בלול-לה-מרמור), המונדיאל של 66 הוא הראשון שאני זוכר כילד, אבל כבר די הרבה שנים שאני מגיע למונדיאלים די שווה נפש. בגדול, יש לי כמה נבחרות שאני תמיד שמח שהן לא זוכות - בעיקר ברזיל, גרמניה ואיטליה, לא מתוך איזה אנטי היסטורי אלא יותר בגלל השעמום - שוב הם? לא נמאס? מכל מיני סיבות אחרות יש לי סימפטיה לכמה נבחרות אחרות, בראש ובראשונה אורוגוואי וגם אנגליה. אבל לגביה זו לא אהדה בלי תנאי אלא עניין תלוי קוניוקטורה - הפעם אני מעדיף שקרואטיה תעבור את אנגליה אבל אם זה לא יקרה ואנגליה תזכה - לא אצטער, כמו שלא אצטער גם עם ניצחון בלגי (עדיף) או צרפתי.

    הגב
    • אלי-לא אוהד כ"ס

      בקיצור שפי אתה מסודר

      הגב
      • צור שפי

        מסודר במובן זה שאין אחת מהארבע האחרונות שזכייתה תגרום לי צער או אכזבה. מצד שני גם לא אשתולל משמחה (את זה רק אורוגוואי היתה מסוגלת לגרום לי). כמי שרגיל למעורבות ריגשית הרבה יותר אינטנסיבית ברמת המועדונים צמצום המנעד הריגשי קצת חבל לי.

        הגב
  • קירקגור

    סבא שלי גדל בסלפורד ואבא שלי גדל בלונדון ואני גדלתי בתל אביב ועדיין אני מתמלא בושה בכל פעם שאני מודה בחצי פה שאני אוהד סן אנטוניו ולא הייתי שם מעולם.
    (לפני שטים דנקן הגיע - נשבע!)

    הגב
  • יוני (המקורי, מפעם)

    אין קשר בין אהדת אנגליה, מבוססת על תרבות וסיפורים משעשעים, לאהדת בארסה שבמקרים רבים היא בכלל אהדת מסי, וכמובן אהדת-הצלחות. ישבתי עם אוהדי אנגליה בסמארה, נגד שבדיה, וקשה שלא להתאהב בהם. נחמדים, מתלהבים, חיוביים, וזה לפני ששקללתי את השירים.

    הגב
  • אסף

    וגם וגם ספרי אניד בלייטון זכורה לטוב

    הגב
  • Gil - Zimbabwe

    הדבר הכי נחמד באנגלים שבגביע העולמי הם מניפים דגלי עם שמות של קבוצות מהליגות הנמוכות. לעולם לא ראיתי דגל עם יונייטד, סיטי, ליברפול.
    תמיד אפשר לראות לוטון, האדרספילד וכ"ו.

    הגב
    • יואב

      כי משם רוב הקהל שבאמת מלווה את אנגליה מגיע.

      הגב
  • funfun

    לא אוהד נבחרת אנגליה (ליברפול כן, אני מצטער) אבל מה הקשר בכלל?
    או שאתה עוד שומר להם מתקופת אצל ולחי?
    הזוי הפוסט הזה

    הגב
  • באבא ימים

    אכן תנועת מלקחים, בורוביץ' משמאל וקרמר מימין.

    אני מסרב להקרא תייר, אני פליט. מאז שאורי מלמיליאן וטל ברודי פרשו, אין לי בית כאוהד ספורט בישראל. מזלי כשעוד היה לי בית טיפחתי את ה- fallback position שלי (זה פחות או יותר הזמן שבו קעקעתי את שלושת האריות, אם כי רק על הביצה השמאלית, על הימנית יש קעקוע של רובי רנסנברינק).

    אם כבר מונים את הסיבות... אז:

    ווילד, קונאן דויל, אורוול, בלייטון, דיקנס, קיפלינג, אליוט, אדאמס, וודהאוס, טולקין, צ'פלין, היצ'קוק, ניוטון, דארווין, הוקינג, היצ'נס, דוקינס, שייקספיר, הובס, לוק, בנתהאם, מיל, סמית, קיינס, ברק, וולינגטון, צרצ'יל, מונטי, לנון, מקארתני, האריסון, סטאר, ווטרס*, גילמור, מייסון, רייט, בלקמור, גילן, לורד, פייס, פלאנט, פייג', (פול) ג'ונס, בונהאם, דאלטרי, טאונסנד, אנטוויסל, מון, ברוס, קלפטון, בייקר, אנדרסון, האו, וייקמן, סקוייר, ביופורד, גבריאל, קולינס, בנקס, רת'רפורד, האקט, בואי, היינד, בוש, קוסטלו, קוקר, מגלכלין, הולדסוורת', פאלאדינו, קליז, פאלין, צ'פמן, איידל, גיליאם, ג'ונס (טרי), קלמנס, תומפסון, ניל, יוז, קנדי (X2), קייס, לי, קאלאהן, מקדרמוט, קיגאן וג'ונסון.

    עכשיו זה ברור?

    הגב
  • holden

    שכחת מישהו נראה לי, מה עם גאסקוין?
    השחקן האנגלי הכי מוכשר שיצא לי לראות משחק,
    זה בלי קשר שהיה מוריד בקבוקי ויסקי וג'ין לפני משחקים ומשחק הכי פיכח מכולם.
    גאסקוין זה המראדונה של אנגליה, השחקן ב ה הידיעה

    הגב
  • קלבדוס

    זה אגב ההרכב האנגלי לגמר. השגות יתקבלו בברכה
    https://i.imgur.com/uRuPvBh.png

    הגב
  • דוד

    אני בעד אנגליה כתיקון אישי לשמחה שלי כשגרמניה הביסה אותה 4-1 ב-2010.
    אחרי אותו ניצחון ידעתי, עוד לפני תומאס מולר בן גילי, להזכיר לחבריי האנגלופילים כי זה בסך הכל תגמול על כדור שלא נכנס ב-66': "הצדק נעשה!". מאז הספקתי להכיר גרמנים אמיתיים וקראתי את "אני ישן בחדרו של היטלר", ובנוסף התאהבתי לחלוטין בקשר הכי גדול שדרך על מגרש כדורגל- פרנק למפארד (אה, וגם בסגן שלו..).
    אנגליה היתה צריכה לזכות אז. התקוות היו עצומות ומוצדקות לחלוטין. אני מקווה שהשנה עם הנבחרת הכי בינונית שלה ב-20 שנים האחרונות היא תצליח לעשות זאת. כמו שעשתה צ'לסי של די מתאו.

    הגב
  • חבי

    האהדה לאנגליה לא טרמפיסטית ולא אופורטוניסטית. כיליד קיבוץ אנגלו-סקסי ברירת המחדל אצלנו באהדת נבחרות (חוץ מישראל וגם זה בקושי) היתה אנגליה ושאר הבריטיות. ויכוחי הכדורגל בין הילדים היו יותר בין יונייטד ליברפול וארסנל, פה ושם אפילו טוטנהאם וסיטי (והכרתי אחד שאהד את סטוק סיטי! אין לי מושג למה) ופחות בית"ר ירושלים או מכבי/הפועל ת"א.
    לקרוא לאוהדי אנגליה הישראלים טרמפיסטים זה כמו לקרוא לאוהדי יונייטד של שנות השבעים והשמונים אוהדי הצלחות. עבר מפואר, הווה אפרורי וספוג אלכוהול ועתיד מלא תקווה שמתנפצת פעם אחרי פעם על סלעי המציאות.
    כמו שבעזרת האל והמלכה הביא לנו פרגי את הישועה ב93 יבוא גארת' ב18 ויחזיר עטרה ליושנה

    הגב
  • אופיר ממן

    אנשים נעלבים ש'אהדתם לא אופורטוניסטית כמו ברצלונה / ריאל כי גדלו על אנגליה'. אוקיי.

    הגב
  • גאזה

    אחלה בורוביץ׳
    חכה שתשמע על החיפאים שאוהדים את ביתר והאשכנזים שאוהבים סחוג

    הגב
  • חז

    מה הקשר בין ג'ורג' בסט לנבחרת אנגליה?

    הגב

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *