בשורת המוהיקנים הגיעה לנתניה

אליפות העולם בלקרוס, כאן אצלנו בשכונה.

אירוע ספורט בינלאומי שמתקיים בימי מונדיאל נופל אוטומטית לתחום האיזוטריה, וכשענף ספורט איזוטרי עורך את המונדיאל שלו בימי המונדיאל הוא עלול להפוך למקור אינסופי להשוואות מגוחכות. אבל מידת הרחמים תופנה כלפיי אליפות העולם בלקרוס שנפתחה אתמול בנתניה. למה?

1. כי זה בנתניה.
2. כי יש להם מקלות ביד.
3. כי האיזוטרי של הרוב זו פסגת הקריירה של המיעוט.

המשחק
מי שלא מורגל בצפייה במשחק הזה מחפש את הזווית האנתרופולוגית ואת המכנה המשותף הטקטי-טכני הנמוך ביותר:
זה נראה כמו שילוב של הוקי וכדורגל. בכל פעם שמישהו רץ עם הכדור בתוך הרשת של המקל אני תוהה למה השופט לא שורק צעדים. אבל אין צעדים בלקרוס. יש מכות. אפשר לתת מכות (מתונות) עם המקל לגוף של היריב כדי להוציא את הכדור מהרשת של המקל שלו. אבל לפעמים נותנים מכות בראש, ברגליים ובאיפה שכואב. זה מעלה את הקשיחות של המשחק לדרגת קושי גבוהה. ניימאר לא היה שורד רבע אחד (20 דקות).

החילופים חופשיים ללא עצירת המשחק. הקבוצה כולה עומדת על הקווים, אין ספסל כי כל אחד צריך להיות מוכן להיכנס בכל רגע, וחילופי הגנה התקפה נערכים כל הזמן. השחקנים המובילים מראים מהירות, זריזות וטכניקת מסירה וזריקה לשער. יש הנעת כדור סטייל ספרד כדורגל, יש מתפרצות סטייל בלגיה. הכדור יכול להרוג אם יפגע במהירות במישהו נטול קסדה. זה משחק ללא רחמים.

בנוסף: במקום ילדי כדורים מפוזרים המון כדורים לרוחב ואורך המגרש וכשכדור יוצא החוצה השחקן פשוט מרים כדור נוסף מהדשא. כך ישראל הבקיעה את שער היתרון שהעלה אותה ל3-2 נגד ג׳מייקה. המשחק נגמר 11-3 לטובת ישראל והמסקנה לגבי הג׳מייקנים הייתה מוחצת: הם רצים הרבה יותר לאט עם קסדה ומקל.

י-ש-ר-א-ל מלחמה?
המכנה המשותף של האנשים שדיברתי איתם – עוזר המאמן האוסטרלי, האבא שמלווה את בנו שמשחק בנבחרת אוגנדה (פאקינג נבחרת לקרוס של אוגנדה!), השחקן הנורבגי שהגיע עם חברה שלו (אנחה) והאבא האמריקאי שאחד מבניו הוא שוער נבחרת לוקסנבורג (שהפסידו אתמול 20-1 להונג קונג) ובנו השני הוא איש צוות (התפקיד נקרא ״מנג׳ר״ אבל זה סוג של סנג׳ר) בנבחרת האמריקאית היא שהעובדה שהטורניר נערך בישראל לא היווה שום איום או בעיה עבורם. עוד מדינה ככל המדינות. האוסטרלים היו שבוע באשקלון בסוג של מחנה אימון (השחקנים מגיעים משלוש ערים וכמעט ולא נפגשים כנבחרת לאורך השנה), והשאר נהנים או סובלים מהחום ומההזדמנות להיות באליפות עולם שנערכת בפעם הראשונה במדינה שאינה דוברת אנגלית. יכול להיות כמובן, שהביצים שלהם משקשקות והם היו פשוט מנומסים בפני הישראלי שמדבר איתם. אבל נדמה שלפעמים צריך לצאת מבועת הטוויטר, הפייסבוק, מאמרי הדעה ומהדורות החדשות. יש אנשים שם בחוץ. והם רק רוצים לשחק קצת עם מקל וכדור.

האווירה
לרגע נדמה שאתה במכביה. אנשים מלאומים שונים מסתובבים עם הדגלים שלהם והחולצות שמעידים מאיפה באו. הצופים, ברובם, הם בני משפחה של השחקנים. אבל אז אתה נזכר שזו לא המכביה והמוטיב האתני/לאומי לא נמצא כאן מה שמגביר את תחושת הסיפוק על האירוח. על פי אחד הדיווחים הכנסות המדינה צפויות להיות כחמישים מליון שקל מאירוח האליפות. נדמה לי שחצי מהם לקח אתמול מזנון הנקניקיות באיצטדיון.

הארגון
1. נדמה שאדריכלות ספורט ישראלית יודעת היטב את נפש לקוחותיה. איך זה בא לידי ביטוי? בחלק ממזנוני האוכל באיצטדיון יש קיר בערך כחמישה מטרים מתחילת המזנון. מכיוון שהקהל הישראלי שקונה אוכל במחצית משחק לא נעמד בתור אחד אחרי השני כמו שתור אמור להיות, אלא משתמש בשיטת המשפך הצמודה והמזיעה בו המרפק החד יותר גובר ומתגבר, הקיר נמצא רחוק ואינו מפריע.

אבל מה קורה כשמגיע קהל שאשכרה עומד אחרי השני כי הוא מבין שזו הדרך המהירה ביותר לעמוד בתור, אין צורך לשאול מי אחרון כי ברור שזה שעומד אחרון הוא האחרון והעמידה פחות מיוזעת ואלימה? הוא נתקל בקיר. מילולית. ואז התור מתפצל הצידה. ולפתע האיצטדיון בנתניה מרגיש כמו פנוויי פארק, רק בלי המסורת, המיתולוגיה, האוכל הטעים והמזנונאים שמדברים אנגלית. והמזנונאי המקומי, שערות החזה המפוארות שלו קורצות לכל לקוח, מסמן את המחיר עם אצבעות הידיים.

רק דבר אחד דומה לפנוויי פארק ולשאר האיצטדיונים בארה״ב: אוכל מתומחר בצורה יקרה ומגוחכת.

וכשאנשי התקשורת עמדו בתור כדי לקבל את האקרדיטציה שלהם הם נשלחו למדרכה שם אספו את הכרטיס שלהם מכאן:

ptr

ולפני שנמשיך, הערת מערכת: אני בטוח שארגון אליפות עולם היא עבודה מסובכת ומאתגרת. לוגיסטית, ארגונית ובירוקרטית, מה לא. אבל בסופו של דבר צריך לזכור שבקצה העבודה עומדים צופים או עיתונאים שצריכים לקבל שירות והפרצוף של הארגון הוא הדרך בה הם מתקבלים ובה הם חווים את האליפות. העבודה האדירה מאחורי הקלעים נשארת מאחורי הקלעים ועשר הדקות הראשונות של חוויית המשתמש ומה שמגיע אחריהם באיצטדיון הופכת לרושם הראשוני ולפרצוף של האליפות. אז ככה:

1. אין מצב שאין ויי פיי ביציע העיתונאים.

2. נדמה לי שהמתופפים בטקס הפתיחה תופפו על פלייבק. לא ביג דיל אבל גורם לאי נוחות. הילדים היום משתמשים עכשיו במילה "קרינג׳״. סוג של פאדיחת על, נגיד שאבא שלך יוצא לסלון עם התחתונים כשאתה יושב שם עם החבר׳ה. אז ככה זה הרגיש. אם לא, מתנצל מראש אבל זה נשמע עוצמתי מדיי ולא מתואם לשמונת התופים שהיו על הדשא.

3. ותמיד בטקסי פתיחה האלה יש להקת ילדות רקדניות עם דגלים. והן תמיד עושות תנועות קומוניסטיות ומתואמות. גם הפעם. חלאס, הקומוניזם מת וגברי לוי כבר לא מארגן את טקסי הפתיחה של משחקי הפועל.

4. מרים פיירברג, ראש עיריית נתניה, נאמה בפני הקהל בעברית. מלבדי ומלבד המזנונאי (וגם ד״ר יואב דובינסקי!), כל שאר הצופים דוברי אנגלית בלבד. היא יכולה הייתה להודות בעשרה סעיפים של שוחד והפרת אמונים ואף אחד לא היה מבין. קרינג׳ 2.

5. כרוזים מעפנים זו מחלה של הספורט הישראלי. הלקרוס לא שונה מהם. ושמישהו יסביר להם שאם הם עומדים בפני קהל הם לא יכולים ללבוש ג׳ינס לאירוע. פשוט לא יכולים. ונדמה לי שעונש עבור כרוז פטפטן צריך להיות בשלבים הבאים:
א. קשירה לכסא.
ב. טפטוף טיפות להגדלת האישונים.
ג. הקרנה על מסך ענק את רשימת שינדלר עם קריינות של רמי וייץ: ״הצלה נהדרת של סינדלר!״
ד. הקרנה של גלי ים מתנפצים לחוף עם קריינות של נדב יעקבי: ״הנה עוד גל מגיע, עולה, עולה, עולה, מתנפץץץץץץ״
ה. עקירת לשון.

6. 16:15, רבע שעה לפני שריקת הפתיחה למשחק בין ישראל לג׳מייקה ,מהומה זוטא ליד הכניסה לאיצטדיון. ״אתם חייבים להביא אותנו למגרש עכשיו! או שהמשחק לא יתחיל! אנחנו השופטים!ֿ״, אמר זה שנראה כמו שופט. המתנדבות שליוו אותם, שדמעות של לחץ החלו לבצבץ מבין הריסים הצעירים שלהן מיהרו אל עבר האופק. המשחק התחיל. האליפות ניצלה.

אל אל ישראל
דייודי לאסדיי הוא יהודי צעיר שעלה מארה״ב, דפק על דלתות, הזיז הרים והקים את הלקרוס הישראלי. היום ישנם 16 מועדונים ברחבי הארץ ומקום שביעי בעולם באליפות הקודמת. אתמול הוא הרגיש כמו חתן בר מצווה.

המוהיקנים האחרונים
את התשואות הגדולות ביותר קיבלה המשלחת של האירוקוואי. אירו מי? משלחת שמייצגת את השבטים הילידים של צפון אמריקה, שבטעות נקראו אינדיאנים (כי כריסטופר קולומבוס היה משוכנע שהגיע להודו). הזהות השבטית והלאומית שלהם כל כך חזקה שכשהם הגיעו לשדה התעופה של טורונטו על מנת לעלות לטיסת אלעל לארץ, הם השתמשו במסמכי הנסיעה השבטיים שלהם ולא בדרכונים אמריקאיים וקנדיים עם ויזות לארץ. בזכות התערבות של מירי רגב ומשרדי החוץ והספורט העניין סודר. הם נחתו אתמול בצהריים ושיחקו כבר בערב, מה שנקרא ״באנו משדה התעופה לנתניה!״ (אפי בירנבוים, שם, שם). ג׳טלג זה לחלשים ואתמול הם נתנו מחצית ראשונה ראויה אבל הפסידו לאמריקאים 17-9. כן, הילידים המקוריים של היבשת שוב הפסידו לאמריקאים, כמו אז.

קצת קינאתי באמריקאים, שהאירוקוואי (והמקסיקנים) הם הפלסטינים שלהם. למרות שהיהודים הם הילידים האמיתיים של האדמה הזו אי אפשר להתעלם מההנחה שהערבים גם רואים את עצמם כילידים מדורי דורות. אבל הילידים של יבשת אמריקה, במקום להסתובב עם מפתחות לבתים שלעולם לא יחזרו אליהם, במקום להעביר את הפליטות שלהם מדור לדור בחסות ההרסנית והרעילה של אונר״א, התקדמו הלאה. את האירוקוואי שחטו, אנסו, שרפו, לקחו אדמות ושמו בשמורות. והם עברו הלאה. כמו היוונים שגורשו מחלקה הצפוני של קפריסין בכיבוש הטורקי של 1974, כמו בחילופי האוכלוסין האדירים בין הודו לפקיסטן במלחמות ביניהם, כמו הסרבים שעזבו את קוסובו, כמו היהודים שעזבו את מדינות ערב. הפלסטינים מסרבים להתקדם הלאה גם אם נותנים להם את כל האדמה, ומוציאים ממנה את קברי היהודים כמו שעשו בהתנתקות מרצועת עזה. הם רוצים הכל. שיבה. אומרים לעצמם שלו רק היו חוזרים ליום לפני הכרזת המדינה, ל14 במאי 1948, או ליום לפני הכרזת החלוקה של האו״ם, 28 בנובמבר 1947, או ליום לפני הצהרת בלפור, 1 בנובמבר 1917. הכל היה נראה אחרת. תנו להם מכונת זמן, והם כבר יעשו את דבר הלא נכון. או תנו להם מקל וכדור, ותראו איך הם מבעירים אותם ושולחים אותם אל עבר היהודים.

למי שרוצה לראות
רוב המשחקים משוחקים בוינגייט. חלקם משודרים בESPN ובערוץ הספורט. הנה לינק לאתר של האליפות.

אנגלופילים בחנות חרסינה
כשהכדורים נבעטים המוזות שותקות

תגובות

  • דובינסקי

    היה תענוג קרמר. אחלה אווירה. הטקס באמת לא היה מושקע במיוחד, אבל זה די בקטנה. הנושא של היעדר ווי-פי ביציע העיתונות זה משהו שאסור שיקרה. בטח לא באירוע בינלאומי.

    הגב
    • קרמר

      כנ״ל. אכן כן.

      הגב
  • יוניק

    מרתק.
    יש בתחום הזה שחקנים מקצוענים?
    לגבי הפיסקא האחרונה, אף אחת מהדוגמאות שהבאת איננה של מוסלמים ולא של ערבים. בתרבות של אלו האדמה היא מעל הכל. אאל"ט על פי הקוראן כל אדמה שדרך עליה מוסלמי שייכת לו ואין לוותר עליה. גם אם ה לא מדוייק, תרבותית זה מוטבע עמוק עמוק. אפשר לראות את זה ביחס הערבי מוסלמי לבניית בית ולמכירת אדמות.
    לכן קשה להאמין שיש סיכוי לפתרו כזה לכן גם קשה להאמין שיהיה להם מנהיג שיקבל מנדט מעמו לוותר על אדמות משמעותיות.
    לכן אנחנו ממש בבעיה.

    הגב
    • MOBY

      חנקין וקק״ל קצת משתהים ולא מבינים את ״תרבותית זה מוטבע עמוק עמוק״ זה בערך כמו המשפט שרחבת הכותל קדושה מימים ימימה ולכן הפרדה על רקע מין הכרחית, כשברור שבמשך קצת פחות מ-3000 שנה לא היתה בה הפרדה כזו,רק ב-50 השנה האחרונות.

      הגב
    • באבא ימים

      בהודו זה כן עירב מוסלמים. פקיסטן היא תוצאה של חילופי האוכלוסיות הללו

      הגב
  • ליאור

    פוסט נהדר. מקווה לראות משחק או שתיים

    הגב
  • אולטרע

    הו, נהדר, הקולוניאליסט מעביר ביקורת על העמים הכבושים. ממש קיפלינג המודרני. תיזהר לא לשבור את הגב עם כל משאו של האדם הלבן וזה...
    אז רק שתהיה בעניין, האומות הילידיות בצפון אמריקה מעולם לא ויתרו על התביעה שלהם לאדמות - רובם פשוט קיבלו בסופו של דבר אוטונומיה כזו או אחרת על האדמה שלהם, או שנרצחו עד האחרון. על הדרך הם עברו כמה וכמה שואות שכללו הן רצח עם פיזי והן מחיקה מאסיבית ומתוכננת של התרבות והשפה שלהם, ילדיהם נחטפו מהם ואולצו להתנצר, ועוד כהנה וכהנה זוועות שלרוב האמריקאים נוח לשכוח.
    עד היום האומות הילידיות באמריקה עומדות בחזית המאבק נגד שימוש לרעה בקרקעות ולרוב נוחלות הצלחה אדירה בהתמודדות מול הממשל הפדרלי ותאגידי ענק, בין השאר בזכות שימוש באלימות שכוללת לפעמים גם קרבות ירי!
    אז אולי הבעייה היא שהפלסטינים לא אלימים מספיק?
    טול קורה

    הגב
    • דורון קרמר

      אין מספיק ח' בעולם לחבר על המשפט האחרון.

      הגב
    • באבא ימים

      מי כאן הקולוניאליסט

      הגב
  • ליאור (אחד מתוך רבים, מסתבר)

    קישור למשחק עכשיו בין קנדה-סקוטלנד. משחק הלקרוס הראשון שאני אי פעם רואה :) ספורט מסקרן
    https://www.strikeout.nu/lacrosse:-canada--scotland-stream-1-others

    הגב
  • יאיר

    תגיד אתה לא כל הזמן מתלונן על כך שכל זמר/שחקן/כדורסלן/דוקטור לפילוספיה שמביע דעה על הכיבוש לא מבין מהחיים שלו ושינסה לגור בנתניה קודם ואז נראה אותו?
    פתאום שזה מתאים לאג'נדה אז אפשר לעשות תחקיר מורכב שכולל לדבר עם כמה חברה שמשחקים לקרוס ולהגיע למסקנות בנוגע לאלימות המאבק של האמריקאים הילידים ,שהיה הרבה יותר אלים משני הצדדים לעומת הסכסוך שלנו כאן. לפחות היית פותח ויקיפדיה לפני שאתה פולט את השטויות שלך (בעצם לא היה WIFI ביציע העיתונות-אז שכח מזה).

    הגב
  • עובר אורח

    נהדר. אני לא מאמין שהפוסט הזה באמת גרם לי חשק לראות לקרוס

    הגב
  • תומרג

    פוסט מצוין (ו'סינדלר' הוא אחת ה הברקות בתולדות דבאזר)
    חבל רק שאתה מתמיד להשחיל הערות פוליטיות אף שאין בהן צורך (ואני כותב את זה גם כשעם חלקן אני מסכים)

    הגב
  • בליקי

    אני חושב שהעובדה שפיירברג נאמה בעברית יותר מרגיזה אותי מכל דבר שמירי רגב עשתה

    הגב

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *