בשם האב

״ספר הכדורסל הישראלי״, הוא אינציקלופדיה היסטורית של כדורסל אבל גם סיפור על אבות ובנים

יכול להיות שאנחנו בסופו של משבר הקליעה שעובר על הכדורסל הישראלי, עם שיפור מסוים בנבחרות הצעירות ועם הטמעת הפילוסופיה שיצאה מיוסטון וסן פרנסיסקו, וכפתה על עולם הכדורסל להתייצב מאחורי הקשת. אבל עדיין נדמה שיש מספיק נגרים בכדורסל הישראלי שישמחו ליצור מדף נוסף בארון ספרי הספורט הישראלי, שהולך, בקצב איטי אמנם, אבל מתמלא בספרי ספורט בעברית.

ואחד נוסף עומד להיוולד, עם עזרה שלכם כמובן.

"ספר הכדורסל הישראלי" נכתב במשך שנים ארוכות על ידי אלישע שוחט ז"ל. לאחר מותו בטרם עת, לקחו בניו עוז ועומר את מלאכת השלמת הספר על עצמם. הספר, מעין אינציקלופדיה שסוקרת את הכדורסל בישראל מקום המדינה ועד ימינו אנו, מאגד סיפורים ייחודיים לצד סטטיסטיקות ונתונים שחלקם טרם פורסמו.

הכניסה של בניו של שוחט מתחת לאלונקה של נשיאת הסיפור של הכדורסל הישראלי, הוא סיפור שכל מי שאיבד אב, לא משנה באיזה גיל, יכול להזדהות איתו. זה מוות שמטלטל את היסודות של הילדות ואת ההווה של הגבר שהינך. וכל אחד מאיתנו הוא בן של מישהו. על כן האובססיה מובנת.

הפרק המצורף כאן, מספר על כדורסל מעולם אחר. סליחה, פלנטה אחרת. לא, לא מדובר על המסע השנתי של מכבי חיפה לשחיטות מול קבוצות NBA, אלא על מסע של נבחרת ישראל ברכבות למזרח אירופה של המלחמה הקרה בשנות החמישים, וכשקראתי אותו הופיע לי בראש הקריין של יומני כרמל והקריא לי את הטקסט בקולו האנכרוניסטי והנפלא, עם הר׳ המתגלגלת והדיקציה הממלכתית.

ניתן יהיה להוריד את הספר בגירסה אלקטרונית בחינם בעוד מספר שבועות. מי שרוצה לתמוך בפרויקט ולרכוש עותק פיזי של הספר יכול לעשות זאת באתר מימון ההמונים "הד סטארט": https://headstart.co.il/project/45059.

חשוב לציין שהפרויקט כולו ללא מטרות רווח.

מתוך הפרק: "כדורסל לפני הקמת הליגה"

האיצטדיון הפתוח של דינמו מוסקבה אירח את טורניר אליפות אירופה 1953, אליה הוזמנה נבחרת ישראל, האסיאתית האלמונית שבאה משום מקום כדי לתקוע יתד סנסציוני ב”יבשת הישנה”. הנבחרת הדהימה עם ההישג הכי משמעותי שלה עד אז (על אף התבוסות המביכות בשני המשחקים האחרונים), מקום חמישי עם שבעה ניצחונות (שניים מהם טכניים) לעומת ארבעה הפסדים.

דב פרוסק, מרכיב הנבחרת, כתב על המסע והמשחק הראשון של נבחרת ישראל באליפות בשבועון “ספורט לעם” (14.6.1953): “איחרנו להגיע לסופיה, איחרנו גם את הרכבת היוצאת לבוקרשט, ולפיכך נשארנו בבירה הבולגרית, בה קיבלנו גם את אשרות הכניסה לברית המועצות. 20 שעות של נסיעה ברכבת הביאה אותנו לבוקרשט. את דרכנו עד לגבול הסוביטי עשינו בקרונות שינה, ותוך כדי החלפת רכבות ערכנו משחק אימון בעיר יאסי, עם קבוצה רומנית. סיכמנו את המשחק ב-19:56. רק מקץ 50 שעות (!) של נסיעה הגענו לתחנת הרכבת במוסקבה”. כעבור שבועיים סיכם פרוסק בעיתון את ההצלחה הגדולה למרות התנאים: “היינו היחידים שהגיעו למוסקבה על פני מסילות הברזל. איש לא האמין לנו כאשר סיפרנו שהתגלגלנו ב-10 ימי נסיעה מייגעים מאד. הקבוצה הגיעה לשלמות משחקה ושלטה היטב על החומר התכסיסי שנמסר ע”י המאמן יעקב שאלתיאל. הייתה זו הנסיעה המאורגנת והמושלמת ביותר מבין נסיעות ספורטאינו לארצות חוץ. רקע זה הוא שהעניק לנו את הגיבוש החברתי המלא ואת ההישגים הספורטיבים המזהירים. להבדיל ממה שקרה באולימפיאדה, הפעם היינו יחידה ממושמעת וחדורת רצון לנצח ולהופיע בצורה הולמת ביותר”.

על הטקטיקה ציין פרוסק: “הפתענו את כל היריבים בהגנתנו האזורית (על כמה צורות משנה שהשתמשנו בהן), בהתקפה השתמשנו בתכסיסים הקבועים מראש. גם זה הביא להצלחה ולרכישת סלים לרוב. ניצחונותינו היו ללא תקדים. הסיבה להפסדים: עייפותה של החמישיה הראשונה (עופרי, שלח, חפץ, שניאור ופרדי כהן), אשר כמעט לא הוחלפה בשעת המשחקים. ההפסדים ביחס כה גבוה נבעו גם כתוצאה מעייפותו של המאמן. כולם, כל אחד ואחד מהשחקנים, והקבוצה כולה כקולקטיב, התעלו על עצמם באליפות זו, לפחות בדרגה שלמה מכל מה שהראו עד כה בארץ”.

באפריל 1958 סיפר אברהם שניאור לעיתון “חדשות הספורט”: “הצלחתה הבלתי רגילה של ישראל הייתה תוצאה ישירה של אימוני נבחרת צה”ל שנה אחת קודם לכן. נבחרת צה”ל כונסה לקראת הנסיעה בפריז 1952. התאמנו ארבעה חודשים רצופים במרוכז וקיבלנו אימוני כושר גופני משביעי רצון, והודות להם הגענו להישגים שלא ישכחו בהיסטוריה של הספורט הישראלי. אינכם מסוגלים לתאר לעצמכם מה פירושם של ניצחונות על מדינות בעלות וותק בכדורסל כמו בולגריה, איטליה, צ’כיה ויוגוסלביה, בצירוף שני ניצחונות על השולחן נגד מצרים ולבנון שסירבו להתמודד עימנו. כל שחקן שהשתתף במשחקי מוסקבה עשה את המוטל עליו. כולם יחד ביצעו את המשימה ללא דופי. לשמוע את התקווה שבע פעמים במוסקבה – הרי זה דבר גדול”.

מנחם קורמן סיים את האליפות עם אפס נקודות לפי הרישומים. “אני בטוח שקלעתי”, הוא טוען, “הייתי קולט הריבאונדים של הנבחרת בדומה לשניאור ועופרי, רק שהתעלמו ממני וכולם העתיקו מהספר של ישראל פז. צריך לחפש בעיתונות של אז ולמצוא את הנקודות שלי במדי הנבחרת. מי שאומר שלא קלעתי, פשוט זורה מלח על הפצעים שלי וזה לא בסדר”.

זכות הסיכום ליעקב שאלתיאל, מאמן הנבחרת, שגולל עוד כמה פרטים ל”חדשות הספורט” ביוני 1979: “התכוננו למוסקבה ללא משאבים כספיים, ללא ניסיון בינלאומי ועשינו זאת במגרש פתוח. טרם שכחתי את שלושת השבועות שלפני מוסקבה, כאשר ריכזתי את הבחורים במגרש בפתח תקווה והשחקנים ישנו שם עד לערב הנסיעה. כדי לחסוך כסף היינו רצים עד למסעדה שהייתה מרוחקת מספר ק”מ מהמגרש ועל ידי כך השלמנו גם את אימון הכושר היומי. היו לנו ניצחונות שזכו לכותרות. גברנו על צ’כוסלובקיה, סגנית אלופת העולם דאז. הבחורים עשו את המוטל עליהם מתוך מסירות וידיעה שהם מייצגים את ישראל בכל תחומי החיים, ולא רק בכדורסל”.

עוד כמה הערות על העתודה
שלמה שרף נגד סם הינקי

תגובות

  • אריאל

    יפה.
    איזה עברית. " רכישת סלים לרוב"... עולם אחר.

    הגב
    • ארז

      איזו עברית ;)

      הגב
      • אריאל

        צודק...

        הגב
        • איציק

          הצדק עימך

          הגב
  • Yavor

    נהדר, תודה.

    בלי קשר לפוסט, בנוגע למשפט שכתבת על הספר, ושמופיע בהרבה מקומות ("ללא כוונת רווח") -
    מה קורה אם פרויקט כלשהו, בלי כוונה, בסוף בכל זאת מרוויח? אפשר להגיד שזה היה "לא בכוונה"?

    (-:

    הגב
    • S&M

      כמו בכדורסל, גם פוקסים נחשבים

      הגב
  • ישרון

    מעניין, תודה.

    מישהו יכול להסביר מה זה נבחרת צה"ל?

    הגב

    להגיב על ישרון לבטל

    האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

    • 7even

      כמו שיש תזמורת צהל

      הגב
      • ישרון

        בחיים שלי לא שמעתי על זה, זה עדיין קיים?

        הגב
        • איציק

          ודאי!!!
          מי מנגן בטקסי יום העצמאות?
          מאד קשה להתקבל לשם, תחרות מאד גבוהה.
          זו תזמורת כלי נשיפה, אז לא תמצא כנרים או צ'לנים.

          הגב
          • ישרון

            חחח
            הרמתי לך להנחתה אהה?

            הגב
  • hernan c

    דורון ג׳מצ׳י ואמיר כץ היו ידיות. חבל שאין כאלו היום

    הגב
    • S&M

      מעליב להזכיר את אמיר כץ עם ג'מצ'י

      הגב
      • למר אודי

        לא מעליב

        הגב
  • אלעדוס

    הפסידו בגלל עייפות המאמן.
    נשמע כמו תירוץ של יונייטד

    הגב
  • ק.

    נהדר.
    הסיפורים מהאליפות והשפה המתארת אותם תענוג

    הגב

להגיב על ישרון לבטל

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *