הליגה מתחילה היום

ליגת העל בכדורסל מתקשה לצאת ממלכודת העכברים

ליגת הכדורסל הישראלית נפתחת היום (חלק מהטקסט פורסם ב״ישראל היום״ השבוע). אני אוהב את הליגה הישראלית, את הליגה הלאומית אפילו יותר, אבל מעבר לעובדה שסוף סוף יהיה משהו לראות בטלוויזיה בחלק מערבי השבוע, עולה תהייה – למי עוד באמת אכפת מזה?

נדמה שזו רשימת האכפתניקים (מוזמנים להוסיף עוד בתגובות):

1. העכברים.

2. אלה שמתפרנסים ממנה ובני משפחותיהם.

3. אלה שמפרנסים אותה (ועל הדרך גם משדרים אותה).

4. קהילות אוהדים קטנות ומסורות.

למרות נתונים של מעל לחצי מיליון צופים שהטריחו את עצמם למגרשים בעונות האחרונות, ממוצע של 2500 למשחק, הליגה לא מצליחה לחדור לקהלים חדשים, ולהגיע לציבור הרחב, ממעגלים שלא צמודים ישירות לענף. מיתוג ונאמנות צרכנית היא עניין של זהות, והזהות המתחלפת של רכבות הזרים והחלפות של סגלים שלמים הם גורמים קריטיים בחוסר היכולת של הליגה לצמוח מבחינת קהל.

זרים, מתאזרחים ומקומיים שנשארים כמה שנים באותה קבוצה הם חלק מזהות. ישראלים שעולים לבוגרים ממחלקת הנוער הם ביטוי השיא של זהות. כמו תינוק חדש למשפחה.

בנוסף, ללא רענון של שיטת המשחקים, עם מחזורים מפוצלים על פני כמה ימים, עם יו״ר מנהלת שמקדם מהמקפצה את האינטרסים של מכבי ת״א, עם ראשי קבוצות קטנות שמנסות לגנוב תואר שלא באמת משקף את היכולת שלהן להתמודד עליו, עם חלון העברות שמתארך עד לאטמוספירה ובחזרה, ועם סגלים עמוסים בזרים ובמתאזרחים, הליגה תחזור להיות המקום שקהילות כדורסל מקומיות אולי יהיו גאות בקבוצה שלהם, אבל הציבור הרחב ימשיך להתעלם מהם. זו ליגה שמנוהלת בראייה צרה ואינטרסנטית, שתשעמם את עצמה ואותנו למוות עד לפלייאוף קצר בחודש מאי שלאחריו יגיע פיינל פור עקום וחסר משמעות.

כמוצר הליגה היא חסרת ברק, עם אנרגיה עייפה, נטולת גיבורים ואנטי גיבורים, המסתיימת באנטי קליימקס שנותן צלחת שמעבר לה אין כלום, אפילו לא סכו״ם. על כן, אם לא ידעתם שהיום הליגה חוזרת, פתחו יומנים ודפדפו לחודש מאי. אם ידעתם ואתם לא מתרגשים, אין צורך שתבדקו את עצמכם, או שתזייפו התרגשות. זה לא אתם, זה הם. הזיזו לכם את הגבינה, והשאירו אותה לעכברי הכדורסל שנשארו נאמנים ואדוקים, אבל להם אף אחד כבר לא יוכל לעזור. והליגה כולה תקועה במלכודת העכברים הזו.

ובכל זאת, הדבר הכי מרגש שקרה מאז שהתחלנו לראות את הקבוצות הישראליות בפעולה השנה, היו הדקות המשמעותיות שים מדר קיבל מדני פרנקו בהפועל ת״א, במשחקי נוקאאוט ממפעל אירופאי (ואיזה נוקאאוט מפואר זה היה). נכון שהן הגיעו כי רביב לימונד היה פצוע אבל כך מתחילים. שמים רגל בדלת ומתחילים לדחוף. ונדמה שיותר מכל, זה מה שהייתי רוצה לראות העונה בליגה. עוד ים מדר בכל קבוצה. זה לא חייב להיות בוגר מחלקת הנוער של אותו מועדון. זה יכול להיות בחור בן 20 שרק עכשיו בשל. זה יכול להיות בחור בן 24 שהסתובב בלאומית עד עכשיו. ואם הם לא מספיקים טובים אז לא להשתמש. אבל לתת הזדמנות אמיתית. ליצור אוקיינוסים של מדר.

על כן העונה הזו תעניין אם יובל זוסמן ודני אבדיה יהיו חלק משמעותי מהרוטציה במכבי, אם הפרוייקט של צביקה בראשל״צ יוכח כמודל עליו צריכות להתבסס קבוצות תקציבי הביניים של הכדורסל הישראלי, אם חואקין שוכמן ייתן עוד עונה שתזיז אותו לכיוון ת״א או ירושלים, אם בראד גרינברג יעזור לעידו פליישר לעזור לעצמו, ואם בשאר הקבוצות יהיה מאמנים שייקחו ישראלי צעיר אחד, יאמינו בו, ויתנו לו הזדמנות גם להצליח וגם להיכשל.

כמה בקשות לעונה החדשה:

  • שהמשחקים של הילדים בין הרבעים, בהם הם לובשים חולצות שגדולות עליהם בכמה מידות והם מנסים לקלוע לסל גבוה מדיי עם כדור גדול מדיי יעברו מהעולם. גם המעודדות עם הכוריאוגרפיה נטולת הטעם ושאר התחרויות שפג תוקפן כש״לחישה פזיזה״ יצא מהפלייליסט אי אז בשנות השמונים – הן מקור לשעמום או ציניות ופחות לשעשוע.
  • שהשופטים יהיו יותר צנועים וחיוביים כמו דודי רומנו ופחות עצבניים ומתנשאים כמו עומר אסתרון.
  • שאיגור קולשוב ירים טלפון לברק פלג בפעם הבאה שצה״ל לא ייתן לו לצאת מהבסיס.
  • שהכרוזים במשחקים לא ישתלטו על האווירה באולם, יחוררו את האוזניים וינסו לגנוב את ההצגה.כרוז טוב הוא כמו שופט טוב –אם לא שמת לב אליו סימן שהוא עשה את העבודה שלו.
  • שזו תהיה העונה האחרונה של הפיינל פור, שייעלם לעולם שכולו פלייאוף.
הדרך לכוונות הטובות רצופה בגיהינום
תיק ספרופולוס

תגובות

  • קורא בין השורות

    יש תחושה שהאליפות של נבחרת העתודה מספקת סוג של גב למאמנים לתת צ׳אנס משמעותי לשחקנים הצעירים (וגם לאלה שלא יצא להם להתבלט עד כה), הבעלים לא ירצו להצטייר כמי שתוקעים את ההתקדמות של כוכבי העתיד של המשחק בארץ. הלוואי שמי שיזכה לקרדיט יידע לנצל אותו היטב במהלך העונה.

    קצת מציק לשמוע את אותן התלונות שאנו שומעים על הזרים כלפי המתאזרחים, לא רואה סיבה להסתכל עליהם עקום (בטח אם אזרחותם מוענקת להם לפי חוק השבות) אפילו אם הם באים לפה רק כדי להתפרנס ולא כדי להשתקע כאן. מה היינו אומרים אם היינו שומעים דעות כאלה על שחקנים ישראלים שמנצלים את אזרחותם הכפולה כדי להשיג חוזים באירופה?
    מעניין מה חושבים על זה חלק משחקני העתיד של נבחרת ישראל שהם בניהם של מתאזרחים...

    הגב
  • מיכאל

    יפה, בתור אוהד כורסא זה שנים, הליגה לא רק שלא מצליחה לשווק עצמה לקהלים חדשים, גם לקהלים ישנים היא נכשלת בשווק. ממש כבר לא מעניין אותי. אני נע בין רגשות אשם להטחת האחריות במנהלת. חוץ מלעקוב אחר כוכבי הזכייה בקיץ,ואולי טיפה צביקה שרף, באמת שום עניין. עם זאת, שאפו ענק לצביקה על האמביציה והתשוקה הבלתי נגמרת. באמת ראוי להערכה.

    הגב
  • Gil - Zimbabwe

    מצטרף למה שכתבת ובנוסף לדברים בסוף לעונה חדשה.
    אחד הדברים שלי אישית הכי מפריעים שאני כבר לא מבין את השפה של הפרשנים והמאמנים, שידברו עברית לעם. מספיק עם כל המונחים באנגלית שמדברים עליהם בשידור כאילו כולם נולדו בקבוצת כדורסל ושמובנים רק לעכברים.
    זה לא מציג אותם יותר אינטיליגנטים.

    הגב
  • Zork

    אתה טועה לחלוטין בעניין הפיינל פור - למרות שהוא מפריע בעיקר לעכברי הכדורסל, הוא הסיבה מספר אחת להתרחבות הקהל בליגה בשנים האחרונות.
    תסתכל על הפועל חולון, הפועל תא, ירושלים, מכבי ראשון ואפילו מכבי חיפה - כל אחת מהן הרחיבה ואפילו הכפילה את כמות הקהל הביתי שלה, וסוף כל סוף נבנו בליגה שורת מועדוני צמרת מבוססים מחוץ ליד אליהו.
    הגורם שהרחיק עד היום את הקהל מהמגרשים, כולל בשנות השמונים והתשעים, הוא היעדר התחרותיות. כל עוד 99% מהקבוצות לא נאבקו על תארים, על הישגים, על שאיפה לאליפות, הקהל לא התחבר ובצדק. אף אחד לא רוצה להגיע שבוע אחריי שבוע לליגה כשהוא יודע מראש שהיא חסרת סיכוי. בזכות הפיינל פור המציאות הזאת השתנתה, והמועדונים יכלו לטפח את הקהל הביתי שלהם.
    במידה מסוימת הגענו למיצוי השלב הראשוני הזה. השלב הבא הוא הגברת התחרותיות באירופה, שתמשוך עוד קהל ותייצר גורמי עניין נוספים למועדונים הישראלים. מאחר והכדורסל האירופי מנוהל כמאפיה סגורה מראש, זה שלב מסובך יותר. אבל ברור שחזרה לסדרות ומחיקת התחרותיות בליגה תרחיק את הקהל, ולא תקרב אותו.

    הגב
    • 49ers

      לא מסכים איתך. תביט כמה שנים אחורה, לא כולל העונה שעברה, ותראה שמכבי ת"א עפה בסדרות וכלל לא הגיעה לפיינל פור. סדרות משקפות היטב את יחסי הכוחות, גורמות למתח מתמשך, או לפחות לעניין ובהנתן מצב הזרים בארץ, לא ברור מאליו שמכבי וירושלים ינצחו. לבד מזאת, אם לא ננסה לא נדע.. המנהלת הקיקיונית בהחלט מסוגלת להכריז על שלוש השנים הבאות כשנות מבחן לסדרות. לחזור לפיינל פור, תמיד יהיה אפשרי…

      הגב
  • S&M

    האם יש נתונים סטטיסטיים של מספרי צופים השוואתיים בין:
    השנים בהן מכבי ת"א זכתה באליפות באופן רצוף וקבוע
    השנים בהן האלופה מתחלפת בזכות הפיינל4

    אני לא יודע, אין לי מושג, אבל מנחש - היו יותר צופים כאשר האלופה מכבי ת"א הייתה "ידועה מראש".

    הגב
    • Zork

      אתה טועה לחלוטין: לא רק שבשנים האחרונות ממוצע הקהל של מכבי עצמה בליגה גדל (בין היתר בשל 'מלחמת הממוצעים' שלה מול הפועל ירושלים), גם הקהל של הפועל ירושלים, הפועל חולון, הפועל תל אביב ומכבי חיפה גדל בצורה משמעותית לרמה שאף מועדון מלבד מכבי לא הצליח להגיע אליו בעבר. גם הדרייב אין וגם היכל הטוטו מלאים הרבה יותר מאוסישקין ואולם הפחים.
      ואפילו קבוצות קטנות יותר, כמו גלבוע גליל, מכבי ראשון או מכבי אשדוד מצליחות למשוך יותר מנויים ויותר קהל מימי הזוהר של חלקן בשנות השמונים והתשעים.

      מנהלת הליגה דווקא מפרסמת נתוני קהל באופן קבוע, ואתה יכול להיווכח בכך בעצמך.

      הגב
  • ההוא משם

    הסיפא מצוין!

    הגב
  • היסטוריון של ספורט

    טור נהדר ונכון שמיעוט התגובות שבו רק מוכיחות את צדקתו .

    הגב

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *