בין דורהאם לסן רמו

הדיון לאחר משחק גמר המכללות ב ESPN נשמע כמו קינה של אנשים בגיל שיבה המבכים את נעוריהם. בובי נייט, דיגר פלפס ודיק וייטאל לקחו את הניצחון של דיוק למחוזות בהם כל מה שתאמר יהיה נכון אבל לא רלבנטי. הם טענו, בצדק, שהניצחון של דיוק הוא בבואה של הדרך בה היא בוחרת ומגייסת את שחקניה. שהמאמן ששבסקי בוחר שחקנים שלפני או אחרי האימון גם הולכים להרצאות בקורסים שבחרו ולא סתם רשומים במכללה כשמישהו אחר מכין להם את השיעורים. ומעל לכל, הם נשארים למשך ארבע שנים, מסיימים תואר, ואז, רק אז, מתפנים לקריירה של כדורסל, עסקים או מה שזה לא יהיה. ובסופו של דבר, גם אם שחקניה לא יוצאים ל NBA, הם אנשים חיוביים שתורמים לחברה האמריקאית ומשמשים מודל לחיקוי. בובי נייט הרחיק לכת והכריז על דיוק כנושאת לפיד האינטגריטי של הכדורסל. גם ויטאל התרעם, ואני לא זוכר את האמירות שלו במדויק אבל רוח הדברים הייתה שדיוק מושמצת בגלל ששחקניה אוכלים בפה סגור ומעבירים זקנות את הכביש. לרגע הסכמתי איתו, קשה לי לעיתים להתנגד לצדקנות, אבל לפתע הוא הזכיר לי את שמעון מזרחי הקובל על כך שיש כאלה שלא רואים במכבי ת"א קבוצה המייצגת את המדינה.
החבר'ה האלה כל כך שמחו על ניצחונה של דיוק אבל יותר מכל הם נשמעו כמו הזקנים מהחבובות ולא יכלו לשמוח בתרעומת מרירה יותר.
חוק ה NCAA, הנקרא בסלנג One and done, כלומר, שנה אחת במכללה וגמרנו, אפשר ללכת ל NBA, הושמץ כמו היה חוקי ההפרדה של מדינות הדרום בשנות חמישים במאה הקודמת.

זה די מפתה להסכים עם זקני השבט. הם הרי בעלי הניסיון, הם הרי יודעים איך דברים צריכים להיעשות. גם אין לנו בעיה עם נוסטלגיה, הבלוג הזה הרי בנוי עליה. גם רומנטיקה, למי שיש שקית הקאה בהישג יד, יכולה להיות מקובלת לעיתים. אחד הדברים היותר משמעותיים שעשיתי בחג האחרון היה לראות את שידורי הלילה של ערוץ 1. בין התוכניות המרתקות הייתה סקירה של פסטיבל סן רמו המיתולוגי. זו הייתה הוכחה ניצחת שהרומנטיקה של היום היא הפאתטיות של מחר. במקרה של סן רמו אגב, כשהבנתי למחרת בבוקר במה צפיתי, הבנתי שהפאתטיות של היום היא עדיין הפאתטיות של מחר.

כי נדמה לי שאוהבי כדורסל המכללות הקלאסי, בה סיניורים נלחמים בסיניורים, תוכניות כדורסל בעלות מסורת מתנגשות אחת בשנייה כדי לייצר איזשהו קתרזיס לספורט חובבים, והציבור הרחב מאמין שספורט מכללות הוא אחד היסודות עליו בנויה ערכיה של חברה, הוא קול מהעבר שלא ישוב עוד.

נדמה לי שמישהו צריך להודיע לנייט, פלפס וויטאל שהקרב הוכרע. הילדים, לא אלה של דיוק אלא כל היתר, ניצחו ועידכנו את כולם בסטטוס שלהם בפייסבוק. דיוק לקחה את אליפות המכללות כי כל מי שיכול היה לאיים עליה עקף אותה במסלול המהיר של החיים. זה לא רק הכסף שמחכה להם בגיל 19. זה החופש לבחור. זה האור שמופיע בעיניים כשמובן לך שעבודה של 9 עד 5 היא לא גזירת גורל. כי אפשר אחרת. יש קיצור דרך, והוא אמיתי כמו מעיין הנעורים, והוא הצליח לרבים כל כך. ואם הם, למה לא אני?

אבל הלילה דיוק חוגגת. נדמה שהשמחה הגדולה ביותר בקמפוס הייתה על כך שצפון קרולינה הפסידו בגמר ה NIT.

הערב התותחנים בקמפ נואו - כנגד כל הסיכויים
למה ארסן ונגר וריאל מדריד מתאימים אחד לשני (ולמה החיבור הזה לא יקרה)