תיק ספרופולוס

שש הערות על מכבי - באסקוניה

 

  1. קבוצה שיודעת שכל הפסד יכול לגמור לה את העונה חייבת להתנהל בדיוק של מנתח כירורגי. בטח בסגל המאותגר כשרון של מכבי ת״א. זה אומר שניהול המשחק חייב להיות קרוב למושלם, השחקנים המובילים שלך חייבים להופיע ליום עבודה חדים במיוחד, ההתנהלות המנטלית חייבת להיות בוגרת, ואז גם יגיעו האנרגיות, הקהל והצוות המסייע שישמח להיות מובל. מה קרה בפועל? ניהול המשחק של ספרופולוס לא איתגר את בסקוניה, אלא להיפך, הוביל את מכבי לכל הפינות החשוכות מהן אין מוצא. למשל שימוש יתר במוביל כדור יחיד שבאופיו הוא סקורר, כשג׳ון די מקבל מספרופולוס מכתב של Dear John. סקוטי ווילבקין נראה מתחילת המשחק חצי אפוי, מותש מנטלית מהובלת הכדור ומקבלת החלטות מכידרור, וקבלת ההחלטות שלו בפוזשן האחרון התכתבה עם האקדח שהונח על השולחן במערכה הראשונה אבל לא ירה באחרונה. ההתנהלות המנטלית של טאריק בלאק וג׳וני אובריאנט, שנתנה להם עבירות זולות ללא הפקת לקחים (גם אם השיפוט היה טיפה נבזי) הותיר את מכבי ללא מטרה בצבע בהתקפה או נוכחות בצבע בהגנה. אלכס טיוס, המחליף שלהם, נראה שבע. ולמרות שהמשחק כולו עמד בסימן הפלת התיק על ווילבקין, בצדק מסוים, נדמה שמדובר בעצם בתיק של ספרופולוס.
  2. שאלת הלגיטימיות של דיברתולומיאו כשחקן יורוליג עומדת מעליו כמו ריח של קלמנטינות במעלית. אבל מאמנים חייבים לראות מעבר לתדמיות, ונדמה שספרופולוס מפספס אותו. עם הכושר הנוכחי שלו, הביטחון איתו חזר מהנבחרת, הקליעה והגנת היחיד, אין סיבה, מעבר לתדמית קלוקלת, לא לשתף אותו יותר. והכי חשוב – העזרה הברורה שלו בהובלת הכדור, למשל בפוזשן הלפני אחרון של מכבי, בו הוביל את הכדור כשווילבקין יצא על חסימה והשאיר את טיוס לניסיון קליעה שנגמר בעבירה, הן דוגמא מובהקת לכך. מעבר לזה, פראסוביץ׳ לחץ על כל המגרש החל מהפוזשן הראשון של המחצית השנייה. לא לחץ סטייל מכללה אמריקאית שמנסה לחטוף ולעשות בלאגן, אלא לחץ בחצי קלאץ׳, מציק, נבנה לאורך זמן, יושב בראש ומתיש את הרגליים, שגרם לווילבקין להתרכז בהובלת הכדור ובניסיונות לייצר לעצמו מצבי קליעה, שהתישו אותו פיזית והוציאו אותו מאזור הנוחות שלו. דיברתולומיאו יכול היה לעזור, גם קנדריק ריי, למרות שלראות אותו מוביל כדור נגד לחץ מצריך חיבור לדיפיבולטור למקרה של התקף לב. בגלל חסרונו של ג׳רמי פארגו, ספרופולוס (וגם ספאחיה בזמנו) צריכים למצוא 25 דקות איכות של גארדים שייתנו נקודות, ניהול משחק והגנה על הרכז של היריבה. שני המאמנים, וספרופולוס עושה זאת בצורה חיננית יותר, משתמשים בסלט של מייקל רול, קנדריק ריי, דיאנדרה קיין ודיברתולומיאו כדי לחפות על חסרונו של פארגו. אף אחד מהם הוא לא 1 טהור, רובם (מלבד רול) יכולים לייצר לחץ על מוביל כדור וניהול משחק סביר, ובתסריט מסוים זה יכול היה לעבוד עד לחזרתו והשתלבותו מחדש של פארגו, רק בהנחה שספרופולוס היה מחליט שאחד מהם, תלוי כושר וביטחון (בעיניי – דיברתולומיאו), מקבל עדיפות למלא את התפקיד הזה. את מספר הטלפון של רמון סשנס, שהיה אמור לעשות את זה, כבר לא תוכלו למצוא בחיוג המהיר של ניקולה וויצ׳יץ׳.
  3. תוסיפו לזה את העובדה שבניהול משחק יש גם טרגדיות קטנות: למשל כשספרופולוס הכניס את נמרוד לוי לשבע השניות האחרונות של הרבע השלישי, ביתרון 10. מה מאמן בסך הכל רוצה? לעבור בשלום כמה שניות עם השחקן האחרון ברוטציה שלו, ולחסוך עבירה מהצוות המוביל שלו. אבל לוי מצוות על שנגליה, מועד (סימוני הקווים על המגרש היו עבים במיוחד?) וחוטף שלשה על הבאזר. ״בחוות החיות כל החיות שוות, אבל יש חיות ששוות יותר״, כתב ג׳ורג׳ אורוול. אותו דבר עם מהלכי כדורסל במשחקים צמודים. יש מהלכים ששווים יותר.
  4. כמו הכדור האחרון אצל הכוכב שלך, זה שיש לו מספיק אמונה בעצמו לנצח את המשחק, ומספיק אגו להתמודד במקרה של החטאה. עובר לך בראש שהמשחק שלו היום היה בסימן תסמונת קדם ווסתית, שהוא שם כמה זריקות גדולות אבל גם החטיא כמה שהיה צריך לקלוע, שהוצאת אותו בגלל ענייני הגנה מוקדם יותר, כשהובלת, וכשבאסקוניה נצמדה קראת לו להציל אותך. שדרסת את דיברתולומיאו עבורו. שביזבת את פסק הזמן האחרון שלך לפני דקה, ועכשיו אתה חי או מת על קבלת ההחלטות שלו. ואז אתה רואה אותו מוסר לטיוס ושומע יִתְגַּדַּל וְיִתְקַדַּשׁ שְׁמֵיהּ רַבָּא.
  5. בבייסבול יש מושג שנקרא Struck out looking. בגדול זה אומר שהחובט לא הניף את המחבט לפני הסטרייק האחרון שפוסל אותו, בתקווה שהכדור יהיה גבוה או נמוך מדיי והקריאה תהיה לטובתו. למרות שזו קבלת החלטה של החובט, יש נטייה לראות בה החלטה פאסיבית, במקום לקחת את גורלך בידיך. למשל כמו למסור לטיוס בפוזשן האחרון, כשכולם בטוחים שאתה הולך לקחת את הזריקה האחרונה, מכינים את הברכיים והידיים לקפיצה באוויר או לתפיסה של הראש. אבל אתה מוסר, כי מי זה כולם שיחליטו בשבילך, גם אם שנייה לפני המסירה היה לך מבט טוב לקחת שלשה שאולי הייתה מנצחת את המשחקת ושומרת את העונה של הקבוצה שלך בחיים. בְּעָלְמָא דִּי בְרָא, כִרְעוּתֵהּ. וְיַמְלִיךְ מַלְכוּתֵהּ, וְיַצְמַח פֻּרְקָנֵה, וִיקָרֵב מְשִׁיחֵהּ.
  6. המצ׳אפ בין שנגליה לאובריאנט היה מרתק, מקצועית ותרבותית. הנה האירופי המשופשף, עם שם של דמות מהסדרה ״שנות ה-80״ המבריקה של שלום ודניאל אסייג (שאם הייתה נעשית בתקופת סרטי הבורקס הייתה נחשבת לקאלט לא פחות מצ׳ארלי וחצי ושות׳) עם קילומטראז׳ יורוליג וכדורסל נבחרות שביססו אותו כשחקן מוביל, מול האמריקאי שהכשרון ההתקפי נוזל ממנו ולכן ההתקפה של מכבי הולכת אליו סיסטמטית, אבל ההגנה שלו נוזלת עליו ועל שאר הקבוצה. ההבדל העיקרי ביניהם הוא המנגנון המנטלי שיודע לווסת פעולות: שנגליה מודע לעבודה שהוא חשוב לקבוצתו, יודע מה ישאיר אותו על המגרש במקום להוציא אותו בחמש עבירות, ועל הדרך  גם יסחט 10 עבירות מהיריבה. אצל הדשא של השכן אובראיינט, העניינים צהובים יותר. משחק הגנה שמבוסס על הרגלים אמריקאיים ללא עקומת למידה אירופית, אינסטיקנטים של ניסיון לחסום כל דבר, שזו קללה של אתלטים, והתעקשות על מגע שמתפרש אצל שופטים כעבירה. אם נדפקת פעם אחת זו אשמת השופט. אם נדפקת פעם שנייה זו כבר אשמתך. אובראיינט נדפק אתמול חמש פעמים. טאריק בלאק כנ״ל. מכבי, אם תמשיך לתת בלעדיות לשוק השחקנים האמריקאיים, תמשיך להידפק. בְּחַיֵּיכוֹן וּבְיוֹמֵיכוֹן וּבְחַיֵּי דְכָל-בֵּית יִשְׂרָאֵל, בַּעֲגָלָא וּבִזְמַן קָרִיב, וְאִמְרוּ אָמֵן.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

הליגה מתחילה היום
בחירות 2019 - על מה בעצם?

תגובות

  • אלון3131

    ניתוח סבבה של משחק נקודתי
    אבל מי שעדיין חושב שהמצב של מכבי כדורסל קשור לאיזשהו שחקן/מאמן/משחק/החלטה נקודתית הוא תמים.

    הגב
    • פרידה מהבנק

      מסכים.

      הגב
  • זינק

    כל העונה נזרקה לפח בגלל ההחלטה האינפנטלית שלא להביא מחליף לפארגו.
    מדברים על חזרה צפוייה בסוף ינואר (שני שליש עונה). והמנהל המקצועי (יהיה מי שזה לא יהיה - ניקו, דני, שימון) שותק.
    ולהזכיר את שנגליה ואובריאנט באותו משפט זה פשע.

    הגב
  • קורא בין השורות

    קצת מוגזם הקדיש...
    הישגים תחרותיים כבר לא נראה בעונה הזאת אבל היא עדיין לא נגמרה ואפשר לנסות ולבסס דברים לקראת העונה הבאה.
    יותר זוסמן אולי קצת אבדיה להשקיע בהתאמה של אובריינט למשלק האירופי (לאחרונה הוא משתפר ונראה שיש תקווה)

    הבעייה אם להשקיע משהו בשחקנים שיישארו בעונה הבאה או לבחון את התאמתם של שחקנים לעונה הבאה היא הצהרה על כך שהקבוצה לא תחרותית באופן רשמי ולצערי אף אחד בהנהלה לא מסוגל לעשות את זה (כמו שלא היו מסוגלים להחליף מאמן לפני שהתחילה העונה ולהביא מחליף לפארגו מייד אחרי הפציעה)

    הגב
  • משה

    דיאנדרה קיין הוא הוכחה מהלכת שהסטטיסטיקה כן משקרת. שחקן עם מדדים גבוהים שהוא פשוט דביל. יכולת של שחקן ליגה ב׳ עם דימוי אישי של לברון. לא ברור מה שחקן כזה עושה ביורוליג כל כך הרבה דקות על המגרש.

    הגב
    • זינק

      דיאנדרה קיין נהדר במה שהוא אמור להיות. שחקן שביעי-שמיני שעולה לחמש עשרה דקות, לתת גוף ולחץ בהגנה, לנשוך ולשרוט (ככה הוא גם התחיל את העונה הקודמת). אחד כזה שחי משאריות.
      זה שהפכו אותו ״לשחקן״ זו תעודת עניות לבניית הסגל.

      הגב
      • משה

        הוא היה נהדר בזה עד שבילבלו אותו והוא התחיל לחשוב שהוא כזה. שחקן עם אינטיליגנציית משחק אפסית במעמד של מקבל החלטות ראשי זה מה שהופך קבוצה לטיפשה.

        הגב
  • סהר

    בשביל לראות חבורה של אמריקאים מפסידים על בסיס קבוע, יש לי את פיניקס.

    לא הגיוני שזוסמן משחק חצי דקה לי
    לוי עוד כמה שניות ואבדיה מעודד מהצד.
    בתכלס שמח שהפסידו ומפנים לי את ימי חמישי לעניינים יותר מהנים.

    הגב

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *