הזמן היחידי הוא עכשיו

שלושה גמרים ברצף. זו נבחרת ישראל או רוג׳ר פדרר?

תצלום:fiba.basketball

  1. הקולות שמנסים להקטין את ההישג מתנפצים בחמיצות על חומות העידוד בדרייב אין. התזכורות על מי חסר בנבחרות האחרות ועל כך שמדובר באליפות לגילאים צעירים אינן נחוצות. לא כי הן לא נכונות (הן נכונות), אלא כי הן לא רלבנטיות. אף אחד לא טען שישראל הופכת למעצמת כשרונות שתשתלט על הכדורסל האירופאי. כולנו יודעים שאבדיה הולך לNBA, הלוואי שמדר יגיע ליורוליג (ולא יחגוג אחרי שיבקיע בדרבי) והשאר ירפרפו על התפר הדק בין הליגה הלאומית לליגת העל. אבל הזמן היחידי הוא עכשיו. ועכשיו, כלומר השבוע האחרון, אולם הדרייב אין היה יקום עצמאי, נבדל, ששילב פאן ספורטיבי מקומי ותצוגת תכלית של צעירים (וקהל) בענף מוביל. זה התאפשר על ידי העבודה היסודית שנעשתה באיגוד הכדורסל תחת פיני גרשון כמנהל מקצועי. שלושה גמרים רצופים. זה נבחרת ישראל או פדרר? מי שבילה בדרייב אין בשבוע האחרון היה עד לתחושה שההישג של נבחרת העתודה הוא מעבר להישג ספורטיבי עצום לנבחרות צעירות, אלא אירוע גיבוש של תרבות ספורטיבית ושל קהילה בריאה. שבוע מאז ההפסד בפתיחה לסרביה, היא ירדה אתמול דרג, אנחנו עלינו לגמר. ״ימים רעים הם רק תקופה של בינתיים״. ומי שמנסה להקטין את זה יוצא הכי קטן.
  2. יזם עסקי זריז היה מייצר להערב 500 גופיות של נבחרת ישראל עם השם אבדיה מאחורה. עוד 250 עם השם מדר. עוד 100 סכינים משונננים שחרוט עליהם השם של עידן אלבר. הכל היה נחטף. אין להפריז במפלצתיות של אבדיה. הדומיננטיות מול הצרפתים הייתה בכל אספקט, ומדובר בחבורה של אתלטים שבכל קפיצה איתם לריבאונד אתה זקוק לעזרה מאלכס אברבוך, עם המוט. הפנקסים שרשמו את שמו של אבדיה כבר בלויים, הבחירה הגבוהה כנראה מובטחת. השילוב של הפיזיות והגודל שלו, יחד עם הטכניקה, יוצרים שילוב שנותן נקודות מהלואו פוסט, משלשות, מחדירה, ומאפשר לו לשמור על מגוון עמדות ולהיות דומיננטי בעזרה ובחיפוי עם גגות ואתלטיות מרשימה. אבל יש גם כמה תהיות לגבי השתלבותו בNBA: בהנחה שהוא ישחק בעמדות הכנף (wing), אבל על איזה עמדה הוא ישמור? באליפות הנוכחית הוא שומר על גבוהים ופורוורדים. האם הוא מסוגל לשמור על גארדים שיש להם מהירות וזריזות של וייד רסיברים? היה מעניין אם אתמול הוא היה מצוות על הרכז הצרפתי התזזיתי בייהורסט (beyhurst) כדי לבחון באמת את עבודת הרגליים שלו. אבל חצי גמר זה לא מקום למבחנים. אם ספרופולוס רוצה לקדם אותו, זה אחד האתגרים שהוא צריך לזרוק לעברו. אבל גם מכבי זה לא מקום למבחנים. בנוסף, ראינו שהסיומת שלו בתוך הצבע בהתקפת המעבר מול שומרים אתלטיים לא הייתה גבוהה. היו כמה לייאפים שנגמרו באייר בול, וחלק אחר זריקות קצרות שנגעו בקצה הטבעת. טכניקת הזריקה בסיומת על שומר אתלטי חייבת להיות הרבה יותר רגישה ומדוייקת וכמובן שיפור היכולת האתלטית שיקרב אותו לטבעת הוא חובה. אני לא ממעריצי הדאנקים על הפרצוף כי יש להם ארומה של השפלה אבל מעבר לאקט השחצני הם בעיקר עדות ליכולת של השחקן להתקיף את הטבעת באגרסיביות.
  3. כותרת דו״ח סיכום האליפות של הצרפתים: חייבים לעבוד על הקליעה. הסתנוורנו יותר מדיי מטוני פארקר. אתמול הם קלעו 6 שלשות ב24 אחוז, 2 מהשלשות היו פוקסים עם הלוח ו2 היו בגארבג׳ טיים. האתלטיות שלהם הופכת אותם למועמדים (אפו-מאמה, קיילוד) הרבה יותר לגיטימיים להתחרות ברמות הגבוהות מאשר הפורוורדים שלנו. לרגעים זה הרגיש שהנבחרת הישראלית משחקת מול ארבעה זרים אמריקאיים בליגת העל מבחינת האתלטיות. הכנה לא רעה למי שחושב שהוא יכול להתחרות ברמות האלה. אבל באליפות הנוכחית, מול הנבחרת הישראלית הזו, זה הפך לחיסרון. כשהגארדים הקטנים שלנו סגרו אותם לריבאונד, דחיפה קטנה בגב של הישראלים הדביקה להם ארבע עבירות תוקף, כי שופטים בדרך כלל הולכים עם השחקן שקטן יותר פיזית. חוסר היכולת לרווח את ההתקפה עזרה לנו מאוד לצופף את הצבע. החילופים האוטומטיים שלהם בהגנה (הלו זה שטיק שלנו!), היו הרבה פחות אפקטיביים והשאירו מבטים פתוחים לעידן אלבר בתצוגה של קילר ולרז אדם. לרכז הצרפתי המחליף (קארזן) כל כך רעדו הידיים שהוא יכול היה להחליף את אנגלה מרקל. המאמן הצרפתי (טופאן) החליט להחזיר אותו 3 דקות לסוף כשעוד היה ניצוץ של תקווה, אבל החילוף הזה העיד שטופאן לא זיהה את הניצוץ והוציא את השחקן הכי טוב שלו אתמול (בייהורסט).
  4. פיני גרשון היה אחד הכוחות המרכזיים שהביאו את האליפות הזו לארץ. הפוליטיקה העסקנית המבורכת הזו לא מובנת מאליה וזו הצלחה אדירה שלו. זה לא רק נותן לנו לגיטימציה וחשיפה של המשתתפים למדינה הנהדרת הזו, אלא הביתיות נתנה לנו דחיפה אדירה עד לגמר. תוסיפו את העובדה שמאז שהתמנה לאיש המקצוע הבכיר באיגוד יש לנו הצלחות אדירות עם דגש על העתודה של שלושה גמרים רצופים, ותזכרו את המהלך שהשאיר את אבדיה בנבחרת ישראל למרות שיכול היה ללכת לסרביה, מה שהפך את זה לגיים צ׳יינג׳ר. העובדה שעמוס פרישמן (ואריאל בית הלחמי מאחורי הקלעים) התנגדו להעברת חצי הגמר והגמר ליד אליהו מראה שהשיקול המקצועי גבר על כל שיקול אחר. יכול להיות שהתבגרנו.
  5.  זופי אבדיה נולד ביוגוסלביה ז״ל והתחתן עם קיבוצניקית מבית זרע. מסקנה: הכדורסל הישראלי זקוק לבית זרע יוגוסלבי. חבר בטוויטר שאל אותי אם שיחקתי עם זופי והזכיר לי סיפור. שיחקתי מולו בתחילת שנות התשעים כשהוא היה ברמה״ש ואני הייתי בנתניה בליגה הלאומית. הוא היה מכונת סלים מטורפת, 50 נקודות כאן, 40 נקודות שם. הגנה הייתה שמועה רחוקה מבחינתו. הליגה הלאומית משוחקת בימי שלישי, אותו יום כמו הגרלת הלוטו ואני זוכר שהוא ירד מהאוטובוס ונכנס לאולם הוא שאל אותי ״איפה יש כאן דוכן לוטו?״ (מקצוען!). הפתיע אותי שזה מה שמעניין את האיש שדיברנו כל השבוע איך לעצור אותו. שלחתי אותו לדוכן בהמשך הרחוב. בסוף זכה בלוטו עם הילד.
עשר הערות על הניצחון על ליטא
אליפות עם חצ׳קונים

תגובות

  • פאןפאן

    סיום ענק לפוסט נהדר!

    הגב
  • אלעדכ

    מעניין אותי מה קרה עם בייהורסט, שהיה ביי-פאר השחקן הכי קטלני של צרפת אתמול.
    המחליף שלו כמעט ולא עשה כלום, ועדיין - פתח את הרבע הרביעי (בייהורסט נכנס רק אחרי כ-3 דקות), ופתאום 2 דקות לסיום, אחרי שלשה וסחיטת עבירה של בייהורסט, הוא הוחלף שוב ולא חזר.
    או סדרת חינוך (נראה לי הכי הגיוני), או רצון לקדם את המחליף הצעיר על חשבון הצלחה עכשוית.
    הסיפורים הקטנים שמעניינים...

    הגב
  • Shohat

    יופי של טור קרמר.

    הגב
  • גיל

    אחלה טור וסיומת נהדרת.

    הגב
  • ארז

    מצוין.
    זוכר בתור ילד איך ב"צעד וחצי" בגלי צה"ל קראו לו "סופר זופר" :)

    הגב
  • Boaz

    כתיבה יפה!

    הגב
  • ק.

    נהדר!
    אהבתי את "בית זרע יוגוסלבי"...

    הגב
  • ק.

    אתמול הנבחרת הראתה שהיא תעשה "'what it takes" בשביל הנצחון. אחרי מספר דקות התעשתו והבינו שפה לא ייקחו נצחון בסגנון שהתרגלו (באופי כן).
    אם במשחקים קודמים הייתה יותר התבססות על ריצה ושטף התקפי, אתמול ב-80% מהזמן המשחק היה קרב חפירות שכל נקודה נחצבה בסלע במאמץ עילאי, יותר ממהלכי 1 על 1 מאשר ההנעת כדור שרגילים (30 אסיסטים מול ליטא, 13 נדמה לי אתמול), למרות שכשיכלו רצו.
    נקווה שלא ייפלו היום מהרגליים כי נראה היה שהמאמץ הפיזי אתמול מול הפוגבות והדסאיים (המון לחץ, דאבל טים חיפויים ומלכודות בהגנה) היה נראה כפול ממה שנדרש ברבע הגמר.

    הגב
  • דובינסקי

    יפה.

    הגב
  • 7even

    כתיבה נהדרת.
    למה בדיוק זה יום אחרי יום?
    תנו יום התאוששות לפחות ברבע..חצי...וגמר.

    הגב
    • ק.

      לא ברור באמת, כי בין הרבע והחצי היה יום מנוחה

      הגב
  • צחי

    מעולה קרמר,
    הנה להקה שכתבה פסקול לטור שלך בערך לפני 20 שנה - מתנבאים ואינם יודעים...
    https://www.youtube.com/watch?v=-GY9DWIfpwc

    הגב
    • matipool

      יא אללה, איך אהבתי את השיר הזה בזמנו.

      הגב
  • שחר אלוני

    מי זה הפצוע בכסא גלגלים של נבחרת ספרד?

    הגב
    • אורן השני

      פארה, סנטר טוב מאוד

      הגב
      • שחר אלוני

        תודה

        הגב
  • אריאל

    אחלה סדרת פוסטים. תודה.

    הגב
  • רומן

    ואללה אני לא רואה כדורסל בדרך כלל, אבל חבר'ה האלה החזירו אותי לילדות שהיינו מחכים לימי חמישי כאילו זה הדבר ההכי חשוב בעולם הספורט, לפני עידן ההתפכחות והציניות.
    אז מה שזה כולה כדורסל, וכולה אליפות אירופה, וכולה עד גיל 20, אבל החבר'ה האלה גרמו לי להרגיש גאה והכניסו אותי לטירוף של אהדה..
    ממש מלח הארץ!

    הגב

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *