רמי הדר הביא חוק וסדר. ווימס הביא מנהיגות, גאודלק דהר במרחבים הפתוחים ודי ג'יי סילי הביא הכל. מכבי ת"א חזרה לחיים.

אדלשטיין הגיע לשיחת חדר הלבשה עם אקדח ללא כדורים, וסיפק למכביזם הזדמנות לעשות החייאה מלאכותית.

מה קרה כשהכדורסל וההווייה של האנדרדוג נפגשו עם שבירת הקונבציות של לאסו. וגם על הבדידות של צירבס, ונבואתו של ד. מדלי.

זו לא באמת המולה סביב מכבי ת"א ואדלשטיין. הקבוצה בידיו. נדמה שזו יותר היעלבות של האוהדים, התקשורת וכל שאר חובבי הכדורסל שדווקא מכל האלמנטים ההגנה נראית כל כך לא טוב.

הצלקת של אלפסי, האירוטיקה של פניני, החזרה של גאודלוק והתהייה אם מכבי נראית יותר רע בהגנה או בהתקפה?

החשיבות של טימור והלפרין, הפוזה של צירבס, השימוש בסטודומאייר, הקליעה של מקל, הגיאומטריה של פיאנג'יאני והזיעה של אדלשטיין. שמונה הערות על גמר גביע ווינר.

למה האג'נדה של המאמן טהרנית, לאן זורם הפיק אנד רול של גל מקל, מה השאירה חסידת הסמול בול, ומי זכה בוקונוס הזהב? מכבי של אדלשטיין, הסיפתח.

הסיפור שלי ושל מרים פיירברג