האוסקר: האליפות האמיתית של הקולנוע
<מאז שהתחלתי לכתוב בדה-באזר וראיתי שהאתר הזה פתוח לכל נושא שבעולם (רק על אריגת שטיחים עוד לא כתבו כאן), החלטתי שיבוא יום בו גם אני ארד מעט מהספורט ואכתוב על נושאים שאני באמת מבין בהם, כמו הקולנוע (מוסיקה קלאסית אשאיר בינתיים ללוינטל עד שהוא ייכנס לרמות שדורשות את התערבותי).
קולנוע, חוץ מספורט, נשאר סוג הבידור האהוב עלי ביותר, כי "בדבר ההוא" שהיה אהוב עלי כל חיי, אני שר עתה את שירת הברבור. אופרה אני לא סובל כי אני לא מבין מדוע אנשים חייבים לשיר כשהם יכולים לדבר. מוסיקה קלאסית? אבי החורג היקה הלעיט אותי בה כל שנותי כילד וכנער בזמן שרציתי לשחק כדורגל, עד שהחלטתי לברוח ממנה. רק עתה אני חוזר אליה לאט-לאט, אבל בכל הנוגע למוסיקה קלאסית (או כל מוסיקה אחרת), אם אני לא מסוגל לזמזם אותה, היא לא טובה לאוזני, והיא מרדימה אותי. ותיאטרון? בארץ לא חזיתי ולו במחזה אחד. בארה"ב אני שונא תיאטרון כי אני לא מבין מה שאומרים. תראו, אוצר המילים שלי באנגלית עולה על עברית, אבל כשאני יושב בתיאטרון, אני לא מבין מאומה. קשיי שמיעה שהם חלק מקשישות לא מקילים על העניין. אז נשאר קולנוע. אני סאקר לקולנוע, וכמובן בעיקר לסרטים האמריקאים. אבל מדי פעם לא איכפת לי לראות איזו טרגדיה צרפתית או סאגה טורקית. רק סרטים הודיים השאירו לעצמכם, אם זה הדבר שמדליק אתכם (ואני יודע שהודו מייצרת יותר סרטים מהוליווד, אבל הם כולם ניגמרים בערך אותו דבר; ראית אחד – ראית את כולם).
אז ביום ראשון הקרוב מגיעה התחרות האמיתית על הסרטים הטובים ביותר השנה, והשחקנים הטובים ביותר. האוסקר הפך עם השנים למונדיאל של פרסי הסרטים. זהו גמר האולימפיאדה. פסטיבל קאן, ה-GOLDEN GLOBES, ה-SCREEN ACTORS AWARDS, ה-DIRECTORS AWARDS, וטכס הפרסים בבריטניה ששכחתי את שמו – כולם משחקים מוקדמים. כולם הכנות להצגה הגדולה. אולי 'קאן' נחשב יותר בעיני אנשים תרבותיים כבני תבורי ועמית לוינטל, אבל אני שייך לחורנים, ולחורנים (שהם 90% מהעולם כולו), יש רק תחרות קובעת אחת, והתחרות היא 'האוסקר'. תרצו או לא, אמריקה שוב שולטת בעולם עם האוסקר הזה שלה שהגיע לרמת שואו כזאת שכל העולם חוזה בו (תיכף יהיו כאן כמה חכמולוגים גולשים שיכתבו לי שכמו הסופרבול, האוסקר לא מעניין אף אחד).
ממש בשעת כתיבת שורות אלה, פתקאות הבחירה האחרונות מגיעות לקלפי. יום שלישי ב-5 אחה"צ זמן לוס-אנג'לס (שכמו שקאן נחותה לאוסקר, זמן לוס אנג'לס נחות לזמן ניו יורק. הם חוזים שם כדורסל בשעה 5 אחה"צ!) הוא הדד-ליין מ-6,000 בוחרי האוסקר. אז מה שיש לנו הפעם הוא האוסקר התחרותי, ה-HIGH PROFILE, והמותח ביותר שזכור לי. אני עוקב אחרי כל אוסקר באדיקות כבר 51 שנה, ואוסקר כזה עדיין לא זכור לי מכמה סיבות.
למה? לא זכור לי מתי התחרו כל כך הרבה קליברים כבדים – וכשאני אומר 'כבדים', אני מתכוון למשקל של האונייה קווין מרי – במכה אחת. וכולם הבטיחו להיות שם. לצד כוכבי העל בסדר גודל של מייקל ג'ורדן, לארי בירד, ומג'יק ג'ונסון, יהיו NEWCOMERS בסדר גודל של קובי ודוויין ווייד. על כל ג'ורג' קוני יהיה כל הצוות של "THE ARTIST". על כל בראד פיט, יהיה הצוות של "THE HELP". ולצד קוני ופיט יש את מישל ויליאמס, מרטין סקורסיס, מריל סטריפ, כריסטופר פלאמר, גלן קלוז, וגארי אולדמן.
מה ששונה הפעם – בנוסף לאוסף כזה של סופר-סטארים – היא העובדה שהאוסקר הוא כבר לא תחרות שסתם מצביעים על הטובים שבה יום לפני נתינת הפרסים. היום האוסקר הפך כמו בחירות לנשיא עם CAMPAIGNING שלם. השנה בראד פיט וג'ורג' קלוני – בראד על מועמדותו לשחקן השנה, וכן היצרן של MONEYBALL וקלוני על משחקו בסרט THE DESCENDANTS והסקרין-פליי של THE IDES OF MARCH – השתתפו בכל תחרות מוקדמת. שני שחקני העל הללו הם הידידים הטובים ביותר, אבל באוסקר זה כמו משחק גמר ביו.אס.אופן בין סרינה ווינוס ויליאמס. חברים-חברים, אבל ירצו לאכול אחד את השני עם כל החיוכים והחיבוקים ביניהם.
שניהם (כמו שאר השחקנים) הופיעו בכל תכנית טיווי שתעלו על הדעת: טודיי, גוד מורנינג אמריקה, פירס מורגן שואו, סטרדיי נייט לייב, לטרמן, לנו. כפי שאמר סקוט פיינברג, מה-'הוליווד רפורטר', "עברו הימים שאתה מתעורר בבוקר, ובערב זוכה באוסקר". ישנן כעשרים תחרויות מוקדמות לאוקאר. אתה לא יכול לנצח באוסקר אם לא השתתפת בתחרויות האחרות: "אם לא קבלת קולות רציניים בגולדן גלוב", אומר פיינברג, "אתה יכול לשכוח מהאוסקר".
אותי מעניין לראות מה יעלה בגורלו של הסרט "THE ARTIST". אני רק מתאר לעצמי מישהו אומר לפני שנה שסרט צרפתי בשחור לבן, חרישי ללא קול כמו בימי צ'רלי צ'פלין, יהיה המועמד המוביל לסרט השנה. זו תהיה מהפכה. וכמובן עם הסרט הטוב ביותר הולך הדירקטור הטוב ביותר (מישל הזאנאויציוס), השחקן הטוב ביותר (ג'ין דוג'רדין), וברניס בג'ו, אחת המועמדות לשחקנית המשנה.
ומה עם כל הצוות כמעט של "THE HELP"? ישנן שם כל כך הרבה שחקניות – לבנות ושחורות – שלא הייתי מתפלא אם היו נותנים לכולן שם פרסים מיוחדים.
אז יאללה, למנצחים (באותיות בולטות):
שחקן השנה:
דמיאן ביצ'ר (BETTER LIFE)
ג'ורג' קלוני (THE DESCENDANTS)
ג'ין דוג'רדין (THE ARTIST)
גארי אולדמן (טינקר טיילור)
בראד פיט (מאניבול)
שחקנית השנה
גלן קלוז (אלברט נובס)
ויולה דייויס (THE HELP)
רוני מרה (דרגון טאטו)
מריל סטריפ (איירון ליידי)
מיקל ויליאמס (השבוע עם מרילין)
שחקנית המשנה
ברניס בג'ו (ארטיסט)
ג'סיקה צ'סטין (הלפ)
ג'נט מקנטייר (אלברט נובס)
אוקטביה ספנסר (הלפ)
מליסה מקרת'י (בריידסמיידס)
שחקן המשנה
קנת' בראנאף (שבוע עם מרילין)
ג'ונה היל (מאניבול)
ניק נולטי (ווריורס)
כריסטופר פלמר בג'ינרס (EXTREMELY LOUD)
סרט השנה: THE ARTIST
דירקטור השנה: מישל האזאנביציוס (THE ARTIST)
דווקא בנגזרת הסרטים ההודיים יצא לי לראות שניים לא רעים לאחרונה, אבל גם לא מייצגים:
3 Idiots
Delhi Belly
אולי בגלל שבשניהם היתה לאמיר חאן דריסת רגל (שחקן בראשון ומפיק בשני)
מל, ואף מילה על יוסי סידר והערת שוליים המופלא שלו? אר יו אאוט אוף דה לופ?
אני מניח שהוא לא ראה אותו, רק עוד שבועיים הוא יעלה לאקרנים באמריקה.
אם זה יגיע לארה"ב עוד שבועיים, בדרום קרולינה נצטרך לחכות 4 שבועות, אם בכלל יגיע.
מי זה יוסי סידר? אל תשכח שאני גר בדרום קרולינה. דברים מגיעים הנה באיחור, וחדשות מישראל אני קורא רק כותרות. ובכלל, עונת הבייסבול מתחילה בקרוב.
לא נהניתי ממנו. איטי, מייגע ומשעמם. הסרט האיראני, שגם הוא איטי לאללה, עולה עליו בכל פרמטר כמעט. בטח שבעלילה.
ממש לא נכון, הוא איטי אבל בנוי טוב
מספיק לראות שתי סצנות בסרט כדי להבין את הגאונות: הסצנה הראשונה שבה מתמקדים בבראבא והסצנה עם הכסאות במשרד החינוך
זה מעניין שגם the artist וגם הוגו שניהם עוסקים בסרטים אילמים ובהיסטוריה הנשכחת שלהם. לדעתי הוגו עולה עליו בהרבה. הארטיסט הוא סרט אוברייטד עם הרבה קלישאות קולנועיות. הוגו הוא סרט מופלא ושני לו לדעתי THE DESCENDANTS. מאניבול חביב אבל לא מצדיק את ההייפ לדעתי.
גיל, ישנם 6,000 אנשי מקצוע שקובעים. אני מחכה להחלטותיהם.
לא כולם קובעים בכל קטגוריה. רק אנשי המקצוע הרלוונטי קובעים והם חייבים גם לצפות בסרטים בבית קולנוע כדי לחוות דיעה.
THE DESCENDANTS סרט מצוין לדעתי אך יש לי הרגשה שאלמלא קלוני משחק שם, אף אחד לא היה מדבר עליו. להערת שוליים אין כל סיכוי: הסרט האיראני עולה עליו בכמה וכמה דרגות.
מסכים איתך על הארטיסט, סרט מעולה. אבל מריל סטריפ לוקחת בהליכה את האוסקר על טאצ'ר. היא נהדרת שם. ויש לי תחושה שסקורסזה לוקח על הוגו המקסים. אני מקווה שג'ונה היל ייקח את שחקן המשנה על מאניבול, כי זה סרט ממש כיפי.
מסכים עם גיל לגבי הארטיסט. סרט נחמד אבל לא שווה אוסקר, מעבר לגימיקים ולסצנה אחת ממש טובה הוא די שבלוני. הסרטים האילמים מפעם הרבה יותר טובים, איך אפשר להשוות את זה עם באסטר קיטון האגדי? הוא גם לא ממש חתרני- חתרנות הייתה לעשות סרט אילם שהוא לא תקופתי אם כבר. איך חיקוי יכול להיות חתרני?
מאניבול! הסרט הכי טוב שראיתי השנה
לא ראיתי פה את כל הסרטים אז קשה לי להביע דעה על הכל.
אבל אני לא מבין איך DRIVE של ריאן גוסלינג לא מועמד לשום דבר רציני.
סרט מעניין מאד, וגוסלינג ענק בו.
עזוב את דרייב – Blue Valentine!!!!
הקרינו את זה בישראל?
אין לי מושג. לא ממש הולך לקולנוע
האוסקר הוא פרס שמרני אשר הצצה חפוזה ברשימות הזוכים שלו מגלה עד כמה הוא לא צריך להיות רלוונטי –
1994 – פורסט גאמפ זוכה (איך הם לא זכו? ספרות זולה, חומות של תקווה)
2000 – ג'וליה רוברטס זוכה על אלין ברקוביץ' ולא אלן בורסטיין על ההופעה המטורפת שלה ברקוויאם לחלום.
1976 – רוקי זוכה באוסקר! וזה בשנה של נהג מונית המופתי.
1996 – הפצוע האנגלי? באמת? בשנה של פארגו?
מפה זה כבר מתחיל להיות ממש מכוער -
1990 – לרקוד עם הזאבים זוכה. על מי האוסקר דילגו? החבר'ה הטובים, למשל.
- סטנלי קובריק, אחד מהבמאים הגדולים בהיסטוריה, מעולם לא זכה. התפוז המכני (1972), אודיסיאה בחלל (1969) , פול מטאל ג'קט (1988), ד"ר סטריינג לאב' (1965) ארבע מהיצירות הגדולות בהיסטוריה של הקולנוע, לא זכו.
1979 – תחזיקו את עצמכם. הסרט הגדול בכל הזמנים (כן, אני יודע שזו אמרה מפוצצת, אבל הסרט הזה הוא כל כך אפי וחלוצי, שהוא היחיד כמעט שיכול להחזיק על גבו תואר כזה), מפסיד ל… קריימר נגד קריימר. עברה בי צמרומרת הרגע.
1980 – "אנשים פשוטים", סרט שנשכח עוד לפני שמישהו זכר אותו, מפסיד לסרט שלדעתי הוא הגדול ביותר של סקורסזה, השור הזועם. שנה אחר שנה, פרסי האוסקר צוחקים על הבמאים הגדולים ביותר.
2004 – התרסקות, סרט איום ונורא, סנטימנטלי וקלישאתי, זוכה. סיריאנה הנשגב והר ברוקבק הן אולי לא יצירות מופת, אבל התרסקות? באמת?
1941 – כל רשימה של רשימת הסרטים הגדולים בהיסטוריה מתחילה עם הסרט האזרח קיין. האם האזרח קיין זכה באוסקר? נראה לכם? נסו את – how green was my valley. הדשא של השכן באמת ירוק יותר.
והזוכה בפרס "מה לעזאזל הם חושבים?"
השנה, 1999. לפרס מועמדים מספר סרטים יוצאי דופן. ספילברג מביים סרט מלחמה מהפנט, "להציל את טוראי ראיין". רוברטו בניני מביים את אחד מסרטי השואה הבלתי נשכחים, "החיים יפים". אבל לא, הזוכה בטקס האקדמיה ה71 הוא לא אחר מ"שייקספיר מאוהב". שייקספיר מאוהב אפילו לא היה צריך להיות מועמד. שייקספיר מאוהב הוא סרט מיותר, בדומה לטקס שמחלק את הפרסים האלו. פרסי האקדמיה הם פרסים שזכו לתהילה שקרית ולא ברורה. היסטורית הם טעו פעם אחר פעם ולא הצליחו לזהות חדשנות ובמאים אשר השאירו את חותמם על האמנות הזו.
ובנימה זאת, בהצלחה ל"הערת שוליים". סרט אדיר שזכייה באוסקר תביא לו הקרנות בכל העולם ותעניק גב כלכלי נאה לאחד היוצרים הקולנועים הגדולים שעובדים פה.
אני מסכים עם רוב הרשימה שלך אבל יש שני דברים שאני חייב להגיב עליהם:
ספרות זולה הוא סרט מעולה אבל עם מגרעות בולטות במיוחד. מעבר לדיאלוגים של טרבולטה וג'קסון (וקייטל בקטע המשותף שלהם) התסריט ממש לא משהו והסרט בנוי באופן קצת מבולגן.
חומות של תקווה זה הסרט הכי אובר-רייטד בכל הזמנים. זה סרט מעולה, אבל ההייפ סביב הסרט הזה מוגזם לחלוטין.
ב-99', הבעיה הייתה שונה – מול "טוראי ראיין" התחרה עוד סרט מלחמה מצויין – "קו אדום דק". הקולות של "ניתן את הפרס לסרט מלחמה איכותי" התחלקו בין שניהם ושייקספיר חמק למקום הראשון.
תמיד קל למצוא בחירות הזויות, בכל תחרות, בייחוד אם היא מתקיימת כל כך הרבה שנים.
אני בטוח שאם נסקור את יתר עשרות השנים של התחרות, נראה כי לרוב הבחירות היו מוצדקות, או לכל הפחות סבירות
השור הזועם…איזה סרט!
פעם איתן גרין היה מקוראי הבלוג של דורפן. היה מעניין לקרוא תגובה שלו כאן.
דורי – קראתי בעיון ומסכים עם חלק מדבריך . הנה השני סנט שלי :
94' – 3 הסרטים שהזכרת ראויים לזכייה ושלושתם ברשימת הסרטים האהובים עלי בכל הזמנים ( רשימה די ארוכה ) . די ברור שבבחירה לאוסקר יהיה לפורסט גאמפ יתרון על השניים האחרים .
76' – אחת ההפתעות הגדולות אבל אם תוציא את רוקי הראשון מהקונטקסט של ההמשכים שלו – הוא סרט באמת טוב אבל לא כמו נהג מונית .
90' – הח'ברה הטובים סרט נפלא אבל צפוי שסרט אפי עם הפקה גדולה כמו לרקוד עם זאבים ינצח אותו . בחירה סבירה .
79' – נכון . לא יודע אם הכי גדול בכל הזמנים אבל בטח שהיה צריך לזכות באותה שנה . דרך אגב – באותה שנה היה גם מועמד תרגילים בהתבגרות הנפלא ( כך לפחות הוא נראה לי כשהייתי צעיר ).
קובריק וסקורסזה – פאשלה גדולה של הבוחרים .
99' – נכון .
דורי – זכור לי שכתבת שאתה כל חייך בהוד השרון , אז הנה סיפור קטן על אפוקוליפסה עכשיו של 79' והקולנוע המקומי שלנו – הייתי אז בן 11 וגרתי בשכונה קטנה בהוד השרון עם כמה חברים טובים בטווח הגילאים הזה . מדי פעם היינו הולכים לסרט בקולנוע היחיד המקומי עם כיסאות העץ ליד ממלכתי א' ( ברח לי השם שלו ). לפני סרט מסוים שאיני זוכר את שמו הקרינו את הפרומו ( אז לא הייתה מילה כזו ) לסרט שיוקרן בשבוע הבא – אפוקוליפסה עכשיו ( לא קלטנו בכלל את השם שלו ) . הראו לנו סצינות קרב , פיצוצים , תאורות וכו' ונדלקנו לגמרי .
בשבוע שאחרי , הלכנו חבורת ילדים לסרט הזה . לא הבנו מה קורה ומה אנחנו עושים שם . לא זוכר אם נשארנו עד הסוף אבל זוכר שזו הייתה אכזבה גדולה .
כשאני בהוד השרון, אני הולך לסרטים רק בקניון 'מרגלית', 300 מ' מדירת הגג הקטנה שישנה לי בביתה של בתי סיגל, ברחוב ז'בוטינסקי.
אני אכן גדלתי בהוד השרון ולפני מספר שנים נדדתי לתל אביב, אך אני עדיין מבקר פעם פעמיים בשבוע את עיר ילדותי בשביל חברים ומשפחה. בשונה ממל אני מעדיף דווקא את השווארמיה הטובה ביקום שנמצאת מהצד השני של הכביש מהסביח, הטאבון. בכל מקרה, אתה מדבר על "מופת", ותודה לאל שהפסיקו להקרין שם סרטים (הפסיקו, לא?). לא שהקולנוע ב"מרגלית" הרבה יותר טוב. מבחינת איכות הקרנה אין ספק שהחבר'ה שם ביס פלאנט הגיעו לרמות חדשות, אך לא כל סרט מגיע לשם.
מל, קבענו לסביח בהוד השרון?
קבענו! (גם הפלאפל בטאבון יותר טוב מזה מעבר לכביש מהצד השני של דרך רמתיים, בבוטקה הקטנה ששם יש תור של 20 איש כל הזמן, בלי סלט חופשי ובלי שום דבר חופשי. זה בדיוק כמו אבולפיה ביפו, שכל האחרים סביבו בלי תור אופים לא פחות טוב)
מל – בשנת 79' לא חלמו בישראל על המילה קניון .. היה לנו קולנוע בודד עם כסאות עץ בעיר הקטנה .
דורי – זכרתי את השם מופת אבל אני חושב שאז היה לו שם אחר .
השווארמה בטאבון אכן מאד טעימה וגם הסביח ממול אבל בענייני פלאפל – אין כמו כדורי עם הבוטקה הכחולה ועם לפחות תמיד עשרה אנשים לפניך בתור .
בגלל בעיות הקשורות בי ורק בי, קשה לי עם חלוקת פרסים על אמנות. כל אמנות, ובכלל זה קולנוע. יוצר מוציא את הקישקעס שלו על עבודה רק כדי להיות תלוי בכמה מאות פרוטקציונרים שזכו במעמד של חברי האקדמיה, רובם מבלי שיש להם מושג ירוק איך עושים סרט. זה נכון מבחינתי גם לגבי תחומי אמנות אחרים. ראיתי את מאניבול ואני חושב שמדובר בסרט ספורט נפלא, בראד פיט וג'ונה היל משחקים נהדר, אבל אם הסרט יזכה באוסקר זה יהיה קצת מגוחך.
אין סכוי שהוא יזכה.
מעבר לתגובות הנכונות כאן על כך שלאורך היסטוריה היו למחלקי האוסקר לא מעט פישולים (כמו, אגב, גם לנותני פרסי הנובל לספרות ולשלום) הסרט הכי טוב שראיתי השנה, by far, הוא animal kingdom סרט פשע אוסטרלי מדהים. כל מי שאוהב קולנוע שייחפש את הסרט הזה שלא עוזב אותך הרבה זמן אחרי שראית אותו.
סרט ענק, מותח ומרגש, בלי אף סצנת פעולה! מומלץ בחום.
סרט מצויין.
לגמרי.
וואו, כמה שממלכת החיות זה סרט. הבעיה היחידה – הוא בכלל מ2010 וג'קי וויבר (האמא הקריפית שמנהלת את המשפחה) אפילו זכתה למועמדות בטקס הפרסים הקודם (בו הפסידה לאמא קריפית אחרת. עוד בחירה ממש לא מוצדקת בעליל)
מה שאני לא מבין, למה אנשים מייחסים כל כך הרבה חשיבות לאוסקר ולפרסים השונים עד כדי כך ששחקנים ובמאים נעלבים אם לא זכו? הרי סרטים יחיו לנצח בלי קשר לזכייה זו או אחרת. אז נכון שזכייה נותן הכרה והוקרה ויש בה גם אלמנט כספי אבל זה חורג מכל פרופורציה.
גיל, כל סרט שזוכה באוסקאר, עושה בשבוע הראשון אחרי הזכייה סכומים שלעתים עוברים את ה-100 מיליון דולארים, אפילו אם הסרט היה באקרנים חודשיים לפני כן!
מנחם, לא יודע מאיפה הבאת את המספרים הללו אבל זה בוודאי לא נכון. 100 מיליון זה סכום שמעטים הסרטים שמגיעים אליו אם או בלי קשר לאוסקר. הרבה סרטים גם לא מוקרנים שוב אחרי האוסקר. אין ספק שזה נותן דחיפה כלכלית לסרט ולמכירות דיוידי אבל בכל מקרה, זו לא הסיבה לדעתי שאנשים רוצים לזכות באוסקר. העניין של ההכרה והיוקרה משחקים תפקיד חשוב יותר אצל הבמאים והשחקנים.
את המספר 100 מיליון סתם זרקתי כדוגמא להון של כסף. עכשיו אני ניזכר שהרבה סרטים טובים מאד לא זוכים להרוויח נטו רבע מזה.
האמת אם כבר סרטים ובגלל שאחרי קריאת כללל הטוקבקים אני מרגיש חסך, הנה עוד מחווה לג'רמי
http://www.youtube.com/watch?feature=player_embedded&v=1gnFgwbkr78