DSCN0202

חם, חם בברלין, אפילו השמש מחפשת מקום להתחבא.  לפני שבוע נשקו הטמפרטורות לשלום למספר שלושים ומאז הן רק נוסקות.  חם כל הזמן, בכל מקום, ויש גבול לזמן שאפשר לבלות ב-H&M הממוזג.  הרכבות נטולות אוויר, הרחוב לוהט, הבית סאונה.  בשבת אחר הצהריים, עם שכבה זיעה עבה שכמו הולחמה לגופי (לפני מקלחת, כן?) החלטתי שאני חייב להסיח את דעתי, לשכוח מהחום והלחות שמכים בברלין ולא חדלים, אז יצאתי מהבית ונסעתי למשחק של בית"ר.

אחרי מה שהגרמנים עשו לעולם, אמרו בית הלל, לפחות הם השאירו לנו את הדיוק.  רציתי להגיע מוקדם למשחק, קצת לפני שריקת הפתיחה, לקושש כמה מלים עם אנשי בית"ר ואוניון לקראת המשחק.  לרכבת היו תוכניות אחרות והיא איחרה לתחנה ברבע שעה.  גם הרכבת השניה איחרה וכשהגעתי לתחנת היעד הגברתי את קצב ההליכה והגעתי למגרש האימונים ב-17:55.  שחקני בית"ר כבר היו שם, שחקני אוניון לא נראו באופק ואני הצטרפתי לבית שמאי.

חצי שעה מאוחר יותר נפתח המשחק.

 *

DSCN0195

קבוצה ישראלית בברלין היא תמיד סיבה למסיבה, גם אם מדובר במשחק אימון נגד קבוצה מהליגה הרביעית.  כמה ימים קודם לכן סיימה בית"ר ב-3:3 משחק אימון מול אלט גליניקה מהליגה החמישית, אפשר לצפות לאקשן גם היום.  בפורום ישראלים בברלין פורסם פוסט הקורא למעוניינים לעשות לייק ולהגיע למשחק.  לא בדקתי כמה תגובות היו שם לפני שיצאתי מהבית, אבל הייתי הישראלי היחיד במגרש שאינו מועסק על ידי בית"ר, אפשר להניח שהלייקים לא זרמו.

דוד אמסלם מבקש מאיש התחזוקה של המקום לפתוח את הממטרות כדי להרטיב את הדשא.  ככה אנחנו עושים בארץ, בלי דיונים מיותרים, יסביר לי מאוחר יותר המנהל מנחם נידם, אבל פה לכל דבר צריך בקשה בכתב ומראש.  איש התחזוקה מחזיר את הכבוד האבוד של האומה הגרמנית ומודיע שמערכת ההשקייה האוטומטית מתוכנתת לפעול רק בעוד שעתיים.  אז תפתח ידני, מבקש אמסלם.  אי אפשר, עונה האיש.

מאיר הרוש לא מרוצה.  הוא עומד לידי, צופה במשחק ורוטן על השחקנים.  תראה איך הם נראים, איזה צורה יש להם.  מצד אחד אפשר להבין אותו, בית"ר נראית רע מאוד בחצי השעה הראשונה וסופגת ארבעה שערים.  מצד שני ספק אם מישהו מהצופים הישראלים במגרש יכול היה לנקוב בשמות חצי משחקני ההרכב הראשון.  לפחות ברק משה, שהבקיע את השער היחיד של בית"ר בבעיטה נהדרת מהאוויר, הוא שם מוכר.

הרוש מפנה את תשומת ליבי לנבחן החדש, לנדרי מולמו.  הגיע להיבחן מברוז', שחקן טוב שעומד לחתום אבל לא לפני שיורידו עוד קצת מהדרישות הכספיות של ברוז', אז אנחנו לא מראים התלהבות.   כמו כשקונים מכונית משומשת, אני אומר למאיר.  יותר גרוע, הוא עונה בחיוך.  חמוד הרוש, סלחתי לו על שלא ידע שמולמו בכלל הגיע מקורטרייק.

DSCN0197

אלי טביב יושב על צידנית כחולה משמאל לספסל.  אף אחד לא ניגש אליו.  הוא מדבר בטלפון ומצית שוב ושוב את הסיגריה שבידו.  חיים רביבו יושב על הספסל, מרוכז במשחק.  מדי פעם הוא זורק מילה לכיוון השחקנים שעל הדשא.  את אלי כהן ראיתי לפני ואחרי המשחק, בין לבין הוא נעלם לעין בלתי מזוינת.  אולי הוא מתחבא.

מנחם נידם מגלה שאני ישראלי ושואל אותי לפשר החום  הזה שתקף את העיר.  אחר כך הוא נוסע לסופרמרקט הקרוב לקנות מים ורד בול.  כשהוא חוזר עם המשקאות פונה אליו בחור גרמני גדול מימדים שלבוש בחולצה של אוניון ושואל – בעברית – איפה הרד בול שלו.  מסתבר שחוץ ממני הוא הדבר הקרוב ביותר לישראלי ביציע.  נולד בישראל, עבר לגרמניה עם ההורים כשהיה בן ארבע ובשעות הפנאי הוא אוהד מכבי חיפה ועובד כסדרן באצטדיון הביתי של אוניון ברלין הבכירה.

אני, הוא ואוהד אוניון נוסף מגלגלים שיחה על כדורגל.  בינתיים רץ סטיבן כהן קדימה ונעצר בהנפת דגל של הקוון.  אחד השחקנים של בית"ר צועק לכיוון הקוון:

What?

What faul?

שרמוטה!

הסדרן הישראלי של אוניון מסביר לאוהד מה אמר השחקן ברגע זה.  הוא לא שוכח לציין שבישראל ישנן עדות שונות ושהמילה "שרמוטה" נאמרת על ידי המרוקאים.  אני מתקן אותו בעדינות, מספר לו שדברים השתנו מאז עזב את הארץ אי שם בשנות השבעים, כל העדות משתמשות במילה הזו.  נכון, הוא עונה בביטחון ייקי, אבל רוב המשתמשים בה הם מרוקאים.  אחלה עברית יש לסדרן של אוניון, אבל גם לדמיטרי פרוקופייב יש, וישראלי הוא לא.

DSCN0204

*

במחצית השניה מתעלה בית"ר על עצמה ולמרות ההרכב המוזר על הדשא היא מצליחה ליזום, להשתלט על המשחק ולהגיע למצבים.  גם ההגנה יציבה יותר, בעיקר תודות לבלם ולמגן השמאלי.  אני שואל את נידם לשמו של המגן.  זה שחקן זר שהגיע למבחנים, הוא עונה.  גם מהספסל לא מגיעה הישועה, אלא אם כן 'הניגרי' ו'ההונגרי' הם שמות אמיתיים.  אני סקפטי, אז בדקתי בבית, ויש להם שמות: אוסה גוּאוֹבָּדיה ודניאל וַדְנאי, נותר רק לגלות מי הניגרי ומי ההונגרי.

אני משוחח עם נידם לאורך עשרים הדקות האחרונות של המשחק, כשכדורגל תופס כחמישה אחוזים מהשיחה.  אנחנו מדברים על החום שתפס אותנו לא מוכנים, על המחירים הזולים בסופרמרקט הגרמני, על המכולת הישראלית בה הוא קנה בשר כשר לשחקנים ושגם אחרי שמונה שנות בשר טרף בברלין לא ידעתי על קיומה.

וככה פתאום, בלי שהרגשנו, הסתיים המשחק.

DSCN0199

*

כולם מחייכים, אף אחד לא בדיכאון, גם לא לנדרי מולמו שלא השתתף במשחק וששומר בקנאות על חיוך ליצני החושף שיניים בוהקות. אלי כהן מופיע משום מקום ונצפה משוחח עם טביב.  מותחים איברים, קושרים קרח לירכיים, מחליפים נעליים, מוותרים על אימון שחרור ויוצאים לכיוון האוטובוס.  מחר כבר יחתכו אותנו על הרביעיה, מחייך נידם.  הוא לא היחיד שמתנהל באווירה של משחק אימון, גם אנשי אוניון לא בוחלים בשלווה.  למרות עשרות אלפי המילים, אתרי האינטרנט ותוכניות הרדיו שמתחילות לעלות לאוויר אז ווי ספיק, כנראה שככה זה במשחק אימון.

***

שתי קטנות:

1. אף עיתונאי לא נצפה במתקן האימונים בזמן המשחק, אבל דוד בן-שימול שדיווח על המשחק עבור YNET כתב:

'הקבוצה של אלי כהן הציגה יכולת מזעזעת וספגה רביעייה בחצי השעה הראשונה של המשחק. נקודות האור בקבוצה היו הקשר הניגרי אוסה גואובדיה והמגן הקונגולזי לנדרי מולמו.'

אתם זוכרים את לנדרי מולמו? ההוא מהספסל עם החיוך שלא נגמר שלא עלה לשחק? שתי פסקאות למעלה? מישהו ממקורבי בן-שימול פישל בגדול, אין דרך אחרת להסביר את השטות הזו.

2. לקראת הדקה ה-75 ביצע מאמן אוניון שלושה חילופים.  אחד מהשחקנים המחליפים עמד לצד הקוון, החזיק את כפות ידיו הפתוחות מול פניו והתפלל.  הוא אינו שחקן בכיר בקבוצה, הוא גם לא עשה משהו מיוחד בדקות המעטות שקיבל, עוד שחקן ליגה רביעית.  אבל לאחרונה אי אפשר לכתוב על בית"ר בלי אזכור של האסלאם, אז תודה לשחקן נבחרת הנוער של טורקיה, טוּגאי אוּזַן.

בעברית 'קאובוי' זה 'בוקר'
לא צריך שתדליקו לו נר