6

השעה 11:00.  אפליקציית מזג האוויר באייפד מראה 23.4 מעלות.  השמש זורחת, עננים בודדים בשמיים.  הפועלים באתר הבנייה הנשקף מעבר לחלון עירומי פלג גוף עליון, חושפים כרס גדולה וזרועות בשרניות לעולם.  יום יפה לכדורגל, יום יפה לכל דבר.

כל השבוע לא הפסיקה דנה לדבר על המשחק.  בערב שבת היא הניחה את הדגל והצעיף על השולחן בחדר שלה, שלא תשכח.  לפני שיצאנו מהבית היא אמרה לי "אולי היום הרטה תבקיע…נגיד…שישה שערים".  שישה, הנהנתי בחיוך, כן, אמרה, ואז יהיה 0:6.  העיקר שהיא מתלהבת.  בכל ארבעים וחמש שנות חיי לא פסעתי מעולם בשערי אצטדיון עם שאינה זכר, ואז נולדה בתי.

*

שעה לפני תחילת המשחק, אנחנו יושבים על פלטת עץ בצל תחנת הרכבת ואוכלים נקניקיה בלחמניה.  הנקניקיה שמנונית וחלקלקה אבל תורמת לאווירה השבת-של-כדורגל.  האוהדים ממשיכים לזרום מהתחנה לכיוון האצטדיון ואנו צופים בהם, צופים ולועסים. תראה כמה שיכורים, היא אומרת, לא יודעת שפעם גם אני החזקתי בקבוק בירה ביד עוד לפני הכניסה לאצטדיון.  אני לוגם ממיץ התפוחים המוגז ומעביר לה את הבקבוק.

אברהמי ומאיה מגיעים ואנחנו מתחילים להתקדם ליציע.  בכניסת חברי המועדון עוצר אותי השומר ומבשר לי שלא אוכל להכניס איתי אדם נוסף.  אבל בעונה שעברה זה היה אפשרי, תמיד היינו מכניסים איתנו חברים נטולי חברוּת.  גם בעונה שעברה זה היה אסור, פשוט נהגנו להעלים עין, הסביר.  תוכל להעלים עין פעם אחת נוספת, שאלתי.  כן, חייך, זה בסדר, תיכנסו.

*

המשחק נפתח והשמיים מתקדרים באפור כהה.  הרטה לא מפסיקה לתקוף ובאופן כללי נראית מאוד מסודרת יחסית לקבוצה במחזור הראשון, כששחקן אחד מעל כולם:  הוג'ימה הוסוגאי לא מפסיק לרוץ, לתקל, לרדוף אחרי מגן, לכדרר בוירטואוזיות, ולאורך המשחק הוא עוד הולך ומשתפר.  כדאי לכם להגניב מבט מדי פעם, לא תתאכזבו.

תיכף יגיע הגשם, מנבא אברהמי, והוא מגיע ושוטף את המגרש, אבל לא לפני שהרטה מבקיעה שני שערים.  היציעים מקורים אך הרוחות מצליחות לדחוק את הגשם אל מתחת לגג וזרזיפים מתחילים להכות בפנים.  דנה רוצה ללכת הביתה, נגמר לה החשק.  אני מתקשר ליוהאנס שיושב ביציע המרכזי היבש ומבקש ממנו להמתין לנו בכניסה ליציע בזמן ההפסקה.  אלכסנדר מאייר מבקיע שער מצמק לפרנקפורט ואנחנו בדרך החוצה.

אחרי הליכה של רבע שעה לצד השני של האצטדיון אנחנו פוגשים את יוהאנס.  הוא כבר שריין לנו את הכניסה פנימה, קומבינה היא כנראה לא המצאה ישראלית.

*

בפנים נמצאים כל החבר'ה הקבועים, איתם ישבתי בכל משחק ליגה ביתי בחמש השנים האחרונות, עד שהחורף הקשה הכניע ושכנע אותי לוותר על המנוי השנתי.  הם מקניטים אבל לא כועסים, שמחים שאנחנו שם, במחזור הראשון, מעדכנים אותי שמכירת המנויים עדיין נמשכת.  אני נזכר באפס מעלות, מחזיר חיוך ולא מתחרט לרגע.

ואז מתחילה החגיגה האמיתית.  הגשם מפסיק, העננים מתפזרים, השמש יוצאת והרטה מתחילה להפגיז.  שער שלישי, שער רביעי.  שחקני איינטרכט פרנקפורט נראים מיואשים, לא מצליחים להתקרב לשער של קראפט, והיציעים בשמיים.  אחרי השער השלישי יוהאנס באקסטזה, צורח וקופץ ושולח חיבוקים והיי פייבס לכל מי שנקרה בדרכו.  אחרי הרביעי הוא כחולם בהקיץ.

אני צמאה, אומרת דנה, את לא יכולה לחכות רבע שעה, אני שואל, לא אבא, אם אני לא ישתה עכשיו אני ימות.  אני יורד למטה להביא מיץ לדנה ומאיה וחוזר ליציע לקראת סיום התקפה של הרטה, מספיק כדי לראות קצה בישול ושער חמישי.  מזל גדול, אני שונא להפסיד שערים בלייב.

בסוף נגמר 1:6.  ושלושה משקופים.  ושער שנפסל.  אבל מי סופר ביום שכזה.

*

הקהל ביציע המזרחי שר בקול וממתין לשחקנים שיסיימו להתחבק ויגיעו אליו למופע הניצחון.  היציעים האחרים מתרוקנים אבל אנחנו נשארים עד הסוף, עד שכל השחקנים נעלמים בחדר ההלבשה.  דנה ומאיה נהנו מאוד, צפו לראותן כאן שוב בקרוב.  עד אז הן רצות על המדשאה וקוטפות פרחים לבנים, יפהפיים ומסריחים.

המחזור הראשון עדיין לא הסתיים, יש עוד שני משחקים ביום א', אבל נכון לעכשיו (וסביר להניח שגם ערב המחזור השני) נראית הטבלה כך:

ta

כבר עכשיו אני קונה חילופי מקומות עם באייר לברקוזן בסוף העונה – הם במקום הראשון, אנחנו ברביעי.  אבל זה לא יקרה, כנראה בגללם, נוורקוזנים שכמותם.  ועד שזה (לא) יקרה שברה הרטה כמה שיאים: הפעם  האחרונה בה הבקיעה שישה שערים במשחק בונדסליגה היתה ב-2004 (0:6 מול בורוסיה מנשנגלאדבך).  בנוסף היה זה הניצחון הגדול במחזור הראשון של הבונדסליגה מאז 1974 (קיקרס אופנבך – באיירן מינכן 0:6), כמו גם הנצחון הגדול ביותר במחזור הראשון של עולה חדשה בתולדות הבונדסליגה.

בעוד שבועיים תגיע המבורג לברלין, בעוד חמישה שבועות שטוטגרט.  אולי הייתי צריך לקנות מנוי.

(אפס מעלות…)

 **

קטנות:

1. מחזור ראשון, בן שהר לא בסגל, הרטה מביסה את איינטרכט פרנקפורט 'בלעדיו' והמלים מתחילות להיערם בפורומים השונים בואכה תוכנית הספורט של XXX fm, מנבאים לשהר עזיבה בינואר ותוהים למה הוא עדיין שם.

לא קל בסגל של הרטה.  יש ראמוס ו-ווגנר, בן חטירה ואלאגוי, ומהספסל מציצים בביטחה ניקו שולץ ופייר-מישל לאסוגה.  אבל אצל יוס לוהוקאי לא מדברים השמות, מדברת היכולת.  אם בן לא יצליח להגיע ליכולת מספקת הוא לא יהיה בסגל, אבל אם כן – המאמן לא יעלים עין.

רוני, הכוכב הבלתי מעורער של העונה שעברה, פתח את העונה על הספסל מפני שאלכסנדר באומיוהן בכושר טוב יותר ממנו.  הוא החליף את באומיוהן בדקה ה-76 והבקיע את השער השישי של הרטה בדקה ה-89 במבצע אישי מפוצץ באמביציה.  ככה זה אצל יוס – מי שעובד קשה מרוויח.

זה יכול לקרות בשבוע הבא, בעוד חודש או אולי במחזור ה-11, אבל יש מחיר לעבודה קשה, לרצון להצליח, להשתפר ולהיות טוב יותר מאלה שלפניך, ליכולת להיות זמין ודרוך בכל פעם מחדש.  בסוף זה יגיע, גם בן יודע.

2. הבונדסליגה מתקדמת, תופסת את מקומן של ליגות אירופיות מובילות, שובה יותר ויותר לבבות אוהדי כדורגל ישראלים – על YNET הקשקוש  הזה לא עובד, כי בשביל מה צריך להשקיע, כולה הרטה ברלין.

זה מה שכתבו ב-YNET על המשחק:

 gu

'גוסטבו ראמוס (17) וג'ונתן ברוקסבנק (52) קבעו 0:2 למארחת… אדריאן ראמוס כבש (72) את החמישי…'

אין בסגל הרחב של הרטה שחקן בשם ג'ונתן ברוקסבנק.  יש שחקן הגנה בשם ג'ון אנתוני ברוקס, והוא זה שהבקיע את השער השני, וזה לא קרה בדקה ה-52 אלא ה-32.

מעניין? חכו רגע: על פי YNET הבקיע גוסטבו ראמוס את השער הראשון, בעוד את השער החמישי כבש אדריאן ראמוס.  אחד לגוסטבו ואחד לאדריאן? שני ראמוס בקבוצה? לא ממש.  שחקן אחד הבקיע את שני השערים, שחקן אחד ששמו המלא הוא גוסטבו אדריאן ראמוס ואסקז (Gustavo Adrián Ramos Vásquez).

אבל מה זה חשוב, העיקר שמסי עשה פיפי לפני שפגש את פרס.

קוף אחרי בן אדם
כדורגל גרמני בטייק אווי