לא תמיד הרוב צודק

קמפיין מוקדמות ברזיל 2014 כאבן דרך - איך חווינו אותו? האם אפשר ליצור חוויה אחרת, בלתי תלויה ועצמאית?

ti

עכשיו, אחרי אובדן הסיכוי התיאורטי, אפשר להירגע. עוד מעט יגווע גל הפרשנות והפרשנים הלאומי ונחזור לעסוק במה שעסקנו קודם. נקטול את הליגה, את השחקנים, את המאמנים ההגנתיים ואת 'יציע העיתונות'.  נעקוב גם אחר כל הצהרה תקשורתית שיפרסם עיתונאי חצר זה או אחר, נעניק מעלות נשגבות לסקופים של אתרי ספורט פופולריים ונצפה ב'יציע העיתונות'.

המדיום הוא המסר.  מצטטים אותו, מחרים מחזיקים אחריו, מאמינים לו. תמונה של אברם גרנט ואבי לוזון זוכה לאנליזות עמוקות יותר מתקיפה בסוריה, אפילו יותר מקרב עור בעור בבית האח. ויש ביקוש, יש מי שצורך את כל אלה, שיהיה לו/לה על מה לדבר או לכתוב מחר בבוקר, אולי אפילו היום בערב.  

איל ברקוביץ' הוא דוגרי, הוא אומר את האמת ישר לפנים. מה אתם רוצים, גם אמת וגם דרך ארץ? בואו לא נהיה חזירים. אבי נמני הוא גם פרשן וגם סוכן? תיכנסו לאתר שלו, תוציאו תדפיס עם שמות השחקנים המיוצגים על ידו ותדעו איך להתייחס בסלקטיביות למושאי הפרשנות שלו, אל תהיו כבדים. שלמה שרף עילג? טוב, אפילו לי אין את כל הטשובוט.

*

לפני כמה שבועות פורסם שבן שהר בדרך למכבי ת"א, התגובות לא איחרו לבוא. נדב צנציפר סיפר שבן שהר מועמד למכבי ת"א ומיד פצח בניתוח מדוייק: “אפילו בתיה לא יודעת מתי בן שהר שיחק בפעם האחרונה 90 דקות"; “כן, הוא שיחק המון בהרטה בליגה השניה, הוא המרכיב המרכזי בעליה…"; “קבלות ההחלטות שלו בקריירה כל כך גרועות"; “דה חראפשחאפ, גם גילי ורמוט היה שם…". הציניות השתחלה לכל מילה, העומק נעלם במחוזות זרים.

הלאה, למכבי חיפה: ב-YNET פירסמו שבן שהר מאוכזב ממעמדו בקבוצה הגרמנית ואינו שולל חזרה לארץ, כשהצעה מפתה מחיפה עשויה לסלול את דרכו לכרמל. שמעון אלבז, בעל הקרדיט לפרסום, הוסיף כי שהר "לא נמצא כרגע בתוכניות של הרטה" (נכון שגם ביבי אמר פעם משהו דומה על העלאות מסים? ? קצת לפני הבחירות האחרונות?) ושזה "משהו ששהר לא ציפה לו, כך לדברי מקורביו".

אם צנצי ואלבז היו מקושרים טוב יותר, הם היו פונים אליי. לא הייתי צריך לנחש ולא לשער מה יהיה עם בן ולבצע ניתוח ללא הרדמה שמבוסס על השערות. ידעתי בדיוק מה יקרה, ממקור ראשון, אבל גם אם היו יוצרים איתי קשר לא היה לי מה לספר להם. לא מעבר ולא נעליים, עורבא פרח.

אז הם לא פונים אליי, וכנראה שגם לא יפנו. הם שייכים למערכת שדורשת קבלות ופועלת תחת הסטנדרטים המקובלים בענף, אני סתם איזה כותב עצמאי שלא דופק חשבון. מי ישאף להביא מידע מציאותי, אמיתי, מאומת, אם זה לא ממש מעניין מישהו? איך יתקיימו הכתבים, האתרים, תוכניות הספורט, בלי סקופים מסביב לשעון? בלי פרסום ראשון? הרי זה מה שהעם רוצה, ומה שטוב לצופי 'האח הגדול' לא יכול להיות רע לחובבי הספורט, לא ככה?

*

דודו אוואט אשם, איתי שכטר אשם, גם אלי גוטמן אשם, גם ההתאחדות. רגע לפני שזה מתחיל מגייסים את כולם לצורך הקמת גורדי שחקים של ציפיות רק כדי שמתישהו נוכל כולנו, בתאוות בשרים שאין לה קץ, לנפץ אותן אחת אחרי השניה, לנפץ ולצחוק, לנפץ ולצחוק.  קליק.  

אבל אל תמהרו לוותר עליהם.  הקליקו, קיראו, הבינו את שלפניכם – ואת מה שאתם באמת ובתמים מבקשים לעצמכם.  תמצאו שם כותרות ('שגוטמן יגיד תודה שלא חטפנו שישיה', 'גוטמן שומר אמונים לפרות קדושות מימיו בהפועל ת"א'), פומפוזיות ( 'בואו נחרים את נבחרת ישראל')', ויש גם מי ששומר על החלום, אולי כדי ששלושים דקות בתוך הקמפיין הבא יהיה (שוב) מה לנפץ ('הספירה העצובה נמשכת').

אומרים שהרוב קובע, אבל שוכחים שהרוב לא בהכרח צודק.  אין פעולה מחשבתית משותפת בין מאות אלפי צרכני תקשורת, יש דעה אישית שבתוספת ידע/חוסר ידע ו/או הטיית/הטעיית לב הופכת עניין לכשר או טרף.  אפשר לקבל דעה, גם אם היא לוקה בחוסר הבנה ובשת"פ עם העדר, כל עוד אין אפשרות עיונית אחרת.  למרות שלעתים קשה לראות את האור בקצה המנהרה, עדיין יש ברירה.  

אף צופה לא יחזיר נשמתו לבורא אם לא יראה עיתונאי תורן שואל את גוטמן בתום משחק אם הוא מתכוון להסיק מסקנות אישיות.  אף קורא לא יתפלץ אם הצהובון התורן לא ישאל את אוואט אם הוא יודיע על פרישה מהנבחרת בסיום הקמפיין. אפשר גם לוותר על הקריאות לפיטורים אחרי שני מחזורי ליגה, הדרישות לשינויים בסגל אחרי שני משחקי אימון נגד בני לוד ונס ציונה, השידורים הישירים של המשחקים האלה, אפילו על – תחזיקו חזק! – 'יציע העיתונות'.  אפשר גם לא לוותר ולהישאר בדיוק באותה נקודה על ציר הזמן.  אם תשאלו אותי, אני ממליץ על הגלולה האדומה.

***

'מסופר על ר' יונתן אייבשיץ, שכאשר היה ילד, ביקש ההגמון מאביו של ר' יונתן שישלח את בנו אליו בלי להסביר לו את הדרך. יצא ר' יונתן לדרכו ואחר זמן מה הגיע. שאל ההגמון את ר' יונתן: מהיכן ידעת איך להגיע? ענה ר' יונתן: כאשר הגעתי לפרשת דרכים שאלתי שלושה אנשים מה הדרך הנכונה ואם שנים אמרו כך ואחד אמר כך, הלכתי לפי השניים. אמר ההגמון: ישמעו אזניך מה שפיך מדבר, הרי תורתכם אומרת 'אחרי רבים להטות' ואילו רוב העולם איננו יהודי. ענה ר' יונתן אייבשיץ בחכמתו: הולכים אחרי הרוב רק כאשר יש ספק, כאשר אין ספק לא הולכים אחר הרוב.

 

'האם חלמת פעם חלום, ניאו, שהיית בטוח לחלוטין שהוא אמיתי? מה אם לא היית מסוגל להתעורר מאותו החלום? איך היית יודע אם אתה בעולם החלומות או בעולם האמיתי?'

'במוקדם או במאוחר תגלה, בדיוק כמו שאני גיליתי, שיש הבדל בין ידיעת הדרך לבין ההליכה בה'.

 

ARVE Error: id and provider shortcodes attributes are mandatory for old shortcodes. It is recommended to switch to new shortcodes that need only url

 

 

אולי צריך להחליף את החלום
לבד ולא לבד - יום כיפור 2013, ברלין

תגובות

  • עידן

    ערן ידידי, דיברנו על כך הרבה בפורום של אייסוקר ואני מסכים כמובן מילה במילה, אבל לצערי אני רק רואה את ההיתדרדרות בתקשורת הספורט. הכל מלא אינטרסים, הכל נהיה מגעיל. פעם עוד הייתי אוהב לראות יציע העיתונות, בשנים הראשונות, עד שזה באמת הפך להיות תוכנית פח אשפה, רק שזה מה שקונה את הצופה הישראלי הממוצע. גם דיוק בעובדות ממש לא רלוונטי, אלא למשוך קוראים. אז מה אם חצי דיווח הוא שקרי ומומצא מפרי הדימיון? גם על ההשתלחות בשחקנים ובמאמנים דיברנו וכנראה שבעתיד הקרוב ואולי גם הרחוק, תרבות ספורט בישראל, או תרבות בכלל, זו משאלת לב שכנראה לא תתגשם. שימשיכו להתאכזב ולהאשים כל קמפיין מחדש למה לא עלינו, אני אשאר עם הקולומביאנים שלי :)

    אגב, כרגיל, כתבה מצויינת! יישר כוח וד"ש לתאומים אדריאן וגוסטאבו ראמוס. :)

  • wazza

    אני רואה יותר ויותר תגובות של אנשים שמאסו ביציע העיתונות ודומותיה אז נראה לי שאנחנו בכיוון הנכון

  • יהויכין פנדלוביץ'

    כתבה למופת

  • איציק

    בינינו, הרבה יותר אנשים נהנו לקרוא "הרי פוטר," "שר הטבעותת" ספרי אזימוב, חלד חוסיני או אלכסנדר דיומה (כמובן שפשוט זרקתי שמות לאויר ויש רבים אחרים, אבל הרעיון ברור). הרבה פחות אהבו לקרוא ספרי היסטוריה של היסטוריונים חשובים ומהימנים. למה? כי הסיפור יותר מעניין/מרתק, מה חשובה האמת. זה מה שקורה בעיתונות הספורט (ולא רק). מנסים לספר סיפור עם עלילה מפוצצת. נכון שלרוב זה לא יוצא להם, כי העיתונאים רדודים, אבל לקורא עדיין כנראה מעניין יותר לקרוא בדיה רדודה על-פני האמת המשעממת.

    • D! בארץ הקודש

      איציק,
      לא נעים,
      אתה משווה את קופמן לאסימוב? את המוסד ליציע?
      יש גבול למה שאנלוגיה מוכנה לסבול.

      • איציק

        אי אי, המוסד. רק להזכיר זאת עושה לי ריר. צודק, צודק!!!
        אני מתנצל, מבקש סליחה ומחילה בפני כל הסופרים וגם בפניך, כנראה הקצנתי יותר מידי. פשוט רציתי להדגיש משהו, ופשעתי. מקווה שיום כיפור יעשה את שלו...

  • אלי 11

    אני משתדל להימנע מהתקשורת הצהובה והרדודה שלנו אבל גם אני לפעמים חוטא ומאזין לתכניות הספורט ברדיו.. אתמול לא הזדקקתי להרבה זמן בשביל לברוח מהתחנה ששידרה את התכנית של אופירה וברקוביץ'.
    "וואו 2-0 לרוסיה!!", צוהלת הרכילאית באולפן כאילו אראלה התקשרה אליה באותו רגע... וזו באמת ההרגשה שקיבלתי בשבוע האחרון, שהרבה עיתונאים ואנשי תקשורת אשכרה שמחים לאידה של נבחרת ישראל בשביל שיהיה להם את מי להשמיץ (אגב, חוצפה שאין כדוגמתה שאנשים שלא עלו על דשא בחייהם משתלחים בספורטאים כאילו הם חוו תחרות כלשהי).

  • ניתאי

    אם אתם כבר באכסניה של ערוץ 5, אולי תיקחו גם לאיזו רצועה על המסך?

  • ABCD

    לא כי אתה צודק ואתה מושלם ואין בכלל מה לתקן בנבחרת, כי כולם שחקנים מצויינים שנותנים את הכל. והמאמן בכלל תותח, בוחר רק את הטובים ביותר ובכושר הטוב ביותר. רק בגלל השופטים האנטישמיים לא עלינו.

    אני מסכים שעיתונות הספורט בארץ היא זבל אבל אפשר וצריך להאשים את השחקנים ואת המאמן (1-1 עם אזרבייגן ועוד פעמיים).

    • ערן לוי

      אתה צודק, אבל רק אם אתה מעוניין להמשיך ולטחון את המשחקים מול אזרבייג'אן. המשחקים מול אזרבייג'אן היו ונגמרו, ואנחנו נשארים עשרות שנים עם אותם העניינים שרובנו - ואולי גם אתה - לא באמת מעלים לסדר היום. זהו פוסט על התקשורת ועלינו כצרכנים, לא פוסט על היכולת המקצועית בתיקו של נבחרת ישראל בכדורגל מול אזרבייג'אן (ועוד פעמיים).

  • ג'וני

    מתי תבינו שכל הכדורגל באירופה פח ולא רק הכדורגל הישראלי גרוע

    צפון אירלנד מנצחת את רוסיה אבל מפסידה ללוכסמבורג
    בכל בית אפשר למצוא תוצאות כאלה
    כדורגל הענף הכי הזוי בעולם

    • oded

      אני לא מאמין שאני עונה לג'וני...
      צרפת מפסידה לגרמניה ומנצחת את בלגיה שמפסידה לישראל שמפסידה לגרמניה

  • ניר

    הכל נכון, אבל איזה רוב? מתוך האנשים שמתעניינים בספורט ישראלי, כמה בכלל צופים ב"יציע העתונות"? %10? אלה תוכניות קטנות וצרחניות של אנשים קטנים וצרחניים. על אנשים כמו ברקוביץ' וקופמן נאמר: תפסיקו להאכיל את הטרול.

    • שי

      פעם הם ביציע העיתונות, פעם הם כותבים טור בידיעות ופעם הם מפרשנים את המשחק בערוץ 2. בסוף הם מגיעים אל הרוב המוחלט של אוהדי הכדורגל בארץ, כך או אחרת.
      כדאי להזכיר פה את הטור המצוין שפיני גרשון בדיוק כתב, בשביל מי שלא קרא: http://www.sport5.co.il/HTML/Articles/Article.4483.151307.html

      • שי

        *כדאי גם להזכיר פה

    • חברי הטוב משכבר הימים

      הבעיה היא שאין דרך להפסיק להאכיל אותו. אין מדדי רייטינג מסודרים לערוצי הספורט בארץ, ובכל מקרה אין אלטרנטיבות של ממש לעיתונות הספורט הממוסדת, שרובה המכריע לקוח חלק במחול החרבות הזה. יש כמובן את דה באזר, פה, וגם בספורט של גלובס יש כמה כותבים שקולים יחסית (ממש לא כולם), חוץ מזה אני לא ממש יכול לחשוב על עוד אופציות, לא כאלה שאני מכיר.
      קיק שנפתח עכשיו הוא אפשרות מעניינת, אבל הוא מצריך 'מתקפה מתוכננת', כדי שיהיה אפשר באמת להכתיב סדר יום חדש בעיתונות הספורט.
      מעבר לזה, אין ערוצי תקשורת שבהם אני, כאוהד כורסא לגיטימי, יכול לצרוך חדשות ספורט ישראלי.
      על הקהל באצטדיונים אני מראש לא בונה. יותר מדי כאוס, אני לא סומך עליהם שיצלחו את המשבר הראשון.

  • דגש

    העניין הוא, כנראה, שכמו בכדורגל אין פשוט מספיק עיתונאים טובים. עיתונאים שאשכרה אוהבים את הכדורגל, לא רק לראות שערים ולרכל על מאמנים. עיתונאים שמתייחסים לכדורגל בתור דבר רציני ורואים בעיתונות דבר רציני. פשוט אין אנשים כאלו, פעם בעשור צומח איזה יעקבי אחד וזהו, אבל גם אנשים כמוהו טובעים בתוך עשרות העורכים והכתבים הפחות טובים, וגם כשיש אנשים עם פוטנציאל מעולה הם טובעים בסטנדרטים השטחיים של אלו שרוצים לעבוד קצת ולהצליח מאוד, או סתם להגיד כל שטות שעוברת להם בראש כעובדה מוכחת מבלי לעמת אותה עם המציאות.

    דה באזר הוא מיעוט בין צורכי הספורט בישראל, אבל אין צורך לשאוף לשנות את one צריך אתר ייעודי לאנשים שמחפשים תקשורת אחרת, ובשביל שזה יחזיק צריך שהגב הכלכלי יאמין בזה כי יש יותר רווח ביחס להשקעה בתקשורת רכילותית.

  • חכם בלילה

    אין ספק שתקשורת הספורט הישראלית לא מתעלה על רמתה של נבחרת הכדורגל הישראלית.

  • מאשקה

    אחלה פוסט.
    השאלה מה הלאה, לאן פנינו מועדות בספורט הישראלי.

  • עמית פרוסנר

    לפני שאנחנו מנסים להשוות עיתונאי ספורט לשחקני כדורגל,בואו נזכור שהמשכורות של שחקני הכדורגל שמצליחים להגיע למעלה אחרי עבודה קשה הולכות ועולות בשנים האחרונות,לעומת המשכורת של עתונאי הספורט שהולכת ויורדת עד לא קיימת אחרי שנים של עבודה קשה.כדורגלן יודע שאם יעבוד קשה ויצליח הוא יתוגמל בסוף,עתונאי מבין שממש לא.מישהו באמת מתפלא שהמקצוע לא ממש מושך אנשים איכותיים?

    • אורן

      ועדיין לעתונאי יש מיקרופון כל יום.וככה הוא יכול להמשיך ולקרוא למאמן "מורה לריתמיקה",בלנדר,עם טיטולים,אפס וכו.דבר שהשחקן לא יכול לעשות,ושהוא כבר עושה את זה כולם אומרים שהוא לא צריך לענות.

    • אזי

      השאלה אם זה הביצה או התרנגולת?
      אם אני וואן, ואני יודע שאני צריך בנאדם שהיכולת היחידה שלו היא שיהיה לו לפטופ עם וויפי, אני פשוט אוריד את המשכורות.

      עסק שלא מחפש עובדים מקצועיים, לא ישלם כסף בהתאם

    • ג'וני

      עמית אתה טועה
      אם התקשורת תחרים את הכדורגל הישראלי אז עם הזמן שחקני הכדורגל יקבלו שכר מינימום כמו שחקני הכדוריד ויאלצו לעבוד בעבודה צדדית נוספת.

      הסיבה שהכדורגלנים מקבלים הרבה כסף זה רק בגלל שהתקשורת מיחצ'נת את הכדורגל למרות שהענף לא מביא קבלות .
      הרי לכדורגל הישראלי אין זכות קיום ללא התקשורת שדואגת לסקר אותם 24 שעות למרות שלהם לא מגיע להם.

      חומר למחשבה !

  • אורליוס

    כתוב יפה מאוד!

Comments are closed.