friends

בכל כמה שבועות התארחנו אצלם, מגיעים בבוקר ועוזבים בערב. הילדים שיחקו , יוהאנס ואני דיברנו עם הנשים על משפחה וילדים עד שנשבר לנו ועברנו לכדורגל. אחר כך עברתי דירה והגעתי אליהם עוד פעמיים, אבל ויתרנו, השלישיה לא זרמה. ואז הפכנו לחברים של כדורגל.

מתקשרים אחד לשני לבדוק מתי מגיעים ואיפה ניפגש – בתחנת הרכבת על הדרך או באצטדיון. תמיד באצטדיון. מתחבקים ופותחים בקבוק בירה, הוא מוציא שתי סיגריות מהקופסא, אחת בשבילי, ומדליק לי אותה. מתחילים באנגלית ומיד עוברים לגרמנית כי נוח לו יותר. יש לנו מושבים צמודים, אז תמיד יושבים ביחד. בהפסקה יורדים למטה, להסתובב קצת. בדרך חזרה קונים משהו לאכול, ואם הדוכן של הדגים קרוב נאכל את הסנדוויץ' הכי טוב שאפשר למצוא באצטדיון – שניצל דג בלחמניה עם רוטב רמולד.

חשבתי להתקשר אליו אתמול, לומר לו שאגיע בשבת למשחק. אחרי ימים לא קלים רציתי לראות אנשים, לא להישאר בבית. בסוף לא התקשרתי, החלטתי לעשות לו הפתעת "Hallo Johannes" באצטדיון. ידעתי שהוא ישמח מאוד לפגוש אותי, כמו תמיד. רציתי להרגיש טוב בלי להיכנס שוב לסיפורים על השבוע המחורבן שהיה לי, ואם הוא לא יודע הוא גם לא ישאל. ואם הוא לא ישאל לא אצטרך להיכנס לזה, כי זה מתחיל להימאס.

***

כשהייתי ילד הצלתי יונה. היא שכבה בכניסה לבית הספר ולא זזה. אחד הערסים כבר רצה לפרק לה את הצוואר אז לקחתי אותה משם והבאתי אותה הביתה. אמא שלי כעסה, אחר כך היא התרככה, "אבל רק אם היא על הגג, לא בבית". הגשתי לה פרורי לחם, גרגרי שומשום ומים מהברז. בדקתי שנוח לה, שלא תסבול. ויום אחד היא נעלמה. היום אני תוהה, אולי מישהו עזר לה לעוף משם, אבל פעם הייתי בטוח שהיא הבריאה ועפה.

אתמול יצאתי מהבית, נסעתי לעבודה. לא מאוחר מדי, אבל הבוסית החדשה די מלחיצה ולא צפויה, אז אני מנסה להסתגל אליה ולא לאחר, מה שזה לא אומר. עברתי ליד הקיוסק של הויאטנמי וראיתי ציפור קטנה על שפת המדרכה. הציפור היתה ערנית, הזיזה את הראש מצד לצד, אבל לא זזה. הבטתי בה והמשכתי הלאה.

כל הזמן צריך להשיג, להוכיח, ובדרך לשם חייבים לבטל את מה שפחות חשוב, פארטו של החיים. ואין זמן להיבטים אקזיסטנציאליים כי הציפור המסכנה לא חיה בסקאלה שלי. בסך הכל חיים של ציפור, זה בטח לא מצדיק איחור לעבודה. כי מה אספר לבוסית? שהצלתי ציפור? היא בטח תתרגש.

*

פתאום מעונן כל כך, זמן להביט פנימה ולשלוף את הדברים שעדיין מצליחים להרגיע. ואני לא מוצא אותם, ולא יודע אם הם קיימים, אבל בחיי שאני מוכן לנסות, אפילו לשנות את דעתי.

ורק שם זה שחרור אמיתי, גם אם זה מסתיים בתיקו אפס.

אז התעוררתי בבוקר וניקיתי את הבית והתכוננתי להשלים את כל המשימות לפני היציאה לאצטדיון, אבל היו לי יותר מדי דברים לעשות, ומחר יום ראשון והכל סגור וביום שני עבודהואז אמא התקשרהדיברנו חצי שעה, וכבר היה מאוחר מדי ונשארתי בבית לראות את המשחק בטלויזיה.

*

השמש זרחה היום, כל היום, אבל הימים הולכים ומתקררים, ועוד מעט יהיה כאן חושך בארבע אחר הצהריים. רצוי שאדם יהיה שלם עם עצמו לפני נחיתת החורף, החיים מתנהלים אחרת מתחת לאפס, מכונסים יותר, כבדים, וההיא מספרד מזמן עזבה והשאירה אותי עם תהיות, והנה אוקטובר מגיע.

ליוהאנס יש את הצרות שלו, אבל הוא אף פעם לא מדבר עליהן, אז אני לא שואל. וגם הוא לא שואל, ואם אף אחד לא שואל כנראה שלאף אחד לא ממש אכפת. אבל הוא החברכדורגל הכי טוב שלי, וכשאנחנו נפגשים אנחנו תמיד ביחד, לא עוזבים אחד את השני, אפילו אם לא אומרים מילה. כי ככה זה עם חברים, גם שלוש שעות בחודש מספיקות.

אולי בעוד שלושה שבועות, נגד גלאדבך. אני יודע שיוהאנס יהיה שם, תמיד, וגם אם קר כל כך הכל יהיה טוב. ואם הרטה תפסיד זה לא יהיה אסון, כי המשחק הוא רק הדובדבן, כי לפני הכל יש חברים.  חברים של כדורגל.  

לבד ולא לבד - יום כיפור 2013, ברלין
ברלין משחור לכחול