אפטר פוסט: הרטה – שאלקה

 

בוקר ראשון של סוף השבוע המבורך. המשחק ייפתח בשלוש וחצי אבל השעון מצלצל חמש שעות קודם כי צריך להספיק לשתות קפה, לאכול משהו קטן ולהתארגן, יש לי תור לרופאת השיניים. חבר טוב המליץ לי אז עברתי אליה. גם ככה לא הייתי מרוצה מהקודמת, שתמיד הכאיבה ואף פעם לא שכחה לחייך, כמו הבלונדה עם הקרפיון ב -Black hole sun.

sun

קליניקה יפה, נקיה ומינימליסטית, מזכירה לי את חדר התפילה ההוא בטירובנמלאי. היה שם גם רופא מסוג אחר, וכולם סיפרו שהוא יכול לעזור בכל דבר, אז הלכתי אליו . והוא אמר לי משהו שמאז כבר שכחתי והפנה אצבע לסלסלת התרומות, “יש כאלה שמשאירים 250 רופי, אבל כל אחד לפי יכולתו".

והיא נחמדה כל כך, ההיא עם המקדחה ביד, עם שיער בהיר ועיניים כחולות כמו שמיים וחיוך של מיליון דולר. והיא אומרת שאם לא אבין היא תוכל להסביר לי באנגלית, ולפעמים זה כל מה שצריך לשמוע כדי לדבר בגרמנית, לדעת שמישהו מבין, שמישהי מבינה. היא גם קצת מכאיבה לי, אבל השן נשברה לפני שבוע, אין לך קשר לזה. והיא מחייכת.

*

עולים על הרכבת באלכסנדר פלאץ ונוסעים. עדיין מוקדם, שתיים בצהריים, אבל המתחם כבר מלא. התנועה האנושית לא מפסיקה לזרום לכיוון האצטדיון.  אפילו יוהאנס, שתמיד מאחר, מגיע ארבעים דקות לפני שריקת הפתיחה. הוא מאמין בתיקו, “אבל עם שערים, 2:2”. אני הולך על 0:0.  משחק ללא שערים זה חארטה, אבל האינטואיציה צובטת בבטן. נו שוין, נקודה מול שאלקה לא יכולה להיות דבר רע.  

בשבוע שעבר עשה תומאס קראפט שטויות של טירון באליאנץ ארנה וספג שני שערים באשמתו. היום היו לו שתי יציאות נוראיות אבל רק שער אחד באשמתו, שיפור של חמישים אחוז מהשבוע שעבר. הרטה מבולגנת ומעלה באוב את עונות הירידה. ראמוס תקוע למעלה ואף אחד לא רואה אותו. הוסוגאי מנסה להרגיע את המשחק ואף אחד לא מקשיב לו. אלגואי, רוני, ניקו שולץ, לוסטנברגר, זה לא היום שלהם

רבע שעה בתוך המחצית השניה ואפשר להבין שגם בעוד שעתיים לא תצליח הרטה להבקיע. עדיין עובדים באופן שיטתי, אבל שאלקה לא נותנת להם לנשום. והבעיטה האחרונה בהחלט של רוני הופכת להתקפה נגדית ולשער השני שמביא איתו את שריקת הסיום. ואני עצבני כמו שמזמן לא הייתי ובועט במשענת הכיסא שלפניי ומיד נרגע, קצת מתבייש, מביט בכיסא הדואב ומקווה שיסלח לי.

בדרך החוצה עוברים ליד דוכן הבירה שמוקף בניידות משטרה ובחגורת שוטרים. אי אפשר להיכנס מכאן, תיכנסו מהצד השני. גבר כבן חמישים עומד מול שוטר, אפו כמעט ונוגע בקסדה הכחולה, והוא צועק בקול " !!Warum!! Warum”. והשוטר יודע מה הוא לא צריך לעשות כדי שהשקט יישמר, אז הוא עומד ומביט בו בעיניים קפואות, וההוא מבין שלא ימצא כאן קליינטורה ועוזב את המקום, ומגיע לצד השני וממשיך לרכבת, אפילו לא עוצר לבירה. אחד מהחבורה הנאצית עוד מנסה להדליק את האווירה אבל דווקא החבר'ה שלו מרגיעים אותו ומרחיקים ממנו בדברי נועם את השיכור מגלזנקירשן.

sere

*

עד היום אני מתרגש לפני משחקים. משהו מכרכר בגופי, מדליק אותו לקראת שבת, סופר את הימים בשבילו. ועם שריקת הסיום הכל עובר, כאילו היה זיכרון רחוק מנפאל, חמשת אלפים מטר מעל פני הים. שם למעלה, מעל העננים, שום דבר לא היה חשוב, רק ההבנה שעשיתי את זה. ואחר כך השלווהואני קופץ למטה, נוחת בשכונה, מגיע הביתה ומשאיר את הזמן בחדר המדרגות.  במלחמה הזו לנצח נפסיד, ומחר יהיה יום יפה גם אם לא נחשוב על הזמן שלא מפסיק לרוץ.  וגם לו מגיע לנוח, אבל בחוץ.

בעוד שלושה שבועות תגיע לברקוזן לברלין ולא תמצא אותי באצטדיון. אדריאנצ'ו ישאל, רוני יתהה, קראפט יקשה, אבל בשבילם זו עבודה, בשבילי זה משהו אחר לגמרי. ולפעמים, כדי להמשיך ולרצות, צריך להתרחק. יש חברים, יש ברלין, יש איקאה, יש חיים אחרים, והיא גם ככה לא ממש מתעניינת בי.  אבל אנחנו עוד ניפגש, בטח לא אמצא מישהי אחרת.  

ARVE Error: id and provider shortcodes attributes are mandatory for old shortcodes. It is recommended to switch to new shortcodes that need only url

יש לו קבוצה להנחיל
המסע למילאנו (2) - פרופורציות

10 Comments

martzianno 3 בנובמבר 2013

תענוג איתך.

אדם בן דוד 3 בנובמבר 2013

לגמרי. תודה.

שגיא 3 בנובמבר 2013

הייתי במשחק!
נתחיל מזה שבכניסה ליציע, נתקלנו במתנדב ישראלי (אורן משהו…) שכיוון אותנו למושבים. זאת היתה הפתעה נחמדה, אך בעיקר נטופת קנאה צרופה בבחור…

נמשיך בכך שזאת אחת מחוויות הכדורגל הכי טובות שחוויתי והייתי כבר במספר משחקים ברחבי אירופה, מגמר ליגת אלופות ועד משחק זניח בליגה ההולדנית.
הכל היה פשוט תענוג.
הכל היה פשוט מושלם מבחינת החוויה שלי כאוהד כדורגל וגם מבחינת אישתי שבתחילת המשחק שאלה אותי למה יש קרן ולמה יש חוץ.
האווירה מחוץ לאיצטדיון. הסדר והארגון בסביבתו. הדרך הנוחה (והחינמית!) לאיצטדיון בתחבורה הציבורית. דוכני האוכל וההפעלות בכניסה. המתנדבים, השוטרים והסדרנים האדיבים. התחושה הנעימה, והספורטיבית. העובדה שאין שום לחץ, אין שום אלימות, אפילו לא בתחושה. האיצטדיון המדהים. הכדורגל הקצבי (חבל שלא זכינו לראות לפחות גול אחד להרטה) ומעל הכל האוהדים. פשוט ת-ע-נ-ו-ג!
שני המחנות לא מפסיקים לשיר ולעודד כל המשחק. אף קללה לאף שחקן לא שמעתי. בקושי שריקות בוז בחילוף של שולץ. הסיום, בו האוהדים מגיעים מריעים לשחקני הקבוצה המפסידה שעוברים בין כל היציעים ומודים בחזרה.
ובדרך חזרה, הכל נעים כמו תמיד. אין דחיפות. מתקדמים לאט ומחכים בתור לרכבת (לא יכול להכיש שהיו קצת פלאשבקים כשראיתי את מאות האוהדים על רציפי הרכבת…..).
יצאנו משם בהרגשת אופוריה קלה. כאילו ביקרנו עכשיו באיזו אוטופיה דמיונית.
ואז הגענו למלון, התחברתי לאינטרנט והדבר הראשון שקפץ לי במסך, היה הוידאו של "אוהדי" חיפה אחרי ההפסד ברעננה.
נכנסתי לדכאון אמיתי.

בני תבורי 4 בנובמבר 2013

תסביר "חינמית" בבקשה

red sox 4 בנובמבר 2013

כרטיס הכניסה למשחק מקנה בגרמניה נסיעה חינם בתחבורה ציבורית לאצטדיון. ערן בוודאי יוכל להרחיב.

ערן לוי 4 בנובמבר 2013

אין מה להרחיב, אמרת הכל. ואם בכל זאת נבקש לדייק: הכרטיס תקף לנסיעה לאצטדיון ובחזרה ממנו ביום המשחק (עד השעה 3:00 ביום שלמחרת)

bb 3 בנובמבר 2013

לדעתי הרטה העונה היא בסך הכל הקבוצה נחמדה, כזאת שתלך לים במרץ אחרי שהבטיחה את מקומה באמצע הטבלה.
עם זאת, היא עדיין יכולה לגנוב מקום שמוביל לליגה האירופית.

red sox 4 בנובמבר 2013

ללכת לים במרץ. בגרמניה. כן בטח.

D! בארץ הקודש 4 בנובמבר 2013

D:

גדול רד

Comments closed