הכבוד של זולוטולוב

2013-11-08_142221

בכל יום שישי היה מתכנס פרלמנט הקאנטרי קלאב של חולון על רחבת הדשא מול מגרשי הטניס. צביקה רוזן היה מגיע, אלכס שפרינגר, דוד קרקו, פעם אפילו ראיתי שם את גיורא שפיגל. וגם עמוס זולוטולוב היה מגיע, בכל יום שישיהוא היה מתיישב ליד אלפונסו הקבלן ומתחיל לדברוכל מה שדיבר עליו היה כדורגל. השחקן הזה והמאמן הזה, הקבוצה הזו והליגה הזו, שוויצר ושפר וליגה לאומית וליגה ארצית. רק כדורגל בראש שלו

מתישהו, בערך באותה תקופת זמן, התחלתי להתעניין ביתר שאת בכדורגל. נסעתי למשחקי חוץ של מכבי בנתניה, יהוד, פ"ת, עד לקרית אליעזר הגעתי, משימה לא פשוטה לילד בן כמעט 16 בתחילת שנות השמונים. קראתי רק את מדורי הספורט, וכשהצלחתי לחסוך מעט כסף יצאתי מוקדם יותר מהבית ובדרך לבית הספר עצרתי בחנות למכשירי כתיבה של בנימין הטריפוליטאי, וקניתי את "חדשות הספורט" עם ריח טרי של דפוס. ההורים שלי הבינו מהר מאוד עם מי יש להם עסק ואבא שלי העניק לי את הכינוי המחייב – 'זולוטולוב'.

רק כדורגל עניין אותי, לא רכילות של כדורגל ולא פוליטיקה של כדורגל. שלמה שרף רץ על הקווים, אלי אוחנה טס למכלן, פרימו עבד כנהג אוטובוס ושרן ייני עדיין לא נולדאחר כך התחיל הכל להתקלקל – שלמה שרף פתח את הפה, אלי אוחנה התחיל להתחנף, פרימו הפסיק לעבוד כנהג אוטובוס ושרן ייניאחלה שירים יש לאבא שלו.

*

היא היתה קטנה, רזה וחמודהנקרא לה א'.  יכול להיות שאהבתי אותה. יחד למדנו בתיכון, יחד עפנו ממנו לאקסטרני בלב תל אביב. יחד בילינו על חוף הים ובדיזנגוף סנטר, ופעם היא אפילו התיישבה על ברכיי באוטובוס, בדרך הביתה לחולון, ואני חשבתי שתכף אתפקע.

לא ממש למדנו שם, באקסטרני בלב תל אביב. הפיתויים מסביב היו גדולים מדי, וכשהגיעה תקופת המבחנים עמדתי מול חומר הלימוד בפה פעורא' היתה מהבודדים בכיתה שעשו את המאמץ ואשכרה למדו, אז בניתי עליה. והגעתי אליה ביום שבת אחד כדי שתעזור לי להתכונן למבחן באמנות. ואולי, קיוויתי ביני לבין עצמי, גם נוכל לעשות מעשה א'. אבל בהסכמה.

והכל התנפץ אל מול השידור הישיר הראשון בהיסטוריה מהליגה הלאומית. הפועל ת"א מול מכבי חיפה, עשרים אלף צופים באצטדיון ויורם ארבל אחד נרגש שמספר: “זהו יום שמח גם לנו כאן, בעמדת השידורכמובן שמחים אנחנו בדיוק כמוכם על השידור הזה". שכחתי מהאבסטרקט והסוריאליזם, ממונה וממאנה, שכחתי מא', ישבתי מול המסך בביתה הריק מהורים ואחים וצפיתי במשחק. עוד מעט, אמרתי. בהפסקה, ביקשתי, כבר מסתיים המשחק, התחננתי. ובסוף הסתיים המשחק, הפועל זכתה באליפות ואני זכיתי בשלילי בבחינה באמנות והמתנתי עוד שנתיים ושלוש שנים (לא בהתאמה…?) עד שהשלמתי את הבגרות ואיבדתי את תמימותי.

*

אחרי יותר משלושים שנה אבדה התשוקה, התמימות, וכדורגל כבר מזמן אינו עניין של חיים ומוות, בטח שלא הרבה יותר מזה, תסלח לי נשמתו של שאנקלי. ולמרות הקופסה של SKY בבית, על השידה מתחת לטלויזיה, לא פעם אני מוצא את עצמי מעדיף לכתוב, לקרוא, אפילו לצפות באקס פקטור, על פני משחק כדורגל. אולי חוץ מהרטה.

ומכבי ת"א. והפועל ת"א. ומכבי חיפהובי"תר ים. והפועל ב"ש. בעצם לא הפועל ב"ש, הם די משעממיםבדיוק כמו חיפה בימי אלישע. אבל זו לא הנקודה: גם אחרי שמונה שנים בברלין, גם אחרי שש עונות עם מנוי שנתי, גם אחרי היכרות בלתי אמצעית עם הכדורגל הטוב בעולם, אני עדיין מתרגש ממפגש של קבוצה ישראלית ביורופה ליג, יותר מאשר עוד איזה יובנטוס נגד ריאל מדריד. ואם להיות כן, אני מעדיף כל קבוצה ישראלית בליגת העל על פני ברצלונהמושלמים כאלה, איחסה.

עכשיו לא צריך לסמוך על הערוץ הראשון או על הג'סטות של ערוץ הספורט או צ'רלטון, וביום חמישי בערב אפשר להדליק את המחשב, לפתוח את הבראוזר ולבחור במי לצפות – מכבי ת"א נגד איינטרכט פרנקפורט או מכבי חיפה נגד פאוק סלוניקי. בדרך כלל האופציות האחרות לא באות בחשבון, לישראליות יש תמיד עדיפות אצלי.

ולבת שלי יש עדיפות על הכל, והיא תמיד תנצח משחק כדורגל, כל משחק. אז ויתרתי באהבה על המופע של מכבי בבלומפילד והתנחמתי בקבוצה החלשה של מכבי חיפה, תיכף אחרי שהקטנה נרדמה. וזה היה אחד המשחקים המשעממים בהם צפיתי בשנים האחרונות, בזבוז זמן משוועאבל ככה זה עם הישראליות, תמיד מקווה לטוב, תמיד מייחל לשער שלהן, תמיד נשאר עד הסוף, לפעמים קצת שמח על שער של היריבה, רק כדי לא לשכוח ש"ליגה שישית באירופה" זה רק מוטו

מכאבי

 

*

אבא שלי עדיין קורא לי 'זולוטולוב', בעיקר מפני שאני בברלין יודע הרבה יותר על כדורגל ישראלי ממנו בחולון, או אולי בגלל שעדיין לא הוטמע בו קונספט האינטרנט, כפר גלובלי וזה. זולוטולוב צריך להיות היום בן שבעים לפחות, אם לא יותרוגיורא שפיגל וצביקה רוזן בני ששים ושש, וקרקו בן ששים ושמונה. ואלי אוחנה, שפעם היה אליל שלי, בן ארבעים ותשע, ואני בן ארבעים וחמש.

נחמד לראות את מכבי ת"א פורחת, הרבה שנים עברו מאז העונות הגדולות שלה. כל דור תורם את חלקו, וכל דור נכבד מקודמיו. “היסטוריה, כמו אהבה, נוטה לעטוף את גיבוריה ברוח של זיו דמיוני", כתב פעם ג'יימס פנימור קופר. מה שהיה תקף בצפון אמריקה של 1757 תקף גם היום, רק צ'ינגצ'קוק נשאר בעבר

לכל אחד מוהיקני אחרון משלו, וכל אחד בטוח ששלו הוא היחיד ושדין שרן ייני כדין גיורא שפיגל, עמוס זולוטולוב ואבי נמני. וזה בסדר, שישחקו הילדים לפנינו, כולנו היינו ילדים, אפילו למוהיקני האחרון היה ילד.

בשביל אבא שלי תמיד אשאר 'זולוטולוב'.

ברוך שפטרנו מעונשו של זה
משפטי השבוע (אסוציאציות חופשיות)

23 Comments

מאשקה 9 בנובמבר 2013

ערן, איזה טור מקסים, שובה את ליבי.
ממרומי גילי גם אני זוכרת את זולוטוב לטובה, גם כשהייתי אדומה.
שיהיה לך רק טוב איפה שאתה נמצא ואוהב להיות.
כתוב עוד, זה נפלא.

איציק 9 בנובמבר 2013

מאשקה, חזרת למוטב???
כתבת "גם כשהייתי אדומה."
האם זה אומר שכבר לא ואת צהובה וטובה ;)

אדם בן דוד 9 בנובמבר 2013

יפהפה. תודה.

MOBY 9 בנובמבר 2013

משתתף בצערך על בזבוז שעתיים במשחקה של קבוצתי.
לראות אותו בטלוויזיה? לא הייתי שורד את זה.

שגיא 9 בנובמבר 2013

ביג לייק.

ירון נוי 9 בנובמבר 2013

מאיפה באת ? תהו השערות המזקרות על יד ימין ? ריגשת .
לא עניין של מה בכך. .
הייתה תקופה שהייתי משוכנע שכל עיתונות הספורט תלך לכיוון כזה.
הכתיבה שלי מזכירה את שלך קצת. .
שתהיה שבת טובה. ויאאאלה מאראן לאלא …

ג'וני 9 בנובמבר 2013

אי אפשר לצפות בכדורגל מבלי לזפזפ לערוצים השונים.
רוב הזמן לא קורה כלום במגרש והשדר בדר"כ רק מקשקש שטויות כדי להעביר את הזמן.
גולים אפשר לראות גם בתקציר בסיום המשחק.
זה לא כמו בכדורסל שאי אפשר להכניס בתקציר כל סל מדהים.

אסף THE KOP 9 בנובמבר 2013

אין לך מושג על מה אתה מדבר.
דווקא לאור הנדירות שבכיבוש שערים, הכדורגל הרבה יותר מעניין מכדורסל.

איציק 9 בנובמבר 2013

לשניכם אין מושג על מה אתם מדברים. הספורט היחיד שאני מסוגל לראות שעות הוא שחייה, כמובן ללא גרטל או ולדאו כמובן.
הצפייה בכדורסל הרבה יותר מעניינת, אבל מחיר הפספוס נמוך בהרבה. פספסת סל, יבוא אחר עוד מעט. פספסת שער, לך תדע אם תראה עוד אחד במשחק.

עדי אבני 9 בנובמבר 2013

גם לך אין מושג על מה אתה מדבר. ידויי גמדים. זה הספורט האולטימטיבי!

איציק 9 בנובמבר 2013

אתה גונב זכויות יוצרים… צפה לתביעה ;)
חוץ מזה, זה מחוץ לחוק…
וברצינות, אין על תחרות שחייה טובה!!!

עופר פרוסנר 9 בנובמבר 2013

זה טור נפלא ערן, וגורם לי לקוות שגם כשאני (בתקווה) אעזוב את המקום הזה, עדיין תישאר בי אהבה לכדורגל הישראלי, אולי אחד הדברים הנפלאים שיש למקום הזה להציע. למרות הכל.

צביקה 9 בנובמבר 2013

אחלה מאמר.
בוא נקווה שפרימו יחזור לנהוג אוטובוס, בטוח שבזה הוא מבין יותר מבכדורגל

פראליה 9 בנובמבר 2013

אדיר ומרגש.

אחח "חדשות הספורט", והיום יש את "וואן", איך הלכה המדינה הזו.

כסיפוביץ 9 בנובמבר 2013

טור מהמם כרגיל.
אני עד היום זוכר את הפעם הראשונה שהורי הרשו לי להישאר ער לראות מבט ספורט.
היום גם על חדשות הספורט עם מיריל'ה אני לא מבזבז את הזמן..

matipool 9 בנובמבר 2013

נפלא , פשוט נפלא .

צור שפי 9 בנובמבר 2013

יופי של פוסט. תודה.

יואב 9 בנובמבר 2013

הקול הבלתי ניתן לחיקוי של זולוטולוב.
מכבי של הסבנטיז.
הפרקים החדשים שנכתבים בספר דברי הימים של מ כ ב י.
הכינוי של אבא שלי היה שייע(בגלל הבלורית).

פוסט נפלא.

אורי 10 בנובמבר 2013

נהדר!

אלכס דוקורסקי 10 בנובמבר 2013

ממש כיף לקרוא!

Yavor 10 בנובמבר 2013

השאלה החשובה, שאני מופתע שאיש עוד לא שאל, היא מה עם א'? מה קרה (או לא קרה) באותו ערב ואיך היה ההמשך?

שבתאי ישראל 24 ביולי 2014

גם אני חושב שפרימו עדיף שיחזור לנהוג אוטובוס אבל מי שאשם זה
ערוץ הספורט שמאפשר לברברנים כאלה לטחון לנו את הראש

עופר 16 בפברואר 2016

ובכן, עמוסה זולוטולוב הלך לעולמו לפני כשנה וחצי. כמי שהתאמן תחת שרביטו בנערים של מכבי (לפני 35 שנים) כאב לי לשמוע על לכתו.
היה איש שכל נשמתו כדורגל, פייטר וסמל המכביזים.
יהי זכרו ברוך.

Comments closed