חיים (של) אחרים

city-lights

צרפתיה, פולניה, יווניה וקטלאנית (שלא תעיזו לכנות אותה "ספרדיה") יושבות  איתי במשרד.  פעם בכמה ימים יוצא לי לדבר עם אחת מהן על נושאים שמעבר לענייני עבודה, ובכל פעם אני מגלה דברים חדשים.  הצרפתיה נולדה במרטיניק וחוותה ילדות שמזכירה לי את "שודדי הקאריבים".  הפולניה הגיעה לכאן בגיל חמש והפולנית שלה כבר לא משהו אבל היא צוחקת בכל פעם שאני אומר "פששצ'רדובו".  היווניה תמיד מחייכת כשעינינו נפגשות ועד עכשי אני לא בטוח אם זה בגלל שהיא נחמדה או שזו תנועה בלתי רצונית.  ולקטאלנית יש מבטא מדליק, אז אני מדבר איתה לא מעט.

אולי זו ההשפעה של הספרדיה מפעם, אולי זו העובדה שהיא הדבר הקרוב ביותר שיש לי במשרד לאגן הים התיכון,  ואולי סתם כי היא נחמדה.  והיא בת שלושים ואחת, ואני בן ארבעים וחמש, ולמרות שהיא לא קטינה ואני לא זמר מפורסם אני עדיין נרתע מפער הגילאים, אפילו אם רק בדמיוני, והוא אפילו לא מנסה להתפרע.

לפני שבוע היא סיפרה לי שקיבלה הודעה לפנות את הדירה עד סוף החודש.    והיה לה מבט עצוב, מבט שמחפש תשובה.  תמיד יש לה את המבט הזה בעיניים, ואני נמס מנשמות שמתקשרות דרך העיניים, שרוצות לצאת החוצה, להפסיק להסתתר מאחורי מסכות פוליטיקלי קורקט ולספר לעולם מה הן באמת מרגישות.  אז שאלתי אותה מה היא מחפשת, והיא אמרה לי שהיא עדיין לא יודעת כי היא צריכה להתייעץ עם החבר שלה.

*

ביום חמישי פרסמה הרטה תמונה קבוצתית בפייסבוק.  גם בן שהר היה שם, ואני לא יודע עד כמה שווה ניתוח שטחי של תמונה בפייסבוק, אבל הוא נראה לי קצת עצוב.  עומד בצד, בימין התמונה, אחרון בשורה השלישית, מוסתר מעט על ידי הרטיניו.

כבר מזמן לא דיברנו, יותר מחודש.  בעצם אף פעם לא דיברנו, חוץ מאשר באותו ראיון שערכתי עימו בחורף הקודם.  בדרך כלל אנחנו מסמסים אחד לשני, תמיד אני יוצר קשר ראשון.  פעם חשבתי שיהיה נחמד להיפגש מתישהו, אולי על חומוס, בירה או כל דבר אחר ששחקני כדורגל מרשים לעצמם לצרוך.  אבל עושה רושם שהוא לא מעוניין, ואני לא רודף אחרי אנשים שלא מעוניינים, גם אם הם מפורסמים, גם אם הייתי רוצה לדעת מה עובר בראש של בחור צעיר שגר בבית גדול בעיר משגעת ויותר מכל מת לשחק, שרוצה לעלות על הדשא ולהתמודד מול ועם הטובים ביותר ואפילו לא מצליח למצוא כמה סנטימטרים פנויים על הספסל.

פעם הוא הציע לי להגיע לאימון, לראות אותו בפעולה, אולי יש משהו שהוא מפספס.  כי הוא עובד קשה בכל אימון וחי למען המשחק והדקות והמאמן ולא מצליח להבין למה הוא תמיד ביציע.  באיזו שעה מתקיימים האימונים, שאלתי.  בשלוש וחצי, הוא ענה.  אין סיכוי בן, אני לא יוצא מהמשרד לפני שש וחצי, אין אימוני ערב? אין, יוס תוקע אותם באמצע היום…חח.

b

*

אני חוזר באחת לתחושות שהציפו אותי כשנחתתי לראשונה בברלין.  היה קר, קפוא, אבל המעיל לא הצליח לכסות את הבדידות.  אני שב אל Dunkin Donuts, סניף אלכסנדר פלאץ, עם האולם הגדול בקומה השניה שצופה לכיכר הגדולה, הפתוחה לרווחה, לפני שהתחילו לפרק לה את הצורה ולבנות בנייני דירות יוקרתיים.  בכל בוקר הייתי יוצא מהדירה הקרה ונוסע לשם ברכבת התחתית, וגולש באינטרנט במחיר מופקע, ושותה קפה דלוח ומאפה בטעם קפה, ולא יכול לעשן כי אין סיכוי שאני מוציא את האף שלי החוצה שלא לצורך, ובמינוס שש עשרה מעלות סיגריה לא נופלת בקטגוריית הצרכים הזו.

הייתי מביט על השלג שנערם בכיכר, בכל פינה, ועל השמיים האפורים שסירבו להתבהר, ועל האנשים הלכודים בתוך מעילים עבים וצעיפים שחונקים ועושים הכל כדי לשרוד עוד יום של קיפאון בדרך מפה לשם ומשם לפה.  ולי היתה אישה עם עבודה תובענית ובלי כוחות נפשיים בסוף היום, ולה היה גבר עם דרכון ישראלי, בלי עבודה, בלי אישורי עבודה, בלי כסף, בלי מעיל נורמלי ובלי שמץ של מושג מה יהיה בסופנו.

ותמיד חשבתי על ואדים, החבר הטוב מישראל, שלפני שנסעתי אמר וחזר ואמר: ערנסקי, לפני שעוברת חצי שנה אתה לא פותח את הפה, לא מדבר על חזרה, לא נכנס לדיכאונות.  יעבור החורף, יגיע הקיץ והכל ייראה אחרת.  חוץ מזה בעוד חצי שנה יש שם אצלך מונדיאל, ואם אתה חוזר לכאן לפני המונדיאל אתה מטומטם.  אבל כבר הייתי פעם במונדיאל, בארה"ב 1994.  יופי לך, הוא אמר, אבל את המונדיאל הזה אתה הולך לבלות איתי.

ואחרי חצי שנה הוא נחת בברלין, ונשאר לישון אצלנו.  הוא ואישתי דיברו מדי פעם, אבל היו פערי שפה, אז כולו היה שלי.  היינו יוצאים בבוקר לרחובות השמחים, ושתינו מכל הבא ליד, והיינו מתייצבים בסוני סנטר ותופסים מקום על הטריבונות שהוקמו לאלף חמש מאות איש בינות למסעדות, מול מסכי הענק שניתלו מעל ושידרו את כל המשחקים בשידור חי.  והיינו קופצים לשמיים עם כל שער, בכל פעם של נבחרת אחרת.  והיינו אוהדי גרמניה ואיטליה וצרפת וקרואטיה וברזיל ומכסיקו.  ופעם נסענו לאצטדיון האולימפי ו ניסינו להשיג כרטיסים לשבדיה-פרגוואי, ולא הצלחנו למצוא כרטיס בפחות משלוש מאות יורו, אז במקום זה עלינו על הרכבת, ירדנו בפרנצלאואר ברג, נכנסנו ל – Biergarten אקראי, ראינו את שבדיה מנצחת עם שער בדקה ה-89 והזרמנו עוד אלכוהול לדם, והכל בהרבה פחות משלוש מאות יורו.

*

גם ואדים כבר לא בארץ, גם הוא במקום אחר בחיים.  לא דיברנו המון זמן אבל כשזה יקרה אני יודע שנרגיש כאילו מעולם לא הפסקנו, כי יש דברים שאף פעם לא ישתנו, ולפעמים זה לטובה.

מספרים שהסוכן של בן מחפש לו קבוצה חדשה, ולמרות שבעצם לא הכרתי אותו ושהוא בסך הכל בחור צעיר שכל החיים לפניו יהיה לי חבל לשמוע שהוא עוזב את ברלין.  יכול להיות שזה הרגש האבהי שבי, שהולך ותופח מיום ליום ומשתלט על תחומים ואנשים שאינם בהכרח קשורים לבתי, ותיאורטית יכולתי להיות היום אב לילד בגיל של בן.

ובשבוע הבא תגיע אחותי לביקור, ועברו כמה שנים מאז הפעם האחרונה, מהנסיעה לואנזה, מההופעה של הפט שופ בויז ב-O2, מהטיול ליד מה שנשאר מחומת ברלין במינוס שלוש מעלות ועם רוח שאיימה להעיף אותנו לשמיים.  והיה לנו טוב, ושום דבר לא הפריע לנו.  עכשיו כולנו גדולים יותר, ואני לא מסתובב במועדונים ובבארים הנחשבים של העיר, והגרמנית שלי תמיד יכולה לעבור מקצה שיפורים, אבל בברלין הנחתי את כובעי, וזה מה שחשוב.

*

הבוקר היא לא הגיעה למשמרת שלה.  ניסו להשיג אותה בנייד אבל לא היתה תשובה.  בסוף היא נכנסה באיחור של חצי שעה ועם חיוך ענק על הפנים.  מצאתי דירה, היא סיפרה, גדולה יותר מהקודמת, לא רחוק מכאן, עשרים דקות הליכה, אנחנו כל כך שמחים.

ARVE Error: id and provider shortcodes attributes are mandatory for old shortcodes. It is recommended to switch to new shortcodes that need only url

כולם נגד אחת. ההגמוניה של מכבי מותקפת מכמה חזיתות
אנאנד-קרלסן (סוף), משחקים 10-9: קבלו את אלוף העולם ה-16

20 Comments

Ravana 22 בנובמבר 2013

כמו תמיד

תודה

אלכס דוקורסקי 22 בנובמבר 2013

ערן, אתה כותב מאוד יפה.
שבת שלום.

אורן 22 בנובמבר 2013

אחלה סרט-חיים של אחרים.

תמיר 22 בנובמבר 2013

מחכה לפוסט שלך כל שבוע.. כרגיל נפלא! תודה!

צור שפי 22 בנובמבר 2013

יפה. חבל על בן שהר.

D! בארץ הקודש 22 בנובמבר 2013

שבת של שלום ערן.
בחיי. אתה הסידרה הכי טובה על המרקע שלי

טימי 22 בנובמבר 2013

נפלא כרגיל. אחותי עברה עכשיו למינכן. שוחחתי איתה השבוע, שמעתי את הקשיים. אמרתי לה שדרך הפוסטים הנפלאים והמרגשים שלך אני מבין אותה קצת יותר..

matipool 22 בנובמבר 2013

אתה ואברהמי ביחד זה שילוב קטלני .
מזל שברלין מספיק גדולה להכיל את שניכם .
הזכרת לי את הביקור היחיד שלי בברלין במלון הקטן שנמצא בדיוק באמצע בין אלכסנדר פלאץ לפרנצלאואר ברג . חלום .

בולשיט 23 בנובמבר 2013

אוי תראו איזה מגניב אני! אני גר בברלין ואוהד את הרטה כמו ברלינאי אמיתי! אני מגניב!
פוסט מגעיל ומתנשא מאוד.

IDO 23 בנובמבר 2013

תמצא לך חיים ילד!!

IDO 23 בנובמבר 2013

מעניין מה קורא עם פול יאנג היום? זמר מעולה!

ניק קרשאו נחת בעיר שנה שעברה והופיע בפאבים רק עם חומרים חדשים.

אלון 23 בנובמבר 2013

הייתי בברלין במונדיאל, היה מדהים. שילמתי 250 יורו לראות שבדיה נגד פארגואי. היה שווה כל יורו. הרגשתי שזו נסיעה של פעם בחיים, קשה לי להאמין שאני אהיה בעוד מונדיאל.

אדם בן דוד 23 בנובמבר 2013

תודה לך על הפוסטים הנוגעים שלך. מה יש לו לבן שהר שהכישרון שלו מתעקש להתבזבז?

ניינר (ON THE QUEST FOR SIX) 23 בנובמבר 2013

1-לא בטוח שיש לו כישרון
2-גם אם יש קצת, אמא סהר גמרה לו את הקריירה

יואב דובינסקי 23 בנובמבר 2013

מקסים

sman 23 בנובמבר 2013

אתה כותב מדהים
והאמת אני מת לעשות את המעבר לגרמניה, גרתי שם בעבר תקופה במינכן ועבדתי (חברה ישראלית ממשלתית)
אבל עכשיו אחרי שסיימתי לימודי הנדסה אני רוצה לחזור לשם, אני עדיין מנסה להבין איך עושים זאת ושולח קצת קו"ח .
אתה נותן לי כוחות להמשיך ולחפש, ואם יש לך טיפים אשמח לשמוע.

מאשקה 23 בנובמבר 2013

אתה כותב נהדר.
שיהיה לך חם בגוף ובנפש.
שבת שלום

פולדש 23 בנובמבר 2013

יפה ומעניין.

אני מודה שהתשובה של שהר קצת הזיזה אצלי משהו. הרושם שלי ממנו היה רע מאוד, מהופעות תקשרותיות שונות וכמה פעמים בודדות שיצא לי לראות אותו משחק במציאות. אבל התשובה הזו מעידה על איזשהו תהליך של התבגרות והתבוננות פנימה ואני מאוד מקווה שיצליח לו.

עידו ברנר 23 בנובמבר 2013

הייתי בעברי במשחק של הרטה ברלין, אמנם משחק ליגה אבל האווירה המדהימה והקהל שלא מפסיק לעודד עשו את החוויה למושלמת. בקרוב אני אהיה בעוד משחק של הרטה, אני מקווה שבן שהר יקבל דקות ונראה את ככשרון שלו.

Jacky Elazar 23 בנובמבר 2013

ערן,כמו תמיד כיף לקרוא אותך.
אל תשכח לצפות הערב בדורטמונד-באיירן.
שבת שלום
ג'קי

Comments closed