אח איזה לילה, בובה

כולם אוהבים את "בובה של לילה", משבחים ומקלסים ומתמוגגים. ואני משתגע, ולא מבין על מה הם מדברים. יכול להיות שעבדו על כולם? יכול להיות שכולם טועים?

ג'רי ספרינגר, פעם ראש עיריית סינסינטי, שדרן הרדיו והטלויזיה המפורסם ביותר בתולדות מדינת אוהיו, החליט לשנות את פורמט הטוק שואו המפורסם שלו The Jerry Springer Show. התוכנית, שעסקה בנושאים פוליטיים עכשוויים ושנהגה לארח אישים כאוליבר נורת' וג'סי ג'קסון, רצתה יותר רייטינג. אז שינו את הפורמט, הזמינו גברים נבגדים להתעמת עם מאהבי נשותיהם ורד נקס שיפרקו את הפרצוף לחבר הילדות מהשכונה שהרגע סיפר להם on national TV שהוא גיי שמאוהב בהם. או סתם יהודי בארון.

וזה עבד, והרייטינג עלה, ואפילו אופרה וינפרי לא הצליחה לעמוד בקצב ואיבדה את הבכורה והמלכות לתקופה קצרה. וג'רי ספרינגר המשיך לצמוח ולפרוח, ושכח שפעם היו לו כוונות טובות ואת הסלוגןTake care of yourself, and each other.  והוא ניצל כל רגע תהילה, והפיק את הגרסה הבריטית של התוכנית, ואחר כך גם הנחה את America's Got Talent של NBC ואת מיס עולם ומיס יוניברס ו-The Price is Right.

*

מאיר איינשטיין, פעם שדרן טלויזיה מוערך, החליט להכניס מימד נוסף לאישיות התקשורתית שלו. ואיינשטיין לא אידיוט, הוא יושב בעמו, הוא יודע מה אנחנו אוהבים, גם אם לעולם לא נודה בכך. בקול. אז הוא התחיל לצעוק ולהאשים ולחפש דם תקשורתי, ועד היום הוא לא מפסיק, ותוכניות הדגל של ערוץ הספורט ו-103FM לא מפסיקות לטפס במעלה הרייטינג, ולך תתווכח עם הפיפל מיטר. או עם מאיר אינשטיין.

קארה איינשטיין יש רק אחד, אבל אם תביטו טוב טוב בתמונות, אולי אפילו תצליחו למצוא דמיון. אפשר להפוך אותם לג'רי אינשטיין ומאיר ספרינגר, ואף אחד לא ירגיש בהבדל.

אבל זה כבר נישתי מדי, צריך להכיר את פועלו של ג'רי ספרינגר כדי לדעת על מה אני מדבר. בשביל נישה יש להדיוטות את 'בובה של לילה'.

 

EIN

*

כמה טוב שיש 'בובה של לילה'. המבקרים אוהבים, הצופים אוהבים.  כוווולם אוהבים.  כי רק מי שמצוי בנבכי ביצת הספורט המקומית יכול לדעת מי זה האיש הזה שצווח “אח גארסיה, מאמא מיה”, או הג'ינג'י הקרח הזה שלא מפסיק לצרוח, או ההוא שמודיע "50 מיליון יורו, אבל אל תתפוס אותי באגורה" וכמובן חרצוף החרצופים, מלך הממלכה, שליט הרשויות, קובע הטון ונציב תלונות הציבור (לפח) – מאיר 'לואי דה פואנט די לאק' איינשטיין. וכולם צורחים.

וזה יותר מדי מזכיר לי תוכנית אחרת של ערוץ הספורט, אחת שנשמעת בדיוק אותו הדבר, רק בלי ההנחתות האוכלכך צפויות שנצפות מקילומטר. אחת שנשמעת בדיוק אותו הדבר, רק פחות צעקנית, מי היה מאמין. ואנחנו, שתקועים איתה לפחות פעמיים בשבוע, לא יודעים מה לעשות. כי בכל פעם שאנחנו רוצים להעביר ערוץ כדי להפסיק עם הרעש הזה נעלם השלט, עוזב את הבית, כנראה בדרכו לאי הנידח בּוּד, ושם הוא פוגש את החברים שלו מ-YES ו-HOT, והם יורדים על איזה קוניאק דוראסל וצוחקים על הישראלים חובבי הספורט האלה שלא מפסיקים לבכות ולהתלונן ולבהות ולספר שאם רק היו מוצאים את השלט.

אין תוכן אמיתי, יש הרבה צעקות, אבל כמו סינדרום שטוקהולם מאוהבים במשהו רק מפני שזה שם, כי אין משהו אחר, כי הוא החזק, השולט. אז נמשיך להמתין בחוסר מעש לאיש ספורט רב השפעה וחף מאינטרסים שייקח את המושכות בידיים, ויעשה מעשה, ויקרע את כיסוי המוח שלנו מעלינו, ויחליף את הטון המוביל בשיח תקשורת הספורט, ויעשה לענף מעשה החמישיה הקאמרית לתרבות הפופולרית.

ועד אז אפשר להמשיך ולצחוק על מה שיש, כי מה כבר נשאר לעשות. העיקר שיש מי שמבין אותנו, מסכנים שכמונו, שמצחיק אותנו עם אסי ישראלוף ואלי יצפאן ובובות עם פרצוף נפוח שלא מפסיקות לצרוח אחת על השניה, שמשחררות לאוויר סיסמאות נבובות של עיתונאים נבובים שנוברים באשפתות הספורט הישראלי בחיפוש בלתי פוסק אחר הטראש האולטימטיבי לטוק שלהם, גם אם זה לא ממש קשור לספורט, כי ספורט זה לא הכל בחיים. אבל איזה חיקויים, אה?

אז המעסיק של הסוכן אבי נמני יוציא תלוש שכר לחקיין שלו, והבוס של אייקון התרבות שלמה שרף יחתום על תעודת משלוח של מעצב הבובה הגרוטסקית שלו, והחרצוף של אינשטיין ידרוש דם וכולם יצחקו כי וואו, איזה חיקוי, אחד לאחד, אבל לא ישימו לב לקידום המכירות שנעשה על הגב שלהם. כי הלילה איינשטיין הוא בובה נפוחה שיושבת ליד שוקו ובעוד יומיים איינשטיין יופיע ב'מאיר ורוני' ויותר מאוחר ב'שבת ביציע', ויישב מפוצץ בפוזה באולפן הצפוף וירדה באנשים שאינם משתפים פעולה עם הקו הוולגרי של התוכנית, בצלמו ובדמותו.

*

'תיאום תוכן' קוראים לזה. שוקו יודע שבלי איינשטיין ופרימו אמיתיים אין יצפאן וישראלוף, אין חיקויים, אין אשליה, והוא צריך אותם בדיוק כמו שהם צריכים אותו, כי אחרי עוד תוכנית של 'בובה של לילה', כשתגיע שעת 'יציע העיתונות', נרצה לראות את מאיר ורוני ומשה ושלמה האמיתיים, אלה שאנחנו מכסחים להם את הצורה ב"בובה של לילה", יורדים עליהם בטוקבקים ובטורים (כמו זה, מה לעשות) ולא יכולים לחשוב על שני וחמישי ושבת בלילה בלעדיהם.

'בובה של לילה' היא פסאודוסאטירה, אלמנט נוסף בחיזוק מעמד כוכבי תקשורת הספורט העכשוויים. 'בובה של לילה' היא שיווק אגרסיבי של תוכניות הדגל הירודות, הצעקניות והוולגריות, בשילוב הומור נמוך. כי זה מגיע להם, לפרימואים ולאיינשטיינים, שבכל שבוע מוציאים לנו את המיץ ואת החשק. מגיע להם שיצחקו על התכונות שלהם שכולנו למדנו (ולא נפסיק ללמוד) לתעב.

ומה מגיע לנו?

"גבירותיי ורבותיי, יציע העיתונות".

גונג גונג.

ARVE Error: id and provider shortcodes attributes are mandatory for old shortcodes. It is recommended to switch to new shortcodes that need only url

חלק מהמשחק - תתמודדו!
איפה רצים? - אסף מיכאלי

23 Comments

מאשקה 23 בפברואר 2014

מה שאותי מדאיג מכל הצעקות האלה בתוכניות הספורט, שזה מזרז ומגביר את האלימות בספורט.
מצד אחד ערוצי הספורט יוצאים בקמפיין נגד אלימות בספורט, ומצד שני הצעקות ביציע העיתונות, רון ומאיר ועוד, רק נותנים לגיטימציה לצעוק על שופטים למשל, ועוד תופעות של אלימות מילולית בספורט.

אורן 23 בפברואר 2014

מאשקה,
תגובה נכונה מאד.סחטיין.

עמית זילברבוש 23 בפברואר 2014

ערן,

מהטור שלך אני יוצא מבולבל, למרות שאני מבין את דעתך גם מדיון קודם.

בכל החלק הראשון אתה מתאר תהליך שקורה בתקשורת, תהליך בו צהוב וצעקות מחליפות תוכן איכותי. על זה מן הסתם אין לנו וויכוח.

ואז אתה עובר לבקר את תכנית הסאטירה שנעשית על התקשורת הזו שבין השאר מכילה הרבה חיקויים. אז ברור שאם המקור צועק, החיקוי לא יכול ללחוש. ברור שאם המקור צהוב החיקוי לא יהיה ענייני. נראה לי שזהו מהות של חיקוי – לקחת דמות ולהבליט ולהגחיך תכונות שלה.

עכשיו, אתה יכול לא לאהוב חיקויים, זה לגיטימי, כל אחד ומה שעושה לו את זה. אם כך אני מניח שלא אהבת גם את "ארץ נהדרת" (בשנותיה הראשונות כשהיא עוד הייתה באמת מצחיקה) או לחילופין את "החרצופים".
אני מת על חיקויים. ואני חושב ש"בבובה של לילה" הם גם עושים עבודה מצויינת בלדייק ולהגחיך את התכונות שמפריעות לנו כצופים ביום-יום.

אתה חוזר ואומר "…יותר מדי מזכיר לי תוכנית אחרת של ערוץ הספורט…" ו"סינדרום שטוקהולם" אבל שוב, לטעמי אתה מערבב בין ביקורות על המקור לביקורת על החיקוי.

לגבי החלק האחרון, כאן אני מסכים איתך חלקית. אני מבין שהתכניות האלו מפרות ומקדמות אחת את השנייה. ובכל זאת, צפייה ב"בובה" לא גורם לי לרצות לצפות ב"יציע", להפך!. את מאיר ורוני לא ראיתי אף פעם. אז כל אחד עושה את הבחירות שלו. הנאה מהחיקוי לא בהכרח אומרת עינוי מהמקור. והתעלמות מהחיקוי, לא תגרום למקור להעלם. הנה, ביבי וליברמן עוד כאן…

עמית זילברבוש 23 בפברואר 2014

ואני רוצה להוסיף ולציין – אני חושב שהתכנית גם שמה זרקור על דברים שאולי ברורים לך, אבל יש עדיין ציבור שלדעתי לא מבין את זה עד הסוף:
שפרימו ממציא, שאינשטיין מחפש דם על שום דבר, שנימני מקדם את השחקנים שלו וכו' וכו'.
אלו הם בדיוק הדברים שגם אני (ואני חושב שגם אתה) מנסים להאיר כאן בדה באזר, בדרך שונה שהיא לא חיקוי.

אריאל גרייזס 23 בפברואר 2014

עמית, מה שערן אומר זה שבסך הכל "בובה של לילה", גם אם היא מצחיקה, היא לא יותר מקידום מכירות לצעקות האחרות.
קח את "ארץ נהדרת" ששודר ביום שישי האחרון – היה שם קטע סאטירה (שהוא המשך של משהו שעשו כבר בעונה הזאת) על תוכניות הטבחים השונות, ואפילו יצרו דמות של שף שנקראת "משה משה" שהוא פארודיה על כל השפים המאוהבים בעצמם, והפעם אפילו הביאו את חיים כהן ויונתן רושפלד לעשות כאילו מעצמם צחוק, והכל טוב ויפה, אבל קורא ביקורתי מעט רואה מעבר לסאטירה ומבין שזה הכל קידום מכירות לתוכנית של קשת עצמה, שהיא הזכיינית שמשדרת גם את ארץ נהדרת וגם את מאסטר שף.

עמית זילברבוש 23 בפברואר 2014

אריאל,
אני מבין היטב את מה שערן אומר, אני רק תוהה, ושאלתי את ערן גם בפוסט לי – מה היא אם כך סאטירה טובה לדעתכם?

גם במצב האומה לדוגמא, היו מגיעים בתקופת הבחירות פוליטיקאים על מנת שירדו עליהם בשידור בתמורה לעוד קצת זמן מסך.
מצד אחד זה היה מצחיק, מצד שני "קורא ביקורתי מעט" רואה שהם באים לשם על מנת לקדם את עצמם.
אני מניח אם כך שגם זה לא טוב? או ששם בגלל שאין צעקות זה בסדר?

אריאל גרייזס 23 בפברואר 2014

אני חושב שאולי זה מצחיק, אבל סאטירה זה לא (בשני המקרים). סאטירה זה להגיד משהו חתרני, לעשות חיקוי של מאיר איינשטיין צועק או של שימי ריגר שמן זה לא ממש סאטירה, לדעתי. זה סתם בידור

אריאל גרייזס 23 בפברואר 2014

ומצב האומה, למשל, הרבה פעמים עושים סאטירה, אבל כשהם מביאים לאולפן פוליטיקאי, זה לא ממש סאטירה באמת

ירושלמי 23 בפברואר 2014

גם אם זה לא סאטריה, מה זה באמת משנה כל עוד זה מצחיק ושווה צפייה?
אפשר לחשוב שכשרואים את הסופר קלאסיקו או דרבי דאיטליה זה משתווה להרצאה בתורת הקוונטים מבחינה שכלית ותרומה לאנושות.
בידור רבותיי, זה כולה בידור.
אז שימשיכו להצחיק כל עוד הם עושים את זה טוב.
לא מתאים לכם? תעבירו לערוץ 22 ותראו עוד תוכנית על איך עושים גמבה בפיתה.

אזי 24 בפברואר 2014

הבעיה שלי היא אחרת
לא איכפת לי אם זה סאטירה או קידום מכירות.
אבל עצם זה שבערוץ הספורט עושים מערכון שלם על זה שפרימו ממציא ידיעות מראה שבערוץ הספורט יודעים שפרימו ממציא ידיעות.
הם לא מתעלמים, לא מתכחשים ולא מספרים סיפורים. הם יודעים ומודים בזה.
אז איך לעזאזל הוא עדיין עובד שם?!

בובה של לילה היא התוכנית היחידה שאני רואה בערוץ הזה והיא רק מראה עד כמה הוא מזלזל בכולם במודע ומשתין מהמקפצה בשידור ישיר בHD

משה 23 בפברואר 2014

מה שמדהים אותי עם ערוץ הספורט זה שאחרי שאתה חושב שהם הגיעו לתחתית הם מראים לך שאפשר גם יותר גרוע. בעונה האחרונה החלו להבליח שם יוני הללי וצנציפר, אולי העיתונאים הכי רדודים והכי אינטרסנטים בעיתונות הכתובה. חוץ מאופירה אסייג קשה לי לדמיין כמה נמוך הם יכולים עוד להוריד את השיח הספורטיבי אצלם.

עידן. 23 בפברואר 2014

מעבר לכל הדברים הנכונים, הבעיה הגדולה של בובה של לילה היא שזה פשוט לא מצחיק. אבל ממש לא מצחיק.

בובות של החרצופים, פאנצ'ים צפויים מקילומטר, בדיחות עבשות, אלי יאצפן- לא היינו שם כבר פעם?

רון 26 בפברואר 2014

ממש אבל ממש לא מצחיק.
חיקויים זה טוב ויפה, אפשר לצפות בחיקויים של מיקו ביוטיוב יותר טוב מכל מה שקורה בבובה של לילה

בידור? – מבחינה קומית זה שואף לאפס, אין מה לחפש את זה שם

תומאס נוימן 23 בפברואר 2014

ערן, כל הביקורת שלך היתה נכתבת בצורה אחרת לו "בובה של לילה" היתה משודרת בערוץ שאיננו שייך לקבוצת "ערוץ הספורט". אני מסכים עם מרבית הדברים שכתבת, ועדיין, מי שמגחיך בצורה כל כך קיצונית טיפוסים כמו נמני ופרימו – יבורך. נכון שיש הרבה פאנצ'ים צפויים, אבל דווקא בטקסטים השוטפים יש אמירות מבריקות (בעיקר מה שהם כתבו לפרימו).

ערן לוי 23 בפברואר 2014

1. סביר להניח שהייתי כותב אחרת על תוכנית אחרת, אני לא בא עם שטאנץ מהבית. על מה אתה חשבת כשהעלית בביטחון כה רב טענה שכזו?

ריצ'י אינקוגניטו 23 בפברואר 2014

צריך פשוט לקחת את טל ברמן ולהעביר אותו במקום רסקין.
התכנית של ברמן בצהריים טובה פי אלף מיציע העיתונות הדוחה והמגעיל.
מותר לחנך את הצופים זה בסדר.

ריצ'י אינקוגניטו 23 בפברואר 2014

והצעה נוסםת לקברניטי דה באזזר:

תכנית אינטרנטית סטייל around the horn בשיתוף כתבי דה באזר מהתפוצות , ניתן להפיק ולהעלות תכנית כזו בעזרת מצלמות רשת והפקה פשוטה בעלות כמעט אפסית.
קודם מרימים את הרף ואז נותנים לשאר הציבור משהו לשאוף אליו

תומר חרוב 23 בפברואר 2014

מסכים לחלוטין. לפני כשנתיים כתבתי על כך בהקשר שונה: "יש סיבה שאני לא כל כך מתלהב מהתוכנית בובה של לילה. החיקויים מאוד טובים, אווירת הטירוף מוצאת חן בעיני ולמרות שההומור קצת שיטחי לעיתים, יש להם יציאות לא רעות. אבל הבעיה היא שתוכנית סאטירית אמורה להקצין את המציאות ובכך ליצור גרוטסקה ובעולם הכדורגל הישראלי המציאות יותר גרוטסקית מהחיקוי (הקורע) של ברלאד לשימי ריגר." http://debuzzer.sport5.co.il/buzz/?p=6989

וזה כמובן נכון גם היום, אנשים מבלבלים בין חיקויים לסאטירה. חיקוי הוא דרך מסוימת לעשות סאטירה אבל לא כל חיקוי הוא סאטירי. במקרה של בובה של לילה זה עובר שלב כי הדמויות המציאותיות עוברות לחקות את החיקוי. מוטי חביב מדגיש את הדקה האררררבעים ואררררבע ולא בלתי סביר לחלוטין שמאיר איינשטיין הוחתם בערוץ הספורט שבעקבות החיקוי של ברלד עם "השער!!!"…משה פרימו לקח את ציון 3 והפך אותו לסלוגן שלו בעקבות החיקוי, פרוספר אזגי מבין שכדי לקבל דקות מסך הוא חייב להתעלות על אסי ישראלוף.

חובק 23 בפברואר 2014

מה שעצוב/מצחיק זה שהדמויות האמיתיות ברוב הפעמים, יותר מגוחכות מהחיקוי שלהם. לדוגמא:
פרוספר אזגי
שלמה שרף
שאול אייזנברג

לגבי ארץ נהדרת שהוזכרה למעלה…. כואב לראות מה נהיה מהם. קידום מכירות של תכניות זבל של הערוץ… כאילו צוחקים עליהם, אבל בעצם צוחקים מאיתנו.

dduncan 23 בפברואר 2014

יש לציין שאני לא גר בישראל מזה כחצי שנה.
יש פה 2 נקודות – תכנית הסאטירה והתוכניות ה"אמיתיות"
לגבי הסאטירה – שנים שיצפאן עושה חיקויים ברמת ילד בן 5. אני זוכר את החיקויים הלא ברורים שלו למלכת אנגליה ולא הבנתי מה מצחיק בזה אם אתה מעל גיל 5. צמד הישראלים עושים לרוב חיקויים של ערסים. מצב הכדורגל בישראל הוא ערסים. ערסים משחקים. ערסים מנהלים. ערסים צופים (אני מכליל, אני יודע. אבל זה הרוב).
בתקשורת יש ערסים – ברקוביץ,שלמה שרף, קופמן. אלו אנשים שלא מבינים הרבה,אבל צועקים הרבה. וצועקים עוד ועוד ורק מטנפים. ואם זה לא מספיק, תוסיפו לכך את כל האינטרסים כי הרי לכל אחד שם יש אינטרס (מקורב כזה או אחר או אפילו אינטרס ישיר כמו שרף שמנהל את טוברוק).

עכשיו אני שומע אנשים אומרים אם לא יתנו את כל החרא הזה, הצרכן הישראלי לא יאהב את זה ויתרגל לאיכות, ואולי זה נכון. אבל המצב הוא שהתקשורת פה היא ערסית. ואפילו אותם לא ערסים כביכול כמו רסקין שכאילו בא נקי מגלגלצ. אותו רסקין הוא הכי בזוי כי האחרים ידועים במה שהם עושים. רסקין כביכול עיתונאי מכובד. אבל הוא לא.
מספיק לראות את ONE ולראות שכל הכותרת שם זה סתם כמו שחקן X "נבוא לשחק בלי פחד מול מכבי" וואלה. איזו ידיעה מרתקת.
מספיק לשמוע את אזגי אומר ברדיו מתרומם ואת איינשטיין אומר לו להפסיק אבל לא מוריד אותו מהשידור, אזגי אומר לו "אתה אוהב את זה". הוא צודק.
הציבור לא אוהב ספורט. הציבור אוהב רכילות,מכות,לכלוך.
אחרת אופירע אסייג היתה מובטלת.

ג'וני 26 בפברואר 2014

התקשורת המתלהמת הגזענית ממנפת את האלימות בחברה ולא רק בכדורגל
בכוונה אני אומר כדורגל כי אין אלימות בספורט אלא רק בכדורגל כי רק פרשני ושדרני הכדורגל תמיד צועקים ,מרכלים,מלכלכים ומסיתים לאלימות.

גידי 27 בפברואר 2014

זה מזכיר לי כתבה שהיתה על יבואני המותגים נאוטיקה, טומי וראלף לורן לארץ. הם אינם נלחמים בזיופי המותגים שנמכרים בכרמל, להיפך הם מעודדים אותם. זה רק מחזק את המותג האורגינל.

Comments closed