גרמניה-דרום אפריקה-ברזיל: הדרך

brazil

אני זוכר את מונדיאל 2006 כאילו היה שלשום.

בערב אחד של תחילת ינואר נחתתי בברלין, בקור מבחיל של מינוס שמונה מעלות, רק כדי לפקוח עיניים, בבוקר הראשון בעיר, למינוס שש עשרה. אפילו מעיל נורמלי לא היה לי, רק איזושהי כסות מבית קסטרו, שבארץ מכנים אותה "מעיל חורף".

בלי ניירות, בלי כסף, בלי חברים, אפילו בלי עבודה שחורה, בלי האישה שעבדה ועבדה ועבדה. ורק חבר אחד מרמת גן לא הפסיק לדרבן, להזהיר אותי שחסר לי אם אתייאש, כי הכי קל זה לחזור, ושלא אעז לחשוב על דברים שכאלה לפני שתעבור לפחות חצי שנה. והוא גם הכריז שאם אני עדיין שם ביוני הוא מגיע אלי, לברלין, להיות איתי במונדיאל.

והוא הגיע ביוני, ברכבת ממינכן, ושבוע שלם בילינו בעיר שהיתה קפואה והפכה למהבילה. וישבנו ביציעים של סוני סנטר מול מסכי ענק ועם מלצרים שמוזגים בירה לכוס ממיכל שעל הגב, וישבנו ביציעים של האולימפיה שטדיון ב-0:1 הסופר משעמם של שבדיה על פרגוואי שלא הצליח לקלקל את מצב הרוח, ונתקלנו בכל פינת רחוב במשבצות אדומותלבנות של הקרואטים, בפסים הלבניםתכולים של הארגנטינים, בכחול של האיטלקים, בשחורצהובאדום של הגרמנים

Du bist Deutschland (את/ה גרמניה), היתה סיסמת הקמפיין הסוציאלי שעלה לאוויר בגרמניה בספטמבר 2005 ונמשך עד ינואר 2006, לעידוד החשיבה החיובית בכל הנוגע לתחושות הלאומיות במדינה. לא מעט קולות נשמעו נגד הקמפיין, בעיקר מפני שהזכיר קמפיינים מהתקופה הנציונלסוציאליסטית. ובמדינה בה פונים לאדם זר בגוף שלישי (Sie sind), היו גם כאלה שלא אהבו את הטון האישי מדי, החברי מדי, ה-Du bist, בגוף שני.

וביוני החל המונדיאל, ובכל גרמניה נצפו מחזות תמיכה, תחילה בנבחרת ואחר כך במדינה. יותר מדי אנשים שלא חשו בנוח עם הפגנת זהות לאומית החלו להשתחרר, להניף דגלים ברחובות ובבתים ולהראות למיליוני התיירים ולעצמם שאפשר גם אחרת. והנבחרת של יורגן קלינסמן, שהיתה הדבר הגדול הבא, ששיחקה כדורגל פתוח ומרענן, הפכה לסמל, ל-Du bist Deutschland החדש.

du

 

ואשתי הצהירה שהיא לא רוצה לשמוע מכדורגל, אבל תיכף אחרי שהחבר חזר לארץ היא התיישבה לידי בסלון וצפתה. לא בכל המשחקים, רק באלה של נבחרת צרפת, היא אהבה את הלוק של זידאן. ובמשחק האחרון של הטורניר היא שובצה למשמרת לילה, ולא זכתה לראות את אהוב ליבה החדש פורש מעולם הכדורגל בסטייל.

ואחרי מונדיאל שכזה הכל השתנה. מזג האוויר, תחושת התלישות, הרצון לעזוב, אפילו עבודה שחורה מצאתי. גלולה אדומה, בדיוק מה שדר' מורפיוס רשם. מונדיאל 2006. בגדול.

*

אני זוכר את מונדיאל 2010 כאילו היה אתמול.

בדרום אפריקה היה קר, וירד גשם. בברלין היו ימים של שלושים ותשע מעלות. בלי מזגנים ברכבות ובבתים. אולי בחלק מהאוטובוסים. והגרמנים, תן להם עשרים ושבע מעלות למשך שבוע והם מתלוננים, הם עייפים, הם סחוטים, הראש כואב להם, אז שלושים ותשע?

אבל ימי מונדיאל אינם ימים רגילים, ותחושות 2006 לא הצליחו להתפוגג. והתכונה בעיר היתה רבה, ואפילו משחקי קדם המונדיאל מילאו פאבים. פתאום, באחת, מחליפים הגרמנים פנים, הופכים לסובלניים יותר, לדידקטיים פחות, ושוב הכדורגל מצליח להושיב את כולם מול המסך, וגם אם לא צופים במשחק יודעים בדיוק מתי גרמניה מבקיעה שער, הצעקות של השכנים מספרות הכל.

והרחובות מלאים בצהוב ואדום ושחור, אבל גם בדגלי איטליה וברזיל וארגנטינה – על המרפסות, בפארקים, במסעדות, בפאבים. והחום לא מונע מאלפים להצטופף בהקרנות המוניות, אז שותים יותר בירה, פשוט כל כך.

deu

וכבר ארבע שנים בברלין, וכבר יש אישורי עבודה ומשכורת וכל החרטאבונה, וגם לעבודה מביאים מקרנים, והחבר'ה במשמרת עונים לטלפונים תוך כדי צפיה במשחקים שמוקרנים במיוט על הקיר הלבן שממול, ובין השיחות מריצים בטים ואוספים כסף, ובסוף המשמרת ממהרים הביתה, להספיק להגיע למשחק השני.

ושום דבר לא השתנה אחרי המונדיאל, הכל המשיך כרגיל. אבל כמו טיול להודו באמצע החיים – אוכלים רע, מריצים אלכוהול, מעבירים ג'וינטים, עוברים ממקום למקום, וכדורגל כדורגל כדורגל. ואשתי שואלת איפה זידאן, ואני מספר לה שהוא פרש, שהמשחק ההוא, שנפל בול על המשמרת שלה, היה המשחק האחרון שלו. והיא אומרת "נו טוב", וזורקת משהו על עשרים ושניים מטומטמים שרודפים אחרי כדור אחד, וחוזרת לחדר השינה כי שם אין טלויזיה, אבל יוצאת בכל פעם שמובקע שער כדי לומר שאני מעיר את הילדה עם הצעקות שלי. ואני מביט על הילדה, שוכבת לצידי, על הספה, ישנה כמו מלאך.

עמוק בראש אני בכלל בגואה, יושב באיזה ג'אם סשן, שומע סיטאר ובונגוס, עוצם עיניים ומתמכר. אז המשחק ממשיך, והקולות לא מפסיקים להגיע מחדר השינה, אבל אני לא שומע כלום, כמו משב רוח על הפדחת המזיעה, ובכל זאת מתחיל להבין שאת המונדיאל הבא אני אראה בדירה משלי, לבד, כמו ש(לפעמים) צריך.

*

והנה, מונדיאל 2014.

תיכף אחרי שעברתי היא קנתה מסך ארבעים אינץ', ואני לקחתי את ה-TFT שלושים וארבע הישנה, עם חיבור ל-DVD ופס ארוך שכזה, כמו שפם ירוק, שמופיע בתחתית המסך ולא נעלם, והיא תופסת חצי סלון, אבל לך תסחוב את הבומבה הזאת ארבע קומות למטה, ועוד אחת למרתף, ואם היא נכנסת לשם היא לא תצא יותר.

בסוף הגיע מישהו לקחת אותה, וקניתי ארבעים ושש, וכולם אמרו לי "בשביל מה לך ארבעים ושש, הדירה שלך קטנה מדי בשביל זה", ואני לא מבין על מה הם מדברים, ומה הקשר בין גודל הדירה לגודל המסך, ולמה אי אפשר לשבת בבית ולהאמין שאני נמצא בקולנוע, או בהקרנה המונית של משחק.

אז יש את מונדיאל 2014 ב-FULL HD, ויש לו"ז לחודש הקרוב שמורכב בעיקר מכדורגל, והרחובות כבר מלאים בצהוב ואדום ושחור, וכולם מדברים על כדורגל. ואפילו האמא של הילדה מדווחת שהיא תראה משחק או שניים אצל חברים, כי אפילו היא לא מצליחה להתעלם ממה שקורה, נקרא ונשמע ברחובות, בעיתונים, בטלויזיה, אצל השכנים, גם אצל אלה שכדורגל לא מזיז להם את הביצה.

וזו הנוכחית כבר יודעת שמונדיאל לפני הכל, ואני אפילו לא צריך להרגיש רע עם הבשורה, היא בעצמה מספרת לי שהיא יודעת, ושהיא מתה על האווירה בעיר בתקופת מונדיאל. והיא מעודכנת במה שקורה בימים אלה בברזיל, בהפגנות ובכעס הרב על אירוח המונדיאל, ואני אומר לה שזה הכוח של הכדורגל. כי בגרמניה פתח המונדיאל צוהר למדינה, לתושבים, להבנה שאולי, בכל זאת, הם נחמדים, ובברזיל פתח המונדיאל צוהר לצרות שלא ייעלמו עם שריקת הסיום של משחק הגמר. ככה זה מונדיאל, בונה והורס, מדליק ומכבה, מסתיר ומגלה. והיא מחייכת.  איזה כיף.

*

קצת כדורגל לסיום:

פרנק ריברי בחוץ, ומרקו רויס בחוץ, וגם מונטוליבו, ופיפ"א ואופ"א תחת ביקורת על עומס עונת הכדורגל, אבל ממתי אכפת למישהו בפיפ"א ובאופ"א ממה שאומרים עליהם, ובכלל מה רוצים מהם, גם הם מתעדכנים על פי רוח התקופה, הם הוסיפו שופטי רחבה.

אבל עם שריקת הפתיחה נשכח מריברי, מרויס וממונטוליבו, כי עכשיו רק הכדורגל חשוב, לא הספקולציות, לא 'איך זה היה נראה עם ריברי ורויס ומונטוליבו', בלי תירוצים, בלי ספקות, נו מיינד. זה מה יש, ועם זה ננצח.

גם בלי רויס.

*

ARVE Error: id and provider shortcodes attributes are mandatory for old shortcodes. It is recommended to switch to new shortcodes that need only url

 

 ערן לוי, ברלין

 

 

 

היכונו לביאת האלופה
סטוונגר, שנה ב'

18 Comments

אנדר 8 ביוני 2014

פייטן לימים נוראים

Sp 9 ביוני 2014

היי ערן אחלה טור. עשית לי חשק.
לשמחתי אהיה בברלין בסופש של המשחק האחרון בבית, גרמניה- ארהב.
אשמח להמלצות איפה לצפות.
תודה!

עזי 9 ביוני 2014

איפה שהיה קר וקר מאוד בדרום אפריקה, בייחוד יוהאנסבורג ופרטוריה, לא ירדה טיפה של גשם. ואיפה שירד גשם, בדרום, לא היה קר, להיפך.

matipool 9 ביוני 2014

יופי !
עשית לי חשק לחזור לביקור בעיר הנפלאה הזו .

אלון 9 ביוני 2014

הייתי בגם בשבדיה נגד פארגווי. הקהל השבדי נתן הצגה, חבל שלא השחקנים.

D! 9 ביוני 2014

יופי של תהליך, ערן

אדם בן דוד 9 ביוני 2014

קודם כל תודה רבה על הטור. מרגש באמת.
גם אני זוכר תקופות בחליים ע"פ מונדיאלים (אם כי מתבלבל לפעמים עם אליפויות אירופה…)
ב98 צפיתי בגמר בדולפינריום. בדיוק השתחררתי ובזמן המשחק התאהבתי בג'ינג'ית ששברה לי את הלב אחר כך.
ב2002 בדיוק עברתי לגור בתל אביב עם החברה שלי, בין משחק למשחק ירדנו לים לשתות בירה.
ב2006- כבר גרתי לבד אחרי הפרידה. אני זוכר שמישהי באה אלי הביתה ובגללה הפסדתי כמעט את כל שמינית הגמר של ארגנטינה מול מקסיקו. מזל שהיא הספיקה להודיע לי שזה לא ילך בנינו מספיק מוקדם כך שזכיתי לראות את הגול המדהים בהארכה של מקסי רודריגז.
ב2012 בדיוק התחלתי לצאת עם מישהי שהייתה מספיק נחמדה כדי לא לבחור נבחרת לפי מי חתיך יותר (בדר"כ איטליה) ולתת לי ספייס למרות שלא ממש הבינה ממה אני מתרגש.
עכשיו אנחנו נשואים עם ילד ועוד שניים בדרך.
אללה קארים מה יהיה במונדיאל הבא.

ערן לוי 9 ביוני 2014

מונדיאל מגיע פעם בארבע שנים, זמן הוגן כדי לסכם תקופת חיים, או לפחות להיזכר ולתחם, אחרת בשביל מה אנחנו כאן.

אדם בן דוד 10 ביוני 2014

בדיוק.
איזה עוד אירוע מתרחש אחת לכמה שנים ונחקק בזכרון?
הדבר היחיד שעולה בדעתי זה אליפות של הפועל שבאה אחת לעשור :)

לא קראתי את הספר אני מבין שהוא היה רב מכר – שווה להשקיע את זמן?

matipool 10 ביוני 2014

נחמד .
העביר לי בזמנו לא רע נסיעות ברכבת .

גיסנו 10 ביוני 2014

אני אישית מאוד אוהב את סגנון הכתיבה של אשכול נבו. גם אבא שלי מאוד אהב את הספר, והוא בניגוד אלי בכלל לא אוהב כדורגל.

גיסנו 10 ביוני 2014

ספר מעולה, מקווה לראות גם את המחזה יום אחד.

באנגלית הוא נקרא world cup wishes.

יוחאי שטנצלר 9 ביוני 2014

הייתי בברלין בשבוע הראשון ב-2006, היה נהדר. לא אשכח את החוויה בה צפיתי במשחק הפתיחה בשער ברנדנבורג עם עוד חצי מליון גרמנים. הלכתי לברזיל-קרואטיה, לפני הנסיעה חשבתי שהמשחק עצמו הוא העיקר אבל הוא היה רק בונוס (לא מלהיב במיוחד) לאווירה המדהימה בעיר.

גיסנו 10 ביוני 2014

מעולה!

דוד 10 ביוני 2014

עדיין אני לא מבין איך מתגברים על הפציעה של רויס. מכה איומה.
ובכל זאת דויטשלנד אובר אלס. אין יותר צודק מזכייה גרמנית.

גיסנו 11 ביוני 2014

כשיש לך את מולר, גצה, שווינשטייגר, שורלה, אוזיל, פודולסקי שנראה חד, טוני קרוס ובטח שכחתי עוד איזה קשר התקפי או שניים – המכונה יכולה להמשיך לעבוד.

כל עוד לא יפקידו את הקבוצה ברגלי הספגטי של אוזיל כשיגיע המאני טיים האמיתי.

Comments closed