כרטיס לכל כיס, כמו באירופה

 

קראתי שכרטיס למכבי חיפה – בית"ר ים בטדי עלה 114 שקל, כולל עמלה, 25 יורו בערך. וגם קראתי ושמעתי, בעיקר מפי קופמנים וכאלה (אבל לא רק, אפילו דסקל כתב על זה משהו), על הכרטיסים הזולים בגרמניה, שקופצים לכל משוואה. לבאיירן משלמים 15 יורו, בדיוק כמו לשאלקה. ובדורטמונד רק 10 יורו, ואלה קבוצות גדולות, עם מוניטין, לא איזה “ארבע הגדולות” מקומיות, שכונתיות.

לשלם 114 שקל על כרטיס למשחק כדורגל זה יותר מדי בכל מדינה, לא רק בישראל. אבל גם בגרמניה, הפלא ופלא, יש מחירים שונים ליציעים שונים. הכרטיסים הזולים הם תמיד מאחורי השערים, ואם תרצו לשלם 25 יורו תוכלו להתפרש לפינות האצטדיון. באמצע זה כבר 30 יורו ומעלה, תלוי איפה באמצע. רוצים שורה עשירית, להריח את הדשא? תגידו שלום ל-50 יורו. לפחות.

אין לי חשק ורצון לשלם 114 ש"ח על כרטיס למשחק כדורגל, ואין לי כוונה לקנות מנוי שנתי ולהתחייב לעונה שלמה רק מפני שהוא זול בעשרות אחוזים מקניית שבעה עשר כרטיסים בודדים לשבעה עשר משחקי בית, או מפני ש"יש מנוי, וכבר שילמתי, אז לא להגיע? חבל!”. ואני לא מפגין נגד מחירי כרטיסים, כי קשה להפגין אם לא מבקרים באצטדיון פעמיים בחודש (פלוס שנייםשלושה משחקי גביע). וכשאני כבר מגיע לאצטדיון האולימפי אני נהנה מעסקה שרקחו עבורי חבריי המקומיים, קונה כרטיס זול ונכנס ליציע ה(קצת יותר) יקר. הכל זה בקומבי. נה נה נה נה נה.

*

rreality

הפעם הראשונה שלי בבלומפילד היתה ב-1978. נכנסתי עם אבא שלי לשער 13, ישבתי בערך באמצע וראיתי את שמשון ת"א והפועל ת"א בהצגה כפולה (אבא אוהד הפועל, ככה זה קרה). ואין לי מושג כמה עלה הכרטיס, בכל זאת שלושים ומשהו שנה, אבל אני יודע שישבתי במקום טוב שעלה הרבה כסף. אחר כך, כשהפכתי לאוהד מכבי , רציתי רק שער 11, ולא מפני שהוא זול יותר, כי עם דמי הכיס השבועיים שלי יכולתי מקסימום לקנות כמה ארטיקים בקיוסק של גברי. אבל אבא לא הרשה לי, רצה לשמור עליי, משוגעים שם ביציע.

ואחרי כמה שנים הייתי בוגר ומבוגר מספיק כדי לשמור על עצמי, ובשבת היינו מגיעים לבלומפילד ונפרדים לכמה שעות – הוא לשער 13 ואני לשער 11, עם כל האוהדים. לקח לי קצת זמן, שתי עונות, כדי להבין שלראות משחק מהיציע האחורי זה על הפנים – מגרש דו ממדי, רק אורך ורוחב, קשה לראות מה קורה בצד השני, ונותר רק להתפלל שמכבי תשב על השער של היריבה במחצית הנכונה, כשהיא תוקפת לכיוון שער 11. אז חזרתי לשער 13, ואחר כך עברתי קצת שמאלה, לשער 1, וחזרתי להנות יותר ממשחק כדורגל.

באמצע שנות העשרה של חיי הבנתי שבשביל איכות צריך לשלם. איכות צפיה, לא איכות משחק. ולא ידעתי מה הרמה האמיתית של הכדורגל באירופה, כי פעמיים בחודש של ארבעים דקות בשחור ולבן ב"משחק השבוע" לא סיפרו יותר מדי, ועל הבונדסליגה שמעתי רק כי קווין קיגן עבר לשם. היתה ליגה לאומית, ולא שאלנו יותר מדי שאלות. רמת עמידר היתה הבולטון שלנו, הפועל חיפה היתה ההאנובר שלנו, מכבי ת"א היתה הליברפול שלנו.

*

אפשר לזנוח את הטענות על רמת הכדורגל הישראלי. זה מה יש, תמיד יהיה בארץ כדורגל ישראלי, והאלטרנטיבה בדמות שידורים ישירים מהסנטיאגו ברנבאו לעולם לא תשתווה לחווית הצפיה בבלומפילד או בטדי. וגם בגרמניה דואגים לאוהדים, והקבוצות לעולם לא יהיו בבעלות מלאה של אוליגרכים ושייח'ים סונים, אבל אי אפשר לוותר על הכנסות, מישהו צריך לממן את עלות הכרטיסים הזולים, בדיוק כמו בתוכניות פנסיה. אז מוכרים כרטיסים זולים ליציעים שמאחורי השער, הפחות חוויתיים, ומה לעשות שעדיין לא נבנה האצטדיון שיכיל 70 אלף מושבים ביציע שמאחורי השער. משם מקפיצים את המחירים ככל שמתקרבים לאמצע, וזה עוד לפני שקנינו בירה ונקניקיה, כי בתי הקולנוע לא המציאו את תרגיל "הקהל השבוי".

ככה זה נראה בוולטינס ארנה:

veltins

ומגלזנקירשן דרומה, לאליאנץ ארנה:

bayern

חוזרים לצפון, עולים לברלין:

hertha

אפילו אצל פאדרבורן, פעם ראשונה בבונדסליגה, זה די דומה:

Paderborn

וכדי להכניס קצת הגיון, כי לא הכל בחיים זה באיירן והרטה, הנה אוניון ברלין מהליגה השניה:

Union1

 

union2

וגם RB לייפציג, פעם ראשונה בבונדסליגה 2:

leipzig

ולרמה אין קשר, לא ישיר ולא עקיף. כי גם מנצ'סטר יונייטד נגד ליברפול לא שווה חמישים יורו (ולכו תמצאו משחק בפרמייר ליג בחמישים יורו). זה מה שיש לגרמנים, זה מה שיש לאנגלים, וזה מה שיש לנו – ליגה ישראלית, עם רמה ישראלית ושחקנים ישראלים. מחאת הקוטג' לא פרצה בשל טעמי לוואי או מרקם דליל מדי של הגבינה, וכל מי שזכה לטעום קוטג' בחו"ל יודע שאין מה להשוות, שלנו טעים יותר. ויקר יותר.

כולם משתפים פעולה עם הכדורגל, ובמישרין תורמים לעליית עלות צריכתו. פלקאו ודי מריה ליונייטד? חאמס רודריגז לריאל מדריד? חולצות יקרות, שידורים יקרים, כרטיסי כניסה יקרים. אבל מה לא עושים בשביל המועדון? ואיך אפשר להצליח אם לא מתרעננים? איך מתחרים על התואר, נלחמים על כרטיס לאירופה, נאבקים על עוד עונה בליגה הבכירה? וכולם צריכים רענון – ההרכב, צוות האימון, השחקנים, האוהדים.  וצריך להיות מאבק אמיתי על מקום בהרכב, על מקום בקאדר, על מקום בסגל המורחב. ויש שידורים לכל פינה בעולם, והבשורה מגיעה לכל פינה בעולם, גם לישראל, ומה שמותר שם מותר גם בציון, כי 'כדורגל' זו שפה בינלאומית, ממוססת גבולות, חוצה תרבויות.

אין לי מושג מה אמורה להיות העלות האמיתית של כרטיס למשחק כדורגל. אולי 90 שקל זו העלות המייצגת, שמשקפת בתוכה הוצאות קבועות ומשתנות, עם או בלי אבטחה. אולי 50 שקל, אולי 130. יש לי מושג על מה אני מוציא כסף ועל מה לא. וקל לי יותר, כי אני מאמין שאני צרכן נבון, שחושב על מה שיוצא לו מהכיס ושמשתדל שלא ליפול בפח הקהל השבוי – זה שאין לו ברירה, ושלפעמים אפילו לו עצמו אין מושג למה.

אז אני ב ח י י ם לא אשלם יותר מ-114 שקל/25 יורו על כרטיס למשחק – לא לדרבי תל אביבי ולא לדרבי מנצ'סטרי, לא לברצלונה ולא לבאיירן מינכן. זה אני, משוגע, לא מוכן לאהוב בתנאים של אחרים. אבל אפילו אני, חסכן שכמוני, מבין שבאיירן מינכן סוגרת קופות בכל אצטדיון אליו היא מגיעה, ושזו הזדמנות עסקית נהדרת להכפיל את מחירי הכרטיסים. הקהל יצביע ברגליים, זה ברור, הכרטיסים אוזלים חודשים מראש.

מכבי חיפה – בית"ר ים זה לא הפועל ת"א – מכבי ת"א, גם אם מספרים במנהלת שבית"ר שווה תשעים שקל לכרטיס לא כולל עמלה. ביום בו בלומפילד או סמי עופר יאכלסו מנויים בלבד במשחק צמרת – חמשת אלפים, עשרת אלפים, עשרים אלף, מה שיהיה מציאותי באותה נקודת זמן – אפשר יהיה לחלום על תחילתה של מהפכה אמיתית, צרכנית, חברתית. כשנתעורר מהחלום נגלה שאירופה זה אנחנו, בדיוק כמו שתמיד חלמנו להיות.  

ערן לוי

אירופה

ARVE Error: id and provider shortcodes attributes are mandatory for old shortcodes. It is recommended to switch to new shortcodes that need only url

 

 

סאב 2:03. זה כאן!
סיכום מרתון ברלין

25 Comments

ויכסלפיש 28 בספטמבר 2014

שאלה: עד כמה הכסף הגדול עבור רכישת פלקאו דה מאריה חאמס איברהימוביץ בייל וכו' קשור להכנסות מימי משחק דהיינו מחירי כרטיסים? יש לי הרגשה שמדובר בעיקר בהלוואות לכל מיני אנשי עסקים בעלי גחמות ו/או עסקנים בכירים שבבנק יש הוראה להימנע מעימותים איתם

ערן לוי 28 בספטמבר 2014

יש לך הרגשה, זה בסדר. ותמיד קיים הסיכוי שהרגשה תהפוך להערכה, והערכה לאמת, למרות שלשנינו אין מושג מה באמת קורה מאחורי הקלעים. גם הלוואות לכל מיני אנשים תפצריך להחזיר, ואם יש קהל אליו אפשר לגלג חובות אז למה לא. לא רק הקהל צריך לשנות דרכיו.

ישי 28 בספטמבר 2014

אבל יש פה הנחה למובטלים!

אמיר 28 בספטמבר 2014

מסכים איתך שצריך לעשות מחירים לפי סוג של מיקום. אבל עדיין הבעיה פה היא המחירים הזולים.
הרי אוהדי החוץ בד"כ יושבים במקומות הכי פחות טובים באיצטדיון,
וכשהמחיר שם הוא גבוה אז יש בעיה.
ללא ספק צריך לתמחר (באיצטדיונים שאפשר) מקומות בסדר מחירים שונה.
אבל צריך קודם לתת אפשרות לכל אחד כל עוד אפשרי כרטיס זול.

לדוגמא אתמול הפועל תל אביב אירחה את הפועל חיפה בבלומפילד, ואבא עם ילד במקום לקנות כרטיס זול לשער 8 היה צריך לקנות יקר לשער 2 או 13 רק בגלל שבהפועל החליטו לא לפתוח את היציע הזול בגלל חסכון של אבטחה, ופה מגיעה הבעיה אולי הגדולה כרגע
שאנחנו הצרכנים אולי לא מבינים והיא המחיר שהקבוצות צריכות לשלם לצערנו על האבטחה. מחיר כבד מידי שהמדינה חייבת לסבסד בצורה רבה יותר מהיום כדי שבסוף זה יחזור אלינו לקהל במחירים נמוכים ולקבוצות בהכנסות אמיתיות ממשחקים כמו בכל העולם.

oded 28 בספטמבר 2014

שאלה ברצינות ולא בציניות – האם האבטחה היא של הקהל מאירועים חיצוניים או של הקהל מעצמו? האם באירועי תרבות אחרים בסדר גודל דומה עלות האבטחה דומה?

זיו 28 בספטמבר 2014

אלא שרוב אם לא כל הקבוצות משחקות במתקנים שאנחנו כציבור משלמי המיסים מימנו. לא יודע איך זה בגרמניה אבל אני מאמין שהאצטדיון שייך לקבוצה .

ערן לוי 28 בספטמבר 2014

האצטדיון של הרטה, לצורך העניין, הוא אצטדיון עירוני, והרטה משלמת עבורו דמי שכירות של למעלה מ-3 מיליון יורו לשנה.
מניות האליאנץ ארנה התחלקו בין באיירן למינכן 1860, אך ב-2006 רכשה באיירן את אחזקות 1860 תמורת 11 מיליון יורו וזכות לקיום כל משחקי הבית באליאנץ ארנה.
הסיגנל אידונה פארק שייך ל-BVB.
הולטינס ארנה שייך לשאלקה.
האצטדיון של אונין שייך לחברת אחזקות מקומית.

אלון 29 בספטמבר 2014

בישראל כמעט הכל יותר מאירופה אז למה הכרטיסים למשחקים צריכים לעלות פחות?

נניח שהמחיר ירד ל 70 שקל, כל משחק תחסוך 40 שקל וסך הכל 600 שקל לעונה, כל משפחה תחסוך 2000 שקל בשנה. נשמע קצת פחות טוב שדירה בפתח תקווה עולה שני מליון שקל.

אורי 29 בספטמבר 2014

מכבי תל אביב כבר שנה שניה ברציפות מוכרת את כל המושבים שהיא יכולה כמנויים. שערים 4-5 לא נמכרים והם מוגדרים כשערים לאוהדי האורחת. במידה ולא נמכרו לאוהדי האורחת כל הכרטיסים אז מפשירים גם חלק משערים 4-5 לאוהדי מכבי.
כך שחלק מהחזון שעליו אתה מדבר כבר כאן…

תורג׳י 29 בספטמבר 2014

תקן אותי אם אני טועה אבל לאדם שגר בגרמניה 50 יורו לא שווה ל200 שקלים אלא ל50 שקלים?
לא בטוח אם הסברתי את עצמי נכון…

דורון (אחר) 30 בספטמבר 2014

אתה טועה.
מבלי להבין יותר מדי בכלכלה – אמנם הוא חי עם יורו ולא עם שקלים, אבל גם המשכורות והאינפלציה שלו הן ביורו (גרמני, בברלין) ולא בשקלים (ישראלים, בתל אביב לצורך העניין).
כלומר, אמנם הוא מרוויח משכורת ביורו, אבל לא 7,000 בחודש (נניח שזה בערך שכר ה*נטו* הממוצע בישראל – בשקלים) אלא בערך 1,700 בחודש (השכר *נטו* הממוצע בברלין – ביורו).
וגם המחירים הממוצעים הם ביורו ובהתאם לרמת ההכנסה – קפה הפוך עולה כ-2/5 יורו, שהם כ-10 שקלים (כמעט שווה למחיר קפה הפוך בארץ). כרטיס לקולנוע עולה 9 יורו.
מניח שהבנת את הרעיון.
הנתונים על ברלין, אגב, מפה:
http://www.numbeo.com/cost-of-living/city_result.jsp?country=Germany&city=Berlin

דורון (אחר) 30 בספטמבר 2014

2/5=2.5 יורו (במחיר הקפה)

rtz 1 באוקטובר 2014

בוא נסגור על חמישה חצאים

Zofo 29 בספטמבר 2014

ציבור מטומטם. תפסיקו להתבכיין כמו חבורת ילדים קטנים.
בגרמניה משחק כדורגל שווה מאה ש"ח.
בארץ אולי 5 שקלים בתוספת שתן חם ביציאה החוצה.

עלק בשביל המועדון…

Zofo 29 בספטמבר 2014

ועצם ההשוואה בין המחירים ותרבות הצריכה בגרמניה ולכאן היא פשוט מגוחכת.

אורן29 30 בספטמבר 2014

קודם כל- אני מאד אוהב לקרוא אותך. אתה כותב גם אישי וגם ברור, והתכוונתי להגיב לפוסטים טיפה יותר "מרגשים" מזה, אבל לא יצא לי. ניחא.

לעניין מחירי הכרטיסים: לא ממש צללתי לעומק הסוגיה, גם משום שאני אוהד כורסא, ואפילו לא מוצלח במיוחד, אבל נראה לי ש(גם) אתה מפספס פה משהו:

כדורגל מקצועני הוא מוצר בידורי. מטרת משחק הכדורגל היא לבדר כמה שיותר אנשים, בדומה לקרקס או להופעת רוק (או כל הופעה אחרת). זה נכון שישנם אוהדים ש"מתבלבלים" וחושבים שיש איזה "ערך" לקבוצה שהם אוהדים, או איזו משמעות מיוחדת לעצם האהדה שלהם, אבל בשורה התחתונה, כל קבוצת כדורגל שואפת להביא כמה שיותר אנשים לכמה שיותר משחקים שלה, מעבר ל"גרעין הקשה" של ה"אוהדים השרופים".

כתבת ש"אין לי מושג מה אמורה להיות העלות האמיתית של כרטיס למשחק כדורגל". אני חושב שבהינתן העובדה שכדורגל הוא מוצר בידורי, ובהינתן שוק חופשי, מחיר כרטיס למשחק כדורגל הוא מה שהאוהד מוכן לשלם עבורו, ואין טעם לנקוב בסכום כלשהו. הדיפרנציאציה בין מחיר לסוג יציע היא גם הגיונית במקרה הזה, וכמו שציינת- אין קשר לרמה היחסית של המשחק במדינה כלשהי. כל מדינה והכדורגל שלה. זה מה יש.

אני לא מבין כל מיני דרישות לרגולציה בתחום עלות הכרטיסים. יש פה מקרה קלאסי של שוק שאמור למצוא את נקודת האיזון של עצמו, ואין שום צרוף בהתערבות רגולטורית, שמטבעה תגביל את היכולת של בעלי קבוצות להרוויח מהמוצר שלהם, ותגלגל את העלות החסרה על הציבור הרחב בתורה כזאת או אחרת (ולא שעכשיו הציבור לא נאלץ לתמוך בקבוצות מקצועניות בעל כרחו).

המגבלה היחידה אמורה לדאוג לכך שאוהדי קבוצת החוץ לא ישלמו יותר מדי, מה שעלול לגרום להם לא לבוא ולעודד את קבוצתם. פה יש סיכון של פגיעה בספורטיביות של התחרות, וצריך לדאוג לכך שהקבוצה המארחת לא מנצלת את אוהדיה הקבוצה היריבה למטרת רווח קל ולא הוגן. דיפרנציאציה פר יציע- כן. דיפרנציאציה פר סוג אוהד- לא.

חז 30 בספטמבר 2014

אני לא מסכים עם הטענה של מוצר בידורי שתעלה כמה שאוהד מוכן לשלם. בכדורגל בולט הרבה יותר החיבור הרגשי שגורם לאדם לא להיות שקול בהוצאותיו. הקבוצות מנצלות את זה כדי לדרוש מחיר גבוה מאדם שמוכן לשלם כמעט כל מחיר.
אגב, אני גם לא מסכים לטענה שאין קשר לרמת הכדורגל הנמוכה (או יותר נכון, לאיכות המתקנים, כי הרמה זו הרמה, מה לעשות)- הגיוני שתשלם יותר כסף על הצגה בברדווי מאשר על הצגה בבית צבי.

אורן29 30 בספטמבר 2014

1) "חיבור רגשי" הוא עניין סובייקטיבי, וסוג של עניין שיווקי. בכלל, בעולמנו הקפיטלסיטי הרבה ארגונים מסחריים מנסים לסחוט את הצרכן באופן אמוציונלי, וקבוצות כדורגל לא שונות מארגונים אחרים. נכון שיש לקבוצת כדורגל יותר מנופים מאשר ל, נניח, קבלן בנין, אבל העולם, ככל הוא לא מקום הוגן במיוחד.

אוהד שמוכן לשלם "כמעט כל מחיר" הוא אדיוט, חד וחלק.

2) כל מקום, ורמת החיים שלו. למרות שבית לסין איננו ברודווי (ההשוואה הנכונה היא לבית לסין ולא לבית צבי), הוא עדיין מחזיק שחקני עלית, ויש לו הוצאות מהוצאות שונות. המחיר נקבע בהתאם, ומה לעשות- כדי לנסוע לברודווי צריך כרטיס טיסה, ולבית לסין צריך רק מקום חניה.

בשורה התחתונה- אילו אוהדי הקבוצות היו מתארגנים לארגון גג אחד, דורשים דרישות הגיוניות (שיפור תשתיות, אכיפה ראויה על אוהדים מופרעים, תמחור הגיוני של כרטיסים) ומאיימים בחרם- זה היה הרבה יותר אפקטיבי מאשר ציפיה לאיזו רגולציה מופרכת על מחירי כרטיסים.

חז 30 בספטמבר 2014

1. אני אבחר שלא להסכים. לפעמים אוהד "אידיוט" נמשך פסיכולוגית, הוא פשוט לא יכול לוותר על המשחק (אני אישית הייתי יושב גם שתי עונות בבית במחירים כאלה).
2. אתה אומר שצריך כרטיס טיסה אבל ההשוואה צריכה להיות בין אמריקאי בברודווי לישראלי בבית לסין.
מה שעושים, בעיקר לאוהדי החוץ, הוא מחפיר. הגעתי פעם למשחק בבלומפילד, גביע הטוטו צפרירים מול הפועל תל אביב, הם רצו שנשב כל מאות אלפי אוהדי צפרירים בשער 2 ונשלם 90 שח לכרטיס. גביע הטוטו! לפני עשור! אז אנחנו היינו 5 מספיק חכמים בשביל לשלם 25 שח לשער 7 של הפועל, אבל אם היינו מקבוצה קצת יותר מוכרת מי היה נותן לנו להיכנס?
המתקנים הישראלים פשוט לא שווים את זה, כולל בלומפילד וטדי. אני מדבר איתך בתור אוהד של צפרירים שנסע להמון חורים בליגה השניה והשלישית (והרביעית…) ולעומת זאת מבקר תכופות באנגליה, ההבדל במגרשים הוא שמים וארץ. בסה"כ אתה לא משלם לאכסניה מחיר של בית מלון.

בעניין החרם- מסכים לחלוטין. כמו שהקבוצות מנצלות את האהדה, האוהדים חייבים לנצל את מעמדם. הבעיה שהיסטורית לא כ"כ מצליחים לעשות חרם צרכנים בישראל.

אורן29 30 בספטמבר 2014

דווקא הסכמת איתי, גם אם לא התכוונת :-)

1) האוהד האדיוט הוא, כאמור, אדיוט. אם הוא מוכן לשלם כל סכום- מצידי שיקחו ממנו גם 1000 ש"ח למשחק. הציפיה של האדיוט שמישהו יסבסד לו את הטמטום שלו לא מקובלת עלי. אם האדיוט רוצה פתרון- שילך למכון גמילה.

2) לענין המחיר לאוהדי חוץ- אמרתי את זה גם בהתחלה. אסור שתהיה אפליה לרעת אוהדי החוץ. המחיר צריך להשתנות פר יציע, ללא קשר לזהות היושבים בו. במילים אחרות- או שהבעלים של הקבוצה המארחת יזרוק את אוהדי הקבוצה היריבה ליציעים הפחות טובים, אבל גם ירוויח עליהם פחות, או שירוויח עליהם יותר, אבל יאלץ לאפשר להם לעודד מהמקומות היותר שווים. זאת הרגולציה היחידה שצריכה להתקיים.

לענין איכות המתקנים בארץ- זה מה יש. זה כמו לשמוע מוזיקה ממערכת מצ'וקמקת במקום ממערכת סטריאו ראויה. למרות שאיכות השמע פחות טובה, בשורה התחתונה המוזיקה עצמה היא זו שקובעת את מידת ההנאה. זה שה"מוזיקה" שהכדורגל הישראלי מוציא היא גם די חרבנה, זה כבר סיפור אחר לגמרי…

Zofo 30 בספטמבר 2014

ה"חיבור הרגשי" מעניין לבעלי הקבוצות את הקטן..
שים כסף חבוב.

ערן לוי 30 בספטמבר 2014

השורה התחתונה שלי לא רחוקה מדעתך. גם אני לא הולך שולל אחרי תחושת ה"ערך" של הקבוצה. אף קבוצה לא רוצה להישאר רק עם האוהדים השרופים שלה, הם קהל שבוי, איתם אין בעיה, הם תמיד יקנו כרטיסים ומנויים, גם אם יעלו במאתיים אחוז. החוכמה היא לשבות כמה שיותר צופים, שלא יצטרכו לחשוב יותר מדי על מחוסרי המנוי.

אין לי מושג מה עלותה האמיתית של משחק בדיוק כמו שאין לי מושג מהי עלותו האמיתית של פרינס בפארק הירקון. מישהו טבע את האמרה שכדורגל הוא משחק של העם, ובשם האמרה הזו צריך לפעול לטובת רגולציה? קשה לי להבין מאיפה מגיעה הדרישה לחמישים שקל לכרטיס, אפילו לשבעים שקל. קבוצת אנשים החליטה שמתאים לה לשלם עד X ש"ח ושום דבר לא יזיז אותם מדעתם. בכלל, כל הדיון סביב מחיר הכרטיסים והדרישה לרגולציה (ובראשם הצעד הפזיז של המנהלת עם הכרזה על מחירים שנעשתה בחיפזון) לוקה בחוסר הבנה. אף אחד לא מעלה טענות כנגד ההוצאות, כל מה ששומעים זה "50 ש"ח", "הרמה בארץ לא שווה סכומים כאלה" ו"אבטחה שמבטחה". הכל כדי לכבות שריפות, שום דבר עם מבט לעשור הבא.

אורן29 1 באוקטובר 2014

הסיבה בגללה היה חשוב לי לחדד את מאפיין ה"שוק החופשי" של מחירי הכרטיסים היא משום שנקבת במחירים משוערים- "אין לי מושג מה אמורה להיות העלות האמיתית של כרטיס למשחק כדורגל. אולי 90 שקל זו העלות המייצגת, שמשקפת בתוכה הוצאות קבועות ומשתנות, עם או בלי אבטחה. אולי 50 שקל, אולי 130.". קטנוני ככל שזה ישמע, זאת טעות גדולה לנקוב בסכום, כל סכום שהוא.

מחיר למופע בידור (פרינס בפארק? פרינס? בפארק? גם אני פליט אייטיז, אבל פרינס?) הוא פועל יוצא של שלל וקטורים, חלקם גם מקומיים לגמרי, ולא בהכרח בני שוויון לאירופה (אגב- למה להשוות לאירופה דווקא, ולא, נניח, ליפן, אוסטרליה, או ניגריה?).

שני וקטורים משמעותיים שיכולים להשפיע על מחירי הכרטיסים, או לפחות על תחושת ה"תמורה למחיר", הם רמת הכדורגל בארץ, ורמת המעטפת (מתקנים ותנאים כולל אבטחה). הראשונים שיש להם אינטרס בהעלאת הרמה והתנאים הם בעלי הקבוצות, והם בתורם צריכים לרתום את ההתאחדות ובעלי הענין הממשלתיים (משרדי ממשלה, מוסדות ציבור) לטובת הענין. ההתעסקות במחירי הכרטיסים היא הסחת דעת ובזבוז זמן.

משיח 1 באוקטובר 2014

ערן טור יפה כרגיל, אין על עובדות.

מסכים עם אורן29 שהתערבות בקביעת מחירי הכרטיסים לא תיגמר בטוב ובסופו של דבר מדובר בהיצע וביקוש בסיסי כמו בכל תחום כלכלי אחר

JOSH 5 באוקטובר 2014

יש כאלה שלוקחים את הטיעון, ואז אומרים שלמרות זאת כרטיס פה צריך לעלות פחות מבמקומות אחרים בשל פערי מתקנים (ברודוויי-בית לסין). אז חברים, אנחנו עדיין משלמים פחות, כי הכרטיסים היקר ביותר בישראל, הוא כמעט הכי זול בבונדסליגה (ולמקומות טובים בין היתר), ולא מתקרב למחירי פרמיירליג, ומהזולים בספרדית ובאיטלקית וכד'.

לפעמים צריך קצת לבדוק לפני שמוחים. ברגע שיורידו את מחיר הכרטיסים וזה יבוא על חשבון שחקנים טובים יותר (כן כן), יתלוננו על שחקנים X ו-Y.
ולא, אינני בעל הון ואני בסך הכל אוהד. צריך רק להשתמש בהיגיון.

Comments closed