בואו (לא) נהיה פולנים

תמיד, בעת שידור משחקי הנבחרת, אני מוצף ברגשות מעורבים. מצד אחד, גם בעוד יובל ארצה בהצלחת כל קבוצה ישראלית באירופה ובשאר העולם. מצד שני, קל יותר להאמין שבעוד יובל נחגוג תשעים וארבע שנים למכסיקו 1970 ואת יום השנה ה-120 להולדתו של שפיגלר.

והאמת היא שקונספט כדורגל הנבחרות לא מצליח לשבות אותי. וקשה לי לצפות במשחק שבו לא נוטלות חלק ישראל או גרמניה, הן בשל הערך האיכותי הנחות בעיני של כדורגל נבחרות והן בשל דעתי האישית נגד בזבוז כספי משלמי המסים ורוכשי הכרטיסים על מענקי עלייה של מאות אלפי יורו לשחקנים ועל דמי כיס לנסיעות משולמות.

ומבוקר יום שישי ועד קצת לפני 20:45 תהיתי אם ישראל בקפריסין שווה את כל המאמץ – החיפוש אחר סטרימינג נורמלי, שלא נתקע, עדיף בעברית (מספרים במולדת שאיוניר ושפיגלר ג'וניור משהו משהו), ונכנעתי בשמחה עם הגילוי שהערוץ הראשון עשה מערוף לברלינאים (וגם לפריזאים, לניו יורקרים, למלבורנאים ולמדרידאים, אבל כולם יודעים שעכשיו זה זמן ברלין) ושחרר את השידור הישיר של המשחק לחו"ל. אז פתחתי מילקי, טבלתי כפית בקצפת וצפיתי.

*

למה תמיד, במשחקי נבחרת ישראל, יש תחושה שהכל כבד כל כך? למה כל מעבר מהגנה להתקפה, של נבחרת ישראל – ולעתים קרובות מדי גם זה של המתמודדת מולה מרגיש כמו נצח? ולמה קלישאות ה"אצלנו זה לא אותו כדורגל" מרגיש מציאותי כל כך?

כי השער של טב"ח הוא אחלה, וההדיפה של מרציאנו גם כן (והעיתוי, והתזמון, והאינסטינקט, והשירשור, והבירבור – כל דבר שיבליט את הצורך להכריז על מרציאנו כשוער הראשון של נבחרת ישראל אחרי משחק בינוני אחד), וכל השאר נראה בדיוק כמו נבחרת ישראל המוכרת, שמקבלת פיק ברכיים כשהיא בפורמה, גם אם מול נבחרת קפריסין החלשה (כי אנדורה יש רק אחת. חוץ מסן מרינו), ונראית כמו בני יהודה במחזורים האחרונים שלה בליגת העל – חלשה, לא מאמינה בעצמה, תבוסתנית, יודעת מה היא שווה.

הפעם זה הסתיים בנצחון, אז הכל בסדר. ובשני הקרוב יהיו כבר שש נקודות בקופה, ואפשר להתחיל לחלום כי קפריסין תעשה חיים קשים לכל נבחרת שתגיע ל-GSP, כי בוסניה הפסידה להם, כי אנדורה היא מוקש, כי גארת' בייל פצוע, ועוד ועוד שטויות פסאודומקצועיות.

*

עשרים וארבע שעות מאוחר יותר, בפאב אירי מפוצץ באוהדים גרמנים, זה כבר פולין – גרמניה. ופולין מעולם לא ניצחה את גרמניה לפני כן, אבל הערב היא מנצחת. ולא מפני שהיתה טובה יותר, כי גרמניה מסודרת יותר, פיזית יותר, גדולה יותר, מקצועית יותר. וגם מנואל נוייר טועה לפעמים, וגם שחקנים גרמנים מצליחים לחרוג מתוכנית הפעולה המקורית ולהחמיץ ממצבים קורצים לשער.  

אבל מה שראינו באצטדיון בוורשה לא נראה כמו מה שראינו ב-GSP. גם פולין וגם גרמניה רצו המון, שיחקו משחק פיזי, דחפו את מרכז השדה קדימה ושלחו למתפרצות. והכי חשוב – הן שיחקו מהר. כי יש דבר אחד שיכול להציל כל אפס אפס משעמם – מהירות. כי כשהכדור עובד מצד לצד, כשהשחקנים לא מבקיעים אבל רצים ומתאמצים ולא מורידים את הרגל מהגז, יש במה להתנחם.  

וזה בדיוק מה שתמיד חסר במשחקי נבחרת ישראל. אין מהירות, אין יציבות, אין אוטומט. יש תחושה שהקהל הוא הדבר האחרון שמעניין את אלה שעל המגרש, שהם חושבים רק על עצמם, וזה רק הולך ומתעצם עם כל ראיון חלול וחסר ערך של שחקן נבחרת, שמדלקם את המנטרות הקבועות על שחקנים דומיננטיים, מצב רוח טוב, חברים של כולם, והלהיט האחרון לא דיברתי עם מרציאנו/הרוש/חיימוב. כן, בטח.

ARVE Error: id and provider shortcodes attributes are mandatory for old shortcodes. It is recommended to switch to new shortcodes that need only url

*

גרמניה תעלה ליורו 2016, ישראל לא. אפשר לשגות בחלומות, אבל אני מעדיף לראות ישראל מוצלחת במוקדמות, שלא רק תדבר על המחויבות לקהל – שאשכרה תהיה מחויבת לקהל. כי פולין ניצחה את גרמניה בפעם הראשונה בהיסטוריה שלה, והיא השיגה זאת בזכות הקרבה, יעילות ורצון לעשות היסטוריה. וכן, גם חולשה מסוימת של היריבה, אבל ככה זה בחיים.  

מקום שלישי הוא לא היסטוריה, מקום שלישי הוא הכרה במוגבלויות. לא מבין בשיטות משחק, לא מעניין אותי מערך זה או אחר, אני סתם אוהד שרוצה להנות מכדורגל.  משחק שרץ, פיזיות, כושר גופני, אמינות – זה מה שיחזיר את האמונה. העפלה חד פעמית ליורו זה לא גליק, תשאלו את אלה שבעוד יובל יחגגו ארבעים ושמונה שנים לצרפת 2016 ואת יום השנה ה-77 להולדתו של ערן זהבי.

*

 ערן לויברלין

ARVE Error: id and provider shortcodes attributes are mandatory for old shortcodes. It is recommended to switch to new shortcodes that need only url

 

 

 

 

 

טאלנטיקוס - גיל גרינגרוז
יחיד בדורות

13 Comments

מתן גילור 12 באוקטובר 2014

אחלה טור.
לגבי ישראל – קודם כל לא הייתי פוסל על הסף מקום שני מכמה סיבות:
1. בוסניה ווילס זה לא מי-יודע-כמה (גם ישראל, אבל אנחנו את הנקודות בניקוסיה לקחנו).
2. בלגיה תיקח מכולם ואז הנחיתות הקבועה שלנו מול המדורגת הבכירה פחות מורגשת.
3. האצטדיון בחיפה זה לא ר"ג. הוא שווה נקודות.

לגבי גרמניה – 22-4 באיומים, 8-3 למסגרת, 6-0 קרנות, 62-38 החזקת כדור, יותר מפי 2.5 מסירות וכיו"ב. כל זאת במגרש חוץ לא קל ובלי: שווני, רויס, אוזיל, חדירה, גונדוגאן. בקיצור, יש הרבה מקום לאופטימיות והתוצאה מאד משקרת. זה היופי בכדורגל.

מתן גילור 12 באוקטובר 2014

אוי, לא השלמתי לגבי ישראל:
רציתי לכתוב שמקום שלישי של פלייאוף ומול נבחרות אחרות במקום שלישי, בית-חוץ. הכל יכול להיות. מקום שלישי זה סביב 30%-40% העפלה ליורו.

rami 13 באוקטובר 2014

מתי נבחרת ישראל שחקה בחיפה ולקחה שם נקודות?
"אבל אנחנו את הנק' בניקוסיה לקחנו" – יש כאלו שלא לקחו? כי עד כמה שידוע לי אנחנו היחידים ששיחקו שם. ואגב, זה שבוסניה פתחו את הקמפיין שלהם רע, זה רע מאוד לישראל, את הנקודות הם יהיו חייבים לקחת (ויקחו)… כן כן, נגדנו.
לא רק שמקום שני נפסל על הסף, ובענק, המקום ה3 הוא איזו אשליה. אנשים חושבים שווילס = צפון אירלנד, וכי ניצחנו אותם אז גם ווילס ננצח. תוך כמה חודשים התמונה תתבהר

D! פה 12 באוקטובר 2014

בדיוק מה שחשבתי אתמול… איזו איטיות. פשוט מדהים.

משה 12 באוקטובר 2014

שלא יעבדו עליך, שפיגלר ג'וניור ואיווניר זה יותר טוב ממה שהיה כאן קודם אבל זה עדיין לא משהו.

אחד 13 באוקטובר 2014

באופן אירוני,דווקא גרמניה תעלה בזכות ההגדלה של מספר הנבחרות ל24. אני לא מאמין שהם יצליחו לקחת מפולין את ראשות הבית, ובפלייאוף זה 50-50.

אזי 13 באוקטובר 2014

מסכים איתך שכדורגל נבחרות הוא פחות מעניין.
הקבוצות פחות מאומנות ולכן מהלכים טובים הם מצרך נדיר.
ולכן – שאפו ענק לערוץ הספורט שהחליט לשדר את ערוץ הקיבוץ בערוץ פתוח.
אמנם הדיבורים שלהם מנפחים את השכל, אבל זה שמראים רק את המהלכים המוצלחים מכל המשחקים במקביל זה פשוט מעולה.

Zofo 13 באוקטובר 2014

נבחרת או לא זה פשוט לא אנושי לראות את המשחקים האלה.
תת רמה לעומת הקצב שרגילים בכל השבוע ורואים באמת אלו נבחרות מסוגלות לשחק למען הקהל והניצחון ואלו לא.

הנבחרות הקטנות יכולות להקים ליגה ב משלהן אחרת באמת כל מה שישאר זה כמה ילדים פטריוטים מנוזלים ומכורים לגרעינים שיתרגשו עוד מהדבר הזה שנקרא נבחרת.

בכל מקום נורמלי הנבחרת היא מקום חיבור תרבותי לאומי.
כאן עדיין מנסים לשחק על המוטו של חייבים לנצח.

האג'נדה המיליטריסטית הזו כבר מזמן פשטה את הרגל ולכן גם האדישות כלפי הכדורגל שלה.

משיח 13 באוקטובר 2014

איזה טור מדכא, יא אלוהים

צור שפי 13 באוקטובר 2014

מסכים שהנבחרת הרוויחה ביושר את הפסימיות או במקרה הטוב את הסקפטיות אבל חייב להודות שנהניתי ממנה בחצי השני של המחצית הראשונה ביום שישי ומקווה שלא יהיה פנצ'ר הערב ככה שהמשחק מול בוסניה בחיפה יהווה איזו אבן בוחן לשאלה אם דברים באמת השתנו לטובה אחרי כל כך הרבה זמן.

אני גם חושב שההשוואה בין שני המשחקים איננה הוגנת. המשחק בפולין בלט באיכותו מול הממוצע שמפגינות הנבחרות האירופאיות והוא איננו קנה מידה לכלום אלא אולי ליכולתה של נבחרת גרמניה ששיחקה מצויין ותפסה יום נחס. אני מהמר שהם יהיו בסוף המוקדמות בראש הבית.

איתן מסוארי 14 באוקטובר 2014

ערן, פעם שאלו איש מבוגר ברחוב, למה הוא ממלא לוטו. הרי הסיכוי לזכות אפסי.
נשא האיש את עיניו אל עבר המרכול מעבר לכביש ואמר: "כנס לשם, אין שם מדף אחד שמוכר אשליות…"

אז אנחנו בישראל מתחילים קמפיין ומשתדלים כמה שיותר זמן לחיות באשליות… גם זה משהו…

סיכמת יפה: "גרמניה תעלה. ישראל לא."

ליתר בטחון יצקתי כובע משוקולד… הלוואי שאאלץ לאכול אותו (אשליות אמרנו?).

דגש 14 באוקטובר 2014

בברלין הייאוש נעשה יותר נוח

משה י 15 באוקטובר 2014

עובדות רבותי: ראשונה – גוטמן חוזר בתשובה(אמיתי). שנייה – גוטמן מספר לכולם שלנבחרת יש: דרך, שיטה, כדורגל מהנה, אמונה בשחקנים ו"שאר ירקות" שיש בעיקר לגרמנים. שלישית – גוטמן מקבל מעל ל 700 אלף יורו, כן ויש לו גם שני עוזרים. לא יודע למה אבל כנראה שיש קשר בין הדברים. צריך סוג של אמונה עיוורת, אשליה דתית ומצפון נקי שיש רק לבאבות, שמוכרים מי ברז בתור מים קדושים כדי למכור סיפורים כאלה ולקחת כסף. יכול להיות שגוטמן מבין בחושיו המחודדים שרק קהל דתי יכול להאמין שאנשים שמשחקים בהליכה ולא מראים שום רוח הקרבה יכולים להגיע לאיזה מקום, וגם לשלם לו סכומים אסטרונומים על משהו שהוא פחות אמין ממים קדושים. לא פלא שבזמן האחרון הוא מחפש שחקנים שמראים נטיות דתיות: שכטר, עזרא ויש מצב שהרוש לא הראה מספיק רוח דתית כדי לעמוד בשער.

Comments closed