בסוף באיירן מנצחת

ערן לוי מספר לנו משהו שלא ידענו...

ערן לוי

 

אחרי שלבנדובסקי דרך בכוונה על בואטנג ידעתי שבאיירן ינצחו.  לא עושים דברים כאלה, רוברט, בטח לא לג'רום, בטח לא הערב.  השדר הגרמני היה בספק אם בואטנג הצולע יעלה לשחק במחצית השניה.  מסתבר שהערב גם 4×4 על הרגל לא היה מזיז לו.

 צא ולמד, רוברט, לא כל מה שמותר לפרנק מותר גם לך.  פרנק היה הכוכב של הערב ואתה, רוברט, אפילו לא קיבלת אישור מקלופ לבעוט את הפנדל ותישאר במקרה הטוב עם אינסטגרם אמנותי של סימני פקקים על הרגל של בואטנג, כי ככה זה עובד – בקפיטליזם אדם מנצל את זולתו, בסוציאליזם קורה בדיוק ההפך.  פתגם פולני.

 *

 גמר כל-גרמני, איזה אושר.

 יש תחושה אחרת באוויר המקומי כשיודעים שאלופת אירופה הבאה תגיע מגרמניה.  לעולם שלנצח יעדיף תארים על דרך אין כמו זכיה בליגת האלופות כדי לקרב את הבונדסליגה לעוד כמה לבבות שעדיין פועמים 'yes…yes…si…si…'.  אין חובב כדורגל ישראלי שלא יהנה בגרמניה, כאן זה הרבה יותר טוב.  כאן קל להתחבר לכדורגל הגרמני  בהיכרות ישירה, בלי קובעי דעת קהל קולניים ויורם ארבל/שפטל בזווית העין.

 באיירן מינכן היא כמו מכבי ת"א: או שאוהבים אותה או ששונאים אותה.  זו עובדה וזה משהו שנדבק לקבוצות הגדולות באמת.  כשקבוצה גדולה נכשלת פתאום הכל אפשרי – לזכות בתואר, לשמוח לאיד.  להקים משפחה, להיות אבא טוב, להחליף קריירה, להתחיל לחשוב ברצינות על הדברים המעניינים שבחיים.  אפשר לעשות את כל אלה גם אם הקבוצה הגדולה מצליחה אם רק יודעים מה רוצים בחיים, אבל חבל.

 *

 שנאה היא רגש איום ונורא.  שנאה מעניקה אור ותקווה לאגו, וכשהאגו רואה הזדמנות שכזו הוא לא משחרר, שחס וחלילה לא תגיע ההארה שתמחק אותו מהעולם.  "שנאה לא נפסקת על ידי שנאה, שנאה נפסקת על ידי אהבה – זוהי האמת הנצחית".  משחקי כדור לא הופיעו בלו"ז של הנסיך סידהרתא.

 אני לא מסוגל לשנוא את באיירן.  כל כך טובה שזה בלתי אפשרי, אפילו די טיפשי. שחקנים כמו ריברי הופכים את הכדורגל לאומנות, ואף פעם לא הצלחתי להבין שחקני הגנה באשר הם שעדיין לא קלטו את הטריק של רובן.  חיתוך לימין ברגל שמאל, בדיוק כמו בניון.

 *

 יוסי אלפי היה שמח לארח את תסריטאי גמר ליגת האלופות.  לא יהיה סיפור טוב מזה בפסטיבל.  הלוזר הגדול של אירופה מנצח את הגמר ומעדכן את ההיסטוריה, ולכו תמצאו מישהו שבשבוע הקרוב יאמר מילה עליו מילה רעה.   אפילו לא אוחנה, שעד היום מכנה את הקירח ההולנדי עם הליכת הברווז שרץ בקצה המגרש "רוּבֵּן".

 קשה יהיה לשחזר את מה שעשתה באיירן העונה.  בכל משחק נראתה הקבוצה ממוקדת ומאופסת ולא עצרה להביט לאחור.  בכל אצטדיון באשר הוא, בנירנברג, בברלין או בקאמפ נואו, עלה מדד ההתרגשות כשבאיירן הגיעה לעיר.  חוץ מהדרבי נגד אוניון מצליחה הרטה למלא את האצטדיון האולימפי רק כשבאיירן על הדשא.  ככה זה עם קבוצה גדולה, כל כך טובה שאי אפשר לשנוא אותה.

 פתאום יש אימפריה חדשה.  למעשה היא תמיד היתה כאן, רק ביישנית מעט בשנים האחרונות.  העתיד יגלה אם השליטה הבווארית תפגע בַּאמת של הבונדסליגה, אבל עד שיגיע הרגע הזה זכינו לצפות בשתי הקבוצות הטובות באירופה.  בוומבלי ראו כולם את פניה של הבונדסליגה,  וזה היה מראה מלבב.  קצת חבל שכדורגל משחקים תשעים דקות ובסוף באיירן מנצחת.

ARVE Error: id and provider shortcodes attributes are mandatory for old shortcodes. It is recommended to switch to new shortcodes that need only url

אבי חולצה אפורה
סטארט אפ (ושברו)

5 Comments

נדב 26 במאי 2013

"רק מעט ביישנית מעט בשנים האחרונות" :)

חוץ מזה פוסט יפה מאוד.

ערן לוי 27 במאי 2013

תודה (: תוקן

זורק מילה 27 במאי 2013

מצטער להרוס לך ולגרמניה כולה אבל דורטמונד היא לא בין שתי הקבוצות הטובות באירופה גם לא השנה.זה שהיא הגיעה לגמר לא אומר שהיא אוטומטית מתוייגת כשניה בטיבה באירופה.

אחד 27 במאי 2013

אז מי כן?
ריאל, שבארבעה משחקים הצליחה לנצח אותם רק פעם אחת במשחק לפרוטוקול בלבד? ברצלונה המפורקת?

היחידה אולי שאפשר להגיד שיא טובה יותר העונה מדורטמונד(חוץ מבאיירן) היא יובנטוס, אבל גם הם לא נתנו פייט מול באיירן כמו שדורטמונד נתנו.

אחד 27 במאי 2013

*שהיא

Comments closed