או אנדרדוג – או יוהאנס: רשמים, ברזיל-קרואטיה

ברזיל נגד קרואטיה. משחק הפתיחה של מונדיאל 2014. מתרגש לקראת השידור, מתרגש לקראת השידורים הבאים, תוהה מתי יימאס לי מכל הכדורגל הזה, בעיקר מפני שנבחרות לא עושות לי את זה.

וכנראה שלא אזיל דמעה אם גרמניה לא תעבור את שלב הבתים, כי מה זה בעצם משנה אם תזכה בגביע או לא, לנו לא ייצא מזה שום דבר. השחקנים ימשיכו לחיות באולימפוס שלהם, הכדורגל ימשיך לשחוט את הכיסים שלנו, יוהאנס ימשיך לנסות ולשכנע אותי לקנות מנוי לעונה הבאה כי תראה איזה סגל מעמידים בהרטה, אחי.

פעם אמר לי מישהו שהוא נון–קונפורמיסט, אבל הוא היה כזה מפני שדיבר הרבה, לא מפני שעשה הרבה. כי המרחק בין הבעת דיעה למעשה גדול מאוד, כי לכולם יש אומץ לדבר, להקליד, לשתף, אבל עשייה נון–קונפורמיסטית דורשת תעוזה, אומץ, תחושת "פאק יו" כללית שלעולם לא תשרת את אלוהי העדר.

וכבר מזמן הבנתי שאוניון ברלין, ברלינר AK, דינמו ברלין ופ.צ באבלסברג, ואפילו אנרגי קוטבוס, שובות את הנפש והלב הרבה יותר ומהר יותר מהרטה, והמגרשים הצנועים שלהן מדליקים הרבה יותר מהאצטדיון האולימפי המנוכר. אולי אלו צרות של עשירים, של אנשים שמתגוררים במרחק שלושים דקות נסיעה מהבונדסליגה (ורבע שעה מבונדסליגה 2). אם זה המצב, אני טייקון.

אבל יש יתרון אחד בלהיות אוהד של הרטה – תחושת האנדרדוג. כי גם עם שטוקר, קראפט והוסוגאי זו עדיין קבוצה בהתחדשות, שאכלה לא מעט מרורים בשנים האחרונות, שירדה ועלתה וירדה, ורק עכשיו, אחרי עונה בינונית (ומוצלחת) מתחילה להתייצב ולהשתפר, לפחות על הנייר.

והשער העצמי של מרסלו עשה את העבודה, החזיר את האנדרדוג למקום הראוי, עבורי בכל אופן. והלוואי וקרואטיה לא היתה מפסידה, והלוואי והשופט הדפוק הזה היה שולף כרטיס צהוב על התחזות במקום לשרוק לפנדל ולחרבן את הטורניר כבר במשחק הפתיחה, כי כל קבוצה שמנצחת פייבוריטית לזכיה (או את פורטוגל) מקבלת באופן מיידי את תמיכתי. כן, גם אם תנצח את גרמניה.

ואין מצב שבשני הקרוב, עם יוהאנס ומרטין ועוד איזה אלפיים ומשהו איש מול מסכי ענק במזרח ברלין, אייחל לניצחון של פורטוגל על גרמניה הפייבוריטית, כי אני חי כאן, כי אני נושם כדורגל גרמני, כי את שמות שחקני הסגל של גרמניה אפלוט גם אם יעירו אותי באמצע הלילה, מה שלא יקרה עם שום נבחרת אחרת (או עם ישראל).

אז כנראה שגם עניין האנדרדוג הוא יחסי, תלוי את מי שואלים. ויש כאלה שעדיין מייחלים להפסד של גרמניה בכל משחק, זוכרים ולא שוכחים. אבל דחיל ראבק, זה כדורגל, לא מצע פוליטי.

הלוואי וגרמניה תזכה בגביע, אבל לא מפני שאז אוכל לחגוג ברחובות אחרי הזכיה, ולא מפני שאתעורר בבוקר שלמחרת באופוריה. זה בדיוק מה שיוהאנס יעשה, זה בדיוק מה שיוהאנס ירגיש, ואני, בכל מצב, בעד יוהאנס.

*

ARVE Error: id and provider shortcodes attributes are mandatory for old shortcodes. It is recommended to switch to new shortcodes that need only url

 ערן לוי, ברלין