יורגן מחבק את יוגי

(חמישי)

בצהריים היא מתקשרת אלי, מספרת לי איפה היא מתכוננת לצפות במשחק. והיא בכלל לא בעניין של הכדורגל, והמחצית היחידה בה צפתה עד עכשיו היתה איתי, בלילה, כי היה קר מדי לצאת מהבית ואני פריק של כדורגל.

ובערב היא שוב מתקשרת, מתלהבת מהשער המאאאמם של תומס מולר, ואיזה יופי שגרמניה סיימה ראשונה. והמשחק הזה כמו עבר ליד האוזן, מול העיניים, מהר מדי מכדי שאפשר יהיה להתרכז בו יותר מדי.

כי יש נבחרות כמו פורטוגל וגאנה, שנלחמות האחת נגד השניה על הכבוד שלהן, ומהמלחמה הזו לא ייצא להן יותר מדי. אולי מקום שני לאחת מהן. אולי. ובסופו של יום המרוויחות היחידות מהמלחמה שלהן הן גרמניה וארה"ב.

אבל יש בעיה רצינית יותר בברלין: אף אחד לא שונא את נבחרת ארה"ב. איך אפשר לשנוא את נבחרת ארה"ב בכדורגל. אפילו עכשיו, כשהם בשמינית, ולא בפעם הראשונה, עדיין מוזר לראות את ה-USA בחלקו העליון של המסך, ליד התוצאה והשעון. ארה"ב וכדורגל וזה. הרי פעם אפילו הם לא ידעו שיש להם נבחרת, וכל מה שאני זוכר משנותיי בטוסון של שנות התשעים הוא היספנים, וגם כמה איטלקים וספרדים וזרים אחרים, משחקים כדורגל בליגה למקומות עבודה. ולקבוצות קראו בשמות כמו Juventus ו-Real Green Valley ו– Sonora Al Ahli, ואני בכלל שיחקתי ב-AC Roma וב-International.

ובנות. הרבה בנות. נראה היה שכל בת בטוסון מתחת לגיל 18 משחקת כדורגל. ואף פעם לפני כן לא ידעתי שיש מישהי מלבד סילבי ז'אן וההיא מהיציע המזרחי בטדי, שרעבי משהו, שמתעניינת בכדורגל מעבר לרמת הקוריוז, ואת התמונות של "היפות והאוהדות" מבלומפילד השארתי למי שבאמת מאמין שכניסה חינם לנשים היא אקט הירואי מצד המועדונים, כי היה כל כך מגעיל באצטדיונים אז רק ככה אולי יבואו יותר נשים, ואף אחד לא חשב שזהו אקט שוביניסטי. או שגם גברים נגעלים באצטדיונים, אבל הם מטומטמים, מגיעים בכל מקרה.

ger

*

(בוקר)

מהבוקר מלאים הרחובות באנשים בצבעי שחוראדוםזהב, והחנויות מתפוצצות מרוב שרשראות, כובעים, צמידים, מוטות, דגלים, כדורים, משקפיים, מצחיות, עגילים, מטפחות, חולצות, שורטס, כוסות וצלחות בצבעים אחידים. ויש לא מעט שונאי נבחרת גרמניה, אפילו כאלה שעדיין מדברים על הכדורגל הרובוטי והמכני שלהם, כאילו הורסט רובש ואולי שטיליקה וטוני שומאכר ואנדראס מולר עדיין בשנות העשרים לחייהם ובסגל. ויש כאלה שגם לא שוכחים לציין שלתומס מולר יש תווי פנים של חייל באס אס. בחיי, יש אפילו כאלה שחיים בברלין, שמתקיימים ממיסיה, שיושבים חזק על המערכת, ושלא מפסיקים להתלונן על הייקים האלה שלא מבינים עניין, כי תמיד קל יותר להיכנע לסוציאליזציה מאשר לפקוח עיניים.

מישהי שאני מכיר לא מחבבת, בלשון המעטה, את נבחרת גרמניה. ותמיד מאחלת לה שתפסיד, כי ככה זה כשלא מחבבים את גרמניה. ושלשום היא הגיעה לטיול במדינה, ואתמול היא עמדה מול מסך ענק בפרייבורג עם עוד אלפיים גרמנים, ועכשיו היא אומרת שהיא מתה על הנבחרת הגרמנית, לפחות עד שתנחת בבן גוריון.

קל מאוד להיתקל בגרמנים לא נחמדים, בעיקר כשמגיעים מהמזרח התיכון, אבל לא רק משם. כי גם באמסטרדם ובווינה האווירה הכללית חביבה יותר מאשר בברלין, כי סטריאוטיפים לא נוצרים יש מאין. אבל העולם התאהב בנבחרת הגרמנית במונדיאל 2006, כשהגיע לכאן מארגנטינה וקרואטיה ואיטליה וישראל, כשהסתובב ברחובות ובפאבים ובכיכרות ופגש אנשים שמחים בכל פינה מול מסכי ענק והמון בירה. ואף אחד לא פגש שם את מולר ונוייר או את הומלס ובנדיקט הובדס, רק "סתם" אנשים, כמוני וכמוהם. בכל מקום אפשר למצוא אנשים לא נחמדים, בעיקר אם זה מה שמחפשים.

wm

*

(אחה"צ)

דנה ומאיה יושבות לידי, אוכלות שניצלים וחומוס בפיתה ומקשקשות. לפעמים צופות במשחק, לרוב לא. ואני והאבא שיושב מולי חושבים שאולי עדיף לגרמניה להפסיד הערב כדי לקבל הגרלה פוטנציאלית טובה יותר בשלבים הבאים, בעיקר מפני שעם הפרש שערים גדול כל כך אין סיכוי שאין שמינית.

כולם ידעו שתיקו מספיק לשתיהן, אבל זה לא נראה שמי מהן מסתפקת בתיקו. אז גרמניה תוקפת, ואחר כך גם ארה"ב, ומתישהו מולר מבקיע וגרמניה מנצחת. והגשם שלא מפסיק לרדת לא מבריח אף אחד מיושבי השולחנות, שממשיכים לנגב חומוס ולפרק בקבוקי בירה. ולפחות חצי מהם אפילו לא צופים במשחק, רק שומרים עליו במרחק נגיעה, בחצי עין, לכל מקרה שלא יבוא. ואני נזכר בפנווי פארק בבוסטון ובממוריאל סטדיום ז"ל בבולטימור ובעשרות אלפי האנשים שיושבים ביציעים אבל גם מסתובבים בקומת האוכל, שפוגשים חברים ושמתחילים עם בנים ובנות. כי יכול להיות שספורט הוא הרבה יותר מרק ספורט, כי משחק הוא לא בהכרח עניין של חיים ומוות, ויסלח לי ביל הגדול. כי בייסבול – או כדורגל – הוא לפעמים רק סיבה למסיבה.

lev

*

ועוד נצחון, ועוד מעט אלג'יריה בשמינית, ויורגן קלינסמן מחבק את יוגי לב, ונראה שהוא מבסוט מעצמו וממה שממשיכו עשה עם גרמניה. ואף אחד על הדשא לא נראה מאוכזב, בעיקר אחרי שכולם יודעים שגאנה הפסידה. ודווקא פורטוגל, שחטפה רביעיה על הראש במשחק הראשון שלה במונדיאל, מצליחה להיות האירופאית היחידה שעוזבת את המונדיאל עם קצת כבוד, בטח בהשוואה לספרד ואיטליה ואנגליה.

וכמו בהזמנה מסתיים הגשם עם שריקת הסיום. ואנחנו יוצאים מכסות השמשיות הענקיות אל הרחוב השמח, יחד עם כל עוטי השחוראדוםזהב שנפלטים מהפאבים והמסעדות. והרכבות בדרך הביתה מפוצצות, ובתחתית המוניטורים שבקרונות מופיע פס מידע, כזה ששמור להודעות על שיבושים או תקלות בפעילות הרכבת, ושעכשיו מדווח שגרמניה ניצחה את ארה"ב. והוידאו מרחובות פרייבורג שמגיע דרך הוואטס אפ מאשר שלא רק בברלין שמחים.

*

(ערב)

עכשיו הכל נרגע, עוד מעט אלג'יריה נגד רוסיה. וכבר מאוחר, והילדה צריכה לישון, מחר יש גן. ואנחנו נכנסים לחדר המדרגות, והשכן מהקומה הראשונה פותח את הדלת, ממהר לומר ש"אני באמצע שיחת טלפון, אבל רציתי לתת לכם את זה", ונותן לדנה ארנב שוקולד ולי בקבוק בירה. גולדסטאר.

גולדסטאר?!

כן, היה מבצע בירות עולמיות בסופר, חשבתי שתאהב את זה.

הלך הסטריאוטיפ.

gol

ומאז שהגעתי לגרמניה אני כבר מזמן לא בענייני בירה מציון, ויש כאן אחלה מבשלות מתחת לבית, תרתי משמע. וגולדסטאר לבטח טוב יותר ממכבי, אבל זהו בערך. וכבר שלוש שנים שלא פתחתי בקבוק של בירה ישראלית, אבל עכשיו, אחרי שגולדסטאר נוחת לי ביד כך פתאום, אני ממהר לאפסן אותו במקרר, שיצטנן קצת לקראת המשחק.

(לילה)

ARVE Error: id and provider shortcodes attributes are mandatory for old shortcodes. It is recommended to switch to new shortcodes that need only url

 

 

תובנות מעונת קיץ סוערת 3
סוארז, ללנה ובכלל

9 Comments

עמיר 27 ביוני 2014

פייר, אין על גולדסטאר!
אחלה פוסט. תודה

דורון (אחר) 28 ביוני 2014

כנראה שלא שתית בירה גרמנית…

גל ד 27 ביוני 2014

אחלה פוסט.

אני לא בטוח שפורטוגל יצאו מהמונדיאל הזה עם יותר כבוד מספרד ואיטליה.

ואני דווקא מעדיף מכבי על גולדסטאר, אם כבר בלאגר זול עסקינן.

אביאל 27 ביוני 2014

מעולה כרגיל וגולדסטאר היא הטובה בעולם.

martzianno 28 ביוני 2014

יססססססססססססססססס…….
(זה הקול שתעשה הבירה).

no propoganda 28 ביוני 2014

כיף גדול לקרוא.

ערן (המקורי) 29 ביוני 2014

אחלה פוסט

שי 29 ביוני 2014

אני בצד של גרמניה 2008. באלאק, פודולסקי, קלוסה וכניסה לעניינים של שוייני – עם השער נגד טורקיה, שבעיניי היה אידאה של ביטחון עצמי ומיומנות. אהבה אסורה.

משיח 29 ביוני 2014

תענוג קבוע

Comments closed