אלופת העולם 2014 – ככה זה בברלין

בוקר יום שני, 7:30.

הרחובות ריקים מאדם.

בכל יום נפתחת המאפיה בפינת הרחוב שבדרך לתחנת הרכבת בשלוש וחצי לפנות בוקר. ולפעמים, כשאני בדרך הביתה אחרי עוד לילה של בירות וחברים, אני עובר שם מוקדם בבוקר, והתורים תמיד ארוכים. בימי חול עומדים שם הפועלים שיוצאים מוקדם בבוקר לעבודה ואוספים בדרך קפה וקרואסון, בסופי שבוע אלה הלומי האלכוהול שמנסים להרגיע את הדודא ולדחות את הבחילה לפני שחוזרים הביתה.

ויום שני של אחרי הזכיה בגביע הפך את היוצרות. עכשיו יש רק שיכורים בתור, וסביב השולחנות, שחגגו כל הלילה, שירו זיקוקים, ששתו ושתו ושתו בכל פינה בעיר. אפילו הרכבת משתלבת יופי ומאחרת ברבע שעה. ואני מאחר לעבודה בגללה, אבל אני לא לבד. היום הוא יום מיוחד, היום סולחים לכולם, היום גרמניה אלופה.

כולם ראו את המשחק, גם אלה שלא מבינים מה זה העשרים ושניים שחקנים האלה שרבים על כדור אחד, עם כל הבדיחות החוכמולוגיות שמצטרפות לכך. השכנים בשכונה לא הפסיקו לצרוח, הזיקוקים החלו להתפוצץ הרבה לפני שגצה עצר על החזה, ובשער ברנדנבורג סגרו את הכניסות למתחם האוהדים בשש בערב, שלוש שעות לפני שריקת הפתיחה.

*

מישהו שחי בברלין התראיין אתמול בתוכנית הספורט. מאיר איינשטיין שאל אותו על התחושות בעיר לפני המשחק, המישהו הזה אמר שהתחושה הכללית בברלין היא של אופוריה, שכולם סגורים על נצחון של גרמניה. אני לא יודע עם מי בדיוק דיבר המישהו הזה, בטח לא עם גרמנים. אף אחד כאן לא היה בטוח בנצחון של גרמניה, ההפך הגמור – יש חשש גדול, יש את ההיסטוריה של השנים האחרונות, יש את הפחד מארגנטינה – המשעממת, האפורה, אבל גם ההגנתית והמזליקית. חבל שלא התקשרו אליי, אולי בפעם הבאה, בעוד עשרים ומשהו שנה.  

בסוף התקשרו למחרת, ולא הייתי זמין, אז ויתרו.

*

יוהאנס ומרטין נסעו לאלטה פורסטריי, האצטדיון של אוניון ברלין. המועדון פתח את שעריו לבעלי ספות, והם הביאו אותן לאצטדיון, מיקמו אותן על כר הדשא, ישבו עליהן עם חברים וצפו במשחק. ומישהו שהם מכירים עם טנדר הביא את הספה שלו, והם ישבו איתו ועם עוד כמה מאות (ועוד כמה אלפים בעמידה) וראו איך גרמניה לא מפחדת ולא דופקת חשבון לארגנטינה.  וגם יותר טובה.  חזק וקשוח זו לא המצאה דרום אמריקאית, הגרמנים היו שם קודם, עוד לפני 1990.

ואני נשארתי בבית, מול הטלויזיה. והבת שלי, שכבר שכבה במיטה, קמה פתאום ואמרה שהיא רוצה לראות את המשחק, ולא אכפת לה להיות עייפה מחר בבוקר. אז הרשיתי לה, איך לא, וישבנו יחד על הספה שבסלון, והיא מכירה את החוקים, ויודעת מה זה נבדל וכרטיסים אדומים וצהובים. ובסופרמרקט מחלקים כרטיסי מונדיאל עם תמונות שחקנים על כל קניה מעל עשרה יורו, אז היא גם מכירה את לאהם ושורלה ונוייר.  

ומתישהו היא התעייפה הקטנה, אז היא פרשה, אבל לא לפני שאמרה שחבל שזה כבר נגמר.  ואני, שצריך לקום מוקדם בבוקר, מקווה שהעניין יסתיים בתשעים דקות, אבל אף אחד לא שם עלי קצוץ. הארכה.

g

בסוף זה נגמר כמו שכולם קיוו, גרמניה אלופת העולם בפעם הראשונה, כי לפני כן זו היתה מערב גרמניה. לפני כשנה תהה המגזין 11Freunde איך היתה נראית נבחרת מזרח גרמניה אם עדיין היתה קיימת. רנה אדלר וטום שטארקה היו שם; מרסל שמלצר וטורסטן מאטושקה היו שם; גם רוברט טשה ונילס פטרסן היו שם; וגם אחד, טוני קרוס. אבל כבר אין מזרח גרמניה, יש רק גרמניה אחת, עם טוני קרוס אחד בהרכב, והוא כנראה לא היה זוכה בגביע עם נבחרתו מפעם.

*

חם היום בברלין, עשרים ושש מעלות, והמזגנים בעבודה לא מקררים. תמיד הם עושים את זה, הגרמנים האלה, לא רגילים למזגן שעובד, לא מבינים איך מתנהגים כשחם, והם פותחים לרווחה את כל החלונות במשרדים, שייכנס אוויר. והחום נכנס דרך החלונות, והמזגנים עובדים פול גז בניוטרל, והג'ינס שלי מתחיל להתלחלח, ויש עוד שמונה שעות לפני שאוכל לקלף אותו מעליי. אבל היום באמת שכלום לא משנה, היום הוא יום מיוחד. וכולם יודעים את זה – בנות ובנים, נשים וגברים, ילדות וילדים, גננות ופועלים.

TRUCK

השחקנים בדרך הביתה. מחר הם יגיעו לשער ברנדנבורג, מצפים לכמאתיים וחמישים אלף איש שיבואו לקבל את פניהם. בתשע בבוקר נוחתים בברלין, ומשם ישר לאוהדים שבשער במשאית פתוחה.

חבל שכל כך מוקדם, בטח היו מגיעים מיליון איש בערב, בכל זאת עוד יום עבודה, ויומיים של שבתון באמצע השבוע זה יותר מדי, אפילו במדינה של אלופת העולם.

*

ARVE Error: id and provider shortcodes attributes are mandatory for old shortcodes. It is recommended to switch to new shortcodes that need only url

 

 

 

 

 

 

 

 

הודעה לציבור
יומן ברזיל (הסוף) - מילות סיכום

13 Comments

אמנון ג 15 ביולי 2014

איך ההתאחדות הגרמנית מתייחסת בסטטיסטיקה הרשמית למשחק בו ניצח המזרח את המערב במונדיאל 1974?

ד"ר רזי הופמן 15 ביולי 2014

נפלא
יופי של פוסט
יאללה מינה-שאפט:)

אריאל גרייזס 15 ביולי 2014

יפה מאוד. בתשעים זה לא היה כבר גרמניה המאוחדת? החומה לא נפלה ב-89?
באמת הפתיע אותי שיהיו רק רבע מיליון איש, עכשיו זה ברור למה

bb 15 ביולי 2014

החומה נפלה ב89 אבל האיחוד נערך באוקטובר 90, אחרי המונדיאל.

matipool 15 ביולי 2014

יופי .
רק שני דברים :
רכבות מאחרות בגרמניה ? לא מסתדר לי .
26 מעלות ? תביא כל יום .

7even 15 ביולי 2014

אפרופו רכבות, בפעמיים שהייתי בגרמניה (ברלין ופרנקפורט) אף פעם לא הסתדרתי עם הרכבת התחתית, להבין מה הולך שם עם ה S-Bhan וה U-Bahn.

לעומת זאת, בברצלונה, שגם בה הייתי פעמיים, מאד מאד קל להתמצא במטרו.

הבנתי גם מאנשים אחרים שהיו ברגמניה שזה לא כ"כ ברור שם.

אתה כבר מתמצא?

כסיפוביץ 15 ביולי 2014

היה לי מאוד ברור בגרמניה.
אתה שמאלה ואתה ימינה.. ;-)

D! 16 ביולי 2014

גדול כסיפוביץ

סבן – דווקא מאד מאד נוח וברור לטעמי (בלי להיות בברלין)

ערן לוי 16 ביולי 2014

בכל הכנות – אין לי מושג על מה אתה מדבר. מערך התחתיות והרכבות די קל להתמצאות, ובכל פינה בעיר יש מםות רכבות שמקילות עוד יותר את העבודה. גם לא צריך לרדת יותר מדי מתחת לאדמה, וברציף של התחתית יהיה תמיד קו אחד, בניגוד לתחתית של לונדון למשל. גם בברצלונה קל להתמצא, לי באופן אישי היה קשה יותר תחתית של טוקיו.

בלעם 16 ביולי 2014

ארוסתי גרה שמונה חודשים בברלין וכשהגענו לשם ביחד היא הסבירה לי שה-u זה מתחת לאדמה וה-s זה מעל. התברר שזה לא בדיוק נכון אבל גם לא משנה- יש קווים לכל מקום והם מאוד נוחים, עם המון מפות. מה שכן- מה הקטע עם מספרי הרחוב?! ללא ספק היציאה הכי לא גרמנית שקיימת. בחלק מהרחובות אין זוגי ואי-זוגי בחלק זה עולה בצד אחד ויורד בצד השני, למה לא משנים את זה?

צור שפי 15 ביולי 2014

במדריד ב-2010 היו יותר ממיליון איש במסע הנצחון של הנבחרת. תמצית ההבדל בין שתי הכלכלות (אבל בספרד יותר כיף)

דוד 16 ביולי 2014

שאפו
אהדתי את גרמניה ב 2010 (הייתה מס' 1 כבר אז) וספרד שעממה והרסה את החלום.
אני חושב שזו הנבחרת הלאומית היחידה שיכולה להתחרות במועדוני פאר ולזכות בליגת האלופות, ועוד עם כדורגל מבריק.

צביקה 16 ביולי 2014

אשתי והבן שלי שהוא בן 12 ונונקומפורמיסט ידוע שאוהד את גרמניה מהרגע שהתחיל להבין בכדורגל, חזרו מברלין הבוקר. הם נסעו במיוחד לחוות את הגמר בברלין וחזרו בעננים. הבן שכבר חווה כמה דברים בכדורגל כמו מצאי גמר הצ'מפיונס בשנה שעברה אומר שאין דברים כאלה. לדעתי ברלין היא מקום מיוחד שיודע לחגוג את החיים, בדיוק כמו הסופש של מרתון ברלין (שהייתה לי הזכות לרוץ אותו לפני שלוש שנים) הוא חגיגה אחת גדולה ברמה של קרנבל.

Comments closed